השנה ה-4 להשתלטות חמאס על עזה (ה): האסלאמיזציה בעזה
מאת יעקב כ*
הקדמה
אחת מתוצאות ההפיכה של תנועת החמאס בעזה, ב-14 ביוני 2007 היא התגברות האסלאמיזציה ברצועה. בדרך כלל החרישה החמאס נוכח פעילותן של קבוצות אסלאמיסטיות קיצוניות ולעתים כפתה בעצמה אורח חיים אסלאמי על התושבים. צעדי אנשי החמאס והצהרותיהם מעידים על רצונם באורח חיים דתי בעזה, אך התנועה מודעת למגבלות יכולתה ליישם את השריעה ולהקים אמירות אסלאמית עקב התגובות הקשות שעלול הדבר לגרום בזירה הפלסטינית והבין-לאומית. לפיכך, חמאס נוקטת צעדים מדודים להביא לאסלאמיזציה של עזה בהדרגה, וכאשר היא חשה בתגובות קשות היא חוזרת בה. לעומת זאת, כאשר הכריזה קבוצה סלפית ג'יהאדיסטית בעזה על הקמת אמירות אסלאמית הגיבה החמאס בצורה קשה מאוד היות שראתה בכך איום על שלטונה. רוב צעדי האסלאמיזציה ננקטו בשנים 2007 – 2009, אך מגמה זו נמשכה גם בשנת 2010 ובתחילת 2011:
1. הצעדים שנקטה חמאס בתחום האסלאמיזציה
א. חוק עונשין אסלאמי
המועצה המחוקקת בעזה [חמאס] אישרה בקריאה שנייה את חוק העונשין האסלאמי הכולל מלקות, גדיעת ידיים ותלייה.[1] סגן ראש המועצה המחוקקת, אחמד בחר (חמאס), אמר כי המועצה עשתה תיקונים בכמה סעיפי חוק שלא התאימו להלכה האסלאמית, למשל, בנושא הסמים. לדבריו, "יש מגמה של המועצה המחוקקת ליישם בהדרגה את ההלכה האסלאמית."[2]
ב. הקמת ועדת חוק שרעית
"הכוח המבצע" של החמאס הודיע על הקמת ועדת חוק שרעית, מנגנון תביעה אסלאמי, במקום התביעה הכללית בעזה,[3] בתגובה לכך אמר השר לשעבר בממשלת הרש"פ, חסן עצפור, כי הצעד הרשמי הראשון של החמאס בכוון של הקמת אמירות אסלאמית היה "השתלטות על העיריות והכרזה על הקמת תביעה שרעית אסלאמית כחלופה למערכת המשפט הרשמית. שלטון האמירות [חמאס] השתמש [ברשות] המבצעת להקמת מערכת משפט [חדשה, אסלאמית]. זה תקדים שלא קרה בשום משטר בעולמנו."[4]
ג. מבצע "כן לצניעות"
ב-12 ביוני 2009 הכריז משרד הווקף בממשל הפלסטיני בעזה, באמצעות דרשות יום השישי, על מבצע "כן לצניעות". תת שר ההקדשים של החמאס, ד"ר עבדאללה אבו ג'רבוע, אמר כי הוחלט על המבצע בשל התגברות תופעות בלתי מוסריות בעזה.[5] מנכ"ל מנהלת ההטפה וההדרכה בעזה, השיח' יוסף פרחאת, אמר כי המבצע כולל מסע הסברה וחלוקת מודעות וסטיקרים עם מסרים דתיים וכן קלטות לנהגים. הוא קרא לתושבים "להימנע מתועבה ולהתרחק מפעילויות החורגות מן השריעה ולשמור על הפרדה בין גברים לנשים באולמות אירועים, במסיבות ליליות מעורבות שאין בהם פיקוח מינימאלי וכן בטיולי תלמידים מעורבים." הוא גם הזהיר מפני בתי קפה אינטרנטיים "המאפשרים צפייה באתרים פורנוגראפיים ולעיסת מעוררי חשק מיני וקרא להימנע מפריקת עול מוסרית ומלבוש מביש במקומות ציבוריים ובחוף הים." [6]
היומון הלבנוני אל-אח'באר תיאר ניסיון לכפות את השריעה על העיתונאית אסמאא' אל-ר'ול[7]: "השוטרים לקחו את דרכונה וטפלו עליה האשמות מגוחכות כגון: 'צחוק בקול רם במהלך שחייה עם חברתה ואי לבישת בגדים שרעיים'. הם גם שאלו אותה מדוע משפחתה אינה נמצאת עמה בחוף ברמזם שגם זו עבירה... אסמאא' הוקיעה את ההאשמות הללו ואמרה כי בהכירה את ייחודה של עזה, היא לא לבשה בגד ים, אלא מכנסים וחולצה, וכי כאשר היא נמצאת בים ובמקום ציבורי היא אינה חייבת לווי של בן משפחה. מעצרן של אסמאא' וחברתה מאי נמנע רק בזכות תווכו של בכיר בחמאס [טאהר] אל-נונו, אולם שלושת אחיה של מאי - עבד אל-עזיז, נעים ואדהם – נעצרו לשלוש שעות, נחקרו והוכו במטה משטרת החוף."[8]
