כללי

 

תגובות חריפות בעיתונות הערבית-ישראלית ל"מכתב הרבנים" האוסר השכרה ומכירה של בתים לערבים

 

באמצע אוקטובר 2010 ערך רב העיר צפת, שמואל אליהו, כנס שכותרתו "המלחמה השקטה – נלחמים בהתבוללות בעיר הקודש צפת," ובו קרא שלא להשכיר או למכור דירות ללא יהודים בצפת, עיר שבה יש מכללה שרוב תלמידיה ערבים.[1] בעקבות קריאתו פרצו מהומות אלימות בין סטודנטים ערבים בעיר לבין תושביה החרדים.[2] כחודש לאחר מכן טען הרב אליהו כי: "ברגע שיש יותר משלושה ערבים בשכונה המשמעות ההלכתית היא שהיהודים מפנים להם את המרכז. יהודי לא צריך לברוח מהערבים, יהודי צריך להבריח את הערבים,.... הערבים מביאים לפה את הנורמות שלהם. מחקר של פרופסור מאוניברסיטת חיפה קובע שרוב האלימות בחברה הישראלית מגיעה מהערבים. במו עיניי ראיתי סטודנטים ערבים שבאו לצפת, יומיים היו פה וכבר התחילו עם בנות המדרשה. נערות צנועות שבאו ללמוד באווירה דתית נאלצו לעשות אחורה פנה ולברוח... אני לא נגד ערבים. אני בעד חיזוק הבּנוֹת והמשפחה הדתית."[3]

 

ב-7.12.2010 הצטרפו חמישים רבני ערים בישראל לרב אליהו ופרסמו גילוי דעת האוסר למכור או להשכיר בית ללא-יהודים בטענה שהדבר גורם לנישואי תערובת ולירידת ערך הדירות באזור, וכן שהלא-יהודים עלולים לסכן את חיי היהודים: "אסור מהתורה למכור בית או שדה בארץ ישראל לנכרי, והזהירה עליו התורה כמה וכמה פעמים שהוא גורם רעות ומחטיא את הרבים בנישואי תערובת... המוכר או המשכיר להם דירה באזור שגרים בו יהודים גורם נזק גדול לשכניו, באשר דרך חייהם שונה מן היהודים, ומהם יש שצוררים לנו ויורדים לחיינו עד כדי סכנת נפשות, כמו שהתפרסם כמה וכמה פעמים... ומן המפורסמות הוא שבעקבות מכירה או השכרת דירה אחת, יורד מחיר כל דירות השכנים אפילו כשהקונים והשוכרים נחמדים בתחילה."[4] זמן קצר לאחר מכן כבר היו חתומים על המכתב שלוש מאות רבנים.[5]

 

קריאתם של הרבנים עוררה התנגדות ברחוב הישראלי, בקרב יהודים וערבים כאחד, שהתבטאה בהפגנות מחאה ובקריאות לפיטורי הרבנים שחתמו על העצומה. לגינוי עצומת הרבנים הצטרפו ראש הממשלה נתניהו והנשיא פרס.[6] יו"ר הכנסת לשעבר, אברהם בורג, אמר בהפגנה בירושלים: "אל תגידו שאלה עשבים שוטים, אלה רבנים. הם לא שוטים, הם זדוניים... אצלם לומדים תורה ואת דבריהם מקיימים בקנאות... באנו היום להגיד את האמת הקשה והכואבת, שותתת הדם והמבישה: גזענים עלייך ישראל. ישראל חולה אנושה וגרורות גזעניות מאיימות על חיי החברה."[7] גם רבנים מרכזיים יצאו נגד המכתב, וביניהם הרב עובדיה יוסף, מנהיגה הרוחני של ש"ס, והרב שטיינמן, הרב השני בחשיבותו בזרם הליטאי-חרדי, דבר שגרם לכמה מהחותמים להסיר את שמותיהם מהעצומה.[8]

 

ועדת המעקב העליונה של הציבור הערבי בישראל פנתה אל היועץ המשפטי לממשלה בדרישה לחקור את הרבנים שחתמו על העצומה, להעמידם לדין ולפטרם.[9] התגובות בעיתונות הערבית-ישראלית קראו להיאבק בגזענות המסלימה בקרב החברה הישראלית, הממסד הדתי והממסד הפוליטי.

להלן שתי תגובות.

