המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
המפגינים במצרים: ממשלת שפיק – עלבון לדרישות המהפכה
2/3/2011

 

המפגינים במצרים: ממשלת שפיק – עלבון לדרישות המהפכה

 

במצרים התחלפו בחודש האחרון שתי ממשלות. ב-31.1.11, טרם התפטרותו, מינה מובארכ ממשלה חדשה בראשות הגנרל והשר לתעופה אזרחית, אחמד שפיק, במקום הממשלה הקודמת של אחמד נט'יף. ממשלה זו הורכבה מאישים מוכרים מחוגי השלטון והביטחון, ומשרים ותיקים שנשארו בתפקידם.[1]

 

עם העברת השלטון לידי המועצה העליונה של הכוחות המזוינים, ביקש הממשל הצבאי שממשלת שפיק תמשיך לכהן כממשלת מעבר, אך בלחץ המפגינים, מונתה ממשלה אחרת ב-22.2.11, המייצגת קשת פוליטית רחבה יותר וכוללת נציגים מהאופוזיציה לסוגיה. עם זאת, נותרו בתפקידם כמה שרים מן הממשלה הקודמת, בהם שרי החוץ, המשפטים, האוצר, השת"פ הבינ"ל, החשמל והפנים.[2]

 

גם ממשלה זו לא השביעה את רצון המפגינים. ביום שישי (25.2.11) הפגינו מיליונים בכיכר אל-תחריר בדרישה לפטר את הממשלה, ואלפים מהם ממשיכים בשביתת שבת בדרישה להקים ממשלה שחבריה אינם מזוהים עם המשטר הקודם ועם המפלגה הלאומית הדמוקרטית.[3] שותפה לתביעה זו גם תנועת האחים המוסלמים, שהודיעה כי ממשלת שפיק איננה מקובלת עליה וכי לא תיקח בה חלק.[4] ההתנגדות לממשלת שפיק באה לידי ביטוי גם בקבוצות בפייסבוק שתארו את ממשלת שפיק כעלבון למהפכה וקראו לפטרה,[5] וכן במאמרים בעיתונות הממסדית לשעבר ובעיתוני האופוזיציה.

 

בפגישה עם נציגי המפגינים ב-28.2.11, הסבירו נציגי הממשל הצבאי כי יש לתת הזדמנות לממשלת שפיק לבצע את עבודתה, וכי חיוני ששרים ותיקים יישארו בתפקידיהם, כדי למנוע התמוטטות טוטאלית של השלד הארגוני של המדינה.[6] עם זאת, בתקשורת המצרית דווח על כוונה לערוך בקרוב חילופי גברי מוגבלים בממשלה ולהחליף את השרים השנויים במחלוקת.[7]

להלן תרגום חלקים ממאמרים אלה:

בעלי טורים: שרי הממשלה החדשה ממקורבי המשטר הישן

בעל הטור ביומון המצרי אל-אהראם, גמאל זאידה, אשר זוהה בעבר עם משטרו של מובארכ, כתב: "הידיעה על השינוי בשרי [הממשלה] לא הכניסה שמחה אל לבי. הרגשתי כי המשטר הישן עדיין קיים וכי הוא עוקף את דרישותיהן של נשמות צעירינו השהידים אשר הקריבו [עצמם] על מנת שאנו נוכל לראות את מצרים נקייה, דמוקרטית וחופשייה, נטולת שחיתות.

 

הדמוקרטיה פירושה היענות לרצון האנשים, ואנשי מצרים רוצים ממשלה חדשה עם ראש ממשלה חדש... אנו רוצים לסגור [מאחורינו] תקופה ישנה מלאה בשחיתות, שוחד ושקר. איננו רוצים אנשים שהתחנכו בחיקם של משטרי נפט אשר ינקו מהשחיתות, ואיננו רוצים אנשים שהתחנכו בחיקם של המנגנונים המערביים..."[8]

 

שפיק נשבע אמונים למובארכ

בעל הטור ביומון המצרי אל-גומהוריה, מוחמד אל-עזבי, שהיה גם הוא משופרות המשטר הקודם, הביע התנגדות להישארותם בתפקיד של ראש הממשלה, אחמד שפיק, ושל שה"ח, אחמד אבו אל-ר'יט: "המסמרים של המשטר שהתמוטט נותרו [בתפקידיהם], למשל בדמותו של שר החוץ אחמד אבו אל-ר'יט... שמו מעורר זעם, והישארותו המתמשכת [בתפקיד] מעלה סימני שאלה...