חוף עזה
אסמאא' דיווחה מפי תושבים בעזה על צעירים שכנראה אחראים ליישום מבצע 'כן לצניעות' המסתובבים בשווקים, בחנויות להלבשת נשים, ומתנהגים כמו משטרת הצניעות. "כך, למשל, הם מאיצים במוכרים שלא להשתמש בבובות ראווה להצגת בגדי נשים ולא להציג בחזית בית העסק הלבשה תחתונה. מקצת הצעירים מיישמים את השינוי בעצמם – הם מלבישים על ראשי בובות הראווה שקים שחורים וקורעים תמונות של דוגמניות 'ערומות' מהעטיפות של ההלבשה התחתונה לנשים."[9]
עקב האירועים שתארה אסמאא', פרסם עורך יומון הרש"פ, אל-חיאת אל-ג'דידה, חאפט' אל-ברגות'י, מאמר סרקסטי בנושא: "אסמאא' הואשמה בכך שהתפנקה וצחקה. הרי זה אחד מ-1007 החטאים במילון חמאס שנענשים עליהם לפי חוק מפקדי המלחמה. אסור לצחוק, צריך רק לזעוף. אסור לאיש לצחוק בעזה למעט [לבכירים] ולאמירי המנהרות, משום שצחוק באישה – ערווה, כמו שקול באישה - ערווה. אסור לאישה לצחוק, משום שזהו מרד נגד חוקי בעלי הפנים הזועפות. קולה עלול לחשוף את מיקומם של המג'אהדון ואת מקומות המסתור של הטילים. הצחוק צריך להיות חשאי ועדיף לחפור מנהרה עבורו, הרחק מעיני האנשים ומאוזניהם ... הקול שבצחוקה צריך להיות מאופק, מוסתר שאיש לא ישמענו מלבד בעלה, משום שחובתה לשמור על כבודה, לא ללכת לים ולשהות בביתה עם ארבע הנשים, משום [שנישואין] לארבע נשים הם ממאפייני [לוחמי] המג'אהדון. הם עוברים מאישה לאישה כפי שהם עוברים מפרצה לפרצה בגבול עם האויב."[10]
מבצעי הצניעות חודשו במחצית שנת 2010. דובר משטרת החמאס, אימן אל-בטניג'י, מסר כי הוחלט לקבוע כללים לבתי עסק להלבשת נשים. דלתות החנויות חייבות להיות פתוחות, אסור שיהיו מקומות סגורים בתוך בית העסק ואסור בהחלט להכניס לשם מצלמות.[11]
ד. כפיית סגנון לבוש אסלאמי בבתיה"ס
במערכת החינוך התבטאה האסלאמיזציה בכפיית סגנון לבוש ובמניעת עירוב מגדרי, כך למשל נאסר על מורים ללמד בבתי ספר לבנות. מנהל החינוך בממשל החמאס בעזה, מחמוד אבו חצירה, הצהיר: "החברה שלנו מוסלמית, והאסלאם מחייב אותנו להפריד בין בנים לבנות מגיל שבע ואילך ובייחוד בבתי הספר."[12] בתגובה לאיסור על מורים ללמד בבתי ספר לבנות אמרה סמר, תלמידה נוצרייה בת 17: "זו החלטה הגורמת עוול לתלמידות ואינה לטובתנו. אין טקסט דתי האוסר על מורים גברים להימצא בבית ספר לבנות."[13]
משרד החינוך של ממשל החמאס בעזה הנחה בעל-פה את מנהלות בתי הספר בעזה, להורות לתלמידות להגיע לבית הספר בלבוש מסורתי. בכירה באחד מבתי הספר בעזה אמרה: "הלבוש ההלכתי הוא חובה על כל התלמידות ויש לקיימה ... מנהלת בית ספר תיכון הכריזה במהלך התכנסות הבוקר ברמקול כי תגרש כל תלמידה שלא תלבש גלימה בצבע ירוק כהה וכיסוי ראש. ההחלטה בעל פה סתרה הצהרות של שר החינוך בממשל החמאס, מוחמד עסקול, שהכחיש כי נכפה על התלמידות לעטות חיג'אב, שכן 'העם הפלסטיני מחויב [ללבוש האסלאמי] מטבעו ואין צורך בהחלטות שייכפו עליו.' הוא כינה את ההתרגשות סביב הנושא כ'סערה בכוס מים'. דברי השר סותרים את הכרזות שהודבקו בפתח בית הספר תיכון לבנות במערב עזה בחתימת הנהלת בית הספר: 'הודעה חשובה בנושא תלבושת בית הספר לשנה החדשה 2009-2010. תנאי תלבושת בית הספר: גלימה בצבע כחול כהה בלבד, כיסוי ראש לבן ונעליים שחורות או לבנות'."[14]
