השנה ה-4 להשתלטות חמאס על עזה (א): יחסי פת"ח - חמאס
מאת יעקב כ*
מבוא
בשנה הרביעית לתפיסת השלטון בעזה מידי הרש"פ הצליחה תנועת החמאס לקבע מצב של קיום ישות עצמאית, נפרדת מזו שבגדמ"ע. בתקופה זו הצליחה החמאס להתחזק מבחינה כלכלית (אף שהמשאבים שלה מנוצלים לחיזוק התנועה ולא לרווחת התושבים) ומבחינה צבאית, והיא ממשיכה להתעצם ולהתכונן לעימות הבא אם יתרחש. בינתיים היא מעדיפה לשמור על מצב של הרגעה (תהדיאה) מול ישראל, אף שמדי פעם השקט מופר לא רק ע"י ארגונים אחרים בעזה אלא גם ע"י התנועה. לצד זאת, החמאס מקיימת משטר דיקטטורי בעזה. יחסי תנועת החמאס עם הארגונים האחרים בעזה ובייחוד עם הסלפים הג'יהאדיסטים, הג'יהאד האסלאמי, הפת"ח והחז"ע מתוחים וגם בתוך התנועה צצו מחלוקות. צעדי החמאס והתנהלותה בשלטון גרמו לירידה בפופולאריות של התנועה בקרב הציבור, אך לא במידה המסכנת את שלטונה ומנהיגיה מודעים למצב זה. כיום אמנם הושג הסכם פיוס בין פת"ח לחמאס, אך קיימים ספקות רבים בנוגע לסיכויי הצלחת יישומו. סקירה זו, בת שבעה פרקים עוסקת בנושאים האלה:
פרק א – יחסי פת"ח חמאס
פרק ב -- ההתנהלות הצבאית של חמאס מול ישראל
פרק ג – ניהול החיים ברצועת עזה
פרק ד – המחלוקות בחמאס
פרק ה – האסלאמיזציה בעזה
פרק ו – יחסי חמאס עם הסלפים הג'יהאדיסטים ועם הג'יהאד האסלאמי
פרק ז -- יחסי חמאס עם מצרים
פרק א: יחסי פת"ח חמאס
הקדמה
השתלטות החמאס על עזה ביוני 2007 גרמה לקרע עמוק בחברה הפלסטינית ולעוינות רבה בין חמאס לבין הרש"פ ופת"ח. תנועת הפת"ח האשימה את החמאס ברצח פעיליה ובחתירה להשתלט על הגדמ"ע, ואילו תנועת החמאס האשימה את הפת"ח בבגידה וערערה על הלגיטימיות של הרש"פ. לאחר כ-4 שנים מהשתלטות החמאס על עזה נחתם הסכם הפיוס בחודשים אפריל-מאי 2011. פרטי ההסכם אינם ברורים והדבר היחיד הידוע לאשורו הוא נוסח מסמך ההבנות שנלווה להסכם, ופורסם בעיתונות הערבית והפלסטינית בליווי חתימות הצדדים בראשי תיבות. הפרק הראשון יעסוק ביחסי פת"ח-חמאס מחודש יוני 2007 עד החתימה על הסכם הפיוס במאי 2011:
1. העוינות בין שתי התנועות בעקבות ההשתלטות על עזה
בעקבות השתלטות זאת פיטר יו"ר הרש"פ, מחמוד עבאס, את שרי החמאס שהיו חברים בממשלת האחדות הלאומית. חמאס לא הכירה בפיטורים ואינה מכירה בלגיטימיות של ממשלת סלאם פיאד ושל יו"ר הרש"פ ולפי גישתה אסמאעיל הנייה וממשלתו הם הנציגים הלגיטימיים של הפלסטינים. בפועל מתקיימות שתי ישויות נפרדות, אחת (הרש"פ) בגדמ"ע והשנייה (חמאס) בעזה והן אינן מכירות זו בזו ותהום של דה-לגיטימציה הדדית פעורה ביניהן.
חמאס נוהגת לכנות את הרש"פ 'שלטונות רמאללה' ו'השלטון הדייטוני' (ע"ש הגנרל דייטון שאימן את כוחות הביטחון הפלסטיניים) ואת יו"ר הרש"פ היא מכנה 'נשיא הרשות [הפלסטינית] שפג תוקפה'.[1] את השתלטות חמאס על עזה מכנה פת"ח "הפיכה", "פילוג" או "פיצול", ואילו חמאס מכנה זאת "הכרעה". פעילים של פת"ח הפכו לסמלי קרבנות ההפיכה למשל מוחמד אל-סוירכי שהושלך מבניין רב קומות, או סמיח אל-מדהון, שאנשי חמאס ביצעו בו לינץ' והתעללו בגופתו.