שבועון ערבי-ישראלי: הצהרת הרבנים – הקדמה לסילוק ערביי ישראל

השבועון הערבי-ישראלי כול אל-ערב, היוצא לאור בנצרת, טען במאמר מערכת שלו, כי המדיניות הגזענית הרשמית של ישראל היא שעודדה את הרבנים לנקוט צעד זה וכי החקיקה הגזענית מובילה את ישראל אל דרכם של "המשטרים האפלים ביותר בהיסטוריה האנושית." השבועון קרא לפתוח בקמפיין גלובלי נגד הצעדים האנטי-ערביים שנועדו לגרש את הערבים שנותרו בישראל אחרי 1948 וקרא להתגייס למאבק מקומי ובינ"ל באפרטהייד הישראלי. להלן תרגום המאמר.

 

"בימים אלו מתקיים בין מאות רבנים בישראל מסע החתמה, הדורש לאסור השכרה או מכירה של בתים ודירות לערבים. הקמפיין הנתעב והבזוי הזה עורר התנגדות כלשהי מצד חוגים יהודיים רבים, אך זו אינה חזקה ורחבה מספיק כדי למנוע את המשכו. זוהי תעמולה גזענית ואנטישמית ברורה נגד הערבים, ונחשבת לרדיפה לאומית ודתית, האסורה גם על-פי החוק הישראלי. [העצומה] היא חלק [מהמאמצים] לביטול הלגיטימיות של הקיום הערבי בארץ, וחלק מההסתה [להמשיך] בגירושם בכפייה שהחל בשנת 1948.

 

הגזענות של ממשלות ישראל אינה חדשה, וגם לא שיתוף הפעולה איתה [מצד גורמים לא-ממשלתיים]. אך הגזענות הזאת צוברת תאוצה והופכת לחוקים ברורים בכנסת. אנשי הדת היהודים לא היו חותמים על עצומה כזאת לולא הכנסת נחפזה לעשות דברים גרועים יותר ממנה. החתימות והחוקים האלה פירושם מעבר מהיר לדרך שאין ממנה חזרה. זו אותה הדרך שבה הלכו המשטרים האפלים ביותר בהיסטוריה האנושית.

 

ישראל היא היום מדינת הכיבוש האחרונה בעולם והיא מדינת האפרטהייד האחרונה, לאחר שהאפרטהייד בדרום אפריקה התמוטט בזכות מאבקו של העם הדרום אפריקאי ובזכות בידודו הבינ"ל של המשטר עד להפלתו. יש להדגיש שהידידים האחרונים של [משטר זה] היו אמריקה, בריטניה וישראל.

 

הדבר המוזר הוא שההתנהלות הזאת מתקיימת מול אוזני ועיני העולם, בלי כל התייחסות לכך מצד המדינות הערביות המקיימות קשרים עם ישראל, מצד מדינות אירופה ומצד הידידים והיריבים [של ישראל], כאילו מה שקורה הוא דבר טבעי והכול מותר.

 

התרגלנו לגינויים של קולות יהודיים רציונאליים בהזדמנויות רבות, אבל הקולות האלה ממהרים לשתוק ולהיחלש. הגינוי אינו אלא מס שפתיים שנועד לכסות על הבושה וכדי [ליצור את הרושם] שאין הסכמה פה אחד [בתוך ישראל], עד שבא הצעד הגזעני הקשה והחמור ביותר. על ממשלת ישראל, מוסדותיה ואנשי הדת שאינם מבין הפשיסטים הגזעניים האלה, לצאת נגד החתימות האלה ולתבוע לדין את החותמים [על העצומה] באשמת הסתה לגזענות שתוביל בהמשך לאלימות. מי שאינו רוצה שערבי יגור ביישוב שלו ויסתובב ברחובות הערים מקצר את המרחק לתקיפה פיזית של הערבי ולהתנפלות עליו.

 

השתחררות הגזענות מכבליה בדרך הגלויה, החצופה והפשיסטית הזאת מצריכה גיוס של כל כוחות ההסברה וכל הערוצים כדי להעביר לעולם את מה שקורה. מה שקורה הוא הכנה לדבר מסוכן הרבה יותר מסתם השכרת דירה או מכירת בית – זהו צעד גדול לעבר [שלב אחר] – להיפטר מכמה שיותר אזרחים ערבים. לצד ההסתה הזאת נמשכת הצבת המכשולים בפני הרחבת שטחי הכפרים הערביים ומבוצעת במרץ מדיניות הריסה. ידוע גם שהמדינה, מאז הקמתה, לא הקימה שום כפר ערבי או עיר ערבית. גזענות זו אינה פחותה מהגזענות של הרבנים הגזענים הפשיסטים.