היו שסירבו לבצע את ההוראה ללבוש לבוש אסלאמי, כך סוהא, תלמידת תיכון ע"ש אחמד שוקי בעזה: "ממשלת חמאס אינה יכולה להחיל את השריעה האסלאמית בעזה באמצעות כפיית לבוש אסלאמי. הכפייה אינה תואמת את ההיגיון של נערות, בפרט בגיל הזה [גיל הבגרות]." תלמידה אחרת, נור עלואן, בת 15, אמרה בעצב: "נקבל כל דבר חוץ מגלימה, משום שהיא מוחקת כל סימן של ילדות ומציגה אותנו כנשים מבוגרות." [התלמידה] סועאד אבו ראד'י, בת 16 [אמרה]: "ההחלטה אינה משרתת אותנו. היא פוגעת בחירותנו האישית ומשפיעה על נפשנו. אני שוקלת לעזוב את בית הספר."[15]
עדות לצעדי חמאס סיפק הארגון Human rights Watchשטען כי קיבל דווח מתושבים על כך שבראשית שנת הלימודים, בסוף אוגוסט 2009, גורשו תלמידות שלא לבשו גלימה או לבוש מסורתי עפ"י הנחיות חדשות לא רשמיות שהעביר ממשל החמאס לבתי הספר.[16] נדיה ח'ליפה,חוקרת בארגון הנ"ל, אמרה: "אין לחייב אדם ללבוש לבוש דתי מסוים כולל חג'אב תמורת קבלת [שירותי] חינוך. ההוראות החדשות הן שרירותיות."[17] המנהלת המבצעת של המרכז למחקר ולייעוץ משפטי, זינב ר'נימי, סיפרה לארגון זה כי מנהלת אחד מבתי הספר סטרה לתלמידה לעיני חברותיה משום שלא עטתה חג'אב.[18]
ביקורת על כפיית הלבוש הזה מתח העיתונאי, אכרם עטאללה, תושב מחנה הפליטים דהיישה: "ממשלת חמאס בעזה יכולה הייתה להודיע על ההחלטה לכפות את הלבוש שהיא רוצה - גלימה שחורה לתלמידות תיכון - לפי רצונה ולא להתחבא אחר בתי הספר והמורות ... כדי לא להשאיר טביעות אצבע בפרשה... הגלימה הכהה שכופים הנהלות בתי ספר התיכוניים והמורים, שרוב נשות עזה עוטות, אינה לבוש לאומי, אלא יבוא מתרבויות אחרות והיא קרובה [בצורתה] ללבוש הסעודי. אשר לצבעה – היא דומה יותר לצ'אדור האיראני מאשר ללבוש הפלסטיני."[19]
כפיית הלבוש האסלאמי כללה גם "פרויקט חלוקת חג'אב אסלאמי וגלימה שרעית עבור בנות נזקקות" שהושק בטקס בהשתתפות חבר המועצה המחוקקת מטעם חמאס, ח'ליל אל-חיה. גם ארגון הג'יהאד האסלאמי קיים מבצע לבוש צנוע, במסגרתו חילקה אגודת בית פלסטין 200 גלימות לנשים ולנערות, במסגד פתחי אל-שקאקי באל-נציראת.[20]
ה. ניסיון לכפות לבוש אסלאמי בבתי המשפט
צעד נוסף המעיד על כפיית הדת בעזה הוא החלטת המועצה העליונה לצדק, הכפופה למשרד המשפטים של החמאס, שהתקבלה ב-9 ביולי 2009, לחייב את עורכות הדין לעטות לבוש שרעי בעת הופעתן בבתי המשפט.[21]
ראש המועצה העליונה לצדק [חמאס], עבד אל-ראוף אל-חלבי, הכחיש כוונה לכפות על עורכות הדין לעטות חג'אב: "אנו רוצים שיכבדו את בית המשפט. זכותנו לבחור את המדים שאנו רוצים בהם. 95% מעורכות הדין ברצועת עזה [ממילא] עוטות חג'אב ולבוש שרעי. לא הייתה כוונה לכפות אידיאולוגיה על עורכות הדין."[22]
ההחלטה גררה ביקורת חריפה על חמאס. ראש המועצה העליונה למשפט, עיסא אבו שראר (רש"פ), טען כי "ההחלטה מנוגדת לחוק ומי שמכנה את עצמו 'ראש המועצה העליונה לצדק' בממשלת חמאס המודחת אינו יכול לחייב את עורכות הדין לעטות גלימה או מטפחת, אלא רק לחייבן ללבוש לבוש של עורכי דין. [כל חיוב אחר] מנוגד לחירויות הפרט." יו"ר איגוד עורכי הדין הפלסטיניים, עלי מהנא, אמר: "ההחלטה התקבלה ע"י גורם בלתי לגיטימי ... ואיגוד עורכי הדין הוא הגוף היחיד המוסמך לטפל בענייני עורכי הדין." הוא קרא לחברי האסיפה הכללית של עורכי הדין לדחות כל החלטה של גורם בלתי מוסמך בנושא.[23]
