המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
ליברלית פלסטינית: האסלאמיזציה פוגעת בנושא הפלסטיני
11/11/2010

 

ליברלית פלסטינית: האסלאמיזציה של הנושא הפלסטיני מונעת את פתרונו

 

בראיון שהעניקה הליברלית הפלסטינית, זינב רשיד, לאתר הערבי הליברלי 'אאפאק', ב-4 באוקטובר 2010 [1] היא טוענת כי המשטרים הדיקטטוריים הערבים משתמשים בעניין הפלסטיני כדי להסיח את הדעת מן הנעשה בארצותיהם וקוראת להתייחס לנושא הפלסטיני כאל עניין לאומי ולא דתי. לדבריה, מקור האלימות והקיצוניות בעולם המוסלמי והערבי הוא בטקסטים הדתיים וההלכתיים של האסלאם, הקוראים לג'יהאד, וככאלה הם מהווים איום על ארה"ב והמערב. זינב רשיד קוראת למשכילים הערבים להתנער מטקסטים אלה.

להלן תרגום קטעים נבחרים מהראיון:

"ש: ... מיהי זינב רשיד? כמי שחיה ברמאללה, כיצד עוצבה אישיותך 'המעוררת מחלוקת' בצל האווירה הלוחצת בה חיה האישה במדינות ערב? מה מניע אותך בבחירת הנושאים לכתיבתך?

ת: שמי זינב  רשיד, אני פלסטינית, החיה וסובלת מכל מה שסובלת האישה הפלסטינית ...שסבלה הוא כפול: היא חיה בחברה שוביניסטית, הממשיכה להתייחס אל האישה כאל יצור בלתי בוגר וחסר יכולת ... וסובלת מן הכיבוש ומן השלטון הלאומי [הפלסטיני] שעד לפני  כשלוש שנים ... שיטותיו דמו יותר לשיטותיהן של כנופיות מאשר למוסדות...".

 

הפלסטינים פועלים נגד האינטרס הלאומי שלהם

"ש: במאמרך האחרון הצהרת שאת פלסטינית, ואולם רבים סבורים כי הדברים שאת כותבת פוגעים ועוינים לאסלאם. מה גורם לאנשים לפקפק בכך שאת פלסטינית ולהאשימך בעוינות לאסלאם?

ת: הפלסטיני... נמצא במצב של התנגשות עם רוב המדינות הערביות בהן הוא חי: עמדותיו המוזרות לא תואמות את האינטרס הלאומי הפלסטיני המינימאלי ואף לא את כללי האירוח [במדינות בהן הוא חי].

 

למרות הכישלונות החוזרים ונשנים שפקדו את גורלה של העשייה הפלסטינית, המשיך הפלסטיני להיות בטוח בנכונות עמדותיו, בין אם בירדן, בלבנון, בכווית או בעיראק. הדבר נכון לגבי כל תחומי החיים, ובראשם התחום הדתי. למרבה הצער, הפלסטיני מחשיב עצמו למאמין הגדול ביותר מבין המוסלמים [וחש] כמי שעומד בחזית המערכה הדתית שהוא מנהל נגד היהודי השנוא, שאמורה להימשך עד ערב אחרית הימים.

 

כשאני מעבירה ביקורת על כל העמדות האלה, אין להם מנוס מלפקפק בפלסטיניות שלי ... האשמות אלה מופנות כלפי כל פלסטיני ופלסטינית החורגים מהאכסיומות הפלסטיניות הטיפשיות, שעמנו ומנהיגינו הפכו לדברים מקודשים ולאמיתות שאין אפילו להרהר בהן.

 

כאשר אני מבקרת את הצדדים השליליים של הפעילות הפלסטינית בירדן; את חציית הקווים האדומים על ידם בלבנון, שהגיעה בחלק מהמקרים לכדי טבח; את מעורבותם בכל העניינים הלבנוניים, כולל החיוניים שבהם; ואת הניסיון לקבוע עובדות ולהקים מדינה פלסטינית בתוך ירדן ולבנון, אך טבעי הוא שהרוב, שהשתתף, תמך והריע לכך, יפקפק בזהותי הלאומית והדתית.