 

ראש הממשלה עצמו נשבע אמונים בפני מובארכ והמשיך בשבועתו לאחר שזה נפל. הוא לא השתמש בלשונו במילה 'מהפכה', אלא בביטויים שונים [אחרים]..., ולכן הקריאה 'העם רוצה להפיל את הממשלה' עולה אל על. כמו אבו אל-ר'יט, יש את שר המשפטים, ממדוח מרעי, שתפקידיו בתחום החוקתי אינם פוטרים אותו מאשמת הפיקוח על זיוף הבחירות לנשיאות ולפרלמנט ומאשמת התערבותו הגסה בעבודת המערכת המשפטית..."[9]

 

שפיק אחראי לטבח במפגינים

בעל הטור ביומון המצרי העצמאי אל-שורוק, ואיל קנדיל, כתב מספר מאמרים נגד ממשלות שפיק. במאמר אחד נכתב: "מובארכ מינה את אחמד שפיק לראש הממשלה ב-29 בינואר – ארבעה ימים לאחר פרוץ המהפכה – כדי להפיג את זעם [הציבור], ובניסיון לשלוט על 'המחאה החריפה' – [הגדרה עליה מתעקש שפיק במקום 'מהפכה' כדי להסביר] את מה שקרה מאז 25 בינואר [פרוץ ההפגנות] עד 11 בפברואר [הסתלקות מובארכ]. ההחלטה למנות את שפיק הייתה ניסיון של מובארכ להציל את כיסאו, אלא שהגל השוטף של המהפכה היה חזק מכולם והוא הפיל את מובארכ ושפיק נשאר ראש ממשלה, הגם שהוא אחראי מוסרית ופוליטית לטבח שהיה לאחר ה-29 בינואר.

 

יש הסבורים כי [האחריות לאירועים] מוטלת על מפקדי המשטרה ששרפו את משרד הפנים, פתחו את שערי בתי הכלא ושחררו עבריינים מסוכנים כדי לרטש את בשרם של המצרים. ואולם, [הדבר איננו משחרר את שפיק מאחריותו לנעשה] וזוהי סיבה מספקת לדרוש ממנו לצאת מן הממשלה. [ישנן שתי אפשרויות]: או שהוא נכשל בשליטה על המצב והוא אינו מוכשר למשימה, או שמה שקרה היה בידיעתו, ולכן יש לדרוש דין וחשבון...

 

מי שהביא את אחמד שפיק הוא חוסני מובארכ, ולכל ברור כעת שמובארכ היה דבר בטל שרוח המהפכה הפילה. ההיגיון אומר שמה שמבוסס על עניין בטל, גם הוא בטל, לכן, חייבים לכבד את המהפכה, את הלגיטימיות שלה ואת הווייתה.. .היות שהמהפכה המצרית שילמה מחיר יקר ומלא - מאות שהידים ואלפי פצועים ונעדרים – זכותה לדרוש שיישמו את מרב דרישותיה. אחמד שפיק ראה ושמע את הדרישה הברורה והמוגדרת של הציבור ביום שישי שעבר [18.2.11]  שעליו ללכת ושתורכב ממשלת קואליציה לאומית ..."[10]

 