 

הגיע הזמן להכריז על המשטר בישראל כאפרטהייד, ועל כולם להתגייס למען ההתנגדות לו בכל האמצעים המותרים [בזירה] המקומית והבינ"ל."[10]

 

כמאל ח'טיב: "שפעת גזענות" משתוללת בישראל

במאמרו בשבועון הערבי-ישראל אל-צנארה הזהיר כמאל ח'טיב, סגנו של מנהיג הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית בישראל, השיח' ראא'ד צלאח, מפני התפשטותה של "שפעת הגזענות" בקרב החברה הישראלית, הנהגתה ורבניה, והדגיש כי המאבק בין הפלסטינים בישראל לממסד הישראלי הוא מאבק דתי ותרבותי וכי הפלסטינים יפתחו בשלב חדש במאבק זה ויצליחו בסופו של דבר להגשים את כל זכויותיהם.

להלן תרגום קטעים מן המאמר.

 

"שפעת הגזענות פגעה עם הווירוס הקטלני שלה ברב של צפת ובמהירות מדהימה עברה למקומות אחרים ופגעה בחמישים רבנים שחתמו על המסמך המפורסם. [לאחר מכן] עברה במהירות מדהימה... ופגעה בעוד שלוש מאות רבנים שחתמו על אותו המסמך, הקורא לאסור השכרה ומכירה של דירות לערבים ולפלסטינים...

 

[השפעת התפשטה] עדי כדי כך שיותר מ-46% מהיהודים אמרו שהם לא מוכנים שיהיו להם שכנים ערבים, וקרוב ל-40% מהיהודים אמרו שיש צורך להקים מחנות מעצר קבוצתיים לערבים במקרה שתפרוץ מלחמה באזור. נראה שהמונח 'מחנות מעצר' שהנאצים הקימו בשביל היהודים עדיין תלוי במוחותיהם, לא כדי להילחם בהם ובכל מי שקורא להם, אלא כדי להשתמש בהם נגד זולתם...

 

מדוע ששפעת הגזענות לא תתפשט, והאפים לא ייזלו בשל הריח המבאיש שלה? מדוע שהיא לא תהפוך לבסיס, וכל דבר אחר יהפוך לחריג, כאשר הרבנים הופכים להיות סמלי הגזענות, מכים על התוף שלה ומכתיבים את הקצב שלה?... גם ההנהגה הפוליטית הישראלית הנוכחית מעודדת ומשגיחה על החיידק הזה ואף מגדלת אותו בחממה שלה, באמצעות מדיניותה הגזענות והתוקפנית נגד עמנו ואומתנו. הצעות החוק בדבר הנאמנות [למדינה יהודית], יהדותה של המדינה וחילופי אוכלוסין, המשך העידוד וההגנה על הפלישות למסגד אל-אקצא המבורך והעברת תקציבים של עשרות מיליוני דולרים לשינוי הגיאוגרפיה וההיסטוריה של מסגד אל-אקצא ואל-קודס האצילה – כל אלה וצעדים ציוניים גזעניים רבים שעליהם משגיחה ממשלת נתניהו-ברק-ליברמן, מהווים סביבה מתאימה וקרקע פורה לשגשוגה ולהתפשטותה המהירה של שפעת הגזענות בחברה הישראלית.

 

נראה שהחברה הישראלית צועדת במהירות לקראת עיצוב קווי האופי האמיתיים שלה באמצעות קיומן של שתי ההנהגות הגזעניות – הפוליטית והדתית, דבר שללא ספק לא יהיה לטובתה. וגם אם ההתנהגות הגזענית הזאת של חמישים הרבנים תהפוך כל אחד מבני עמנו לעלי באבא חדש,[11] כולם בהכרח ימצאו את הסיסמה – לא לפתיחת המערה, אלא לפתיחת שלב חדש במאבק, שבהכרח יסתיים בהגשמת כל זכויותיו של עמנו. הסיסמה הזאת מתגלמת בכך שהמאבק הזה הוא מאבק דתי, אמוני ותרבותי, שבמסגרתו לחם בנו הממסד הישראלי במשך 62 שנה. אנו [ניאבק] באמצעות שיבתם של עמנו ואומתנו לשורשיהם – לדת ולתרבות האסלאם. כאן, מול המציאות הזאת, הממסד הישראלי בהכרח מפסיד, ומי שנושא באחריות להפסד הזה הם ללא ספק חמישים הרבנים ומי שסייע להם – ולא עלי באבא!"[12]