עבאס: הגעתי עם אולמרט להסכמה בנושאי הגבולות והביטחון
בנאום שנשא יו"ר הרש"פ, מחמוד עבאס, בביקורו באמירויות, הוא סקר את השיחות בין ישראל לבין הפלסטינים וטען כי הוא ואולמרט הגיעו להסכמה בנושאי הגבולות והביטחון.[1] להלן תרגום עיקרי דבריו:
הסכמנו לנוכחות של כוחות נאט"ו בשטחים
"השנים 2000 – 2005 היו חמש שנות בצורת [מדינית] קשות. שילמנו מחיר יקר והיינו חייבים לחשוב מחדש לאן מועדות פנינו. החלטנו לפנות פעם נוספת, כפי שהתחלנו, אל דרך השלום באמצעות מו"מ והנפנו את הסיסמה הזאת: לא לאלימות, לא לשימוש בכוח ובטילים – אנו רוצים שלום עם שכנינו הישראלים...
בסוף תקופת [כהונתו] של הנשיא בוש וכאשר הוא ידע מהן מגמותינו וחש אותן, הוא קרא [לכנס] את ועידת אנפוליס והזמין אליה חמישים מדינות וארגונים בין-לאומיים, כדי להוציא לדרך את תהליך השלום, שאכן יצא לדרך. ביום שאחרי סיום הוועידה יצאנו לדרך ארוכה של מו"מ עם ראש ממשלת ישראל לשעבר, מר [אהוד] אולמרט. במו"מ הזה דנו בכל נושאי הסדר הקבע בפירוט...
הגענו להסכמה [שהמדינה הפלסטינית תהיה] בגבולות 67'; שהבסיס לתהליך השלום הוא חזרה לגבולות 67' עם אפשרות לשינויי גבול מסוימים ובלבד ששטח הגדמ"ע ישוב להיות כפי שהיה. יתכן שאנו מדווחים על כך לראשונה. הדיאלוג בעניין זה נמשך ואחר כך עברנו לדון בביטחון והגענו להסכמה מלאה שעל נושא זה יופקד צד שלישי, בלא שהתנגדנו לזהותו של הצד הזה. הייתה דעה שגורם זה צריך להיות כוחות נאט"ו, אך הדבר דרש הסכמה אמריקאית. היה אצלנו גנרל אמריקני בשם ג'ים ג'ונס, שמונה אחר כך ליועץ לביטחון לאומי והתפטר לפני שבועיים, שקיבל על עצמו את התיק הזה. דיברנו עם הנשיא בוש והוא הסכים שהצד השלישי יהיה נאט"ו. אין לנו התנגדות שכוחות נאט"ו יתמקמו בשטחים הפלסטיניים, כדי להגן על גבולות ישראל וכדי שישלימו את אימון הכוחות הפלסטיניים שהחלו בו מומחים אמריקנים ואירופים בכמה מדינות ערביות.
בנושא זה צריך היה להתחשב בעמדות של שתי מדינות שכנות, ירדן ומצרים. הן הסכימו לרעיון הזה משום שלביטחון יש השפעה חיובית או שלילית על שתיהן. הן הסכימו בשני תנאים: שלא יהיו כוחות ירדניים או מצריים בשטחים הפלסטיניים וזאת זכותן; ושלא יהיה בירדן או במצרים כוח של הצד השלישי, וגם זאת זכותן. הנושא הזה סוכם והונח על השולחן כדי להשלים את שאר הנושאים. דנו בנושא ירושלים ובנושא הפליטים, אך לא הגענו לפיתרון, משום שהנסיבות שפקדו את מר אולמרט גרמו לעצירת המו"מ ולהליכתו של אולמרט ולהחלפתו בגברת ציפי לבני. אחר כך הגיע מר נתניהו לשלטון.
אם כן, לבסיס הזה הגענו ודנו בו בפרוטרוט עד כדי שעמום במשך שמונה חודשים. יש האומרים וכך גם דיווחה העיתונות הישראלית שוב ושוב שאולמרט הציע לנו הצעות ודחינו אותן. דברים אלה חסרי כל בסיס. זו האמת, הגענו לאן שהגענו ויכולנו להשלים את הדיאלוג, אולם נסיבות פנימיות בישראל גרמו לנפילת ממשלת אולמרט.
ב-19 בדצמבר [2008], כלומר שלושה או ארבעה שבועות לפני עזיבת הנשיא בוש, ביקרנו אצלו כדי לסכם תקופה. הוא אמר: 'מדוע לא ניפגש שוב' והציע שניפגש ואכן הסכמנו. אולם ב-27 בדצמבר [2008] החלה ההתקפה על עזה ולמרות זאת הסכמנו ללכת, אך הצד הישראלי לא הסכים וכך הוחמצה הזדמנות...
נתניהו לא קיבל את הסיכום עם אולמרט
הגיעה תקופתו של מר [בנימין] נתניהו. בתחילה הודיע הנשיא אובמה בקהיר כי ישראל צריכה להפסיק את כל פעולות [הבנייה] בהתנחלויות. האם יכולנו לדרוש [פחות מכך]. השבנו: 'אם כן, ישראל חייבת להפסיק את כל פעולות הבנייה בהתנחלויות'...
