יומון ירדני: הסכסוך עם ישראל - קיומי ולא טריטוריאלי
מאמר המערכת של היומון הירדני "אל-דוסתור", שפורסם ביום השנה ה-44 למלחמת 1967, טען כי לאחר ארבעה עשורים מתחזקת עוד יותר העובדה שהסכסוך עם ישראל הוא סכסוך קיומי ולא טריטוריאלי. המאמר קרא לאומה הערבית לאחד כוחות כדי להתמודד עם פרויקט ההשמדה הציוני המאיים עליה.
להלן תרגום עיקרי מן המאמר[1]:
"ביום השנה ה-44 לתוקפנות הציונית העושקת נגד האומה [הערבית] ב-5 ביוני 1967, ההשלכות של האסון עדיין נראות בבירור בעולמם של הערבים ומתגלמות בכיבוש כל פלסטין מהים ועד הנהר, [בכיבוש] הגולן וחוות שבעא ובכך שסיני נותר אזור מפורז מנשק בהתאם להסכם קמפ דיוויד.
סקירת הסיבות שהביאו לאסון יוני [1967] מלמדת שהן עודן קיימות. מדינות ערב מהאוקיינוס [האטלנטי] ועד המפרץ לא הפיקו לקחים מהנכסה ולא נקטו באמצעים ובכלים היכולים להוציאן ממשבצת התבוסה [ולהעבירן] למשבצת הניצחון. שהרי המחלוקות הנסתרות בין חלק ממדינות [ערב] נותרו כשהיו. חמור מכך, הן התרבו ומדיניות העוינות והניכור חמורה יותר היום מבעבר. חוסר האונים אליו הן הגיעו [מדינות ערב] בארבעת העשורים האחרונים, מעיד על כך. מצד שני, האויב הציוני ממשיך להיות נאמן לאסטרטגיה הציונית המבוססת על הכיבוש, ההתנחלויות והטרנספר ומסרב לציית להחלטות הלגיטימיות הבינ"ל ולסגת מהאדמות הערביות הכבושות.זאת, למרות שהקבוצה הערבית [כלומר, מדינות ערב] והרש"פ התחייבו לתנאי השלום...
האומה [הערבית] הזו הוכיחה לאורך ההיסטוריה הארוכה והמפוארת שלה את יכולתה להשיג ניצחון ולגרש את הפולשים הכובשים מהאדמה הערבית. [היא גם הוכיחה] שהיכולות והמשאבים העצומים שלה, מיקומה הגיאוגרפי וההיסטוריה המפוארת שלה - כל אלה מסוגלים להחזירה לקדמת האירועים, להוציאה מעמדת התגובה ו[להעבירה] לעמדה של עשייה ויוזמה...
אירועי ההיסטוריה הרחוקה והקרובה הוכיחו כי לאומה הערבית אין דרך אחרת להמשיך להתקיים, להדוף את התוקפנות הציונית ולשחרר את האדמה, את ירושלים ואת מסגד אל-אקצא אלא על ידי אחדות, איחוד השורות, שימוש בכוח, ניצול משאביה של האומה לטובת הסוגיות שלה, ביסוס הדמוקרטיה וכיבוד זכויות האדם. כבר הוכח שדיקטטורה, דיכוי ושחיתות אינם מסוגלים לבנות מדינות ולהדוף תוקפנות. הם היו ויישארו מכשירים של הרס ולא של בנייה והסיבה העיקרית לרצף התבוסות שנחלה האומה.
ירדן הערבית, תחת הנהגתה ההאשמית המהוללת, פעלה לבניית סולידאריות ערבית ולטיטוא המחלוקות הבינערביות כדרך יחידה לאיחוד השורות ו[לגיבוש] עמדה אחידה ויעילה, שתוכל להתמודד עם הפרויקט הציוני הנושא אופי של השמדת עם, ומאיים על האומה כולה. ירדן השקיעה את כל יכולותיה הדיפלומטיות והחומריות כדי לתמוך בעם הפלסטיני האח ובמאבקו הצודק להשגת זכויותיו הלאומיות וההיסטוריות, את זכותו להקים מדינה עצמאית על אדמתו הלאומית שבירתה ירושלים הקדושה וחזרת הפליטים.
ביום השנה ה-44 לתוקפנות הציונית על האומה ב-5 ביוני 1967, מתאמתות העובדות הנצחיות לפיהן הסכסוך עם האויב הזה הוא סכסוך קיומי ולא סכסוך טריטוריאלי, דבר המחייב את האומה לנקוט בכל הכלים והצעדים שיביאו ניצחון ויהדפו את הפולשים הציונים... לאחר ארבעה עשורים הוכח שלאומה כולה אין אויב אחר זולת האויב הציוני המתעקש להגלות את העם הפלסטיני ממולדתו, להפקיר את המקומות הקדושים ולייהד את ירושלים."
