בכיר בגמאעה האסלאמיה: התהלוכות לעבר ישראל - מסוכנות ומזיקות
בכיר בגמאעה האסלאמיה במצרים, ד"ר נאגח אבראהים, פרסם באתר של הארגון מאמר הטוען כי חלק מהקבוצות המוסלמיות מזניחות את ההלכות החשובות ומעניקות עדיפות לעניינים שוליים ומזהיר כי התהלוכות לעבר הגבול עם ישראל עלולות להצית מלחמה.[1]
להלן תרגום עיקרי המאמר:
יש לפעול לפי האינטרס ולא לפי הרגש
"מקצת הקבוצות בתנועה האסלאמית נותנות כיום עדיפות לרגש ולא לשכל, לחיצוניות ולא למהות, לגלוי ולא לנסתר, לתחושות ולא לשיקולים קפדניים. הן פורטות על רגשות הנוער [במקום] להפיץ את הידע ואת ההלכה האסלאמית הנכונה, ובמקביל מזניחות הפצה והטמעה של הלכות... שהמוסלמים לא יכולים לוותר עליהן בכל שלבי חייהם בין כיחידים ובין כקבוצות או מדינות. הדבר בלט בתופעות רבות בחודשים האחרונים כאשר מקצת [האנשים] העדיפו פריטה מוטעית על הרגשות והשגת [אהדת] הכלל על חשבון האינטרס של האסלאם וארצות המולדת..."
תהלוכות לעבר ישראל עלולות לסבך את מצרים במלחמה
" [הדוגמה הראשונה] - הקריאה שפשטה כאש בשדה קוצים לצעוד לעבר פלסטין. כלפי חוץ נראית הקריאה הזאת כרחמים, אך בתוכה היא מכילה ייסורים. זו קריאה הפורטת על הרגשות בלבד בלי שיהיה לה רווח מעשי המועיל לאסלאם או לארצות המולדת, או לבעיה הפלסטינית.
המשמעות של צעידת מיליונים ממצרים אל השטחים הכבושים פשוטה: זו הכרזת מלחמה על ישראל. הצד שהכריז מלחמה הוא פלג בעם [שעשה זאת] בלא ששאר העם או המדינה או מוסדותיה הצבאיים, המדיניים והאסטרטגיים רצו בכך. זה מתנגש עם העיקרון האסלאמי החשוב שהסברתיו בספר ישן ושמו 'הסמכות להכריז על חוקי ריבונות היא של המנהיגים'. דנתי בו בחוקים של ריבונות ובהם הקמת גבולות והכרזה על מלחמה או פיוס. אלה דברים הנמצאים בסמכות הממשלות בלבד היות שאללה האציל להן יכולות מיוחדות שאינן בנמצא אצל קבוצות או יחידים...
כיצד נשחרר את ירושלים? [כיצד נעשה זאת] עוד בטרם יש למצרים נשיא מדינה ופרלמנט, ובאווירה של מלחמות אחים עדתיות הגועשות בארצותינו כגלי הים, או עם כלכלה מצרית שמצבה כיום נעשה רע יותר ועם פער טכנולוגי גדול הקיים בינינו לבין ישראל. האם יש פלג בעם שיכפה מלחמה על האומה שלו מבלי שהיא תהיה מוכנה לה. מלחמות אינן שעשוע או הזדמנות לפרוט על רגשות.
למלחמות אין כל קשר לרגשות, הן כפופות לשיקולים מדויקים מדיניים, כלכליים, צבאיים ואסטרטגיים שדנים בהם בחשאיות מוחלטת, ללא רעש או הכרזות. טוב נהגה המועצה הצבאית כאשר פרסמה הודעה שבה הזהירה מפני הצעידה העממית. היא המיטיבה ביותר לדעת מהי האסטרטגיה של מצרים, עזה ופלסטין. כמו כן היטיבו לעשות מנהיגי התנועה האסלאמית במצרים כאשר ביטלו את התהלוכות הללו משום שהן עלולות להכניס את מצרים לעימות שהיא אינה חפצה בו ואינה מוכנה לו, ולא רק נגד ישראל, אלא נגד בעלי בריתה במערב.
עלינו להזכיר לנוער של היום כי רגשות המוסלמים כלפי פלסטין גאו לאחר הנכבה של ,1948 וסטודנטים באוניברסיטאות מצרים הפגינו, צעדו בתהלוכות ועברו אימוני צבא ולמרות זאת אבדה פלסטין והוקמה ישראל.