מחאה נוספת על ההחלטה הופיעה בגילוי דעת שפרסמו אישים פלסטינים ביומון הרש"פ אל-איאם ברמאללה נגד הפגיעה בחירויות הפרט: "לאחר כפיית החג'אב על עורכות הדין ולאחר שאסרה על מורים זכרים ללמד בבתי ספר לבנות, כפתה תנועת החמאס גלימה וחג'אב על התלמידות ... אלה צעדים המדכאים את חירויות הציבור, מפרים את הפלורליזם התרבותי, הפוליטי והדתי, מאיימים על חירויות הפרט... מבטלים את המורשת הנפלאה של העירוב המבוסס על אמון, שיתוף פעולה ואחדות לאומית וחברתית. חמאס העלימה עין וגיבתה הרס בתי קפה אינטרנטיים והצתת מוסדות חינוך. היא ניצלה את כל זה ואת הטרור המחשבתי המאשים את האחר בכפירה, כדי לכפות שלטון של מפלגה אחת... היא כופה שלטון של אמירות סלפית המבודדת מציוויליזציות הומאניות באמצעות דיכוי נשים שהן מחצית מן החברה."[24]
כתב אל-אח'באר בעזה, ראיד לאפי דיווח: "כפיית לבוש שרעי על עורכות הדין היא מעשה פומבי ראשון של ממשלת החמאס המעיד על ניסיונה להפוך את רצועת עזה לאמירות אסלאמית... האם חמאס הולכת בכוון 'אסלאמיזציה של עזה'? שאלה שחוזרת בפי תושבי עזה העדים למעשים רצופים של הממשל שמובל ע"י התנועה האסלאמית."[25]
בסופו של דבר, עקב התגובות הקשות וכנראה גם עקב השפעתו ומעמדו החזק של המגזר המשפטי, נאלצה חמאס לבטל את ההחלטה לחייב עורכות דין לעטות לבוש שרעי בבתי המשפט.[26]
ו. הפרדה מגדרית, פגיעה באומנים ובמקומות בילוי
חמאס המשיכה לנקוט צעדי אסלאמיזציה. במרס 2010 החליטה משטרת החמאס בעזה לאסור על גברים לעבוד כחופפים במספרות לנשים וזאת עפ"י הנחיות שר הפנים והביטחון הלאומי בממשל החמאס פתחי חמאד.[27] הצעד הזה עורר תגובות חריפות ובעל טור ביומון הרש"פ אל-חיאת אל-ג'דידה, עאדל עבד אל-רחמן, כתב: "האם הבטיחה הנהגת החמאס חלופה לתעסוקה נוכח המצור החונק? על איזה בסיס מבוטל אחד ממשלחי היד? האם דבר זה יבטל את העירוב המגדרי? אם כך, מדוע לא תייחדו שווקים מיוחדים לנשים ואחרים לגברים וכך גם לגבי בתי ספר, בתי חולים, רחובות ומוניות לכל אחד מן המינים. חמאס מוכיחה שוב את אטימותה בתחומי החברה, המוסר, החוק והתעסוקה והיא פועלת להרוס עוד יותר את חיי התושבים ברצועת עזה. מנהיגי ההפיכה אינם דואגים לאינטרסים של האנשים ולפרנסתם. כל עניינם הוא בהוצאת פסקי הלכה מתועבים העוינים את האסלאם ואת המוסלמים ואת מאמיני כל הדתות."[28] כשנה לאחר מכן, בפברואר 2011 זימנה משטרת החמאס בעזה את כל בעלי המספרות. אחד מהם, נאא'ל ריס סיפר כי במטה המשטרה הודיעו לו כי "אסור לו לשהות במספרה שברשותו וגם לא לעסוק במקצוע שהוא עוסק בו כבר 30 שנה."[29]
צעד אחר במניעת עירוב מגדרי הוא האיסור על גברים להרכיב נשים על אופנועים "כדי להגן על המסורת ומנהגי החברה הפלסטינית."[30]
לחצים הופעלו גם באתרי הבילוי: במחצית חודש מאי 2010 עצרה משטרת עזה בעל קפיטריה בעיר וחקרה אותו בענייני מוסר, תוך הפעלת אלימות. בקפיטריה אחרת ביקש איש מנגנוני הביטחון מזוג להציג תעודות זהות תוך השמעת הערות פרובוקטיביות ומעליבות.[31] באוגוסט 2010 סגרה חמאס אתר נופש בעזה לשלושה ימים, משום שנערכו בו מסיבות בהשתתפות גברים ונשים ללא הפרדה. בעלי המקום הוזהרו כי אם לא יתקנו את דרכיהם ייסגר המקום לצמיתות.[32]
צעד נוסף שעורר זעם בציבור היה הנחיה של משרד הפנים של חמאס לבעלי המסעדות ובתי המלון האוסרת הגשת נרגילה לנשים. דובר המשטרה בעזה, אימן אל-בוטניג'י הבהיר: "ההחלטה נוגעת לנשים בלבד במקומות ציבור. עישון נרגילה ע"י נשים סותר את המנהגים ואת המסורת".[33] ואכן אחד מבעלי בית מלון בעזה דיווח כי משטרת החמאס הורתה על סגירת מסעדה השייכת למלון לשלושה ימים, משום שהתירה לאישה לעשן נרגילה. האיש שבחר להישאר בעילום שם אמר: "האשימו אותנו בפגיעה במסורת ובערכי האסלאם". דובר משטרת חמאס טען כי הסיבה לסגירת המסעדה נעוצה בעבירות שעברו בעלי בתי המלון ולא בגלל עישון הנרגילה.[34]