בטור נוסף כתב קנדיל: "אם אנו דנים בעידן חדש ואם אנו סבורים שאנו עומדים לפני הרכב חדש של ממשלת מעבר, מדוע השארנו אישים שהיו לפני ה-25 בינואר וה-11 בפברואר?... הרי זה מה שגורם לחלק לחרוד ולפקפק בכך שמשטר מובארכ [אכן] נפל ונכנס לארכיון ההיסטוריה, במיוחד לאור הדיווחים המגיעים ממדינת שרם אל-שיח'... ולאור הדלפות על מגעים המתקיימים בינו לבין כמה מאלה שאותם מינה טרם הדחתו."[11]

 

שפיק חלה במחלתו של מובארכ – ההיצמדות לכסא

ביומון האופוזיציוני אל-דוסתור, כתבה בעלת הטור נגלאא בודיר: "מדוע מתעקש אחמד שפיק להישאר? ומדוע מסכים [סגן ראש הממשלה החדש] ד"ר יחיא אל-גמל לתמוך בו?... הגנרל אחמד שפיק, תלמידו המחונן של הנשיא הקודם, חלה כנראה במחלה המידבקת הקשה – ההיצמדות לכיסא. את הסימפטומים למחלה רואים כולם מלבד החולה עצמו. החולה שומע כל קול, גם אם הוא רפה, התומך בהישארותו על הכיסא והוא מעצים אותו ומגבירו כפליים, אך הוא נאלם לגמרי נוכח הקולות הרמים הדורשים ממנו ללכת...

 

אחד הסימפטומים החשובים של המחלה הוא שבעל הכיסא סבור שאם יעזוב את כיסאו, יחרב העולם ותשרור אנרכיה ושאיש לא יוכל למלא את מקומו. הוא מתמלא מחשבה שהישארותו היא סוג של הקרבה ושהוא מעדיף את אינטרס הכלל על האינטרס האישי שלו (שהוא מטבע הדברים התרחקות מכאב ראש). בכך אין שוני בין הנשיא המודח, ראש הממשלה הדחוי, השר השנוא... כולם מקריבים למעננו. מדהים. [אכן], רעיון מצחיק. כולם בעלי כישרון נדיר ואין להם תחליף..."[12]     



[1] בין השרים החדשים - שר הפנים, הגנרל מחמוד וגדי, שהיה בכיר במשטרת קהיר; שר האוצר, סמיר רדואן, שעבד ברשות ההשקעות הממשלתית; שר ההקדשים, עבדאללה חוסייני הלאל, שהיה נשיא אוניברסיטת אל-אזהר; שרת המסחר והתעשייה, סמיחה פוזי אבראהים, שהייתה סגנית השר היוצא; ואחרים. מבין השרים הוותיקים נותרו בתפקידם שרי החוץ, התקשורת, ההגנה, המשפטים, השר לענייני חוק ופרלמנט, שרי ההשכלה הגבוהה, העבודה, המשפחה, הדלק, החשמל ושתה"פ הבינ"ל. אל-יום אל-סאבע (מצרים), 31.1.2011

[2] בין הפנים החדשות בממשלה זו - סגן ראש הממשלה והאחראי על הפרלמנט ועל המועצה העליונה לעיתונות, ד"ר יחיא אל-גמל, ממקימי מפלגת החזית הדמוקרטית ומי שמונה על ידי מובארכ לחבר הועדה לניסוח התיקונים בחוקה; ד"ר אחמד גמאל אל-דין מוסא שמונה לשר החינוך וההשכלה הגבוהה, לאחר ששימש כשר החינוך בשנים 2004/5; מיניסטריון התקשורת בוטל. אל-יום אל-סאבע (מצרים), 22.2.2011

[3] אל-אהראם (מצרים), 27.2.2011

[4] אל-שורוק (מצרים), 22.2.2011

[6] אל-מצרי אל-יום (מצרים), 1.3.2011

[7] אל-יום אל-סאבע (מצרים), 1.3.2011

[8] אל-אהראם (מצרים), 23.2.11

[9]  אל-גומהוריה (מצרים), 27.2.2011

[10]  אל-שורוק (מצרים), 22.2.2011

[11]  אל-שורוק (מצרים), 24.2.2011

[12]  אל-דוסתור (מצרים), 23.2.2011