 

כאשר אני מתנגדת לעמדה הפלסטינית האבסורדית והבלתי אנושית כלפי כיבוש כווית על ידי הדיקטאטור העיראקי ... כשאני מגנה את אירועי הטרור של ספטמבר ... וכאשר אני מפנה ביקורת לטקסטים הדתיים, שפלסטינים ומוסלמים אחרים משתמשים בהם כדי לעשות אסלאמיזציה של פלסטין והעניין הפלסטיני ... לטקסטים שבשמם הפלסטיני הורג את אחיו, מאשימו בכפירה ובבגידה, ולטקסטים שהיו ועודם מסווה לצביעות חברתית קשה, הקיימת בחברתנו ובחברות אחרות - אך טבעי שיפקפקו בזהותי הלאומית והדתית...".

 

הטרגדיה של העמים העיראקי והסודאני, גדולה משל הפלסטינים

"ש: במאמרייך את לא מתמקדת רק בעניין הפלסטיני, כמו רוב הכותבים הפלסטינים, אלא גם בנושאים כלליים שמלפני [תקופת] האסלאם ובמאבק בינו לבין המודרנה. מדוע את עוסקת בנושאים אלו?

 

ת: ישנה מגמה ציבורית, שרוב העם הפלסטיני, הערבי והמוסלמי עדיין ממשיך לבססה בהצלחה ולפיה פלסטין הוא הנושא המרכזי של הערבים והמוסלמים ושהוא האסון האנושי הגדול ביותר. למרות הערכתי לגודל הטרגדיה הזאת ולתוצאותיה הנוראיות ביחס לאדם הפלסטיני, זאת איננה הטרגדיה הגדולה ביותר. הטרגדיה של עיראק ושל העם העיראקי תחת משטרו של צדאם ... ואחר כך תחת צבא המתאבדים המוסלמים, היא לאין שיעור גדולה יותר מזו של עמנו. גם הטרגדיה של סודאן ושל העם הסודאני, ובפרט של תושבי דארפור תחת משטרו של הפושע עומר חסן אל-בשיר, היא לאין שיעור טרגדיה גדולה יותר משלנו. ישנם נושאים רבים שאני רואה מחובתי המוסרית והאנושית לכתוב עליהם ולהפנות אליהם את אור הזרקורים...

 

באשר לכתיבתי על האסלאם ומאבקו לא רק במודרנה, אלא בכל דבר שונה - בין אם בתחום החשיבה, האמונה או התרבות –  זו נובעת מחשיבות האסלאם ומן המקום הרב שהוא תופס בחברתנו. לכל דבר נעשתה אסלאמיזציה - לפוליטיקה, לתרבות ולכלכלה - עד כדי כך שאנחנו כאילו חיים במאהל של [שבט] קוריש במכה לפני יותר מאלף וארבע מאות שנה. המערכה העיקרית של המשכילים כיום היא נגד הטקסטים הדתיים ובמי שסוחר בהם. אסור להפסיק מערכה זו עד שנגיע לתוצאה אחת ויחידה והיא חילון המדינה והחברה. כלומר, להפרדה מוחלטת בין דת למדינה ..."

 

המשטרים הדיקטטוריים עושים שימוש ציני בעניין הפלסטיני

"ש: המשטרים הערביים משתמשים במאבק הערבי-ישראלי כאמתלא לאי עריכת רפורמות דמוקרטיות כלשהן. ואילו את סבורה שפתרון הבעיה הפלסטינית יושג לאחר סילוק המשטרים הדיקטטוריים ובניית מדינה אזרחית חילונית. אלא שהאסלאמיסטים מנהלים את העניינים ברוב מדינות ערב וסביר שהם ינצחו בכל בחירות הוגנות, כפי שניצחה חמאס. אם כך, כיצד את מצפה שהשינוי יתחולל?

ת: ישנו סכסוך ערבי-ישראלי ולא מאבק, כפי שאמצעי התקשורת של חזיתות ההתנגדות שבים וטוענים. המשטרים הערביים הדיקטטוריים משתמשים בסכסוך זה ... כאמתלא כאשר עולות על הפרק שאלות הנוגעות לדמוקרטיה, לפלורליזם ולהעברת השלטון. זוהי האמת ויש לכך ראיות רבות.

 

הראיה הבולטת ביותר הוא ניסיונם של משטרים אלה להשתמש בעניין הפלסטיני בדרכי מרמה, בשרירות לב ובהפעלת גורמים פלסטיניים כדי להצית מחלוקות. הם לא מחמיצים הזדמנות לחבל במאמצי השלום, כפי שראינו בתחילת הסיבוב האחרון של המו"מ הפלסטיני-ישראלי, כאשר חמאס קיבל הוראה מהמשטרים הסורי והאיראני, השולטים בו, לבצע שני פיגועים בגדה המערבית, מעט לפני הישיבה הראשונה של שיחות השלום, כדי לפגוע במו"מ. כך עשו כל המשטרים הדיקטטוריים לאורך ההיסטוריה של  הסכסוך כדי למנוע פתרון.