לשכת העוולות ברשות העצמאית לזכויות האדם האשימה את מנגנוני הביטחון בעזה בפגיעה בחירויות הציבור ובשיבוש פעילות מוסדות תיירות. ב-15 בספטמבר סגרה המשטרה את בית הקפה "אוריינט האוז" לשלושה ימים בטענה שבעלי המקום לא עמדו בכללים ובתנאים שקבעה המשטרה דוגמת מסיבות מעורבות וריקודים.[35]
גם ביטאון החמאס אל-רסאלה דיווח בחודש אוקטובר 2010 כי הולכת ומתגברת תופעת הקצאת מקומות מיוחדים לנשים בבתי עסק, במועדונים, באולמות ספורט, בבריכות שחייה, במשרדים ובמוניות. הביטאון טען כי ההפרדה בין גברים לנשים זכתה לקורת רוח רבה בקרב נשות עזה.[36]
ההתנכלויות לא פסחו על האומנים, כך למשל דיווח ראש להקה מוסיקלית בעזה, ג'מאל אל-ביוכ, כי להקתו הפסיקה לנגן בעזה לאחר שקנאים אסלאמיים איימו על אנשיה ברצח, במסיבת נישואים שבה הופיעו. לדבריו, "חמושים פרצו למסיבה, הציתו ציוד של הלהקה בשווי של 40 אלף דולרים וירו סמוך לרגלי חברי הלהקה."[37]
בנושא זה מסר פעיל זכויות אדם, סאמר מוסא כי קבוצות אנונימיות תוקפות ומציקות לזמרים השרים בשמחות. הזמר ראמי עכאשה נאלץ לצמצם את הופעותיו מחשש להתנכלויות. הוא טען כי כמה מחבריו זומנו למשרד הפנים בעזה שם חתמו על התחייבות "לשמור על כללי המוסר במהלך הופעתם."[38]
את צעדי החמאס הסביר חבר המועצה המחוקקת מטעם החמאס, יונס אל-אסטל: "אירוח להקות המתהוללות בשם האומנות, התרבות או אפילו ההתנגדות כפי שנטען, הוא בגידה גדולה באללה ובדתו ובתושבי פלסטין."[39]
צעד נוסף של חמאס היה ניסיון לשוות צביון אסלאמי למוסדות. באפריל 2009, נפתח בעזה בנק אסלאמי.[40] ביולי 2010 הצהיר משרד ההקדשים בעזה על כוונה להקים בית חולים אסלאמי במרכז העיר עזה.[41]
תנועת החמאס ניסתה להשפיע על אורח החיים גם בגדמ"ע. המשרד לענייני האישה בעזה קרא להוקיע תחרות מלכת יופי בגדמ"ע וללחוץ על הרש"פ לבטל אותה, תוך איום להביא לדין "כל מי שייתן ידו לפגיעה בשמו הטוב של העם הפלסטיני."[42] יונס אל-אסטל, האשים את הרש"פ כי היא פועלת בניגוד לכללי המוסר של העם הפלסטיני וזאת משום שהתכוונה לערוך תצוגת אופנה של דוגמניות איטלקיות בגדמ"ע.[43]
את מניעי החמאס לנקוט צעדי אסלאמיזציה הסביר החוקר הפלסטיני באוניברסיטת קמברידג', ח'אלד אל-חרוב. "יש שני הסברים לצעדים הטאליבאניים של חמאס במישור החברתי. הראשון הוא השחיקה שחלה בחמאס בכל הנוגע לחשיבה המתונה המאפיינת את האח"ס, לטובת החשיבה הסלפית הקיצונית... הדבר השני כולל כמה נושאים: תנאי המצור והעימות שנכפו על התנועה לאחר ניצחונה בבחירות; המשך הפסקת 'ההתנגדות' לאחר המלחמה הישראלית הברברית; התגלות תופעות שחיתות אצל מקצת מבכיריה והפרוטקציות המתלוות לכל שלטון. כל אלה הובילו להתגברות הביקורת כלפי החמאס מצד הקבוצות הקטנות והקיצוניות ממנה וגם מצד אנשיה. אלה האשימו אותה בהתרחקות מ'הנוהג האסלאמי ובאי הקמת משטר אללה עלי אדמות', מה שגרם לבהקצנת האסלאמיזציה החברתית מצידה. כך רצתה החמאס להוכיח שהאסלאמיזציה שלה חזקה יותר ושהיא דבקה יותר בסיסמאות שהשמיעה."[44]
ז. טיפוח תרבות דתית
