הערבים נפרדים מאולברייט
מזכירת המדינה האמריקאית, מדליין אולברייט, הפכה, מאז מונתה לתפקידה, לאחת הדמויות השנואות בעולם הערבי. מדיניות ארה"ב כלפי עיראק, כמו גם הפצצות התגובה בסודאן ובאפגניסטן בעקבות הפיגועים בשגרירויות ארה"ב באפריקה, השניאו את אולברייט על בעלי הטורים בעיתונות הערבית. אפילו מתקפת נאט"ו נגד קוסובו עוררה התנגדות בקרב ערבים רבים, שראו בה ביטוי ל"מוסר הכפול של ארה"ב", התוקפת בעיראק ובסרביה אך נמנעת מלנקוט יד קשה נגד ישראל. פובליציסטים ערביים רבים, שככלל מתנגדים לגלובליזציה, יצאו נגד מדיניות המעורבות הבינלאומית של ממשל קלינטון, על אף שבמקרה של קוסובו היא נועדה להציל את פליטיה המוסלמים.
לקראת סיום תפקידה, החלו כמה בעלי טורים לכתוב מאמרי 'פרידה' ממזכירת המדינה אולברייט. צבחי חדידי, עיתונאי וחוקר סורי החי בפאריס, כתב: "מדליין ק. אולברייט נכנסה לדפי ההיסטוריה כאישה הראשונה שמילאה את תפקיד מזכירת המדינה של ארה"ב וסביר להניח שבקרוב יוכח שהיא הייתה השר(ה) הגרוע(ה) ביותר בהיסטוריה. הפמיניזם אינו יכול להתנחם בהיותה היחידה [בתפקיד] לאחר 63 גברים. היום היא עוזבת את צוות השלטון מבלי שתעורר צער, לא רק מצד תושבי עיראק, פלסטין, יוגוסלביה, סודאן... ועד סוף רשימת הניזוקים באופן ישיר ממדיניותה אלא גם מצד חלק הארי של הפוליטיקאים האמריקאים, רפובליקנים ודמוקרטים גם יחד...
האם העולם יהיה טוב יותר לאחר לכתה של הגברת אולברייט? קרוב לודאי שהוא יהיה הרבה יותר טוב, בעיקר לאור העובדה שתשעים אחוזים ממה שיהווה את "מורשת" אולברייט... לא היה מדיניות במובן המקובל של המלה במילון היחסים הבינלאומיים; במקרה הטוב, היה זה סידור עבודה בין משבר אחד למשנהו.
למרות עשרות הסתייגויות מאישיותו של קולין פאוול, כמו גם מהפילוסופיה שלו ומאסכולת המחשבה המדינית אליה הוא משתייך, הרי שהוא עשוי למחוק את אותה "מורשת" במהירות, באופן שלא יותיר כל זכר לגברת אולברייט, פרט לתמונתה שתיתלה, כמובן, בסלון מחלקת המדינה!
כל זאת משום שאולברייט התנהגה לכל אורך הקדנציות שלה כמזכירת המדינה וכנציגת ארה"ב במועבי"ט כמו בוקרת המנסה ללכוד את השוק העולמי באמצעות לאסו ואקדח. מדי יום מתברר שענייני היקום מצריכים יותר מאשר טכניקה של בוקרים; [ענייני העולם מצריכים גם] יותר מאשר חזרה על אותו תקליט שחוק בכל פעם שפעמוני האזעקה מצלצלים במקום כלשהו בעולם: אזהרה מפני פגיעה באינטרסים החיוניים של ארה"ב - “The Indispensable Nation" – כדברי אולברייט."
חדידי מזכיר את מאמרה של אולברייט ב-Foreign Affairs[1], בו חילקה את העולם לארבע קבוצות: "החברות המקוריות במערכת הבינלאומית; החברות המצויות בשלב מעבר אל המערכת הבינלאומית; החברות שאינן משתייכות למערכת הבינלאומית, משום שהן חלשות, עניות או שקועות בסכסוכים אתניים ואזרחיים ומדינות שאינן משתייכות למערכת הזו משום שהן מורדות, כופרות ושטנים מרושעים..."