 

אם אנו רוצים שסכסוך זה יסתיים, אזי חייבים להפסיק לעשות אסלאמיזציה של העניין [הפלסטיני], באמצעות היקשים מן הטקסט הדתי על האירועים... כיצד ניתן לפתור את הסכסוך הזה בעוד האנשים מאמינים, מעומק לבם, תוך הסתמכות על הטקסטים הקדושים, שהוא יתקיים עד סמוך לאחרית הימים, שאז העצים והאבנים יקראו למוסלמי לבוא להרוג את היהודי המתחבא מאחוריהם?

 

...כל בחירות הוגנות כעת, בכל מדינה מוסלמית, יעניקו ניצחון ברור לאסלאמיסטים, נוכח האדיקות [הדתית] הרודנית הקיימת בחברות של מדינות אלה. [אדיקות] זו כופה על מוחן [של החברות] חג'אב המסתיר מעיניהן את האינטרסים שלהן - מה טוב להן ומה רע להן. הן מבינות זאת רק לאחר ש'הגרזן מכה בראש', כפי שנאמר. אלא שאז אין כבר דרך להיפטר משלטון התנועות האסלאמיסטיות, זולת לבקש עזרה מהכוחות הבינלאומיים...

 

התנועות האסלאמיסטיות מאמינות בדמוקרטיה כאקט חד-פעמי, כדי להגיע לשלטון. לאחר מכן הדמוקרטיה הופכת לבדעה [חידוש מגונה], וכל בדעה היא סטייה שמקומה באש [הגיהינום]. לאמתו של דבר, אין לתנועות אלה תשובות לצרכי המדינה והחברה ולכן תור הזהב שלהן הוא זמן היותן באופוזיציה. עם עלייתן לשלטון  מתחילה צעידתן אל עבר מותן הוודאי".

 

המתאבדים – קורבנות הטקסט השרעי

"ש: המוסלמים של אמריקה טוענים שהם מדוכאים וכי מתנהלת נגדם מתקפה. בה בעת מוסלמים אמריקאים, שנולדו וגדלו בארה"ב, זורמים לשדות הג'יהאד בסומליה ובאפגניסטן. מה גורם לצעיר אמריקאי מוסלמי להצטרף לארגוני טרור?

ת: ... הדיכוי עליו מדברים המוסלמים של אמריקה הוא במסגרת מילוי תפקיד הקורבן, שהמנהיגים המוסלמים מטיבים לגרור את עמיהם לתוכו. ישנם שבעה מליון מוסלמים באמריקה הנהנים בהתאם לחוקה האמריקאית מזכויות וחובות, כמו כל אזרח אמריקאי אחר.

 

הבעיה היא אצל המוסלמי עצמו, לא אצל העם או החוקים האמריקאים. כשאזרחית אמריקאית ממוצא לבנוני מוסלמי משיגה עבודה בתחום רגיש בסוכנות המודיעין המרכזית של ארה"ב ומנצלת זאת לאיסוף מידע לטובת חזבאללה; כשאמריקאי ממוצא פלסטיני מגשים את שאיפתו ונעשה קצין בצבא האמריקאי ולאחר מכן יורה על עמיתיו והורג שלושה עשר מהם ופוצע עשרות; וכאשר צעירים מקבלים את כל הפריבילגיות הזמינות באמריקה, כמו: חינוך לגיל הרך וביטוח בריאות, ולאחר מכן הולכים לסומליה או לאפגניסטן כדי להרוג חיילים אמריקאיים מבני מולדתם, הבעיה איננה באמריקה, בחוקתה או בעמה. הבעיה היא בטקסט [הדתי] שהתיר לגברת הלבנונית לגלות את סודות עבודתה ... ולשאר הצעירים להרוג את עמיתיהם ובני מולדתם.

בכל אופן, הם כולם קורבנות של הטקסט הדתי, ובפרט אלה המתפתים אחר הטקסט, המדבר על המוות בעולם הזה למען חיי הנצח בגן עדן, המתגשמים מיד לאחר שהם מפוצצים את עצמם ...

 

ש: לאחר פיגועי הטרור של ה-11 בספטמבר הופיעו מספר מוסלמים מתונים בטלוויזיה, וטענו כי הטרוריסטים אינם מייצגים את האסלאם והמעשה שעשו מנוגד להוראות האסלאם. כיצד יכולים המוסלמים המתונים להלחם  בקיצוניים ובטרוריסטים, המסתמכים בכל מעשיהם על הקוראן ועל הסונה?