נציגי הרש"פ והפת"ח התבטאו באופן חמור כלפי חמאס. בתגובה לאירוע "משט החירות" (מאי 2010) התריס אתר המזוהה עם פת"ח כלפי חמאס: "בשנת 2007 ביצעה החמאס את מעשי הטבח הנתעבים ביותר בעם הפלסטיני ורצחה כ-550 אנשים כולל זקנים וטף. אם כך, מדוע ישראל לא תבצע מעשי טבח [כשהעולם] תומך במי ששפך את הדם של בני עמו [חמאס]."[2] חבר הוועד המרכזי של פת"ח, מוחמד דחלאן, אמר: "חמאס לא השיגה דבר ברצועת עזה והיא מתפארת בהרס הרצועה. חמאס רצתה לשלב שלטון עם התנגדות, אך הפכה לממשלת מנהרות והברחות." [3] בעל טור ביומון הרש"פ אל-חיאת אל-ג'דידה, עאדל עבד אל-רחמן, כתב: "הפלסטינים יודעים שמנהיגי ההפיכה ברצועת עזה מסוכנים לא פחות מן הכיבוש."[4]
השתלטות חמאס על ביתו של יו"ר הרש"פ מחמוד עבאס בעזה: "הלו... זאת
טעות במספר. מחמוד עבאס ברח מהבית. גדודי אל-קסאם [מדברים] אתך"
http://www.paldf.net (אתר המקורב לחמאס)
2. הרש"פ האשימה:
א. ראשי חמאס ברחו מן המלחמה
לאחר המלחמה בעזה בדצמבר 2008 האשים מחמוד עבאס את מנהיגי חמאס כי "ברחו בזמן המלחמה לסיני באמבולנסים והפקירו את האנשים [בעזה] למות." לדבריו, מנהיגים אלה הם האחראים לסבלם של תושבי עזה במלחמה, משום שסירבו לחדש את התהדיאה והמשיכו בירי הטילים שהוביל לפלישה הישראלית.[5] בתגובה איים בכיר החמאס, מחמוד אל-זהאר, כי תנועתו תתבע את מחמוד עבאס לדין בגין דבריו.[6]
ב. החמאס מסיתה, רוצחת ומענה
עוד האשימה הרש"פ את החמאס שהיא מסיתה נגדה רוצחת ומענה אנשי פת"ח. שר ההקדשים ברש"פ, ד"ר מחמוד אל-הבאש, אמר בעת כהונתו כשר הרווחה כי [רק] במהלך המלחמה בעזה רצחו אנשי חמאס בדם קר 19 תושבים וירו ברגליהם של 61 תושבים.[7] התנכלויות החמאס לפת"ח לא נפסקו: באפריל 2010 ירו מיליציות של חמאס ברגליו של קצין בביטחון המסכל בג'באליה, עבד אל-נאצר חמיד.[8] בתגובה לניסיון לפגוע בחבר המועצה המחוקקת מטעם הפת"ח, עבד אל-חמיד אל-עילה, טען אתר המקורב לפת"ח כי "המעשה נבע מאווירת הסתה שמנהלים מקצת השופרות [של חמאס] נגד חברי המועצה המחוקקת מסיעת הפת"ח בעזה ונגד פעילי הפת"ח ואנשיה."[9] אנשי מזכירות המועצה המחוקקת (פת"ח) האשימו את החמאס במעשה וטענו כי "הוא מעיד על מידת השנאה השחורה אצל המיליציות הללו ואצל מי שעומד מאחוריהן כלפי האחר הפלסטיני וחושף את הטענות השקריות של תנועת החמאס בדבר רצונה בשלום [עם פת"ח]."[10]
מלבד הרציחות טענו אנשי הרש"פ והפת"ח כי החמאס מענה אנשים באכזריות רבה. סוכנות הידיעות הפלסטינית, ופא (רש"פ), מסרה כי "מיליציות של החמאס המציאו שיטות איומות של עינויים וחקירות של אנשי הפת"ח החטופים אצלה. אנשי ממשלת ההפיכה ברצועת עזה עולים על החוקרים ועל אנשי המוסד הישראלי בתחום אחד בלבד – המצאת שיטות עינוי וחקירה כלפי אנשי פת"ח ואנשי המנגנונים שהן קשות ואלימות יותר מן [השיטות המופעלות] על האסירים [הפלסטינים] בבתי הכלא בישראל."[11] ארגונים לזכויות אדם האשימו את מנגנוני הביטחון של חמאס בעזה בנקיטת 16 סוגי עינויים כלפי עצורים ובהם כיבוי סיגריות על גופם. לטענת הארגונים הללו גם הרש"פ מענה עצורים בגדמ"ע.[12]
