המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
שיח' סעודי: פיגועי התאבדות - הם התאבדות ולא הקרבת הנפש
22/3/2011

 

שיח' סעודי: פיגועי התאבדות אינם הקרבת נפש ולא כרטיס לגן העדן

במאמר "המוהר המדומה לבתולות גן העדן", שפרסם ביומון הסעודי אל-ריאד ב-10.2.2011, גינה השיח' עאדל אל-כלבאני, אמאם מסגד "אל-ראג'חי" הגדול בריאד ובעבר אמאם המסגד במכה, מטיפים ודרשנים המנצלים את ייאושם ותסכולם של צעירים מוסלמים רבים כדי לגייסם לפעולות התאבדות, תוך הבטחה שהקרבת חייהם תהווה עבורם מוהר לבתולות גן העדן.

 

לדבריו, הכמיהה אל הבתולות מטריפה את דעתם של צעירים אלו ומשלה אותם כי רק המוות מפריד בינם ובין הבילוי בנעימים במחיצתן. אל-כלבאני הדגיש כי לא רק שהקרבת החיים באמצעות חגורת נפץ אינה מעניקה כרטיס לגן עדן, אלא שהיא נחשבת להתאבדות ולרצח ע"פ האסלאם. עוד טען כי מיותר להקריב חיים כדי לזכות בבתולות, שהרי ניתן לזכות בהן בדרכים אחרות, כגון יראת אללה וכיבוד הורים.

 

יצוין כי אל-כלבאני קומם נגדו לא פעם בעבר את הזרם המרכזי של חכמי הדת הסעודים: למשל כאשר האשים ב- 2009 את אנשי הדת השיעים בכפירה - דבר שהביא להדחתו מתפקידו כאמאם המסגד במכה, זמן קצר לאחר מינויו לתפקיד ; או כאשר הוציא, ביוני 2010, פתוא בה התיר שירה  -עם או בלי ליווי מוסיקלי - בטענה כי אין על כך איסור מפורש בקוראן או בסונה.

להלן תרגום קטעים מן המאמר:

 "דעתם של כמה מצעירינו נטרפה עליהם בשל צעיף של אישה יפה ושוקיה, עד כי אינם רואים אפשרות לחיות בלעדיה וחושבים אך ורק עליה... וכאשר אינם מוצאים דרך לפגוש אותה זולת המוות, הם מזרזים את בואו, לאחר שהשתכנעו  מדברי מטיפים ודרשנים מתלהמים כי השהאדה היא מוהר וגם כי [ממילא] אין מנוס מן המוות... [חבל] לחכות, כאשר בינך לבין הבילוי בנעימים במחיצת [הבתולות] מפריד רק המוות, [מה גם] שאם תהפוך לשהיד לא תחוש ב[ייסורי] המוות, זולת דקירת מחט, ועד מהרה תמצא את עצמך בזרועותיהן.  

 

כאשר לב [הצעיר] מתמלא ערגה והייאוש נוכח המציאות בה הוא חי מציף את חייו, קל לו מאוד לחגור חגורת נפץ סביב מותניו ואפילו להכניס את חומר הנפץ לאחוריו, כל עוד המטרה נשגבת, הסחורה היא הבתולה והמחיר [החיים האומללים] זול ביותר.

המסכן אינו יודע כי החיים שאותם הוא מגיש כמוהר לבתולתו, באמצעות פצצה אותה הוא מפוצץ על עצמו ועל הסובבים אותו לא בהכרח מתקבלים כמוהר, שכן בבן זוגה של הבתולה צריכים להתקיים כמה תנאים, החשוב שבהם הוא שהיחלצותו מן החיים לא תהווה בריחה ממצב של ייאוש פטאלי... שע"פ האסלאם נחשבת להתאבדות...

 

כדי שאיש לא יתנשא עלי ויאמר שאני מתכחש למה שנאמר בקוראן ובסונה אודות "[עלמות צחורות עור ו]יפות עין צחות כפנינים חבויות"[1]  אני [מצהיר בזאת] כי אני  מכיר בכך, שואף לכך ומייחל זאת לעצמי בכל עת. עם זאת, אני מבקש להפנות את תשומת הלב לכך שמי נטרפה דעתו [מרוב תשוקה ליפיפיית גן עדן]  לא השלים את קריאת הפסוקים: או שלא קרא [את מה שנאמר] אחריהם, למשל: "[איזו קורת רוח צפונה למאמינים] כגמול על פועלם"[2],  או [את מה שנאמר] לפניהם, למשל: "רק עבדי אללה ברי הלבב"[3] [יזכו במנעמי גן העדן כגמול על פועלם] ... ואין הוא מכיר את תכונותיהם של [המוסלמים ברי הלבב] ואינו מתנהג כמותם.     