חדידי מתמקד בקבוצה הרביעית, אליה משתייכות כמה ממדינות ערב: "בהתייחסה לקבוצה זו, חושפת אולברייט את שיני הזאב שלה, חובשת את כובע הבוקרת ומאיימת באסונות גדולים. בנקודה זו בלבד היא מצרה על נסיגתם של המוסדות האמריקאים שהתקיימו בתקופת המלחמה הקרה והיו למעשה מנגנוני מודיעין תחת מעטה כלכלי, תרבותי או אקדמאי.
רק במקרה זה היא נשטפת בנוסטלגיה אל המלחמה הקרה, כאשר האמריקאי ידע מיהו אויבו האדום ומיהם בעלי בריתו... רק בנקודה זו מתגעגעת אולברייט לימים בהם היתה אירופה בעלת ברית נאמנה של ארה"ב, לטוב ולרע, בניגוד למצב כיום בו שיראק מגמגם בנוגע לעיראק, ופוטין רוטן בנוגע לתהליך השלום במזה"ת...
מדיניותה של אולברייט מסתכמת במקל, לאחר שכל הגזרים הונחו בצד: ראשית-סנקציות כלכליות, שנית-מצור, שלישית-פעולה צבאית...
זוהי פילוסופיה מדינית שפסה מן העולם, לא משום שהפרות שהיא הניבה היו תמיד מנוגדים לכוונת הפילוסוף שהגה אותה, אלא משום שהעולם אינו בנוי כך. זוהי הפילוסופיה שעל הצוות של ג'ורג' בוש לתקן באופן יסודי או במלים אחרות, פשוט להסיר אותה מהשולחן..."[2]
בנוסף לעובדת היותה מזכירת המדינה של ארה"ב, נתקבצו באולברייט עוד שתי תכונות שהשניאו אותה על בעלי טורים רבים בעולם הערבי: היותה אישה והיותה יהודיה.
כך, למשל, כינה עורך יומון הרש"פ את אולברייט באחת ההזדמנויות "אישה בלתי מוסרית במובן העממי של הביטוי"[3]; ואילו בביטאון ה'חמאס', היוצא לאור בעזה, כונתה מזכירת המדינה האמריקאית "עקרבית יהודיה מוכת גרב".[4]
במאמר מערכת ב"אל-קדס אל-ערבי", נקבע כי "אולברייט תמשיך לחוש חרטה לאורך שארית חייה משום שהיא בזבזה הזדמנות היסטורית להעניק לגיטימציה לגזל פלסטין על ידי בני שבטה [הכוונה ליהודים], כאשר נהגה במנטאליות הקרובה יותר למנטאליות של שר חוץ ציוני מאשר למנטאליות של שר חוץ במדינה הגדולה בעולם."[5]
גם בעיתונות המצרית הממסדית התרבו ביטויי השטנה כלפי אולברייט לקראת עזיבתה את תפקידה. קריקטורה ב"אל-אהראם" הראתה נערה עליה נכתב "2001" כשהיא משליכה אבן הפוגעת בראשה של אולברייט, העונדת עגיל בצורת מגן דוד.[6]
שתי התכונות הנזכרות, היותה אישה והיותה יהודיה, עברו כחוט השני במאמר פרידה של בעל הטור עבד אל-רחמן אל-אבנודי ביומון המצרי "אל-אח'באר" תחת הכותרת "סיינט מדליין":
"אני מחפש בתוככי תוכי אחר תחושת צער עמוקה שתאפשר לי לחבר שיר פרידה מאהובתי, אהובת הערבים כולם ואהובת המין האנושי בכל מקום על פני כדור הארץ, מדליין אולברייט.
היעלמותם של הפנים היפים והנוחים האלה מעל מסכי הטלוויזיה תגרום לאדמת הלב לאבד מפוריותה ולנהר הרגש להתייבש...
עם הסתלקותה של מדליין אולברייט - האישה הישרה, הטובה והטהורה מהזירה המדינית הבינלאומית יאבד האביב את פריחתו, והשחר - את בתוליו; העולם יאבד את ילדותיותה ואת מתיקות חיוכיה...