הרש"פ והפת"ח האשימו את החמאס בשימוש במוסדות דת ובמוסדות ציבור כאתרי הסתה, איומים, עינויים ורצח. בכיר במשרד ההסברה ברש"פ ובעל טור ביומון הרש"פ "אל-איאם", האני אל- מצרי, כתב: "הזרם הקיצוני בחמאס, המדיר את הזולת ומאשים אותו בכפירה ובבגידה, אינו מאמין באמת, בלאומיות, בדמוקרטיה ובריאליזם. הזרם הזה הציב את עצמו כאפוטרופוס של הדת, המולדת, העם והארץ בתואנה שהוא צלו של אללה על פני האדמה וניתנה לו שליחות שמימית, שאינה נתונה לוויכוח ... וכפופה לעובדה אחת: 'מי שאיננו אתי, הוא נגדי' וכל מי שנגדי הוא כופר ופורש מן האסלאם וראוי להיות מחוסל. זרם זה ראה בהפיכה בעזה שחרור שני של רצועת עזה [לאחר ההינתקות] וניצחון על החילוניות... חמאס הפכה את המסגדים למשרדים מפלגתיים המשמשים אותה נגד יריביה."[13] מזכיר אש"פ, יאסר עבד רבה, טען כי חמאס "שינתה את כוון קני הרובים מישראל [והיא הפנתה אותם] לאנשי הפת"ח... היא הפכה מסגדים, בתי ספר ובתי חולים למתקני מעצר וחקירות שבהם מענים את אנשי הפת"ח ומנהיגים לאומיים אחרים."[14]
אתר האינטרנט המקורב לתנועת הפת"ח, www.alaahd.com דיווח כי תושבים ברצועת עזה הביעו מורת רוח מן השימוש שעושים אנשי החמאס ברמקולים במסגדים בקוראם לרצוח אנשי פת"ח: "הוי אבירי גדודי אל-קסאם, שלפו את נשקכם, התקיפו את אנשי עבאס והכו אותם ללא רחם" .[15]
ג. מטרת החמאס – להשתלט גם על הגדמ"ע
טענה נוספת כלפי החמאס הייתה שהיא מנסה להשתלט גם על הגדמ"ע. לאחר ההפיכה בעזה, בתהלוכה של החמאס במ
יו"ר הרש"פ, מחמוד עבאס, אמר כי לרש"פ יש מידע שלפיו החמאס רוצה לבצע פעולות אלימות בגדמ"ע.[17] הוא הבהיר כי "מנגנוני הביטחון שלו יכו באגרוף ברזל את כל מי שיפגע באינטרס הפלסטיני."[18] דובר מנגנוני הביטחון הפלסטיניים, עדנאן אל-דמירי, חשף כי "מנגנוני הביטחון של הרש"פ החרימו מאנשי חמאס בגדמ"ע 8.5 מיליון דולרים שיועדו למימון הקמת מנגנון ביטחון של החמאס בגדמ"ע." לדבריו, הרש"פ החרימה במחצית הראשונה של שנת 2009 גם כמויות גדולות של נשק וחומרי נפץ בשכם, בחברון ובקלקיליה, וחשפה דירות שחמאס רכשה לצורך הקמת חדרי מבצעים, לניהול חטיפות של בכירי רש"פ בגדמ"ע ופגיעה בחוק ובביטחון של הרש"פ. [19]
באוקטובר 2010 מסרו מקורות פלסטיניים כי מנגנוני הביטחון הפלסטיניים איתרו מחסן תחמושת גדול של החמאס ברמאללה כולל פצצות אר.פי.ג'י.[20] כעבור חודש, מסרו מקורות בשכם כי חוליית חמאס הפועלת בצפון הגדמ"ע תכננה לרצוח את מושל מחוז שכם, ג'בריל אל אל-בכרי. דובר הפת"ח, אחמד עסאף, האשים את החמאס בניסיון לערער את היציבות בשטחי הרש"פ ולגרום למלחמת אחים.[21]
ד. חמאס משרתת את האינטרס של איראן
חמאס הואשמה ע"י הרש"פ שהיא משרתת את האינטרסים של איראן. דובר הפת"ח, פאיז אבו עיטה, טען כי ח'אלד משעל "מגיש את האומה הערבית ואת האינטרסים הלאומיים שלה כטרף בידי המפעל האיראני תמורת אינטרסים כיתתיים צרים וחופן דולרים." לדבריו, איראן מתערבת בענייני הערבים ומציתה מלחמות המתישות את האומה הערבית.[22]
מזכיר הועה"פ של אש"פ, יאסר עבד רבה, האשים את החמאס כי היא שואפת להקים "אמירות אפלה" הנתמכת ע"י איראן ופועלת "לממש מזימה אזורית להפוך את עזה לישות נפרדת ומנותקת מן הגדמ"ע."[23]
בעל טור ביומון הרש"פ אל-איאם, סמיח שביב, כתב כי חמאס מנסה להרוויח זמן ולשרוד בשלטון: "היא מהמרת על שינויים שבהם תגבר ההשפעה האיראנית במזרח התיכון ואז יהיה המפעל שלה בעזה חלק ממפעל אזורי שלם."[24]
3. החמאס האשימה:
א. הרש"פ תקעה סכין בגבנו
מול האשמות הרש"פ כלפי חמאס טענו ראשי החמאס כי ויתורה של הרש"פ על פעולות ההתנגדות מהווה שיתוף פעולה עם ישראל.