ת: כעת, תשע שנים לאחר הפשע הטרוריסטי של ספטמבר, עדיין לא הגיעה כמות הגינויים לפשע זה מצד העולם המוסלמי, לכמות הגינויים שיצאו מכל העולם כלפי כוונתו של הכומר טרי ג'ונס לשרוף את הקוראן. יוזמתו של הכומר ג'ונס לימדה על ההבדל בין סגנון הגינוי האסלאמי, המהסס והנבוך [נגד פיגועי ספטמבר] ... ובין סגנון הגינוי החריף שבא מצד כל העולם [כלפי כוונתו של הכומר] ...

 

עד כה אף מנהיג מוסלמי חשוב ובעל חסידים לא העז להכריז על ראש הטרוריסטים, אסאמה בן לאדן, ככופר, ואף לא על מי שביצעו פשע זה. הסיבה לכך היא שהם ביצעו 'ג'יהאד אל-טלב' [מלחמת מצווה נגד הכופרים על אדמתם], דבר הנחשב למצווה המוטלת על הכלל, שאם חלק מקיימים אותה האחרים פטורים ממנה.

 

הפשע של ספטמבר התבצע על ידי נציגים של כל המוסלמים. במובן אחר, על פי השריעה, אלה שביצעו את הפשע של ספטמבר הם לעין ערוך הרבה יותר מוסלמים מאלה הנקראים השיח'ים המתונים.

הבעיה נעוצה בכך שאין מתון או קיצוני באסלאם. במציאות, למי שקורא לעצמו מתון אין שלטון, כסף וציוד באמצעותם הוא יכול לבצע את מה שמבצע הקיצוני, שיש לו שלטון מסוים והרבה כסף ...".

 

לאפשר ללא מוסלמים להקים בתי תפילה בסעודיה

"ש: התנגדת לבניית מסגד קורדובה בניו יורק וקראת לו מסגד 'צ'ראר'.[2] למה את מייחסת את התעקשותו של האמאם פיצל עבד אל-ראוף לבנות את המסגד במקום זה דווקא?

ת: אני מניחה שכוונותיו של האמאם עבד אל-ראוף ושל מי שעוזר לו ושל מי שעומד מאחוריו - הן טובות. ואני מסכימה למטרותיו המוצהרות, לפיהן בניית המסגד או המרכז האסלאמי במקום זה דווקא הוא ניסיון ... לקרב בין כלל המוסלמים לבין העם האמריקאי ... פירוש הדבר, שאם כוונותיו של האמאם ושל האנשים שעמו הן אכן טהורות, הרי שהיה עליהם לנעול את נושא המסגד מיד לאחר התגובה השלילית הראשונה של האזרח האמריקאי, בין אם הוא בן למשפחת קורבנות פיגועי ספטמבר ובין אם לא, ולא שהדיון מעיקרו ישתנה ויעסוק בזכותם של המוסלמים ... לבנות מרכז פולחן משלהם ...

 

הדיבור אודות בניית מסגד בקרבת גראונד זירו מעיד על חוסר התחשבות הגובל בזלזול בנשמות הקורבנות שנפלו בספטמבר בידי קבוצה של נערים מוסלמים. עתה, כדי להוכיח את סובלנותו של האסלאם ואת הפתיחות של הטקסטים שלו, אין מנוס מלהתיר קודם כל ללא מוסלמים לבנות בתי פולחן במדינות מוסלמיות ובפרט בסעודיה, ערש האסלאם. כך נוכיח את סובלנותו של האסלאם ונפריך טענות לקשר כלשהו בין הקבוצה הטרוריסטית, שביצעה את פשעי ה-11.9, לבין האסלאם. הניסיון להפיק תועלת מחוקות של אחרים כדי לבנות מסגדים מעידה על סובלנותם של האחרים, לא על סובלנותו של האסלאם...".

 

האלימות היא ביסוד האסלאם

"ש: הוגה הדעות הסורי ג'ודת סעיד[3] מציע את שיטת האי אלימות כדרך לשוב אל השכל הישר ומוצא סימוכין  לכך בקוראן ובאורח חייו של הנביא מחמד, תוך שהוא משתמש בביטוי 'האלימות אינה מולידה, אלא אלימות'. זהו גם מה שמציע הוגה הדעות הסורי ח'אלץ צ'לבי.[4] מה דעתך על אי אלימות כאסטרטגיה להתנגדות ולשינוי המשטרים בעולם הערבי, ועל ניסיונו של השיח' ג'ודת למצוא לכך שורשים באסלאם?