מדליין אולברייט - איזה מוסיקה נפלאה יש לשם הזה - היא מלכת היופי של העולם. נימפת האנושות כולה. ליבה הרך, הטהור והרחום פתוח לרווחה תמיד, כדי לאפשר לאנושיות להיכנס ולצאת. עניי העולם מציפים לב זה גדודים גדודים. היא העץ המצל על העמים העניים השואפים להשתחרר משעבודם של [כוחות] אכזריים ועושקים. הילדותיות מציפה את פרצופה האהוב, את שפתיה הקטנות שסימני החלב עודם ניכרים בהם ואת לחייה הורודות והמלבלבות. היא אם נפלאה המציפה את כדור הארץ באצילותה ובאנושיותה. גופה הקטן מצטמרר בפני העושק. החלב נובע משדיה הקטנים מתוך חמלה על העשוקים והיתומים. זוהי אם נדירה בקהל האמהות. זוהי הקדושה מדליין, שאורה השמימי נוגה לכל עבר...
בעיניה הטהורות שוחים ועולצים ילדי העולם: ילדי עיראק, סודאן, לוב, קובה, וייטנאם ואנגולה. ילדים רוסים נעים בתוך ליבה הירוק כפרחים המלבלבים בחיוניות ומפנים את עליהם לעבר השמש...
אמת, אהבנו את אמותינו בעבר, אך לא עד כדי כך. אהבתנו למי שילדה אותנו אינה דומה לאהבתנו למי שחינכה אותנו. היא אמנו האמיתית, אם העולם, אמנו מדליין.
אחדים אוהבים אישה זו בשל יופייה הרב, אלא שאלו עניינים שטחיים: אני תמיד מסתכל אל הפנימיות. אני מסתכל לעומקה ומגלה אור שביכולתו לעוור את הראייה. מי שרוצה יכול להסתכל על רגליה הנפלאות ולכתוב שיר בדבר יכולתו של האל לברוא את הבלתי ייאמן, השבח לאללה. המוכשרים שביוצרים אינם יכולים להתחרות עם האל במעשיו, שהרי הוא ברא את צמד הרגליים האלה, שאין דומה לו בקרב נשות העולם כולו. כמו כן [ברא אללה] את קימורי בטנה הנאים, שאינם מאפשרים לך לדעת האם הבטן מצויה בחלק העליון או התחתון. אני ביישן מטבעי, וביישנותי גוברת בכל פעם שעיני נופלות על צמד הרגליים יוצא הדופן של העלמה יוצאת הדופן, או כאשר מבטי עולה אל עקומות בטנה. באותם רגעים קופץ מבטי כנשוך נחש כדי לשמור על דבקותי במצוות ולהישמר מפני השטן המשחק במחשבותיי. למען האל, אני בצום!...
מדליין אולברייט היא יהודייה נודדת ומבולבלת שמשפחתה היגרה מארץ לארץ תוך בריחה מרדיפות ומתוך חשש מאכזריותן של ידיים שחורות. לכן אין היא מוכנה שאיש יהיה נתון לרדיפות בעולמנו, פרט לילדי עיראק, סודאן, לוב, ו... כל המדינות שאינן חוסות תחת הכנפיים האמריקאיות.
עינינו יוצפו דמעות וקוצים ידקרו את לבותינו כאשר נתעורר בוקר אחד ונגלה עולם ללא הקדושה מדליין. באותו רגע ייעלמו הרחמים מן העולם, הרחמים שגולמו באותה מלאכית יהודייה, מדליין - שתבוא הקללה על משפחתך!!"[7]
[1] “The Testing of American Foreign Policy", Foreign Affairs, November/December 1998 issue
[2] אל-קדס אל-ערבי (לונדון), 29.12.1999.
[3] אל-חיאת אל-ג'דידה (רש"פ), 3.10.1997.
[4] אל-רסאלה (רש"פ), 31.12.1998
[5] אל-קדס אל-ערבי (לונדון), 30.12.2000
[6] אל-אהראם (מצרים), 27.12.2000.
[7] אל-אח'באר (מצרים), 25.12.2000.