ראשי החמאס טענו כי עבאס ופיאד אחראים לתוצאות "פשעם המהווה בגידה חמורה בעם הפלסטיני וסכין בגב האומה הערבית והאסלאמית."[25] כך למשל, ביוני 2009 הגיבה תנועת החמאס בזעם על הריגת פעילי הזרוע הצבאית שלה, עז אל-דין אל-קסאם, ע"י הרש"פ בקלקיליה. דובר התנועה, מושיר אל-מצרי, אמר כי "יד הצדק תשיג את נשיא הרש"פ 'שפג תוקף כהונתו', מחמוד עבאס, ואת ראש הממשלה 'הפושע', סלאם פיאד. הם לא יימלטו מידיהם של גדודי עז אל-דין אל-קסאם... תנועת החמאס ואנשיה בגדמ"ע יתייחסו בעתיד אל מנגנוני הביטחון ברש"פ כמו אל הכיבוש ויתנגדו להם בכל דרך."[26]
חבר המועצה המחוקקת מטעם החמאס, צלאח אל-ברדויל, טען כי יו"ר הרש"פ, מחמוד עבאס, שיתף פעולה עם ישראל במלחמת עזה והיה "מעורב בחיסולו של בכיר החמאס, סעיד ציאם."[27] בכיר החמאס, אסמאעיל רדואן אמר: "הנשיא עבאס יושב [ומנהל מו"מ] עם ישראל בעודו מסרב להתפייס עם חמאס."[28]
בעקבות דבריו של נציג אש"פ באו"ם, ריאד מנצור, שתיאר את ההתנגדות כ"פגיעות בישראל מצד גורמים פלסטיניים" תבעה החמאס להעמידו לדין. דובר ממשל החמאס, טאהר אל-נונו, האשים את הרש"פ בניצול בימות בין-לאומיות להסתה נגד חמאס ולטיהור ישראל מהאשמתה בפשעי מלחמה.[29]
ב. שלטון הרש"פ איננו לגיטימי
כחלק מניסיונות החמאס לבסס את שליטתה היא שללה את הלגיטימציה של הרש"פ ושל אש"פ. ראשי החמאס אינם מכירים במחמוד עבאס כנשיא הפלסטיני בטענה שכהונתו הסתיימה בינואר 2009 (4 שנים לאחר הבחירות לנשיאות בינואר 2005) לפיכך, סבורים בחמאס כי שלטון הרש"פ בראשות עבאס איננו לגיטימי. במהלך עצרת לציון "ניצחון עזה", בקטר ב-28 בינואר 2009, הצהיר ח'אלד משעל כי הפלגים הפלסטיניים יוזמים צעד "מפתיע" ופועלים למען "יצירת סמכות לאומית עליונה חדשה, אשר תייצג את הפלסטינים בתוך [פלסטין] ומחוצה לה ותכלול את כל הכוחות הלאומיים הפלסטיניים ואת כל הזרמים בעם הפלסטיני... אש"פ במצבו הנוכחי אינו מהווה עוד סמכות עליונה של הפלסטינים."[30]
לדבריו, "גורמי ההתנגדות הפלסטינית שואפים להקים הנהגה שתהיה מקור סמכות עד שייושם הסכם קהיר משנת 2005 הקובע כי יש לבצע רפורמות באש"פ."[31] בעצרת "ניצחון" בדמשק בפברואר 2009 אמר כי "אין לגיטימיות לשום גוף פלסטיני המתנגד לדרך ההתנגדות שבה בחר העם הפלסטיני."[32]
סגן יו"ר המועצה המחוקקת, אחמד בחר, קרא להעמיד לדין את מחמוד עבאס בגין התחזות לנשיא הרש"פ וזאת בעקבות הצו הנשיאותי שהוציא עבאס המורה על קיום בחירות. הוא טען כי עבאס מתכוון לזייף את הבחירות.[33]
גם מהסיוע לעזה ניסתה חמאס לנטרל את הרש"פ. מזכיר סיעת החמאס במועצה המחוקקת, מושיר אל-מצרי, אמר כי "תנועתו אינה שוללת הכנסת סיוע לרצועת עזה, בתנאי שהוא יהיה בידיים אמינות ולא יגיע לידי המושחתים [ראשי פת"ח]... הרש"פ מתעקשת שהסיוע יגיע באמצעותה בלבד, כדי שישמש אמצעי לחץ על החמאס [כדי שתוותר בנושא] הפיוס הפלסטיני."[34]
כאשר התפרסם דו"ח גולדסטון עשתה חמאס שימוש בהמלצותיו כדי לערער על מעמד הרש"פ. היא ניסתה לשדרג את מעמדה בזירה הבין-לאומית, כאשר הגישה מסמך תגובה לאו"ם בשם משרד המשפטים ברש"פ, תוך שימוש בלוגו של הרש"פ ובחתימתו של שר המשפטים בממשלת החמאס, מוחמד פרג' אל-ר'ול. החמאס ציפתה שקבלת המסמך ע"י הסניף של משרד הנציב העליון לזכויות האדם, תהווה הכרה במעמדה כנציגת הרש"פ בעזה. ואכן, מוחמד פרג' אל-ר'ול, הבהיר כי המסמך שפורסם בביטאון התנועה אל-רסאלה, אינו מבטא את תשובתה של תנועת החמאס בלבד, אלא את תשובתה של הממשלה הפלסטינית כולה.[35]
ג. הרש"פ עושה ויתורים מדיניים
חמאס טענה כלפי הרש"פ שהיא עושה ויתורים מדיניים. בעקבות מסמכים שפרסם ערוץ אל-ג'זירה בתחילת שנת 2011 בנוגע למו"מ עם ישראל תקפה החמאס בחריפות רבה את הרש"פ והאשימה אותה כי היא מוכנה לעשות ויתורים מדיניים מרחיקי לכת.