לצד ההתנכלות לתרבות ולבידור הנגועים בחילוניות בראיית החמאס, טיפחה התנועה פעילות תרבותית שהיבטיה דתיים. כחודש לאחר השתלטות החמאס על עזה היא הקימה מקהלה דתית, השייכת למשרד הפנים הפלסטיני. בחודש הרמדאן ערכה הלהקה מסיבות ליליות של שירים אסלאמיים ודתיים בפני קציני "הכוח המבצע" של החמאס ובפני האסירים המוחזקים בידי החמאס. חבר הלהקה אמר: "אנו בוחרים שירים המעניקים השראה לצעירים ומחזקים את נחישותם ושירים המזכירים להם את אללה ואת הדת המוסלמית."[45]
העיתונאי הפלסטיני, מוחמד אל-אסעד, כתב כי במהלך צילום טקס סיום קורס שינון קוראן במסגד אל-רחמן, בעזה ב-1 בספטמבר 2007, התקיימה תהלוכה של בוגרי הקורס וכמה אנשים נאמו לפני הציבור. "הופתעתי מלבושם של בוגרי הקורס ומקצת הנואמים על הבמה... המצנפות של הבוגרים היו מן הסוג שלובשים מוסלמים באפגניסטן או במזרח אסיה."[46]
היו שניסו לעודד לימוד קוראן ודת תמורת הקלות לעבריינים. הנהלת הכלא המרכזי בעזה הודיעה כי תפחית שנה ממאסרו של כל אסיר שילמד בע"פ חמישה קטעי קוראן.[47] תושבי עזה התפלאו לגלות כי שוטרי תנועה בעיר פטרו נהגים מתשלום קנסות על עבירות תנועה בתנאי שיסכימו לבקש אלף פעמים סליחה מאללה.[48]
לאחר השתלטות החמאס על עזה הצהיר דובר "הכוח המבצע" של החמאס, אסלאם שהואן, כי כוחותיו היו חמושים בנשק האמונה, בניגוד לפת"ח שהצטיידה בכסף ובסיגריות. מול משרדו של הניה ניצבו עשרים אנשי "הכוח המבצע" רוביהם מכוונים לאוויר והם קוראים כאיש אחד: "אללה מטרתנו, הג'יהאד דרכנו, הקוראן ספרנו ומסירת הנפש היא הנעלה בשאיפתנו".[49]
החוקר הפלסטיני ח'אלד אל-חרוב כתב: "החמאס משתמשת בשיח הדתי, בהאשמת מוסלמים אחרים ככופרים ובפסקי הלכה, כדי להצדיק רצח ונקמה. עניין זה מכניס את המאבק הפלסטיני למעגל חדש, הדומה לאלימות המטורפת השוררת בעיראק. כך הופכים פסקי ההלכה הדתיים למסלול של רצח בדם קר במצפון שקט."[50]
דרשנים, מטיפים ועיתונאים המזוהים עם החמאס מתחו ביקורת על מחנות הקיץ שמארגן אונר"א בכל שנה לאלפי תלמידים בעזה. חמאס ארגנה מחנות קיץ מקבילים, שתכניתם שונה והיא כוללת חינוך דתי לצד טיפוח כושר גופני ופעילויות בילוי. לטענת חמאס "במחנות אונר"א מיושמות מזימות שמטרתן להשחית את הנוער ולהכשירו לנרמול יחסים עם הכיבוש."[51]
ח. פגיעה בנוצרים
אווירת האסלמיזציה עודדה פגיעה במיעוט הנוצרי בעזה. אחד המקרים החמורים ביותר היה רצח נוצרי על רקע דתי. מנהל חשבונות באגודה הנוצרית "אל-כתאב אל-מוקדס", ראמי עיאד, נחטף באוקטובר 2007 ונרצח. לפני מותו סיפר לאחד מקרוביו כי קבוצת אנשים ביקשה ממנו להתאסלם, אך הוא סירב.[52] אמו של ראמי עיאד סיפרה כי לפני הירצחו הגיע אליו אדם ששאל אותו 'האם אתה חושב להתאסלם?' עיאד השיב: '[רק] אם אתה תתנצר'. בעקבות זאת איים האיש שהוא יגרום לו להתאסלם.[53]
היו אירועים נוספים של פגיעה בנוצרים: בהתפרצות חמושים לבית הספר הבפטיסטי "אל-נור" נגרם הרס ונפצעו שומרים מיריות.[54] אלמונים פוצצו את הספרייה של אגודת הנוצרים בעזה. נגרם נזק כבד למבנה וספרים רבים עלו באש.[55] חמאס האשימה את ארגון "ג'יש אל-אסלאם" במעשה ועל רקע מעצרם של חברים בארגון, פרצו עימותים בין אנשיו לבין החמאס.[56]
היומון "אל-חיאת אל-ג'דידה" פרסם כתבה בה נטען כי "מאז השתלטות החמאס על רצועת עזה מודאגים הנוצרים - מספרם 3,000, ורובם יוונים אורתודוכסים. הם טוענים שחששם האמיתי איננו מן החמאס דווקא, אלא יותר מקבוצות קטנות קיצוניות."[57]
2. שניות בעמדת החמאס
עמדת החמאס בנושא האסלאמיזציה של עזה מצביעה על שניות. מחד גיסא, היא נקטה צעדי אסלמיזציה ומאידך גיסא פעלה ביד קשה נגד ניסיון שעשתה קבוצת ג'נד אנצאר אללה להקים אמירות אסלאמית.
