המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
הפגנת המונים של ה-14 במרץ נגד הנשק של חזבאללה
14/3/2011

הפגנת המונים של ה-14 במרץ נגד הנשק של חזבאללה

 

מאת א. פיקאלי *

 

ב-13 במרץ 2011 נערכה בלבנון הפגנה המונית של כוחות ה-14 במרץ לרגל יום השנה השישי להקמתם (14 במרץ 2005). בנאומו תקף ראש ממשלת המעבר של לבנון, סעד אל-חרירי, את הנשק של חזבאללה ואת הממשלה העומדת לקום בראשותו של נג'יב אל-מיקאתי. לנאום זה קדמו שני נאומים אחרים שלו, שהובילו להסלמה בעמדות של שני המחנות היריבים בלבנון, ה-14 במרץ וה-8 במרץ. בשני נאומיו הראשונים מיקד אל-חרירי את מאבקם הפוליטי של כוחות ה-14 במרץ בשלושה נושאים עיקריים: הנשק של חזבאללה, ה'הפיכה' נגדו ובית הדין הבינ"ל לרצח אביו, רפיק. בזירה הלבנונית היתה ניכרה דריכות רבה לקראת הפגנה זו, לנאומים שיינשאו בה, לצעדים שבכוונת כוחות ה-14 במרץ לנקוט בשאלת הנשק של חזבאללה ולתגובתו של חזבאללה בנושא. חזבאללה אף איים שאם נושא הנשק יהפוך למוקד המאבק תפרוץ מלחמת אזרחים. 

 

אל-חרירי ואנשי ה-14 במרץ: נשק חזבאללה – מכשיר סחיטה פוליטי

כאמור, בנאום שנשא אל-חרירי ב-13 במרץ בהפגנה רבת משתתפים של כוחות ה-14 במרץ בבירות, הוא תקף את נשקו של חזבאללה ואת ממשלתו העתידה של אל-מיקאתי בטענה, שממשלה זו תאפשר לנשק של חזבאללה לשלוט על החיים הלאומיים במדינה ותבטל את קשריה של לבנון עם בית הדין הבינלאומי לרצח אביו, רפיק. למפגינים אמר: "באתי לשאול אתכם ולשמוע את התשובה שלכם. אני רוצה שכל העולם ישמע את התשובה שלכם, האם אתם מסכימים לשליטה של הנשק [של חזבאללה]? ... האם תסכימו לממשלת [מיקאתי] שתביא עמה את השליטה של הנשק ... על חיינו הלאומיים? האם תקבלו ממשלה שתבטל את הקשרים של לבנון עם בית הדין הבינלאומי?... האם אתם מסכימים שהחלטותיה של לבנון החופשית, העצמאית והריבונית יהיו בידי גורם אחר שאינו המדינה הלבנונית? ... בלתי אפשרי שנוותר על החופש שלנו ... על הערביות שלנו ... על האמת והצדק ... ועל לבנון".[1]

בשני נאומיו הראשונים -  האחד ב-14 בפברואר 2011 לרגל יום השנה השישי לרצח אביו, והשני, שבועיים לאחר מכן, ב-28 בפברואר - התווה אל-חרירי הבן את מדיניותם החדשה של ה-14 במרץ, אותה כינה 'חזרה לשורשים'. בנאומים אלה, אליהם התייחס כמשלימים זה את זה, תקף אל-חרירי את הנשק של חזבאללה, שלדבריו, הופנה כלפי פנים והפך אמצעי לסחטנות פוליטית ולשליטה על המדינה: "איננו מסכימים לנשק [של חזבאללה] ולא נכנע לנשק המופנה לעבר החזה של הלבנונים והלבנוניות, כמכשיר סחיטה ... או כאמצעי לחץ על חברי פרלמנט... שאלה זו תישאר בראש סדר העדיפויות בכל הקשור ליציבות הלאומית שלנו. לעולם לא ניכנע לשליטה של הנשק על החיים הלאומיים בלבנון".[2]  בנאומו השני  הגדיר אל-חרירי את שאלת הנשק של חזבאללה כ"בעיה לאומית מובהקת המחייבת פתרון לאומי מובהק"[3] ותקף את הניסיונות של חזבאללה לגרור את לבנון לציר הסורי-איראני, בהסבירו שלציר זה אין כל קשר לערביות או ללבנון.[4]

 

נקודה מרכזית נוספת בה התמקד אל-חרירי בנאומיו, ואף קישר בינה לבין לשאלת הנשק והאיומים של חזבאללה, היא  'ההפיכה' כדברי ה-14 במרץ, שביצע חזבאללה נגד מוסדות המדינה על ידי הפלת ממשלתו של אל-חרירי עם התפטרות שרי האופוזיציה והטלת הרכבת הממשלה החדשה על  נג'יב מיקאתי, ר"מ לבנון לשעבר, בעל הקשרים החזקים עם סוריה  והמחויב להתנגדות. אל-חרירי הדגיש, כי חברי ה-14 במרץ מחויבים לחוקה ולדמוקרטיה: "תוכניתנו היתה ועודנה המדינה, החוקה והמוסדות, וכן שמירה על ערביותה, ריבונותה עצמאותה ומשטרה הדמוקרטי של לבנון"[5]. אל-חרירי שב והדגיש את תמיכתו בבית הדין הבינלאומי לרצח אביו, ואף קרא לציבור לבוא בהמוניו להפגנה ב-14 במרץ.[6]