תנועת החמאס קראה להעמיד לדין את ראש הממשלה הפלסטינית סלאם פיאד, בעקבות ראיון לעיתון "הארץ", שבו הביע נכונות לחזרת הפליטים אל המדינה הפלסטינית במקום לבתיהם בישראל.[36]
4. מאמצי הפיוס
א. לא בוצעו הסכמות שהושגו בין פת"ח לחמאס
הפיוס המפתיע בחסות המשטר המצרי החדש הושג בחודשים אפריל-מאי 2011 לאחר שנים של ניסיונות פיוס שלא צלחו. קדמו להשגתו מאמצים מרובים:
בחודש אוקטובר 2009 סירבה החמאס לחתום על מסמך שגיבשה מצרים להשיג הסכם פיוס פלסטיני שהפת"ח חתמה עליו. חמאס דרשה להכניס בו תיקונים, אולם הפת"ח והמצרים סירבו לדרישה, אך הביעו נכונות לדון בהסתייגויות ובהערות של החמאס לאחר שתחתום על ההסכם. במהלך ביקוריו של עבאס במדינות ערב הוא ביקש ממנהיגיהן לשכנע את ראש הלשכה המדינית של חמאס, ח'אלד משעל, לחתום על המסמך ואף הסכים להיפגש עמו כאשר ייחתם הסכם.
בעקבות סירוב החמאס לחתום על מסמך הפיוס תקפו אותה המצרים ואף ביטלו ביקור של משלחת התנועה במצרים. כמו כן הם האשימו את החמאס בהתחמקות מהפיוס והבהירו למנהיגי התנועה כי עליהם "להתייחס למצרים בהתאם למשקלה ולחשיבותה ולא כאל ארגון, תנועה או פלג."[37]
במסגרת המאמצים לקדם את הפיוס הגיע חבר הוועד המרכזי של פת"ח, נביל שעת', בפברואר 2010 לעזה לפגישה עם אסמאעיל הניה, שבה הושגו כמה הסכמות כגון: "הפסקת כל סוגי ההתקפות ההדדיות באמצעי התקשורת [בין פת"ח לבין חמאס] והחלפתן בקמפיין למען האחדות; הפסקת כל הרדיפות הפוליטיות בגדמ"ע ובעזה ומתן אפשרות לאנשי הפת"ח שברחו או יצאו מעזה לגדמ"ע, לאחר השתלטות חמאס עליה, לחזור לעזה."[38] בפועל, ההסכמות לא יושמו.
גם בפגישות אחרות בין נציגי פת"ח לחמאס - בסוריה ובקטר - תבעו נציגי חמאס לתקן את מסמך הפיוס.[39] נביל שעת' טען בתגובה: "הצד שאינו חותם על מסמך הפיוס [חמאס] - איננו בשל לפיוס."[40]
ב. האשמות כלפי ארה"ב ואיראן בטרפוד הפיוס ופסימיות בקרב פת"ח וחמאס
שתי התנועות האשימו גורמים חיצוניים בכישלון הפיוס. לאחר שנכשלו מאמצי ועדת הפיוס בראשות איש העסקים הפלסטיני, מוניב אל-מצרי, טען סגן ראש הלשכה המדינית של חמאס, מוסא אבו מרזוק, כי "ארה"ב הטילה וטו על מאמצי הפיוס וטרפדה אותם."[41]
ומנגד האשימה הרש"פ את איראן. יו"ר הרש"פ, מחמוד עבאס, טען כי סוריה אינה מתערבת בפיוס הפלסטיני בניגוד להתערבות השלילית של איראן אשר מטרפדת את השגתו. לטענתו, איראן מתערבת בכל מקום, כך למשל במפרץ, בתימן, בלבנון ובפלסטין.[42]
לאחר שנכשל הניסיון להשיג פיוס, ביוני 2010, הביעו גם אנשי פת"ח וגם אנשי חמאס פסימיות רבה: חבר המועצה המחוקקת מטעם פת"ח, אשרף ג'ומעה אמר: "אינני סבור שנצליח [להשיג פיוס], חמור מכך, הכישלון הוא גורלנו. שנה לאחר תחילת הדיאלוג ... חזרנו אל נקודת המוצא [של] האשמה בבגידה, הכפשה ואי קבלת האחר." הוא קרא לעם לבצע הפיכה עממית נגד הפילוג שאם לא כן "לא יהיה פיוס, [גם לא] בעוד עשרות שנים".[43] חבר ועדת הפיוס ובעל טור ביומון הרש"פ אל-איאם, האני אל-מצרי, כתב: "חמאס לא חתמה על המסמך המצרי, משום שהיא שבויה בסיסמאות ובחששות המונעים ממנה להשלים את הפיוס. האינטרס הכיתתי שלה חזק מהאינטרס הכללי. לו רצתה החמאס להשלים את הפיוס, היא הייתה חותמת על המסמך המצרי חרף הסתייגויותיה."[44]
ומנגד הצהיר מזכיר ממשלת החמאס בעזה, ד"ר מוחמד עוד: "הבעיה איננה החתימה אלא [מה יקרה] לאחריה. איננו רוצים לחזור על ניסיון קודם של חתימה לשם החתימה, ואח"כ לשוב לנקודת המוצא."[45] כשדווח לראשונה במחצית שנת 2010 על אפשרות שעבאס יבקר בעזה, אמר בכיר החמאס, מחמוד אל-זהאר: "אבו מאזן אינו צריך לבוא לעזה לפני שיינקטו צעדים ממשיים בנושא העצורים הפלסטיניים [הכוונה לעצורי חמאס] בגדמ"ע והשלמת הפיוס, כיוון שקיים חשש [לחייו] מצד משפחות שאיבדו את בניהן במלחמה האחרונה [מלחמת עזה – דצמבר 2008] וסבורות שהוא שיתף פעולה עם ישראל במלחמה זו."[46]
בספטמבר 2010 חודשו שיחות הפיוס בעקבות פגישה בין ח'אלד משעל לבין ראש המודיעין המצרי לשעבר, עומר סולימאן, שבה הבהיר האחרון כי המצרים מעוניינים בהסכם פיוס ואף יפעלו ליישמו.
