המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
השנה ה-4 להשתלטות חמאס על עזה (ב): המאבק בישראל
24/7/2011

  

השנה ה-4 להשתלטות חמאס על עזה (ב): המאבק בישראל

 

מאת יעקב כ*

 

הקדמה

בעקבות המלחמה בעזה (דצמבר 2008) נקטה החמאס טקטיקה של הפסקת ירי הטילים לעבר ישראל והיא כפתה זאת –  לא תמיד בהצלחה מלאה – גם על הפלגים הפלסטיניים האחרים. במקביל הבהירה חמאס כי לא נטשה את ההתנגדות והיא מימשה זאת הלכה למעשה בחודשים מרס-אפריל 2011 כאשר השתתפה בירי עשרות טילים לעבר ישראל כולל שיגור טיל נ"ט לעבר אוטובוס ישראלי. נמשכים תהליכי החימוש, האימונים וההתבצרות, ומנהיגי חמאס ממשיכים לשבח את הג'יהאד ולהתכונן לעימות הבא אם יתרחש.

 

1. הפרות מזדמנות של התהדיאה (ההרגעה) באמצעות ירי טילים

חתירת החמאס לשמירת התהדיאה באה לידי ביטוי ב-2 במרס 2010 כאשר מפקד המשטרה בעזה, אבו עוביידה אל-ג'ראח, פרסם הנחיות לכל גורמי המשטרה בעיר "לרדוף את משגרי הטילים, לעצרם לחקירה במנגנוני הביטחון של החמאס ולהענישם, תוך התייחסות אליהם כאל מבצעי עברות חמורות".[1]   

 

בעקבות לחץ שהפעיל שר החוץ של רוסיה על החמאס במחצית הראשונה של 2010 להפסיק את ירי הטילים, השיב ח'אלד משעל כי הנהגת חמאס תומכת בתהדיאה ואינה מסלימה את המתיחות וכי היא תנקוט אמצעים מתאימים כדי למנוע ירי.[2] ואכן, בחלוף כמה ימים, הורה משעל לראשי הזרוע הצבאית של החמאס לחדול משיגור הטילים ולמנוע מן הפלגים הפלסטיניים ירי "גם אם הדבר כרוך בהפעלת כוח."[3] במקביל ניסתה חמאס לתאם עמדות עם פלגים אחרים וב-3 באפריל 2010 נועדו אנשיה עם נציגי הג'יהאד האסלאמי, החזית העממית (חז"ע) והחזית הדמוקרטית (חז"ד) והסכימו לפעול בתיאום נוכח איומי ישראל להגיב על ירי הטילים.[4]

 

ראשי חמאס חשו צורך להסביר את תמיכתם בהפסקת הירי. סגן ראש הלשכה המדינית של חמאס, מוסא אבו מרזוק, אמר: "חמאס מעוניינת בהמשך הפסקת האש עם ישראל כדי למנוע ממנה אמתלה לפתוח במערכה צבאית נגד רצועת עזה. יש הסכמה בין הפלגים הפלסטיניים להימנע מירי טילים לעבר מטרות ישראליות, אלא שמפעם לפעם ההסכמה הזאת מופרת."[5] מעניינת במיוחד הייתה התייחסותו של בכיר החמאס, מחמוד אל-זהאר, שתאר את ירי הטילים כעניין מפוקפק המשרת את ישראל: "האויב רוצה להציג את הפעולות שהוא מבצע כהגנה עצמית באמצעות מה שהוא מכנה תגובה על ירי הטילים מרצועת עזה."[6]

 

תנועת הפת"ח תומכת ב"תהדיאה", אך היא ניצלה את הפסקת ירי הטילים כדי למתוח ביקורת על חמאס. דובר הפת"ח אחמד עסאף, אמר כי "חיובי שחמאס מבינה כעת את צדקת קריאתו החוזרת של הנשיא מחמוד עבאס להנהגתה, למנוע מעמנו את הצרות [הנגרמות] מתגובות ישראל על ירי הטילים, לחדול מן הירי ולחדש את התהדיאה ... ואולם ראשי חמאס, העדיפו אג'נדות אזוריות ואינטרסים מפלגתיים צרים על פני האינטרס העליון של העם הפלסטיני והאשימו את הנהגת [הרש"פ] בבגידה ובכפירה."[7] 

 