        

אחד הדברים החשובים ש[אדם כזה] אינו מודע להם הוא מהי ה[הסיבה] האמיתית לקיומו ומהי מטרת בריאתו, שכן הוא נברא אך ורק כדי לעבוד [את אללה], [להקים] ח'ליפות, להפיץ את המסר [של האסלאם]... ולא כדי להיות קרבן של רגעי ייאוש, או להוות כופר נפש לממציאי תיאוריות החותרים אל מטרות ארציות שאותן הם [יכולים] להשיג רק באמצעות שפיכת דמו, או דמם של אנשים כמותו, שאותם הם מוליכים שולל ומחתנים בחשכת המוות...  

 

בין השטנים של האנושות נמנים אלו המתעטפים בכסות של הטפה, ג'יהאד ופעילות למען הדת, אלה השולטים על מוחותיהם של צעירינו ובחורינו, לא כדי להפיץ בקרבם ידע, לא כדי להלהיב אותם מרום המעלה של האומה ושל הדעוה שלה ולא כדי להניע באמצעותם את עגלת התרבות, הקדמה והתחרות (עם האויב) בתחום הטכנולוגיה וההמצאות, אלא כדי להניע באמצעותם את חזית המלחמה ולהפוך אותם לבשר תותחים של האויב ...  צעירים אלו נואשו מלהשיג את מבוקשם אצל בנות אדם ו[לכן] הם חותרים, באמצעות חגורת נפץ, להתחתן עם נשות העולם הבא, בתולות גן העדן.

 

צמצום ההנאה של גן העדן אל הזכייה בבתולות הוא טעות עצומה, שכן הדבר החשוב ביותר שיש להבליט הוא שעל האדם [המגיע לגן העדן] לזכות בשביעות הרצון של אללה ולשאוף בכל מאודו [לזכות] לראות את אללה בגן עדן, מעמד הדורש [ממנו] מאמץ רב, סבלנות רבה, שקידה נמרצת, מעשי צדקה וחסד, דעוה, ג'יהאד ולימוד ועוד, [כלומר] על האדם לחיות למען אללה לפני שהוא מת למענו.

 

אין זה נכון שרק מי שנהרג למען אללה זוכה בבתולות - שאם לא כן רק מעטים היו זוכים בפריבילגיה זו - אלא שמעשים רבים, לא אחד ולא שניים, יכולים לזכות את האדם בהן, שנאמר: "היראים יזכו בפרס גנים וכרמים ונשים חטובות שדיים בנות גיל קבוע"[4]. [אם כן] מי שירא את אללה זוכה אף הוא בפריבילגיית הבתולות, [אך] האם מי שהורג שלא ע"פ דין אדם שאותו אסור להרוג ע"פ האסלאם ירא את אללה?...

 

על המוסלמי לרצות בעבודת אללה ממניעים רבים ולא רק בשל השאיפה [לזכות] בבתולות גן העדן.. האסלאם הוא מערכת שבאמצעותה רצה אללה לתקן את האנושות והדבר אינו יכול להיעשות באמצעות זירוז המוות כדי לחבק את הבתולות, [מה גם] שהן מסרבות [לקבל] בעל מיואש ומתוסכל שברח מהתמודדות עם החיים...

 

מבחן כנותם של המבקשים להיכנס לגן עדן אינו בחגירתם [חגורות נפץ] או בלחיצתם על ההדק; המבחן הגדול ביותר שלהם [מופיע] בטקסטים הלכתיים נצחיים שאינם ניתנים לביטול ואינם שנויים במחלוקת, ש[רק] באמצעותם ישיגו מה שהם מחפשים... די בדוגמא אחת לטקסט כזה... [מהחדית', והיא]: אדם אחד בא אל הנביא ואמר לו שהוא הגיע ממקום רחוק כדי להצטרף לג'יהאד, שאל אותו הנביא: 'האם אמך בחיים?' השיב הלה: 'כן ', אז אמר לו הנביא: הישאר ליד רגל אמך, כי שם גן העדן. רבים מ[הצעירים] הללו עזבו את הוריהם כשהם בוכים מרה ושרויים בפחד באשר לגורלם, ואם הם [צעירים אלו] מעוניינים בגן העדן הרי הוא שם [בקיום מצוות כיבוד הורים]".

 

 



[1] קוראן 56 : 23-22

[2] קוראן 32 : 17

[3] קוראן 37 : 40

[4] קוראן 78 : 33-31