בשלב ההוא התקיימו שתי פגישות: הפגישה הראשונה בדמשק ב-24 בספטמבר 2010 התנהלה באווירה טובה וראש סיעת הפת"ח במועצה המחוקקת, עזאם אל-אחמד, מסר כי שתי התנועות הגיעו להסכמה לגבי הבחירות ולגבי אש"פ, אך עדיין נותר תחום אחד השנוי במחלוקת - הנושא הביטחוני.[47] הנושאים שסוכם עליהם דווחו בישיבת הפלגים הפלסטיניים בדמשק בראשות ח'אלד משעל: יוקמו ועדת בחירות ובית דין של הבחירות בהסכמה וייקבע מועד לבחירות בהסכמה. כמו כן יתבצע רה-ארגון באש"פ ותיקבע ההיררכיה בו. תנועת הפת"ח הסכימה לכל אלה, אך ביקשה ארכה להתייעצות בנושא הוועדה הביטחונית העליונה. משעל מסר: "בפגישה עם אנשי פת"ח הבהרנו כי אנו מתנגדים למו"מ [עם ישראל] והם השיבו: 'גם אנחנו נואשנו ממנו'.[48]
הפגישה השנייה בדמשק התקיימה רק ב-9 בנובמבר 2010 עקב אי הסכמת הפת"ח לקיימה בסוריה במחאה על פגיעת נשיא סוריה, בשאר אל-אסד, במחמוד עבאס בוועידת סרת בלוב. בסופו של דבר נתרצתה תנועת הפת"ח, אך תוצאות הפגישה הפעם היו פחות טובות מאלה שהיו בפגישה הראשונה והן לא הניבו דבר. נציג הפת"ח, עזאם אל-אחמד, תאר אותן כבזבוז זמן.[49] אחרים בפת"ח טענו כי חמאס הגיעה לפגישה כשהיא אינה מוכנה או שהגיעה עם החלטה מוקדמת לא להגיע להסכם. מנגד האשימו אנשי חמאס את הפת"ח כי היא חזרה בה מהסיכומים שהושגו בפגישה הקודמת.[50]
סלע המחלוקת בשיחות הפיוס היה התיק הביטחוני. חמאס דרשה להקים ועדה ביטחונית עליונה בהסכמה, אף שמסמך הפיוס קבע כי היא תוקם בצו נשיאותי של יו"ר הרש"פ. כמו כן דרשה החמאס רה-ארגון במנגנוני הביטחון הן בעזה והן בגדמ"ע, אך הפת"ח סירבה בטענה שבגדמ"ע כבר נעשה רה-ארגון על בסיס מקצועי ואילו בעזה נחוץ רה-ארגון משום שהחמאס תפסה את השלטון בכוח ביוני 2007.[51]
גם לאחר הפגישות בדמשק לא תלו נציגי פת"ח וחמאס תקוות רבות בשיחות הפיוס, ורבים סברו כי יהיה קשה מאוד לגשר על הפער בעמדות הצדדים בנושאי הביטחון, ואפילו אם ייחתם הסכם, לא יהיה לו כל ערך משום שמבחנו ביישומו. השר לשעבר ברש"פ, זיאד אבו זיאד, תהה במאמרו עד מתי יימשך בזבוז הזמן "המשך הדיאלוג בין פת"ח לחמאס להשיב את המצב ברצועה כפי שהיה [לפני] הפילוג משול לחתירת הצמא אל הפאטה מורגנה. דיאלוג אמיתי הוא זה שישתף את כל הכוחות ואת כל הפלגים הפלסטיניים ושמטרתו תהיה להגיע לנוסחה משפטית חדשה שתקבע את אופי היחסים בין הגדמ"ע לבין עזה, משום שחמאס לא תמסור את עצמה לפת"ח בעזה כפי שפת"ח לא תניח את צווארה לחמאס בגדמ"ע."[52]
גם בעל טור באתר המזוהה עם חמאס, ד"ר אבראהים חמאמי, הביע סקפטיות לגבי אפשרות הגעה להבנות "לכל בר דעת ברור שלא יכולה להיות אחדות לאומית שבמסגרתה תשתתף חמאס במנגנוני ביטחון הפועלים בתיאום עם הכיבוש, עובדים בשירותו ורוקמים עמו מזימות."[53]
ג. חידוש מאמצי הפיוס בעקבות התמורות בעולם הערבי
בעקבות המהפכות בעולם הערבי בתחילת שנת 2011 שב ועלה נושא הפיוס. צעירים פלסטיניים ארגנו באמצעות הפייסבוק תהלוכות מחאה ב-15 במרס 2011 בגדמ"ע ובעזה נגד הפילוג הפלסטיני.