בסוף שנת 2010 הקלה החמאס בריסון הארגונים השונים, דבר שגרם לעלייה בכמות אירועי הירי והעימותים עם חיילי צה"ל. האווירה המתוחה, החשש מהסלמה והתגובה החריפה של ישראל הניעו את מנהיגי חמאס להצהיר על דבקותם ברגיעה, והם שבו לאכוף את הפסקת הירי. במקביל פעלה החמאס לשכנע את הפלגים הפלסטיניים לחדול מפעילות העלולה להוביל להסלמה ואכן בתחילת 2011 הסכימו הפלגים כי צריך לשמור על העם הפלסטיני בעזה ולהרחיקו מסכנת מלחמה, אך הבהירו כי אין פירוש הדבר הכרזה על "תהדיאה".[8] במרס 2011 חרגה חמאס ממדיניותה והשתתפה בשיגור כ-50 פצמ"רים לעבר ישראל.[9] גם במקרה הזה הירי נפסק כעבור כמה ימים והושג הסכם בין הפלגים בעזה כי התהדיאה תישמר, אם ישראל תכבד אותה. בתגובה לסיכול ממוקד נגד פעילי הזרוע הצבאית של חמאס חודש ירי הטילים וחמאס קיבלה אחריות לשיגור טיל נ"ט לעבר אוטובוס שגרם למותו של נער ישראלי.

 

התנהלות התנועה מלמדת על מסר כפול בחמאס. מצד אחד מעוניינת התנועה לשמור על תהדיאה כדי למנוע תגובה ישראלית המסבה לה נזקים כבדים ועלולה לפגוע בשלטונה על עזה ואת הקו הזה מתווה הדרג הפוליטי של החמאס בעזה. מצד שני חמאס מנסה ליצור משוואה חדשה שלפיה כל פגיעה ישראלית באנשיה תוביל לתגובה אוטומטית -  ירי טילים, כך שפעיליה יהיו חסינים מפני פגיעה גם אם הם עוסקים בהכנות לפיגועים ולחטיפת ישראלים ואת הקו הזה מוביל ראש הזרוע הצבאית של החמאס אחמד אל-ג'עברי. השקט היחסי השורר בשבועות האחרונים מעיד שלחמאס יש יכולת למנוע את הירי לעבר ישראל.

 

2. דבקות בדרך ההתנגדות והג'יהאד

התהדיאה ברצועת עזה נתפסה כצעד טקטי – פסק זמן לצורך היערכות להסלמה הבאה מול ישראל. בעל טור באתר החמאס, יאסר אל-זעאתרה, כתב: "קרוב לוודאי שהזירה הפלסטינית עוד תחזור אל דרך ההתנגדות, כפי ששבה אליה לאחר מסע התעייה של אוסלו (1993 – 2000)."[10] הערכה דומה הביע עורך היומון הלונדוני אל-קדס אל-ערבי, עבד אל-בארי עטואן: "חמאס לא ויתרה סופית על ההתנגדות, ויתכן שההודנה הנוכחית היא זמנית כמו קודמותיה, אך מנהיגיה צריכים לדעת כי פתיל הסבלנות של מקצת הקבוצות האסלאמיות איננו ארוך ויש מי  שמשתוקק לג'יהאד."[11]

 

ראשי חמאס עצמם המשיכו להתבטא בזכות ההתנגדות והג'יהאד: בתגובה להמשך הבנייה בירושלים ולפתיחת בית הכנסת החורבה (מרס 2010), קרא סגן יו"ר המועצה המחוקקת, אחמד בחר (חמאס), לפלגי ההתנגדות "להנחית על הכיבוש הישראלי מכה צבאית קשה."[12]  גילוי דעת מטעם חמאס קבע כי "ההתנגדות היא בחירה אסטרטגית ... והתנועה דבקה בג'יהאד." כמו כן קרא גילוי הדעת לביטול יוזמת השלום הערבית.[13]

 

להאדרת ההתנגדות הצטרפה עיריית עזה, כמה חודשים לאחר מכן, כאשר קראה לכיכר בעיר על שם רים אל-ריאשי, שביצעה פיגוע התאבדות.[14]

 

אווירת ההיערכות להמשך המאבק קיבלה ביטוי גם במערכת החינוך. בהצגה במסיבת סיום שנת הלימודים בעזה לבשו ילדים מדים של גדודי עז אל-דין אל-קסאם, נלחמו בחיילים ישראליים ו"חטפו" חייל.[15] בטקס שקיימה חמאס לכבוד משפחות שהידים בג'יבאליה, אמר דובר המשפחות: "אנו מוכנים להקריב את ילדינו, את עצמנו ואת כספנו, כדי להגיד 'אין אל מבלעדי אללה' וכדי לשחרר את המולדת."[16]

 

