המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
היומון אל-אהראם מכה על חטא התמסרותו למשטר מובארכ
15/2/2011


היומון אל-אהראם מכה על חטא התמסרותו למשטר מובארכ

 

אותותיה של המהפכה במצרים ניכרים גם באמצעי התקשורת הממסדיים במדינה.[1] מה שהחל כסיקור אוהד כלפי המשטר הלך והתפתח לכיוון של תמיכה במפגינים ככל שעלה כוחם. עם נפילתו של נשיא מצרים, חוסני מובארכ, ועם התגברות מחאתם של העובדים בגופי התקשורת הממסדיים נגד מדיניות העריכה, שינתה התקשורת הממסדית את כיוונה לחלוטין ואנשיה החלו לבקר את הממסד הקודם ואף להכות על חטא סיקורם המוטה לטובת משטרו של מובארכ.

 

הדבר בא לידי ביטוי בכמה אירועים: עובדי סוכנות הידיעות המצרית אל-שרק אל-אוסט ערכו עצרת מחאה נגד מדיניות העריכה שנטתה לטובת המשטר הקודם;[2] מאות עובדי דסק החדשות בטלוויזיה המצרית הפגינו בדרישה לפטר את ראש הדסק בטענה לשחיתות וניצול כספי הציבור;[3] עובדי העיתונים ביומון אל-גומהוריה ויומון הערב שלו אל-מסאא, וכן עובדי העיתון רוז אל-יוסף קיימו עצרות מחאה בתביעה לשפר את תנאי העסקתם, לשנות את הרכב מועצות המנהלים, להחליף את העורכים ולחולל רוויזיה במדיניות הפרסומים, כך שיבטאו את עמדות הציבור.[4]

 

בנוסף, על פי דיווחים ביומון המצרי העצמאי אל-מצריון, כ-300 מעיתונאי מוסד אל-אהראם, דרשו לפרסם התנצלות מעל דפי היומון הנפוץ ביותר, אל-אהראם, ולהביע בפני קוראיהם חרטה על  התנהלותם המקצועית במהלך אירועי המהפכה. על פי הדיווח, יו"ר מועצת המנהלים של אל-אהראם, עבד אל-מונעם סעיד, והעורך היומון אל-אהראם אוסאמה סראיא, התנגדו ליוזמה ובתגובה, תבעו העיתונאים לפטר את כל צוות העריכה של מוסד אל-אהראם ולהעמיד לדין חלק מאנשיו, בגין הטעייה של הקוראים.[5] 

 

נראה כי בעקבות לחצם של העובדים, פרסם היומון אל-אהראם, התנצלות במאמר מערכת ב-14.2.2011

להלן תרגום עיקרי המאמר:

 

"ברגעי מפנה חשובים בהיסטוריה של העמים, יש המאבדים את שווי משקלם ולעתים אף את ראייתם ושכלם. כאשר פרצה מהפכת הצעירים ב-25 בינואר לא הצליח אל-אהראם ברגעי המפנה הראשונים להבין את מסר השינוי הרועם.

כמו בכל הישויות הגדולות והיציבות במצרים פרץ סכסוך בין השקפות ומחלוקת קשה בנוגע לדרך הראויה לטיפול ברגע מיוחד במינו ונדיר בהיסטוריה של האומה המצרית.

 

המחזה החל בתוך אל-אהראם - לא מחלוקת בין יציבות לשינוי, אלא עימות חריף בין השקפה מודרנית השייכת לזמן החדש  לבין השקפה הנאחזת בתקופה ובמשטר המתפרקים ונופלים. בעלי השכל הנאור והמצפון באל-אהראם, כמו שאר הגורמים שתמכו בחירות, בצדק ובדמוקרטיה, הבינו שרצון העם ינצח, כפי שאכן קרה. לפיכך, בהשפעת מהפכת הצעירים וההתלכדות של העם סביבה, הופעלו לחצים מצד הכוחות החיוניים בתוך היומון, אשר הצליחו להשיב את אל-אהראם לבעליו האמיתיים – לעם המצרי.     

היום ... אנו חשים חובה להתנצל בפני העם המצרי האצילי על כל נטייה שלנו לטובת המשטר המושחת ומתחייבים להיענות תמיד לדרישות לגיטימיות של העם ולשמר את אל-אהראם כמצפונה של האומה. 

כמו כן אנו מתפארים בדם הטהור שדוכא על ידי כוחות הפיגור והדיכוי.  ומבקשים שמשפחות השהידים יסלחו לנו. כל הקרבה מצדנו [למען המולדת] אינה משתווה ולו לטיפת דם אחת [של השהידים]. מילות הניחומים היחידות הן שהם הקריבו את חייהם כדי שמולדת זו תחייה בראש מורם ובכבוד."[6]



[1] מראשית ההפגנות להדחת מובארכ, נמתחה ביקורת חריפה על אופן סיקור האירועים בתקשורת הממסדית. ראה, למשל, דו"ח ממרי על הביקורת שמתח המחזאי המצרי, עלי סאלם, על התנהלות התקשורת המגויסת

[2] אל-מצרי אל-יום (מצרים), 13.2.2011

[3] אל-קודס אל-ערבי (לונדון), 13.2.2011

[4] אל-גומהוריה (מצרים), 14.2.2011; אל-מצרי אל-יום (מצרים), 13.2.2011

[5] אל-מצריון (מצרים), 14.3.2011

[6] אל-אהראם (מצרים), 14.3.2011.