נתניהו עמד על כך שהוא אינו יכול להפסיק את [הבנייה] והתמקד בנושאים שאיננו יכולים לקבל. הנושא הראשון - הביטחון. הוא התנגד לחלוטין לגורם שלישי [משום] שהוא רוצה להישאר בשטחים הפלסטיניים עוד עשרות שנים, כלומר על נהר הירדן ועל הגבעות המערביות של הגדמ"ע, כדי להגן על ביטחונו. אמרנו לו: 'המשמעות היא הנצחת הכיבוש ואיננו יכולים להסכים לכך בשום אופן. הסכמנו עם הממשלה הקודמת שלך על צד שלישי.' הוא השיב: 'אינני מכיר במה שעבר ואינני בוטח באף גורם שיגן על הגבולות זולת צבא ההגנה.' תם הדיון בנושא והוא לא אמר מילה אחת בעניין גבולות 67'. על פי הגיונו, קודם כל יש לסיים את נושא הביטחון ואחר כך לבסס על כך את נושא הגבולות. מובן שאין זה נכון, אלא צריך לקבוע את הגבולות ורק אחר כך לדון בביטחון, אולם לא הצלחנו לפתור נושא זה.
הבה נדון בבעיית הפליטים
העניין השני שאני רוצה לדבר עליו הוא [הדרישה להכיר בישראל] כמדינת [הלאום] היהודית – איני יודע מהיכן המציאו זאת. הם אמרו: 'אתם הפלסטינים צריכים להכיר במדינה היהודית.' ברור לנו מהי המטרה העומדת מאחורי הדרישה הזאת ולכן אנו מתנגדים. שאלנו אותם: 'מדוע לא דרשתם זאת מירדן או ממצרים כאשר חתמתם איתם [חוזה] שלום. מדוע אתם דורשים זאת מאיתנו.' התשובה ברורה, אך אפשר לדבר על מה שעומד מאחורי הדרישה הזאת: יש מיליון וחצי פלסטינים ערביים וחצי מיליון רוסים נוצרים. אלה אינם נוגעים אלינו. אנו מדברים על מיליון וחצי ערבים. אם נאמר [שאנו מכירים בישראל] כמדינת [הלאום] היהודית זה יהיה תירוץ מספיק [טוב] לגרשם. ואכן, ליברמן מדבר על פינוי או החזרת המשולש כולל תושביו לערבים. שמנו לב לכך. בנוסף, הם רוצים לנעול סופית את השער לנושא הפליטים. הם גם מנסים להוליך שולל את דעת הקהל כאשר הם אומרים כי הפלסטינים רוצים להציף את ישראל בחמישה מיליון פליטים. לא אמרנו דבר כזה. אנו מחויבים ליוזמת השלום הערבית בדבר הצורך בפיתרון צודק ומוסכם לבעיית הפליטים. אם כן, הבה נשים את בעיית הפליטים על השולחן ונדון בה...[2]
אנו חשים שהזמן חולף והאמריקאים אינם מצליחים לשכנע את ישראל להקפיא את הבנייה בהתנחלויות. אנו רוצים הקפאה מוחלטת. איננו רוצים שירמו אותנו בחצי הקפאה או רבע הקפאה... קבענו חלופות. אם ישראל תסרב להקפיא את הבנייה בהתנחלויות, נדרוש מארה"ב שתציג תוכנית. אנו נגיש לה תוכנית. היא תקבע תוכנית ותגיש אותה לשני הצדדים. אם ניכשל בכך, נלך למועצת הביטחון כדי שתאמר לעולם שיש להכיר במדינה הפלסטינית. אובמה אמר כי בתוך שנה תוקם מדינה פלסטינית והיא תהיה חברה באו"ם. אם זה לא יקרה יש חלופות. כלומר יש שש או שבע חלופות שנקבע ונתייחס אליהן בדירוג... אם תיכשל חלופה אחת נציע אחרת ואם גם זו תיכשל - נציע את הבאה בתור. אם ייכשלו כל החלופות, נאמר לישראל... ביצענו את כל התחייבויותינו, אתם לא ביצעתם את שלכם, לפיכך אנו משוחררים מביצוע ההתחייבויות.
על ישראל ואיראן להיות נקיות מנשק גרעיני
בביקורנו בהירושימה [לפני כשנתיים] אמרנו שאנו דורשים שהעולם יהיה ריק מנשק גרעיני ושיפתור את בעיותיו באמצעות מו"מ, משום שכל פיתרון צבאי יוביל להרס. במידת האפשר, אנו רוצים מזרח תיכון ריק מנשק גרעיני, כלומר שישראל ואיראן יהיו נקיות מנשק גרעיני. זה מה שאנו יכולים [לעשות]. אם יהיו אצלנו שתי מדינות גרעיניות נלך לאיבוד. זה מה שאמרנו אז.
כאשר קמה המהפכה האיראנית, ביקרנו אצל ההנהגה האיראנית ואצל חומיני וכל מנהיגי המהפכה. ייעצנו להם שלא לייצא את המהפכה, בעיקר משום שמדינות ערביות מביטות בדאגה רבה לגבי מה שיתרחש אם המהפכה האיראנית תיוצא אל מדינות ערב דוגמת האמירויות, שנכוו באש הרודן מוחמד רדא פהלווי, כאשר כבש את שלושת האיים. אם כוונותיכם טובות ואתם רוצים קשרים טובים עם העולם הערבי והאסלאמי, השיבו את האיים והישמרו שלא לייצא את המהפכה."
[2] בשנת 2000 אמר עבאס כי "המשלחת הפלסטינית לקמפ דיויד סירבה להגביל את מספר הפליטים שיותר להם לשוב אפילו אם היו מציעים לנו [שיבה של] שלושה מיליון פליטים." ראה דו"ח ממרי מתאריך 24.4.2003 אבו מאזן – פרופיל פוליטי. ביולי 2010 התבטא עבאס כי אין מנוס משיבתם של חלק מהפליטים ואין מנוס מלדון במספר. ראה דו"ח ממר"י מיום 18.7.2010 מחמוד עבאס פורש את עמדותיו המדיניות.