http://www.facebook.com/StopInqisam
גם ראשי הרש"פ נקטו יוזמות לסיום הפילוג: בתגובה לקריאת ר"מ החמאס, אסמאעיל הניה, ליו"ר הרש"פ, מחמוד עבאס, ולתנועת הפת"ח לפתוח לאלתר בדיאלוג לאומי מקיף כדי להיענות לדרישות העם ולסיים את הפילוג, הודיע עבאס (16.3.11) כי הוא מוכן להגיע לעזה כדי לסיים את הפילוג ולהקים ממשלת עצמאים שתפקידה לארגן את הבחירות לנשיאות, למועצה המחוקקת ולמל"פ בתוך כחצי שנה, וקרא להניה לארגן את ביקורו.[55] כמה ימים לאחר מכן נפגשו בשכם נציגי פת"ח וחמאס. נציגי חמאס קראו לשחרור העצירים הפוליטיים כדי לאפשר אווירה טובה לקראת פיוס.[56]
תרומה נכבדת לפיוס תרם ראש הממשלה של הרש"פ, סלאם פיאד, שנטרל את המוקש הביטחוני של הפיוס ולמעשה הציג ויתור של הרש"פ בנושא הביטחון כאשר נתן לגיטימיות לחמאס להשאיר את מנגנוני הביטחון שלה כפי שהם. פיאד הבהיר את יוזמתו לסיום הפילוג הפלסטיני כדלקמן: קריאה להקמת ממשלת אחדות לאומית, שנקודת המוצא שלה תהיה נקיטת מדיניות ביטחונית שחמאס פועלת לפיה ברצועת עזה, והיא בעצם אותה מדיניות שהרש"פ נוקטת באופן רשמי בגדמ"ע , כלומר הימנעות מאופציית האלימות כאשר פועלים להגשים את הזכויות של העם הפלסטיני. הממשלה הזאת תפקח על יישום המדיניות הביטחונית הזאת באמצעות המוסדות הקיימים כיום בעזה ובגדמ"ע מבלי לשנותם.[57]
ד. השגת הפיוס
הכרסום במעמדה של חמאס בעיני הציבור וחששותיה מהתערערות שלטונה בעזה בהשפעת המהפכות בעולם הערבי היו כנראה אחדים מהגורמים שהשפיעו עליה לחתום על הסכם הפיוס ועל מסמך ההבנות בין פת"ח לחמאס בחודשים אפריל-מאי 2011. גורמים אחרים שקידמו את הפיוס: יוזמתם של מחמוד עבאס וסלאם פיאד (עבאס הביע נכונות לבקר בעזה ופיאד הציע לחמאס שהם יוכלו לנהל את מנגנוני הביטחון שלהם כפי שהם כעת) כדי להשיג אחדות לאומית לקראת חודש ספטמבר 2011, שבו מתכוונים הפלסטינים לבקש מן העצרת הכללית של האו"ם להכיר במדינה הפלסטינית בגבולות 1967; המאמצים שהשקיעו ראשי המשטר החדש במצרים לקרב בין שתי התנועות; הלחץ הציבורי שהפעיל הציבור הפלסטיני להגיע לפיוס וכן חששות החמאס מעתיד מעמדה בסוריה על רקע המחאות נגד השלטון.
בסוף חודש אפריל 2011 זומנו נציגי הפת"ח והחמאס למצרים לחתום על מסמך הבנות שאכן נחתם וסוכמו בו בעיקר עניינים טכניים ובהם: הקמת ממשלת אחדות לאומית; קיום בחירות לנשיאות, למועצה המחוקקת ולמל"פ והקמת הנהגה זמנית של הפלסטינים עד לקיום הבחירות. שתי התנועות לא הסכימו בנושאים מהותיים ודחו את הדיון בהם בועדות שהוחלט להקים דוגמת הוועדה הביטחונית העליונה שתדון בארגון מחדש של מנגנוני הביטחון הפלסטיניים. אישים פלסטיניים הן מפת"ח הן מחמאס ובעלי טורים פלסטיניים מביעים חשש שהדרך לפיוס אמיתי מלאה מהמורות.
אמנם לכאורה חמאס הגמישה את עמדתה והסכימה לחתום על הסכם הפיוס לאחר תקופה ארוכה שסירבה לעשות כן, אך למרות זאת טובים סיכוייה לצאת נשכרת מן ההסכם היות שנפתחה בפניה הדרך להשתלב באש"פ ויתכן אף שהיא תשתלט על הארגון. כל זאת אם יישום הפיוס יעלה יפה – דבר שהוא מוטל בספק. כמו כן היא תפעל כנראה להגביר את השפעתה בגדמ"ע ותנסה לזכות גם בראשות הרש"פ בבחירות לנשיאות.