ת: שיטת אי האלימות הוכיחה את תועלתה והשפעתה המופלאה ביכולתה לגייס את העולם כולו מאחורי עניין מסוים, בין אם זאת התנגדות לכיבוש ובין אם הקמת תנועה ציבורית נגד משטר דיקטטורי עריץ. ואולם הניסיונות למצוא לכך שורשים אסלאמיים מתנגשים במובנים רבים עם מבנה הטקסט המוסלמי ואפילו עם האקסיומות שלו ועם ביטוייו ההיסטוריים. האסלאם התחיל לנהוג באלימות נגד בני הדודים [היהודים] בפלישת בדר ובפלישות שבאו אחריה. הוא התפשט מזרחה ומערבה בעזרת החרב. עם כל הכבוד שאני רוכשת להוגה הדעות ג'ודת סעיד, אני תוהה כמה אנשים מסכימים לדבריו ... למול אלפי האלפים העומדים מאחורי שיח' אלמוני מקרב השיח'ים, המאשימים [מוסלמים אחרים] בכפירה והמחלקים את העולם למוסלמים ולכופרים.

 

היסוד של האסלאם הוא אלימות. כל טענה האומרת, שלאלימות אין מקור באסלאם ושהוא התפשט בדרכי נועם ובסובלנות, הוא ניסיון לעשות הפיכה נגד הטקסט הדתי ...

 

ש: המכון האמריקאי למדיניות ולביטחון הוציא לאחרונה דו"ח הקובע שחוקי השריעה המוסלמית מהווים איום לביטחון הלאומי האמריקאי. מה דעתך?

ת: נניח שהמוסלמים הלא אמריקאים, שמספרם, ככול הנראה, עולה על מליארד וחצי בעולם, הם מחוץ למעגל האיום על הביטחון הלאומי האמריקאי. באמריקה עצמה ישנם שבעה מליון מוסלמים. כדי שאיש לא יאשים אותי בחוסר תום לב, אינני אומרת שישנו מוסלמי אחד לכל מאה מוסלמים, או לאלף ואפילו לא לעשרת אלפים, המוכן לפוצץ עצמו. ואולם ברור שנמצא מוסלמי אחד מתוך כל מאה אלף שלא יהסס לפוצץ עצמו בקרב אזרחים וחפים מפשע בעריה של ארה"ב אם הדבר יתאפשר לו. כלומר, ישנם שבעים אנשים לפחות מתוך שבעת מליון המוסלמים באמריקה המוכנים לבצע פיגוע. כאשר אנו זוכרים כי את הפשע של ספטמבר ביצעו  תשעה עשר [איש] אז אנו מבינים את עומק האיום של המוסלמים לביטחון הלאומי האמריקאי.

 

הפגם אינו באלה המוכנים לפוצץ עצמם. הם קורבנות של הטקסטים שהוציאו אותם מדעתם ושתיארו להם את הדרך לגן עדן ולחיי נצח דרך הריגת כופרים. האמריקאי הוא כופר כל זמן שאינו מתאסלם או אינו משלם את מס הגולגולת, בהתאם לפסוק העשרים ותשע בסורת אל-תובה.[5] אני יכולה לומר כי המסקנה אליה הגיע המכון האמריקאי למדיניות ולביטחון היא נכונה, למרות שבאה באיחור...".

 



[1] www.aafaq.org, 4.10.2010

[2] מסגד שנבנה על פי המסורת המוסלמית על ידי אויבי האסלאם כמקום לעבודה זרה וכמעוז התנגדות למחמד. המסגד נהרס ונשרף בהוראתו של מחמד.

[3] הוגה דעות סורי מוסלמי מודרני ממוצא צ'רקסי, הדוגל באי אלימות והטוען שרעיון אי האלימות מושרש באסלאם.

[4] רופא והוגה דעות מוסלמי מודרני ממוצא סורי, החי בסעודיה. מרבה לפרסם עמדות ליברליות בעיתונות הערבית.

[5] פסוק 29 בסורה 9 בקוראן: "הילחמו באנשים אשר אינם מאמינים באללה ולא ביום האחרון ואינם מקדשים את אשר קידשו אללה ושליחו, ואינם מחזיקים בדת האמת – באלה אשר ניתן להם הספר – עד אשר ישלמו את מס הגולגולת במו ידיהם, בעודם מושפלים".