את הביטוי החזק ביותר לחינוך למאבק הביא היומון המצרי אל-אהראם, כאשר דיווח על האווירה הצבאית אצל ילדי מחנות הקיץ של החמאס, השונה מזו הקיימת במחנות של  אונר"א: "בשעה שילדי [מחנות הקיץ] של אונר"א נהנים מציור, שחייה וריקודים לצלילי מוזיקת פולקלור, ילדים אחרים צועדים בצעדה צבאית כשהם נושאים תמונות אסירים ושהידים מתנועת החמאס וקוראים סיסמאות של ההתנגדות. אלה ילדי המחנות של תנועת החמאס. 'אל-אקצא שלנו, אסירינו, החופש יגיע' - אלה סיסמאות שקוראים ילדים בגילאי 7 – 12 בצעדה צבאית 'ללא שעשועים או פריקת עול' כפי שאמר זאת אחד מראשי המחנות... הילדים חיים באווירת גיוס צבאי והכנה להתנגדות [בעתות] שלום ומלחמה. באחד המחנות, בתוך אחד המסגדים באזור שיח' רדואן, העיצוב והאימונים תורמים ליצירת אווירת מלחמה והתנגדות. תמונות של רעולי פנים נושאי נשק מעטרות את המחנה הדומה יותר למחנה צבאי."[17]

 

תמיכה רשמית בחטיפת חיילים העניק המשרד לענייני האסירים בממשל החמאס בעזה כאשר הודיע כי הוא תומך במבצע עליו הכריזה אגודת "ואעד" בעזה, המבטיח מיליון דינרים ירדניים "למי שיחטוף חייל ישראלי כדי להחליפו באסירים פלסטיניים."[18]  יועצו של ר"מ החמאס, אסמאעיל הניה, מוצטפא אל-קאנוע, אמר כי האסירים הפלסטינים ישוחררו רק באמצעות שבי של חיילים ישראלים נוספים.[19] גדודי עז אל-דין אל-קסאם, הזרוע הצבאית של החמאס, הבטיחו להמשיך בניסיונותיהם לשבות חיילים ישראלים.[20]

 

3. אימונים, התחמשות והתבצרות

תנועת החמאס ממשיכה להתכונן לעימות צבאי. היא בונה ביצורים, מבריחה נשק לעזה ואנשיה מתאמנים ליום פקודה. בפגישה עם ראשי מפלגות ערביות בוועידתן בדמשק, חשף ח'אלד משעל, בגילוי לב נדיר, כי "כלפי חוץ מדברים בעזה על פיוס ובנייה, אולם לאמתו של דבר את רוב הכסף והמאמץ מקצים להתנגדות ולהכנות צבאיות. אנו עוסקים בהתנגדות."[21] 

 

אתר המקורב לפת"ח דיווח כי מיליציות של החמאס הניחו מטעני נפץ כבדים סמוך למבנים מאוכלסים בצפיפות בעזה באזורים רחוקים מן הגבול עם ישראל, דבר שגרם להתמרמרות רבה, לעימותים מילוליים ואף לתגרות ידיים בין תושבים לבין אנשי חמאס.[22]

 

על גדודי אל-קסאם כתב בעל טור באתר המזוהה עם חמאס, ד"ר פאיז אבו שמאלה, שאנשיהם ברצועת עזה חפרו לאורך רצועת עזה ולרוחבה והכינו עמדות צבאיות כדי שיוכלו להתמודד עם ישראל.[23]

 

על הרצון למסירת הנפש כתבו גדודי עז אל-דין אל-קסאם בתארם את היערכותם לעימות: "לאורו החלוש של הירח יושב לוחם החמאס תחת עץ שענפיו סבוכים. הוא התרחק מעט מחבריו כדי להוציא מאמתחתו ספר קוראן והחל לקרוא פסוקים בקול ערב. [לוחם] אחר קרא לאללה להעניק לו את מסירת הנפש. אחד הלוחמים אורב מרחוק לבוא האויב כדי להקדים ולהפתיעו. בצד האחר מתכוננת יחידת ההנדסה של גדודי אל-קסאם להטמין מטעני נפץ לקראת התקפה ציונית כדי לזרוע מוות [בקרב יושבי] הרכב של האויב הציוני...

 

באזור אחר מתכוננים אנשי ההגנה האזרחית להציב טילי קרקע [נ"מ] כדי להשיג את מטוסי האויב בשמי עזה... באזור גבוה מתכוננת קבוצה של חיל הצלפים להציב את נשקה כדי לפגוע בחיילי האויב הציוני, אם יפלוש פה ושם. בין העצים סבוכי הענפים מתכוננים אנשי התותחים להציב מרגמה כדי לקדם כל מעשה שטות של האויב, או כל התקדמות של כוחות מיוחדים [ישראליים]."[24]           

 

http://www.paldf.net , 13.6.2010

 