*
[1]הפת"ח מכנה את ממשל החמאס בעזה 'הממשלה המפוטרת' ובתגובה לשימוש במונח הזה באמצעי התקשורת פרסמה החמאס בעזה הנחיה האוסרת על אמצעי התקשורת להמשיך להשתמש במינוח הזה.
[2] www.kofiapress.com 2.6.2010
[3] אל-חיאת אל-ג'דידה (רש"פ), 30.3.2010
[4] אל-חיאת אל-ג'דידה (רש"פ), 2.5.2010
[5] אל-חיאת אל-ג'דידה (רש"פ), 14.10.2009
[6]www.maannews.net 17.10.2009
[7] אל-חיאת אל-ג'דידה (רש"פ), 22.1.2009
[8] אל-חיאת אל-ג'דידה (רש"פ), 8.4.2010
[9]www.alaahd.com 4.7.2010
[10] אל-חיאת אל-ג'דידה (רש"פ), 5.7.2010
[11] ופא (רש"פ), 28.6.2010
[12]www.elaph.com 23.10.2010
[13] אל-איאם (רש"פ), 11.9.2007
[14] אל-שרק אל-אוסט (לונדון), 23.12.2009
[15] www.alaahd.com 4.8.2009
[16] אל-חיאת אל-ג'דידה (רש"פ), 30.10.07
[17] אל-ראי (כווית), 3.1.2010
[18] אל-איאם (רש"פ), 1.6.2009
[19] www.palvoice.com 6.7.2009 www.paltoday.com 5.7.2009 דובר גדודי אל-קסאם, אבו עוביידה, הכחיש את הדברים וטען כי "כנופיות הגדמ"ע [מנגנוני הביטחון של הרש"פ] מתעקשות לרדוף את ההתנגדות, להחרים את נשקה ואת כספה המשמשים לעימות עם הכיבוש ולהכנות אליו. הן סוגרות כל ארגון שיש לו קשר לתנועת ההתנגדות גם אם הוא אגודת צדקה או בית יתומים." בכיר בחמאס, אימן טה, טען כי מדובר בכסף השייך לאגודות צדקה המטפלות במשפחות השהידים והאסירים." www.palvoice.com 6.7.2009 www.paltoday.com 5.7.2009
[20] אל-קדס אל-ערבי (לונדון), 22.10.2010
[21] ופא (רש"פ), 18.11.2010
[22] אל-חיאת אל-ג'דידה (רש"פ), 24.1.2010
[23] אל-שרק אל-אוסט (לונדון), 23.1.2009
[24] אל-איאם (רש"פ), 8.2.2010
[25] www.palestine-info.info 31.5.2009
[26] www.palestine-info.info, www.paltoday.com 4.6.2009
[27] www.palestine-info.info 17.1.2009
[28] אל-קדס (ירושלים), 8.2.2010
[29]אל-חיאת (לונדון), 6.11.2009
[30] אל-שרק (קטר), אל-חיאת אל-ג'דידה (רש"פ), 29.1.2009
[31] שאם-פרס (סוריה), 7.2.2009 יו"ר הרש"פ, מחמוד עבאס, הצהיר בקהיר כי "לא יתקיים דיאלוג עם מי שאיננו מכיר באש"פ כנציג הלגיטימי והיחיד של העם הפלסטיני." אל-שרק אל-אוסט (לונדון), 2.2.2009
[32] www.palestine-info.info 6.2.2009,
[33] www.alaahd.com 24.10.2009
[34] אל-שרק אל-אוסט (לונדון), 23.1.2009
[35]www.palestine-info.info6.2.2010
[36] www.palestine-info.info 3.4.2010
[37] אל-קדס (ירושלים), 19.10.2009
[38] אל-ביאדר אל-סיאסי (ירושלים), 13.2.2010
[39] אל-חיאת אל-ג'דידה (רש"פ), 21.3.2010, אל-קדס (ירושלים) 18.3.2010
[40] www.alaahd.com 4.7.2010
[41] www.palpress.ps 27.6.2010
[42] אל-אנבאא (כווית),10.4.2011
[43] עוכאט' (סעודיה), 28.6.2010
[44] www.paltoday.ps 26.6.2010
[45] www.maannews.net 27.6.2010
[46] אל-צנארה (ישראל), 25.6.2010
[48] www.maannews.net 4.10.2010
[49] אל-קדס אל-ערבי (לונדון), 12.11.2010
[50]www.palestine-info.info 14.11.2010
[51] אל-אהראם (מצרים), 15.11.2010
[52] אל-קדס (ירושלים), 14.11.2010
[53]www.palestine-info.info 12.11.2010
[55]www.maannews.net, אל-חיאת אל-ג'דידה (רש"פ), 16.3.2011; www.palestine-info.info, 15.3.2011
[56]אל-שרק אל-אוסט (לונדון), 18.3.2011 www.maannews.net 17.3.2011
[57] אל-איאם (רש"פ), 10.3.2011