 

נאומים אלה הם יריית פתיחה במאבק המחודש בין ה-14 במרץ לבין חברי ה-8 במרץ על עתידה של לבנון, כשבמוקד ניצב נושא הנשק של חזבאללה ונאמנותו לגורמי חוץ, מול ריבונותה ועצמאותה של לבנון ומוסדותיה.[7]

 

יצוין כי שאלת הנשק של חזבאללה נמצאת על שולחן הדיונים של הדיאלוג הלאומי הלבנוני מאז בחירתו של מישל סולימאן לנשיאות ב-2009. דיונים אלה, שנערכו במסגרת לאומית ובטונים נמוכים, לא הובילו לפתרונות מעשיים. אולם עתה, לאור האירועים האחרונים במזה"ת, נראה כי חברי ה-14 במרץ החליטו לצאת לעימות פוליטי ישיר מול חזבאללה כשהם מעמידים במוקד העימות את שאלת ריבונותה של לבנון ומשטרה הדמוקרטי מול נשקו של חזבאללה.

 

בנאומו הראשון השווה אל-חרירי את מאבק ה-14 במרץ להתקוממות במצרים. לדבריו, "זוהי אותה הדרך שבו הלך העם המצרי ... על מנת להחזיר לעצמו את התקווה ... את רצונו ואת החלטתו [להשיג] חופש ודמוקרטיה, והוא הצליח בכך ....  התחלנו בדרך החירות  בשנת 2005, ואל דרך זו - דרכו של ה-14 במרץ - נשוב יחדיו".[8]

 

בעל טור ביומון הלבנוני אל-מסתקבל, עלי נון, כתב כי עימות זה הפך לעניין לאומי קיומי: "כל המבנה עומד לקרוס, [כלומר] הריבונות, העצמאות ... חיי החופש והשלום"; "העדפת הקיום על פני ההכחדה איננה עניין לוויכוח אינטלקטואלי. זהו לב ליבו של העניין ...".[9]

 

בעוד אל-חרירי מכריז מלחמה על הלגיטימיות של נשק חזבאללה, פרסם חבר הלשכה המדינית של זרם אל-מסתקבל, חבר הפרלמנט מצטפא עלוש, מאמר הטוען כי חזבאללה הוא נטע זר בלבנון ולכן חסר כל לגיטימיות: "... חזבאללה נאמן ... לתוכנית התפשטות שלטון חכם ההלכה [האיראני] ... זו בחירה פוליטית, שהוא לא יכול להחליפה. זוהי מטרה אלוהית דוגמאטית שעליו ליישמה ... כיוון שעל פי אמונתם זוהי הקדמה הכרחית להופעת המהדי [המשיח השיעי]. לכן כל הניסיונות להתייחס לחזבאללה כאחד ממרכיבי [החיים] הלבנוניים ... הם אשליה ...". עלוש גם פקפק בטענה שנשק ההתנגדות נועד להגנה מפני ישראל: "לגבי חזבאללה הבעלות על הנשק הוא האמצעי היחיד למימוש היתרון שלו על פי שאר המרכיבים של החברה הלבנונית, וזאת כדי שיוכל לעקוף את המציאות הפלורליסטית של ארץ זו. .. ההתנגדות, היא עניין משני עבורו. היא תירוץ להמשך אחזקת הנשק ..."[10]. אמין אל-ג'ומיל העומד בראש מפלגת הפלנגות טען  בנאומו מה-10 במרץ כי הנשק של חזבאללה נועד להגן על סוריה ובתור שכזה הוא מסמל את המעורבות הסורית בלבנון.[11]

 

איומים שקטים של חזבאללה

כוחות ה-8 במרץ ראו במתקפת ה-14 במרץ על נשק חזבאללה צעד של הסלמה במאבק בין הצדדים. בתחילה שמר חזבאללה על שתיקה והניח לבני בריתו להגיב למתקפה. אחד מהם, מישל עון, טען כי המתקפה על נשק חזבאללה היא פגיעה באמיתות הלאומיות והחיים המשותפים.[12]  במאמרו ביומון אל-ספיר, המקורב לסוריה, טען אילי אל-פרזלי, כי שתיקתו של חזבאללה מלמדת שלארגון "אין אינטרס להיכנס לוויכוח שידוע מראש שיהיה בגדר הענקת שי לאל-חרירי. התקפתו של [אל-חרירי] נועדה למשוך את חזבאללה חזרה אל הפילוג ... העדתי והוא פורט על מיתרי הסכסוך הסוני שיעי ...".[13]

 

באשר לפיצול העדתי בלבנון, יצוין כי מאז הוטל על מיקאתי להרכיב ממשלה, מנסה חזבאללה ליצור תחושה שרצונו בממשלה המייצגת את כל העדות - סונים, שיעים, נוצרים ודרוזים – ושתכלול בעתיד, גם חברים שאינם משתייכים לאחד מהצדדים היריבים, ובכך להבטיח שממשלת מיקאתי לא תיחשב לממשלת חזבאללה.

