מחאה בכווית על סירובה של מועצה עירונית לאפשר בניית כנסייה

בראשית נובמבר 2010 סירבה מועצת העירייה של כווית לבקשת משרד החוץ הכוויתי, להתיר הקמת כנסייה של העדה היוונית-קתולית באזור אל-מהבולה שבדרום המדינה, מבלי לנמק את הסירוב. במחאה על ההחלטה, עזבו ארבעה חברי מועצה את הישיבה. בתגובה להחלטה התפרסמו בעיתונות הכוויתית מאמרים הטוענים כי ההחלטה נוגדת את ערכי הסובלנות והפתיחות של האסלאם מחד ושל כווית וחוקתה מאידך. הכותבים אף השוו בין הקנאות והקיצוניות הפושה בכווית בפרט ובעולם המוסלמי בכלל, לבין הפתיחות הקיימת בעולם המערבי לאסלאם, למרות התקפות הטרור הפוגעות בו בשם האסלאם.

להלן תרגום קטעים מן המאמרים בנושא.

האגודה לזכויות אדם: זו פגיעה בחופש הפולחן

האגודה הכוויתית לזכויות אדם פרסמה גילוי דעת הטוען כי הסירוב לבנות כנסייה בכווית סותר את הדרישה לבנות מסגד ליד הגראונד-זירו: "ההחלטה של מועצת העירייה הדגישה את הסתירה החשובה בין הוראות החוקה משנת 1962, שמבטיחות חופש פולחן וקיום טקסים דתיים לכל העדות, ובין ההתנהגות הפוחזת והעיקשת של כמה מהפוליטיקאים הנבחרים ומחברי מועצת העירייה בכווית. הסירוב להקים כנסיה קתולית באזור אל-מהבולה, מדגיש את אי-הסובלנות הדתית ואת הסתירה לדרישות להתיר למוסלמים לבנות את מסגדיהם ובתי הפולחן שלהם בארצות המערב הנוצרי. אין הוכחה טובה לכך מהדרישות לבנות מסגד בניו-יורק, בקרבת הגראונד-זירו, במקום שבו שכן מרכז הסחר [העולמי] שנפגע ע"י הטרור ב-11.9.2001.

אין ספק שעמדתם של הרוב במועצת העירייה בכווית משקפת חשיבה קיצונית של הדרת [האחר], שבאה לפגוע בכל העדות והאמונות, כולל עדות מוסלמיות [אחרות]. זו אותה דרך מחשבה שדחפה לשליחת חבילות הנפץ לשיקגו... [ושדחפה] קבוצת טרוריסטים להסתער על כנסיית סיידת אל-נג'אה [גברת הישועה] הקתולית באזור אל-כראדה בבגדאד שבעיראק, מה שהוביל להרג של יותר מחמישים אזרחים עיראקים חפים מפשע.

הפעולות הקיצוניות המסתתרות מאחורי דת האסלאם... יגבירו את המתיחות [באזור] ויגרמו להגירתם של אלפי אזרחים מפחד הטרור, האלימות, אובדן מקומות העבודה והיכולת להתפרנס. עדות לכך היא התגברות הגירת הנוצרים מעיראק, המשתייכים לתרבויות העתיקות שלה, לארצות אחרות. דבר דומה הוא הסבל של הקופטים במצרים מאלימות ואפליה, בארץ שנחשבה לכזו הטבועה ביחסי שלום וסובלנות דתית וחברתית..."[1]

