המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
עיכוב העברת הסיוע הערבי לאינתיפאדה
29/12/2000

עיכוב העברת הסיוע הערבי לאינתיפאדה

 

"אינתיפאדת אל-אקצא" עוררה ברחוב הערבי והמוסלמי סולידריות רבה עם המאבק הפלסטיני ודחפה את ראשי מדינות ערב והעולם האסלאמי לכנס ועידות דחופות לתמיכה בפלסטינים. בפסגה הערבית בקאהיר ובפסגה האסלאמית בקטר הוחלט לתמוך במאבק בדרכים כלכליות ולהקים שתי קרנות סיוע: קרן אל-אקצא וקרן האינתיפאדה.

 

על פי הדיווחים בכלי התקשורת הערביים, סכום התרומות של מדינות ערב ושל מבצעי ההתרמה השונים הגיע לכ700- מליון דולר, אולם מתברר כי רק חלק קטן ביותר מן הכספים אכן הגיע לפלסטינים. נציג פלסטין בליגה הערבית, מחמד צביח, אף טען כי בהשוואה לסיוע החומרי שהגישו מדינות האיחוד האירופי - הסיוע הערבי הוא "צנוע ודל ביותר".[1]

 

משבר אמון בין מדינות ערב לבין הרשות הפלסטינית:

הסיבה העיקרית לעיכוב בהעברת כספי הסיוע, כך נראה, היא חששן של מדינות ערב כי הכספים לא יגיעו ליעדם נוכח הידיעות על השחיתות ברשות הפלסטינית. לפיכך, במקום להעביר את הכספים בדחיפות להנהגה הפלסטינית החלו המדינות הערביות התורמות בדיונים בנוגע לדרכי העברת הכספים ובחלק מן המקרים הוחלט להעביר את הסיוע ישירות לנפגעים.

 

בעל הטור, דאוד אל-שריאן הציג את הבעיה במאמר ביומון הבינערבי "אל-חיאת": "העם הפלסטיני נופל קורבן למשבר האמון בין המשטרים הערביים לבין הרש"פ. הממשלות הערביות דורשות מן הרש"פ לנקוט צעדים פיננסיים מסובכים על מנת לקבל את הכספים ואילו הרש"פ דוחה הגיון זה וטוענת כי אם התביעה לשקיפות [בדרכי] השימוש בכסף ציבורי חלה עליה, עליה לחול גם על כל מדינות ערב. לטענת הרש"פ היא נמצאת בתנאי מלחמה המחייבים [לנקוט] כלפיה גמישות העולה בקנה אחד עם המצב בו מצוי העם הפלסטיני."[2]

 

דוברי הרש"פ דחו מכל וכל את הטענות כלפיה וראו בהן פגיעה בעצמאותה ובכבודה. תת שר התרבות הפלסטיני, יחיא יח'לף, למשל, קבע כי "התנהגות המשטרים הערביים בסוגיית הכספים דומה להתנהגות שלטונות המנדט [הבריטי]".

 

"העם הפלסטיני", קובע יח'לף, "יודע [בעצמו] מהם צרכיו הדחופים ומן הראוי שהתורמים יפנו אל הכתובת הנכונה, הלא היא הרש"פ. אש"ף שילם מחיר כבד כדי לשמור על החלטה לאומית עצמאית ואסור למשטר כלשהו לפגוע בהחלטה זו ולנצל פרצות שנגרמו מטעויות וממעשים של בודדים פה ושם. [בה בשעה], על אש"ף ועל הרש"פ לסתום את כל הפרצות ולנקוט במדיניות מוניטארית שתתאפיין בשקיפות ותשים קץ לשמועות ולדיבורים.

 

אל לנו לקבל סיוע משפיל על תנאי הפוגע בכבוד הלאומי; אדרבה, ראוי שנקבע תנאים לשימוש בכספים, בהתאם לצורכי העם הפלסטיני... עלינו לפרסם באמצעי התקשורת [פרטים] לגבי הוצאת הכספים ולהגיש לציבור הערבי דין וחשבון ברורים."[3]

 

בעל הטור הפלסטיני, חסין חג'אזי, הצביע גם הוא על הכתובת הנכונה לסיוע לפלסטינים: "זכותה של כל מדינה ערבית לקבוע בעצמה את [ייעודו] של הסיוע  שהיא מגישה למשפחות החללים או לבתי החולים. אולם, הכתובת היחידה [המוסמכת] להעביר את הכסף היא הרש"פ, בהיותה הגוף הפוליטי המייצג את העם הפלסטיני."[4]

 

מרבית הדוברים הפלסטינים הרשמיים מכחישים את הידיעות על ניצול קלוקל של הכספים על ידי הרש"פ. נציג פלסטין בליגה הערבית, מחמד צביח, האשים את ישראל בהפצת שמועות אלה. לדבריו, "טענות אלו הן חלק ממלחמת התעמולה שמנהלת ישראל כדי לפגוע בשמה הטוב של הרש"פ ולהטיל עליה מצור תקשורתי, פוליטי ופיננסי. מקור הידיעות האלו הוא למרבה הצער, [סגן הרמטכ"ל] האלוף יעלון..."[5]

 

אולם, מדי פעם נשמע גם קולם של מבקרי הרש"פ בקרב הפלסטינים, המצביעים על שחיתותה של חלק מן ההנהגה. אחד הבולטים שבהם, הוא חבר המועצה המחוקקת, חסאם ח'צ'ר, אשר פרסם מאמרים על השחיתות ברש"פ ולא נרתע גם מלהשמיע את ביקורתו הנוקבת בשידור חי מעל מסכי הטלביזיה. לדברי ח'צ'ר, "רוב הכספים שהערבים הבטיחו לא נשלחו לרשות הפלסטינית או למוסדות [פלסטיניים] אלא נשארו [בבחינת] מספרים והחלטות [על הנייר בלבד]. בשל העדר האמון בניהול הכספים על ידי הרש"פ, החלו מוסדות צדקה ערביים רבים לשלוח את תרומותיהם ישירות אל משפחות החללים, הפצועים, והעניים באמצעות הבנקים...