בנושא זה הצהיר שר החוץ לשעבר בממשלת החמאס, מחמוד אל-זהאר, בראיון לעיתון הגרמני "דר-שפיגל": "אנו רוצים להקים מדינה אסלאמית בעזה, אך כעת איננו יכולים, משום שלפלסטינים אין מדינה, וכל עוד אין ברשותנו מדינה - ננסה לייסד חברה אסלאמית".[58] בסוף 2007 הצהיר אל-זהאר כי "ירושלים תהיה בירת מדינת הח'ליפות האסלאמית בפלסטין."[59] נציג נוסף של הממשל בעזה, יוסף פרחאת טען: "אני כמוסלמי משתוקק לקיום מדינה אסלאמית שפירושה ביטחון ושלווה, אך איננו מדברים על מדינה עכשיו. אנו חיים תחת כיבוש ובצל ממשלה הנצורה בים, באוויר וביבשה, ובתנאים אלה לא יעלה על הדעת לדבר על מדינה אסלאמית."[60] לעומתם, הכחיש סגן יו"ר סיעת החמאס במועצה המחוקקת, ד"ר יחיא מוסא, כי החמאס רוצה להקים אמירות אסלאמית.[61]
את הסתירה לכאורה בעמדת החמאס ניסו להסביר חוקרים ובעלי טורים: הפרשן הפוליטי נאג'י שראב טען: "היעד ארוך הטווח של ממשלת חמאס הוא לאסלם את עזה. צעדיה חותרים לצבוע את הרצועה בגוון אסלאמי... חמאס מודעת לקושי לבצע זאת."[62] חוקר תנועות אסלאמיות, עדנאן אבו עמר, כתב: "חמאס למדה לקח ממה שעברה תנועת הטאלבאן והיא אינה רוצה לעורר התנגדות נרחבת לפעולה כזו. חמאס היא תנועה פוליטית המודעת למציאות הפוליטית."[63]
חוקר אחר של תנועות אסלאמיות, איאד אל-ברגות'י, הסביר: "בשאלת הקמת מדינה אסלאמית, נחלקת החמאס בין חכמי דת ומורי הלכה לבין פוליטיקאים, שאצלם גובר הצד הפרגמטי ... בתנאים הקיימים חמאס לא תכריז על מדינה אסלאמית ... הכרזה כזאת תהיה טירוף ותאפשר הטלת מצור הדוק יותר ותעמיק את הפילוג הפלסטיני. מנהיגיה אינם טיפשים כדי להכריז על כך עתה. עם זאת, הם מנסים לרצות את אנשי הדת ואת מורי ההלכה בהטלת החובה לעטות חג'אב ועוד צעדי אסלאמיזציה."[64]
טיעון אחר העלה בעל טור ביומון הלבנוני אל-נהאר, מוחמד ערפה: "נראה שחמאס ... יודעת היטב שהכרזה על כל חוק ישיר של אסלאמיזציה של החברה או יישום השריעה תכעיס את מצרים, את ישראל ואת המערב ותשמש נשק בידי נתניהו לקבל גיבוי בין-לאומי להנחתת מכות נוספות על עזה."[65]
3. התייחסות הרש"פ לאסלאמיזציה בעזה
כצפוי, תקפה הרש"פ את תהליכי האסלאמיזציה שמחוללת החמאס בעזה. חבר המועצה המחוקקת הפלסטינית וחבר המועצה המהפכנית של הפת"ח, מוחמד חוראני, תאר את המתרחש בעזה: "לא משנה אם קוראים לעזה אמירות אסלאמית או חמאסטאן, קיימת פגיעה בערכים חברתיים שהיו [נכס] לפלסטינים מאות שנים וחמאס פועלת לבטלם."[66]
על הכוונה של החמאס להקים אמירות אסלאמית כתב יועץ ראש הממשלה הפלסטיני לעניינים לאומיים ובעל טור ביומון הרש"פ אל-חיאת אל-ג'דידה, עומר אל-ר'ול: "הצעדים וההתנהלות הפוליטיים, הביטחוניים והחברתיים, הכלכליים והמשפטיים היום-יומיים של ראשי הפיכת הדמים בעזה מצביעים על תוכנית מוכנה ומתוכננת להקמת אמירות אסלאמית בעזה. זה מה שאישר אחד ממפקדי מיליציות 'הכוח המבצע', כאשר אמר: 'אינכם מכירים את תנועת החמאס, התחלנו את ההפיכה ונמשיך בה עד להקמת מדינת הח'ליפות.'"[67]
עורך יומון הרש"פ, אל-חיאת אל-ג'דידה, חאפט' אל-ברגות'י, כתב: "צעירים שטרם צמח זקנם מתחילים להוציא פסקי הלכה חמורים ... הם מתירים רצח, מאשימים בבגידה ומכשירים את השקר. אלה הם עניינים חמורים ופוסקי ההלכה האלה ייענשו ביום הדין. הם לא יזכו לרחמי מפלגותיהם ולרחמי השיח'ים שלהם שהקלו ראש בזלזולם בדת."[68]