יו"ר האגודה לזכויות אדם: במערב יש מסגד בכל פינה

יו"ר האגודה הכוויתית לזכויות אדם, עלי אחמד אל-בר'לי, תקף את העולם המוסלמי, שאוסר הקמת בתי פולחן לבני הדתות האחרות, לעומת הסובלנות הרבה שמגלה העולם הנוצרי כלפי האסלאם, למרות הריגתם של נוצרים ואזרחים חפים מפשע בעולם בשם האסלאם: "...אחד מהצירים הגיבורים שלנו דרש לפני כמה שנים שאנדלוסיה תשוב לשלטון אסלאמי ותשוחרר מעול תושביה הנוצרים, שהשיבו אותהה לעצמם מהמוסלמים... תארו לעצמכם שמשאלתו הייתה מתגשמת, או שאנדלוסיה הייתה נשארת תחת שלטון המוסלמים, ואת רסן השלטון היו תופסים מוסלמים המאמינים בדרך מחשבה [שמהותה] עקירת האחר מהשורש והחשבתו לכופר, כמו שקורה בכווית ע"י חברי מועצת האומה [קרי: הפרלמנט], [מועצת] העירייה וּועדת פסיקת ההלכה במשרד ההקדשים... לו סיוט כזה היה מתרחש, לא הייתה נשארת בספרד כנסייה אחת השייכת לתושביה המקוריים!..

המסגדים והמרכזים האסלאמיים [שישנם] בכל פינה ובין אזורי המגורים במערב הנוצרי ובאסיה הבודהיסטית, [ובראשם] המרכז האסלאמי ברומא, שנמצא במרחק מאות מטרים מהמבצר הגדול של הנוצרים, הוותיקן, מבטאים את סובלנותם של אנשי המערב כלפי הדתות האחרות, ובראשן האסלאם. זאת, למרות שרבים מהמאמינים בו הפקירו, בשמו, את דמם של [הנוצרים] ושפכו דם של אזרחים חפים מפשע בארצות העולם.

לכן, ההחלטה של אנשים בלתי אחראיים, כמו [חברי] ועדת [מחוז] אל-אחמדי [המחוז שבו נמצא אזור אל-מהבולה] ומרבית הנוכחים בישיבת מועצת העירייה – לסרב להקמת כנסייה באזור אל-מהבולה – בלתי מקובלת בכל הרמות ומזיקה למוניטין של כווית, של תושביה, של חוקתה ושל חוקיה. כווית תזכה לנזיפות בכינוסים הבינ"ל לזכויות אדם בשל החלטה מסוג זה. לכן, על כל מי שיש לו קצת תבונה – בני העם, מוסדות החברה האזרחית, חברי מועצת האומה הנכבדים והממשלה, לצאת נגד דרך המחשבה הזאת, הזרה לחברה שלנו, [שמהותה] עקירת [האחר] מהשורש, להטיל עליה מצור ולסתום עליה את הגולל, וזאת כדי שכווית תשוב להיות ארץ של פתיחות, סובלנות ופלורליזם..."[2]

עיתונאי כוויתי: נבחרינו מפרים את החוקה

העיתונאי הכוויתי, יוסף עבד אל-כרים אל-זנכוי, השווה גם הוא בין הסובלנות המערבית כלפי האסלאם לבין חוסר הסובלנות האסלאמית כלפי הדתות האחרות: "בזמן שהעולם הנוצרי על כל ענפיו מתיר לבנות מסגדים ובתי פולחן רבים של בני הדתות האחרות לצד הכנסיות, מבלי לחשוש לעתיד הדת הנוצרית, מסרבים חלק מהמוסלמים להתיר הקמת בתי פולחן של כל דת אחרת, ולא רק כנסיות לנוצרים. על איזה חופש אמונה מדברים בכווית? היכן ההתנהגות לפי הסובלנות האסלאמית?..."

אל-זנכוי הצביע על הפער בין הבטחות הנבחרים לאזרחים ערב הבחירות, לבין אופן מימוש ההבטחות: "חברי ועדת אל-אחמדי שסירבה לבקשה להקים את הכנסייה, ודומיהם – חברי מועצת העירייה או מועצת האומה – הגיעו כולם למשרות האלה לפי עקרונות ושיטות דמוקרטיים שהחוקה עיגנה. על חוקה זו הם נשבעו להגן, אך הם מפרים אותה בגלוי ופוגעים בכל חלק ממנה ללא פשרות. במהלך עונות הבחירות הם שמים את החוקה הזאת מעל ראשיהם כדי לחסות בצילה מפני מטח [חיצי] הביקורת וזורקים מילים יפות והבטחות נוצצות להגשים את החלומות הוורודים [של העם], במטרה לרכז [סביבם] את כל קבוצות העם בלי הבחנה. ברגע שמטרותיהם מתגשמות והם מגיעים למשרות הפרלמנטאריות, הם מפנים את גבם לרבים מבוחריהם ועומדים נגד התקוות של בני העם האחרים."[3]