נוכח הגברת הפעילות למנוע הכנסת נשק לעזה לאחר מלחמת עזה, טען בכיר בחמאס, אחמד יוסף: "ההתנגדות היא זכות לגיטימית וכך גם נשקה, ולכן ההתנגדות תמצא כל דרך להשיג נשק דרך המנהרות, או שלא דרך המנהרות כדי להמשיך בפעילותה.היא תשיג נשק [אפילו] מתחת לאדמה."[25] מחמוד אל-זהאר הצהיר כי "תנועתו מחזיקה בנשק טוב יותר מזה שהיה ברשותה ערב המלחמה בעזה."[26]

 

בחודש יולי 2010 הצהיר שר הפנים בממשל החמאס, פתחי חמאד, כי משרדו מתכונן להכריז על גיוס מרצון ולאחר מכן על גיוס חובה לצבא החמאס בעזה.[27]

 

בתחילת שנת 2011 הודיעה משטרת החמאס בעזה על רישוי כלי נשק של תושבים לצורך הגנה עצמית. הודגש בהודעה כי נשק ההתנגדות הוא חוקי ומוגן ולכן הליך הרישוי אינו חל עליו.[28]

 

הפעילות הצבאית של החמאס לא הוגבלה לעזה בלבד. מחמוד אל-זהאר אמר "כי עזה שוחררה לכן מנגנוני הביטחון של הרש"פ צריכים לתת לנו יד חופשית לשחרר את הגדמ"ע ואת ירושלים. ירי הטילים וההתנגדות צריכים להתבצע מן הגדמ"ע. האם דורשים שירי הטילים וההתנגדות יהיו מעזה בלבד?"[29]

 

במאי 2010 גילה יו"ר הרש"פ, מחמוד עבאס: "בכל יום אנו שמים יד על כמויות גדולות של נשק [בגדמ"ע]".[30] בכירים במנגנוני הביטחון הפלסטיניים הודיעו כי חשפו חומרי נפץ במסגד בגדה המערבית השייך לחמאס ואשר יוצרו בתוכו.[31] אתר המקורב לפת"ח מסר כי באפריל 2010 חשפו מנגנוני הביטחון של הרש"פ מפעל גדול לייצור חומרי נפץ ולאחסונם בשכם.[32]

 

אימוני החמאס נמשכים גם מחוץ לשטחי הגדמ"ע ועזה. היומון הכוויתי האנטי סורי אל-סיאסה, דיווח כי בסוף 2009 נהרגו באחד מבסיסי החמאס, סמוך לדמשק, חמישה אנשי חמאס ושני אנשי משמרות המהפכה האיראניים שאימנו אותם בפירוק והרכבה של טילים איראניים ארוכי טווח, "כדי להקל את הברחתם דרך המנהרות לעזה."[33]

 

מקורות לבנוניים דיווחו כי מחקירת הפיצוץ באחד ממרכזי החמאס בלבנון עולה כי הוא נגרם במהלך אימונים באש חיה.[34]

 

* יעקב כ חוקר את הזירה הפלסטינית במכון ממרי

 

לקריאת המאמר הראשון בסדרה: יחסי פת"ח - חמאס



[1] www.wafa1.ps , 2.3.2010

[2] אל-חיאת אל-ג'דידה (רש"פ), 2.4.2010

[3] www.palpress.ps , 8.4.2010

[4] אל-קדס (ירושלים), 4.4.2010

[5] www.alaahd.com 13.4.2010

[7] www.maannews.net , 3.4.2010

[8] www.alresalah.ps , 13.1.2010

[12] אל-חיאת אל-ג'דידה (רש"פ), 16.3.2010

[13] www.palestine-info.info, 12.12.2009, 13.12.2009

[14] אל-איאם (רש"פ), 24.3.2010, רים אל-ריאשי היא מחבלת מתאבדת מחמא"ס שביצעה ב- 14.1.2004 פיגוע התאבדות במחסום ארז, במעבר בין עזה לישראל, שכתוצאה ממנו נהרגו ארבעה ישראלים ועשרה נפצעו.

[16]אל-קדס (ירושלים), 7.1.2010

[17] אל-אהראם (מצרים), 30.6.2010

[18] www.maannews.net , 19.11.2009

[19] אל-איאם (רש"פ), 1.3.2011; www.safa.ps, 28.2.2011 

[21] www.paltimes.net , 14.11.2009

[22] www.alaahd.com, 13.1.2010

[24] www.alqassam.ps , 4.7.2010

[25] אל-שרק אל-אוסט (לונדון), 25.1.2009 

[27] www.amad.ps , 28.7.2010

[29] אל-קדס (ירושלים), 20.6.2010

[30] אל-שרק אל-אוסט (לונדון), 6.5.2010

[31] אל-קדס אל-ערבי (לונדון), 13.4.2009

[33] אל-סיאסה (כווית), 15.11.2009

[34] אל-שרק אל-אוסט (לונדון), 6.1.2010 

תגיות