 

חזבאללה ומקורביו מזהירים מפני מלחמת אזרחים

ארגוני אמל וחזבאללה הוציאו הוראה לאנשיהם לשמור על איפוק ולהימנע מכל פרובוקציה עד להפגנה.[14] מאוחר יותר הפר חזבאללה את שתיקתו. חבר הפרלמנט מטעמו, נואף אל-מוסוי, קבע כי הסיסמא "העם רוצה לסלק את הנשק [של חזבאללה]" תוביל "למלחמת אזרחים בלתי מוגבלת ...המשתמש בסיסמא זו אינו מעריך את סכנתה ולא יודע את משמעותה. או את מידת פגיעתה האפשרית בחלק נרחב מהעם הלבנוני והערבי".[15] זרם התגובות של חזבאללה התעצם לאחר הנאום של אל-חרירי בהפגנה של ה-13 במרץ. כך אמר אל-מוסוי: "במתקפתה [על הנשק] אין בכוונתה של קבוצת [ה-14 במרץ] ליישם את סיסמאותיה, כיוון שברור לה שאין ביכולתה לבצעם … הפילוג אינו עדתו … אלא פוליטי … המערכה היא בין מי שהוא בעד עצמאות לבנון לבין מי שהופך את [ג'פרי] פלטמן [סגן מזכירת המדינה האמריקאית לענייני המזה"ת] לשליט על לבנון".[16]

 

במאמר שפרסם אבראהים אל-אמין, יו"ר מועצת המנהלים של היומון  אל-אח'באר, המזוהה עם חזבאללה, הוא האשים את אל-חרירי בשיתוף פעולה עם ישראל: "...סעד אל-חרירי אמר שישראל היא האויב היחיד, אך היא גם הגורם היחיד החוזר מילה במילה על דבריו בנושא הנשק של ההתנגדות. דרישותיה של ישראל מהערבים, מהלבנונים ומכל העולם הן אותן הדרישות של סעד אל-חרירי בנוגע לנשק של ההתנגדות ...".[17]

 

בהמשך הלכו התגובות בעיתונות זו והחריפו. בעל הטור ביומון אל-ספיר, סאטע נור אל-דין כתב: "הציפייה שחזבאללה ימשיך לשתוק נוכח הפגיעה באחד מהדברים המקודשים ביותר שלו, [הנשק], היא שגויה ומסוכנת. לא פעם בעבר עמד [חזבאללה] במבחן זה, והנשק ניצח. כמו בביטחון כך גם בפוליטיקה, הניצחון יבוא [גם] בפעם הזו וההבדל היחיד הוא המחיר שיהיה גבוה בהרבה מכל מה שהיה בעבר".[18]  ג'אן עזיז, בעל הטור ביומון אל-אח'באר כתב, כי הקריאות נגד חזבאללה בעוד בית הדין "מתכונן לקטוע את ראשו של חזבאללה" יובילו בהכרח למלחמת אזרחים.[19] 

 

 * א. פיקאלי חוקרת את זירת לבנון במכון ממרי



[1] אל-מסתקבל (לבנון); 14.3.2011

[2] אל-מסתקבל (לבנון); 15.2.2011

[3] אל-מסתקבל (לבנון); 1.3.2011

[4] אל-מסתקבל (לבנון); 1.3.2011

[5] אל-מסתקבל (לבנון); 15.2.2011

[6] ההפגנה הוקדמה ל-13 במרץ.

[7] ראה דוח ממרי בנושא  

 יצוין, כי בקווי היסוד של ממשלת אל-חרירי ב-2009 הוכרה חשיבות נשקו של חזבאללה, כמרכיב בהגנה על לבנון.

[8] אל-מסתקבל (לבנון);15.2.2011

[9] אל-מסתקבל (לבנון); 14.2.2011

[10] אל-מסתקבל (לבנון); 3.3.2011

[11] אל-אח'באר (לבנון); 11.3.2011

[12] אל-אח'באר (לבנון); 9.3.2011

[13] אל-ספיר (לבנון); 3.3.2011

[14] אל-ספיר (לבנון); 9.32011

[15] אל-שרק אל-אוסט (לונדון); 8.3.2011

[16] אל-שרק אל-אוסט (לונדון); 14.3.2011

[17] אל-אח'באר (לבנון); 2.3.2011

[18] אל-ספיר (לבנון); 8.3.2011

[19] אל-אח'באר (לבנון); 8.3.2011