בעל טור: החברה הכוויתית חסרה פתיחות ונאורות

שמלאן יוסף אל-עיסא, בעל טור ביומון הכוויתי אל-וטן ומרצה למדע המדינה באוניברסיטת כווית, טען שהחלטת המועצה נוגדת את ערכי החוקה הכוויתית וכי התפשטות הקנאות הדתית במדינה היא תוצאה של התפשטות האסלאם הפוליטי והעדר פתיחות חברתית והומאניות דתית. הוא כתב: "...כשמשרד החוץ ביקש אישור [להקמת הכנסייה] הוא הניח שכווית היא מדינה דמוקרטית ופלורליסטית, שהנהגתה ורוב עמה דוחים את הקנאות, הקיצוניות וההפרזה בדת. מכיוון שעולמנו המודרני הוא עולם של פתיחות ודחיית קנאות דתית, בקשת משרד החוץ להקים את הכנסייה אינה מתמיהה. מדוע חלק מחברי [מועצת] העירייה סירבו לבקשה...? התשובה היא שהאנשים האלה קנאים בדת, מבטלים את אמונותיהם של האחרים ובזים להם רק משום שהם בני דת אחרת. לכן הם להוטים למנוע מהם להקים את בתי הפולחן שלהם, גם אם זו הפרה של החוקה...

מדוע מתרחשת היום בכווית נסיגה מהערכים החברתיים? האם הגיוני שאבי החוקה המנוח, השיח' עבדאללה אל-סאלם אל-צבאח [היה אמיר כווית בעת אישור החוקה ב-1962], יתיר בשנות החמישים להקים כנסיות ובתי פולחן [של הלא-מוסלמים], ולאחר חצי מאה של התנהגות דמוקרטית תסרב [מועצת] העירייה להתיר הקמת כנסייה או [לחילופין] מסגד של ה'בֻהרה' [כת שיעית בהודו המערבית ובפקיסטן שרבים מבניה היגרו למפרץ], [כפי שקרה] לפני שנה כשראש הממשלה ביקש ממועצת העירייה להתיר את בניית המסגד הזה?

מהן הסיבות לקיצוניות ולקנאות הדתית בכווית המודרנית שלנו, ומדוע היא גוברת בחברה שלנו? ישנן סיבות רבות לכך... שהחשובות מביניהן הן התפשטות מפלגות ותנועות האסלאם הפוליטי על כל סוגיהן; העדר זרמים ותנועות דמוקרטיות וליברליות מהזירה; נסיגה מהערכים החברתיים; שתיקת הרוב הדומם על כל החריגות, ההפרות והאפליה בחברה שלנו; וחשוב עוד יותר:... העדר [נקודת] מבט אנושית של הדת, העדר מושג הסובלנות והעדר פתיחות ונאורות בחברה שלנו."

אל-עיסא קרא לעם הכוויתי להיאבק בנבחרי העם המפרים את החוקה הכוויתית ומפיצים קיצוניות וטרור: "האדם הקנאי והקיצוני מחשיב את עצמו כבעלים היחיד של האמת המוחלטת של דת האסלאם, ומחשיב את הדתות והאסכולות האחרות בטלות כולן. מבחינה דמוקרטית, משמעות הסירוב [להקמת הכנסייה] היא שהצירים האלה, שהגיעו למשרותיהם במועצת העירייה באמצעות בחירה דמוקרטית, דוחים את הרעיון הפשוט ביותר של הדמוקרטיה המודרנית, שהוא רחישת כבוד לפלורליזם רעיוני ודתי. אם החוקה התירה במפורש לכל הדתות והאסכולות לבצע את טקסי הפולחן שלהן בחופשיות, מדוע הם מסרבים להקמת בתי הפולחן? אנו אומרים בפעם האלף: אין דמוקרטיה בלי קיומם של דמוקרטים. אנשי כווית, התאחדו ולחמו באויבי הדת המתונה ובמפיצי הקיצוניות והטרור."[4]