* יעקב כ חוקר את הזירה הפלסטינית במכון ממרי
לקריאת המאמר הראשון בסדרה: יחסי פת"ח - חמאס
לקריאת המאמר השני בסדרה: המאבק של חמאס בישראל
לקריאת המאמר השלישי בסדרה: חמאס וניהול החיים ברצועה
לקריאת המאמר הרביעי בסדרה: המחלוקות בתוך החמאס
[1] אל-חיאת (לונדון), 24.12.2008
[2] www.felesteen.ps , 12.2.2011
[3] אל-איאם (רש"פ), 22.7.2007
[4] אל-איאם (רש"פ), 24.7.2007
[5] www.palestine-info.info, 13.6.2009
[6] www.palestine-info.info, 13.6.2009
[7] העיתונאית אסמאא' אל-ר'ול זכתה בפרס דוביי לעיתונות ערבית. www.alaahd.com , 15.5.2010
[8] אל-אח'באר (לבנון), 27.7.2009
[9] אל-אח'באר (לבנון), 27.7.2009
[10] אל-חיאת אל-ג'דידה (רש"פ), 6.7.2009
[11] www.maannews.net, 28.7.2010
[12] www.paltoday.com, 24.8.2009
[13] www.paltoday.com , 24.8.2009
[14] אל-אח'באר (לבנון), 24.8.2009
[15] www.paltoday.com , 24.8.2009
[16] אל-חיאת אל-ג'דידה (רש"פ), 5.9.2009
[17] אל-חיאת אל-ג'דידה (רש"פ), 5.9.2009
[18] אל-חיאת אל-ג'דידה (רש"פ), 5.9.2009
[19] www.maannews.net, 5.9.2009
[20] www.paltoday.com , 27.2.2010
[21] אל-חיאת (לונדון), 27.7.2009
[22] www.islamonline.net , 27.7.2009
[23] אל-איאם (רש"פ), 24.7.2009
[24] אל-איאם (רש"פ), 6.9.2009
[25] אל-אח'באר (לבנון), 27.7.2009
[26] אל-חיאת (לונדון), 7.9.2009
[27] אל-איאם (רש"פ), 5.3.2010
[28] אל-חיאת אל-ג'דידה (רש"פ), 5.3.2010
[29] www.paltoday.ps , 22.2.2011
[30] אל-איאם (רש"פ), 9.10.2009
[31] www.maannews.net , 19.5.2010
[32] אל-חיאת אל-ג'דידה (רש"פ), אל-קדס (ירושלים), 21.8.10
[33] אל-איאם (רש"פ), 18.7.2010
[34] אל-חיאת אל-ג'דידה (רש"פ), 16.9.2010
[35] www.maannews.net , 15.9.2010
[36] אל-רסאלה (עזה), 9.10.2010
[37] אל-חיאת אל-ג'דידה (רש"פ), 28.5.2010
[38] www.alaahd.com, 12.5.2010
[39] אל-שרק אל-אוסט (לונדון), 13.7.2008
[40] אל-חיאת (לונדון), 22.4.2009
[41] www.maannews.net, 29.7.2010
[42] אל-קדס אל-ערבי (לונדון), 11.12.2009
[43] www.alqassam.ps , 6.3.2011
[44] אל-איאם (רש"פ), 11.10.2010
[45] אל-איאם (רש"פ), 11.10.2007
[46] אל-אח'באר (לבנון), 18.8.2009
[47] www.al-hesbah.org , 6.8.2007
[48] אל-קדס (ירושלים), 13.8.2010
[49] אל-איאם (רש"פ), 22.6.2007
[50]אל-חיאת אל-ג'דידה (רש"פ), 2.8.2007
[51] אל-אח'באר (לבנון), 27.7.2009
[52] אל-איאם (רש"פ), 8.10.2007
[53] אל-חיאת אל-ג'דידה (רש"פ), 29.10.2007
[54] אל-איאם (רש"פ), 22.2.2008
[55] אל-איאם (רש"פ), 17.2.2008
[56] אל-איאם (רש"פ, 22.1.2008
[57] אל-חיאת אל-ג'דידה (רש"פ), 29.10.2007
[58] אל-קדס (ירושלים), 25.6.2007
[59] אל-איאם (רש"פ), 6.12.2007
[60] אל-איאם (רש"פ), 2.8.2009
[61] אל-איאם (רש"פ), 23.6.07
[62] אל-קדס (ירושלים), 31.7.2010
[63] אל-איאם (רש"פ), 2.8.2009
[64] אל-איאם (רש"פ), 2.8.2009
[65] אל-נהאר (לבנון), 4.9.2009
[66] אל-קדס אל-ערבי (לונדון), 9.7.2007
[67] אל-חיאת אל-ג'דידה (רש"פ), 23.9.2007
[68] אל-חיאת אל-ג'דידה (רש"פ), 11.10.2007