מאמר ביומון קטרי:

טעות לתאר את צבאות מצרים ותוניסיה כתומכים במהפכה

במאמר ביומון הקטרי אל-ערב, טען בעל הטור סיד אחמד אל-ח'דר, כי לשבחים המורעפים על צבאות תוניסיה ומצרים על תמיכתם במהפכות בארצותיהם אין כל הצדקה, משום שבפועל שמרו צבאות אלו על נאמנותם לשליטים המודחים עד לרגע האחרון ולא הגנו על האזרחים המפגינים מפני אלימות המשטרה. לדבריו, צבא מצרים אף ממשיך את דרכו של מובארכ ושואף לסכל את המהפכה בכך שקיבל עליו, בהוראת הנשיא, את ניהול המדינה תוך התעלמות מדרישות האזרחים. אל-ח'דר תקף את צבאות ערב על כך שבמשך עשרות שנים שירתו את השליטים העריצים וסייעו להם לגנוב את הונם של עמי ערב, ובמקביל נחלו תבוסות מחפירות.

להלן תרגום קטעים מן המאמר:

"הצבא רוצה להפיל את המהפכה, אם כבר לא עשה זאת בפועל. אולי משום שעמי ערב לא הכירו [אף] מוסד לאומי [המקשיב] לתקוותיהם ולשאיפותיהם של האנשים, היה עלינו להיות כרוכים אחר הצבאות ולדבר על מעשי גבורתם ואהבתם לעמם, ועוד דברים רבים שלא רק שאין להם ראיות, אלא ההווה וההיסטוריה אף מפריכים אותם. שמחת הניצחון בתוניסיה ובמצרים אינה צריכה להשכיח את האמת על צבאות ערב, אשר אוצרים בבסיסיהם רשימות ארוכות של תבוסות ונסיגות, ואשר התמידו בקשירת קשר נגד האינטרסים של העמים וביצור נשיאים המוכרים את ענייני האומה ומבזבזים את הונה.

פרדוקס לתאר את מנהיגי מדינות האזור כסוכנים, עריצים וגנבים ובה בעת להלל את הצבאות על דברים שלא עשו. שקר לומר שהם [מהווים] משענת וסעד לאזרחים ושטבעי שהם מצטרפים לבחירותיהם [של האזרחים] בזמנים קשים. כאילו שכחנו שרוב הנשיאים, אם לא כולם, תפסו את השלטון בכוח הצבא, אשר עזר להם להישאר בו במשך עשרות שנים, ולעתים אף היה ערב להורשת [השלטון] לבניהם. כיצד מתעלמים אלה 'השרים את [תהילת] הצבא' מכך שלקצינים הבכירים יש הון רב מזה שיש לאנשי העסקים, ומכך שבמקום להתכונן למלחמות, הגנרלים משקיעים בתקשורת וקונים מניות בבורסות העולמיות?

הצבאות של האזור הערבי, כמו המשטרה, העיתונות והמפלגות שלו, יודעים לבצע בשלמות רק תפקיד אחד: לשרת את העריצות ולחזק את [שלטון] העריצים על האנשים ומשאבי הארץ. אין זה צודק להתרברב בצבאות שבמשך ההיסטוריה הארוכה שלהם לא הביאו אלא חרפה, אך לסרב למחול למשטרה שקציניה מפגינים באופן יומיומי [עם העם] מתוך חרטה על מה שנעשה בעבר.

די לחזור לאירועים האחרונים כדי לגלות שצבאות ערב אינם אלא עוזריהם של השליטים המושחתים, וברגעים שבהם נופל מנגנון המשטרה, הצבאות נשארים כדי לספק לנשיאים מקלט בטוח והזדמנות להעביר [לחו"ל] את הזהב והכסף שגנבו. זו גבורתם של הצבאות שעליהם מדברים. בתוניסיה, שהייתה עדה למהפכה שהייתה הראשונה בהיסטוריה הערבית והחשובה ביותר בהיסטוריה המודרנית, הצבא לא נקף אצבע כשהמשטרה של בן עלי הרגה מאות מבני העם תוך שבוע אחד; וכאשר נאמני [המשטר] נואשו [מהניסיון] להציל את המשטר מצעירי המהפכה המהוללת, הצבא עסק בהברחת העריץ ושבטו. ואחר כך אמרו לנו שהצבא הגן על המהפכה ולא הרג אזרחים! האם ראיתם [מימיכם] איוולת כזאת?

התעמולה לטובת הצבא הייתה חצופה [עוד] יותר במצרים, שם שיבחו וקלסו המשכילים ואנשי התקשורת את הצבא בקולניות מבלי שזה נקט עמדה אחת הראויה לציון... אמרו שהצבא בחר לתמוך ברחוב וחיזק את המהפכה מתוך אמונה בשירות המולדת והאזרחים... עקבנו אחר האירועים דקה אחר דקה, [ולמדנו] שהצבא לא היה אלא משרתו של חוסני מובארכ עד הנשימה האחרונה. זה היה גלוי ב'קרב הגמל', כאשר הכנופיות של המפלגה הלאומית עשו שמות בכיכר אל-תחריר והרגו עשרות מגיבוריה האמיתיים של מצרים, מול עיני הצבא והטנקים שלו. אפילו אחרי שהקצינים נוכחו לדעת שאדונם עזב, הם התעקשו להישאר נאמנים לו, שהרי גילוי הדעת השני של הכוחות המזוינים הדגיש שהם יערבו לביצוע הצעדים שעליהם החליט הנשיא מוחמד חוסני מובארכ! וברגע שלו ציפו כולם, בחר הצבא להשפיל את המצרים ואת מיליוני בני החורין שעמדו לצידם, כאשר [עמר] סלימאן אמר שהנשיא החליט לפרוש והטיל על הכוחות המזוינים לנהל את הארץ! מיהו הנשיא הזה כדי [שתהיה לו הזכות] להחליט או להטיל [משימה כזו]? הכוחות המזוינים עמדו לצד יהירותו של מובארכ על חשבון העם המצרי האדיר...

הדבר שהיה יאה לומר [בזמנו] הוא שהכוחות המזוינים נענו לדרישות העם והחליטו להדיח את הנשיא, על אף שידענו שהעם הוא זה שהדיחו ולא הקצינים המאולפים... הנורא מכל הוא שהצבא רוצה להפיל את המהפכה באמצעות הקשבה [לגורמים] חיצוניים בלבד, תוך התעלמות מדרישות המצרים, שאינם מסתפקים בפחות מהעמדת מובארכ לדין, מביטול חוק החירום ומשחרור האסירים הפוליטיים."[1]