המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
ליברל לבנוני: המסגד בגראונד זירו – ניסיון לאסלם את אמריקה
17/10/2010

ליברל לבנוני: המסגד בגראונד זירו – חלק מתכנית לאסלם את אמריקה

 

במאמר שפרסם ב-19 בספטמבר 2010 הכותב הלבנוני הליברלי ג'וזיף בשארה, בעיתון הליברלי המקוון 'אילאף',[1] הוא טוען כי האמאם פיצל עבד אל-ראוף, העומד מאחורי תוכנית בניית המסגד בקרבת אתר מגדלי התאומים, איננו מטיף לסובלנות והוא מטעה את הציבור ומסתיר את כוונותיו האמתיות, שהן: לאסלם את ארצות הברית, תוך ניצול החירויות שהחוקה האמריקאית מעניקה לו ותוך שימוש בעקרון ההסתרה באסלאם.

להלן תרגום קטעים מהמאמר:

"החדשות עוסקות כמעט מדי יום באמאם פיצל עבד אל-ראוף, מאז החל המאבק בינו לבין יותר מ-70% מהאמריקאים סביב המסגד, שברצונו לבנות בקרבת אתר מגדלי התאומים בניו יורק. עד לפני זמן לא רב רבים לא הכירו את האיש, אולם הוא הפך לאחרונה לאחד מהשמות המפורסמים ביותר, שסוכנויות הידיעות ואמצעי התקשורת רודפים אחריו. עבד אל-ראוף התפרסם מאוד לאחר שיזם, יחד עם שותפיו המוסלמים, את קנייתו של מבנה ישן, הנמצא מטרים ספורים מאתר מגדלי התאומים שקרסו בפיגועי הטרור של ה-11 בספטמבר, במטרה להקים, כדבריו, מבנה ציבורי רחב ידיים הכולל מסגד. עבד אל-ראוף התגרה בדעת הקהל האמריקאית כאשר החל לפרסם את תוכניתו שבקרבת האתר, שהאמריקאים רואים בו מקום שקודש בדמם של מאות [!] הרוגי הפיגוע של ה-11 בספטמבר. הימין האמריקאי מפעיל את כל השפעתו כדי לשכנע את הציבור לדרוש את הקמת המסגד המתוכנן באתר אחר, תוך שהוא משתמש בהצהרות ובעמדות של עבד אל-ראוף כדי להוכיח שהאיש איננו מתון ושחששותיהם נכונות, לאמור: בניית המסגד תחשב בעיני הקיצוניים המוסלמיים לניצחון על מגדלי התאומים.

 

הימין האמריקאי מאשים את האמאם עבד אל-ראוף בקיצוניות, בתמיכה בארגוני טרור ובסירוב לגנות את הטרור. מבין ההצהרות של האמאם עבד אל-ראוף שהאמריקאים זוקפים לחובתו: טענתו שהממשל האמריקאי עומד מאחורי ה-11 בספטמבר; שבן לאדן הוא תוצר של ארה"ב; שפיגועי ה-11 בספטמבר הועילו לאסלאם והם מהווים ציון דרך חשוב בהיסטוריה של האסלאם בארה"ב; שמספר המוסלמים אשר ידיה של ארה"ב מוכתמות בדמם עולה על מספר האמריקאים שנהרגו ב-11 בספטמבר. עוד זוקפים האמריקאים לחובתו של  עבד אל-ראוף את סירובו לגנות ארגוני טרור, כמו החמאס וחזבאללה, ודרישתו מארה"ב להודות בכך שהיא פגעה במוסלמים, כתנאי לסיום הטרור.

 

לא רציתי לקבל את עמדתה של התקשורת הימנית האמריקאית כלפי האמאם עבד אל-ראוף ללא ראיות, ולכן החלטתי ... לעקוב אחר הצהרותיו כדי לעמוד על טיבו ועל אופי עמדותיו. אחת מהצהרותיו החשובות שמשכה את תשומת ליבי היתה זו הקשורה במאמציו לאמריקניזציה של האסלאם. היות ועבד אל-ראוף לא הסביר מה כוונתו [בביטוי] אמריקניזציה של האסלאם, קשה היה להבין את דבריו. שאלתי את עצמי כיצד ניתן לצבוע את האסלאם בגוון אמריקאי, בעוד המוסלמים מאשימים את ארה"ב כארץ הכפירה וההוללות וכארץ של הסוטים והפרוצים. שאלות רבות על הצהרותיו של עבד אל-ראוף התרוצצו במוחי. שכן אינני מאמין ביכולתו של האסלאם להתמזג עם העקרונות והמנהגים של החברה האמריקאית, המבוססים על קידוש החירות המוחלטת ... אמרתי לעצמי אם התרבות האמריקאית עולה בד בבד עם האסלאם, אזי מדוע חכמי הדת של האסלאם אמרו עליה שהיא טומאה של השטן ומדוע הרוב המוחלט של המוסלמים בעולם דחו אותה...