 

אנו מקווים כי כספי הערבים יגיעו אל הגורמים הראויים וכי חלק מהם יופנה לחיזוק התשתית הכלכלית הלאומית ולא [התשתית] האישית של חלק מן האישים המשתייכים לרש"פ... אשר לכספים [שכביכול] כבר הגיעו - איש אינו יודע עליהם דבר. זהו סוד שאין ביכולתו של איש לפענחו, לא שר האוצר, לא הממשלה ולא שום מוסד אחר".[6]

 

חבר המועצה המחוקקת, חסן ח'רישה, הציע דרך מעשית להתגבר על משבר האימון לנוכח "בעיית השחיתות הפיננסית והתפקוד האדמיניסטרטיבי [הלקוי ברש"פ]": "הדרך הבטוחה ביותר לחלוקת [התרומות] היא דרך גורמים עממיים... אם אכן יגיעו [כספי] הקרנות שמדברים עליהם, צריך יהיה להקים גוף עממי וגוף רשמי, אשר ישלימו זה את זה, בתנאי שיהיו נפרדים ויהיה פיקוח על הכספים."[7]

 

פער בין הציבור במדינות ערב לבין מנהיגיו:

אינתיפאדת אל-אקצא' חשפה פער גדול בין הציבור במדינות ערב, אשר נסער מן האירועים ורצה בתגובה ערבית חריפה נגד ישראל, לבין ההנהגה הערבית שניסתה לשמור על הסטטוס-קוו לנוכח הלחצים שהפעילה עליה ארה"ב. בהחלטות להקים קרנות סיוע לפלסטינים נענתה ההנהגה הערבית דווקא ללחצי הציבור הרחב. אולם העיכוב בהעברת הסיוע לפלסטינים עורר מחדש את הויכוח על התגובה הראויה והבליט מחדש את הפער בין הציבור למנהיגיו.

 

תת שר התרבות הפלסטיני, יחיא יח'לף, מתח ביקורת על ההנהגה הערבית ואמר: "אין ספק כי רבים מהמשטרים הערבים בורחים מהתחייבויותיהם כלפי העם הפלסטיני על ידי הטלת ספק בכשירותה של הרש"פ להשתמש בכספים [בדרך ראויה]. משטרים ערביים אחרים תורמים בלחץ הרחוב הערבי ו[אחר כך] קובעים תנאים משתקים המונעים את הגעת הכספים לחברה הפלסטינית ולקבוצות שנפגעו מן התוקפנות הישראלית..."[8]

 

גם במאמר מערכת ביומון הירדני "אל-דסתור" הובעה אכזבה גדולה של הציבור הערבי מהנהגתו לנוכח העיכוב בהעברת הסיוע: "פעם נוספת נחשף ההבדל בין דיבורי הערבים לבין מעשיהם. המנהיגים הערבים אשר התכנסו בקאהיר בלחץ הרחוב הערבי... ניסו לחפות על אוזלת ידם בכך שהכריזו על סיוע כספי לפלסטינים... הם בקשו לפצות את הפלסטינים על הפסדיהם העצומים באמצעות סיוע, שכעת מתברר כי הוא נשאר רק דיו על נייר, בדיוק כמו כל החלטות הפסגה הערבית בעבר".[9]

 

העיתון הפלסטיני "אל-מנאר" האשים את מנהיגי ערב שאינם רוצים לסייע לאינתיפאדה הפלסטינית הואיל ובכוונתם לכפות על הפלסטינים את ההסדר המדיני עם ישראל. על פי המאמר, הסיבות האמיתיות לעיכוב במתן הכספים שנתרמו לפלסטינים הן "לחץ אמריקאי - ישראלי להגביל את היקף התרומות ולעכבן... וחוסר רצון של המדינות התומכות שהכספים [אכן] יגיעו לרש"פ...

 

המשטרים [הערבים] יודעים כי הסיוע יעזור לאינתיפאדה ולרש"פ ומזה זמן רב הם אינם חפצים בכך וזאת על רקע המאמצים המופעלים על ההנהגה הפלסטינית לקבל את הפתרונות האמריקניים - ישראליים...

 

ההצהרות בדבר התרומות נועדו, לא פחות ולא יותר, להרדים את העמים במדינות ערב ולבלום את כעסם. אי [העברת התרומות] נועד להחליש את הרש"פ, לחנוק את האינתיפאדה ולהגדיל את הסגר והלחץ המופעל על העם הפלסטיני."[10]

 

 



[1] אל-קדס (רש"פ) 19.12.2000.

[2] אל-חיאת (לונדון-ביירות), 13.12.2000.

[3] אל-אנתפאדה (רש"פ), 1.12.2000.

[4] אל-איאם (רש"פ), 16.12.2000.

[5] אל-קדס  (רש"פ), 19.12.2000.

[6] אל-מסאר (רש"פ), 1.12.2000.

[7] אל-מסאר (רש"פ), 1.12.2000.

[8] אל-אנתפאדה (רש"פ), 1.12.2000.

[9] אל-דסתור (ירדן), 12.12.2000.

[10] אל-מנאר, 11.12.2000.

תגיות