כאשר סוריה ומצרים תכננו את המלחמה בישראל ... [הן פעלו] בשקט, במתינות ומתוך חזון, ללא המולה או פרובוקציה כלפי איש. ניצחון אוקטובר היה פרס עבורנו, הלם לישראלים ורוממות רוח לכל הערבים. לעולם לא נשחרר את [מסגד] אל-אקצא באמצעות רגשות או תחושות בלבד, אלא בהשקעת מאמץ, פעילות, מחקרים מדעיים התקדמות טכנולוגית, מלחמה בשחיתות, בגניבות ובשוחד ובאמצעות השבת השקט והביטחון. ראשית עלינו להשתחרר מן התוהו ובוהו ומן האדישות שאנו סובלים מהם. [מסגד] אל-אקצא לא ישוחרר אלא לאחר שמצרים תהיה חזקה בכל תחום, כפי שאירע בעבר עם צלאח אל-דין מול הצלבנים [והמצביא] קוטוז נגד הטטארים.
עלינו להבדיל בין הרגש הכן שלנו לראות את היום שבו ישוחרר [מסגד] אל-אקצא לבין סיבוך ארצותינו בתוך אש המלחמה כשהן עדיין סובלות מתסמיני מחלות כרוניות בנות שלושים שנה ... אנשים, עלינו להפעיל הלכה של סדר עדיפויות ואינטרסים [הקשורים גם] לדורות הבאים כדי שנוכל להתפנות לבעירות ולתבוסות בתוך מצרים ומחוצה לה..."
הטיפול בעביר פח'רי – שיבוש של סדר העדיפויות
"הדוגמה השנייה - פרשת עביר פח'רי – הגברת ההיא שחיה עם בעלה הנוצרי חיים גרועים. בעלה גידף והכה אותה ואחר כך גרשה מביתה לאחר שילדה לו בת, משום שהוא הגיע מסביבה המעדיפה [צאצאים] זכרים על פני נקבות. היא חיה בבית הוריה תלויה באוויר - לא גרושה ולא נשואה. היא מצאה מפלט באסלאם ונפנפה בו לא מתוך אהבתו, אלא כדי לפתור את בעייתה, כדי שתהפוך מבעיה חברתית לדתית. אחר כך הפכה אותה הכנסייה לבעיה של אחזקה בכוח של תושבת מצרית ללא צידוק משפטי. בהמשך הפכו אותה מקצת המטיפים לבעיה עדתית וקראו להפגין מול כנסיית אמבאבא שם הייתה עביר עצורה ... אחר כך הפכה ההפגנה ללחימה, לדם, למלחמת אזרחים ולהצתת הכנסייה שכמעט הבעירה את הארץ כולה. כמה חיי מוסלמים קופחו וכמה נפגעו למען אישה שמהימנות התאסלמותה מפוקפקת.
אישרו זאת כל אלה שחיו איתה בתקופה האחרונה. לטענתם, היא לא התפללה מאז שהתאסלמה ולא למדה לשנן דבר מן הקוראן. אכן היא התאסלמה, אך אין שריד לאסלאם הזה בלבה ובכל איבריה. מה מוסיפה עביר לאסלאם כדי שנהפוך עולמות למענה. הכנסייה עשתה שוב טעות קטלנית כאשר החזיקה בה ללא הצדקה, כאילו שעם התאסלמותה, אבדה הנצרות, שלה יש למעלה משני מיליארד [מאמינים] בעולם...
ההלכה הנוגעת לקביעת סדרי עדיפויות חסרה כאן לגמרי. יש לנו מיליוני מוסלמים במצרים ואיש אינו מתעניין בהם ולא חותר ללמדם את דתם. מקצתם ישנים רעבים ועירומים ואיש אינו מתעניין בהם. אלה ראויים לתשומת לב רבה יותר מזו של עביר, אך הייתה הזנחה מלאה של הלכת [קביעת] סדרי העדיפויות, ושל ההלכה הנוגעת [לקביעת המאבק] בשחיתויות. מי היה זכאי לקבל קדימות בטיפול, האם עביר או כמה מוסלמים הזקוקים לכל דבר כדי שדתם תתנהל כסדרה ועולמם יתייצב?"