 

לאחר הרהורים רבים על הצהרותיו של האמאם עבד אל-ראוף, [הרהורים] שהיו מלווים בספקות רבים לגבי האיש, הנחתי שהוא אמר את דבריו במטרה לחולל רעש תקשורתי; או כדי לנסות לשכנע את האמריקאים בסובלנותו של האסלאם וביכולתו להתקדם עם התרבות בה הוא חי; או במטרה לשכנעם בקיום עקרונות משותפים המפגישים את האסלאם והתרבות האמריקאים. לא הסכמתי למטרות השנייה והשלישית כיוון שאני סבור שהאסלאם, שחסידיו מתייחסים אליו כאל [דבר] מוחלט ומקודש, אינו תואם את התרבות האמריקאית, המתירה לפרט לשלול את המוחלט ולהתמרד נגד המקודש.

 

הסתירה בין השריעה המוסלמית לחוקה האמריקאית

לא חלפו ימים מועטים מההצהרתו על [שאיפתו] לאמריקניזציה של האסלאם, והאמאם עבד אל-ראוף יצא בהצהרה חדשה, מוזרה ביותר, שחיזקה את חשדי לגבי המטרה העומדת מאחורי הצהרותיו הלא הגיוניות. בהצהרתו החדשה טען האמאם עבד אל-ראוף כי '90% מחוקי השריעה האסלאמית מתאימים לגמרי לסעיפי החוקה האמריקאית', וכי 'חילוקי הדעות בין השתיים מעטים וקלי ערך'. ההצהרות מעוררות לא רק פליאה, אלא גם גיחוך, כיוון שעבד אל-ראוף סבור היה, בתמימות מוזרה, שכל השומעים את דבריו הם בורים וסכלים שלא יודעים דבר על האמת כפי שהיא. לא ציפיתי להצהרה כזו מפי עבד אל-ראוף, שהרי ידוע לי כי השריעה המוסלמית מעניקה יתרונות רק למוסלמים ולא לאחרים. חוקי השריעה אינם מתייחסים למי שאינם מוסלמים כאל אזרחים, אלא כבני חסות, ללא זכויות וחובות הדומות אלה מהם נהנים המוסלמים. שאלתי את עצמי כיצד תיתכן התאמה מלאה בין השריעה האסלאמית לבין החוקה האמריקאית? כיצד שבעת סעיפי החוקה האמריקאית, הערבים לדמוקרטיה חילונית ממוסדת, הדואגת לחירויות ולשוויון בין האזרחים, עולים בד בבד עם השריעה המוסלמית, המפקידה את גורלם של הארצות והעמים בידי אליטה של אנשי דת בלתי ראויים?

 

כיצד החוקה האמריקאית, מעשה ידי אדם, המודרנית, המתאימה להווה, המפרידה בין דת למדינה, הערבה [לזכויותיהם] ולכבודם של הפושעים, המעניקה חופש ביטוי, פולחן ועיתונות, האוסרת פגיעה בזכותם של אזרחיה להגנה והמעניקה שוויון לכל אזרחיה וזכויות פוליטיות לנשים,  [כיצד חוקה זו] הולכת בד בבד עם השריעה המוסלמית שאינה משתנה ואינה מתאימה להווה, העושה פוליטיזציה של הדת ואת הפוליטיקה לעניין דתי, הרוגמת וקוטעת איברים [של עבריינים], הקובעת שהאסלאם הוא דת האמת וכל השאר כפירה, המאיימת על ביטחונם של הלא מוסלמים והמתייחסת ללא מוסלמים כאל אנשי חסות... והמכפיפה את האישה לשליטתו של הגבר?

 

האמאם עבד אל-ראוף מוליך את הציבור שולל

הצהרתו של האמאם פיצל עבד אל-ראוף עוררו שאלות רבות שלא מצאתי להן תשובה. אולם כל השאלות הללו עזרו לי להבין שעבד אל-ראוף לועג לאמריקאים, תוך שהוא סומך על הבורות של רובם לגבי העובדות; על החוק האמריקאי הערב לכל זכויותיו בשלמותן... על חששם של האמריקאים מהטרור ורצונם שאירועי הטרור של ספטמבר לא יישנו. האמאם עבד אל-ראוף קורא למתינות, אולם מעשיו אינם מעידים על כך. עבד אל-ראוף אינו מנסה לעשות אמריקניזציה של האסלאם, כפי שאמר, כיוון שהדבר בלתי אפשרי. [להפך], הוא מנסה לאסלם את אמריקה דרך דרישתו ליישם את השריעה המוסלמית ודרך ניסיונו לשכנע את האמריקאים שהאסלאם והשריעה המוסלמית עולים בקנה אחד עם התרבות והחוקה האמריקאיים. עבד אל-ראוף אומר כי הוא מנסה לבנות גשרים עם בני דתות אחרות, וכי הוא איש של שלום, המנסה להראות את הפנים הסובלניות של האסלאם. אולם הצהרותיו הלא הגיוניות ומעשיו הפרובוקטיביים משקפים באור שונה את האיש, העושה שימוש [בעקרון] ההסתרה,[2] המותרת על פי השריעה, במטרה לאסלם את ארה"ב".

 



[1] www.elaph.com, 19.9.2010

[2]עקרון ה'תקיה', מתיר למוסלמי להסתיר את זהותו או כוונתו אם חייו נתונים בסכנה, או לשם השגת מטרה נעלה.