יומונים סעודיים: המצב בלבנון על סף פיצוץ
על רקע המתיחות בלבנון והמשבר הפוליטי בעיראק, פורסמו בעיתונות הסעודית כמה מאמרים, רובם מאמרי מערכת, שהזהירו מפני פיצוץ המצב בלבנון והשוו אותו למתרחש בעיראק. המאמרים תקפו את ארגון חזבאללה וטענו כי הוא חותר להשתלט על לבנון בהתאם לתכנית איראנית. פרשן היומון הסעודי אל-ג'זירה טען כי חזבאללה מתכנן לשכפל בלבנון מה שעשתה איראן בעיראק. מסמך זה יציג אחדים מהמאמרים בנושא.
מלחמות מילוליות מסתיימות במלחמה ממש
יוסוף אל-כוילית, כותב מאמר המערכת ביומון הסעודי אל-ריאד, הזהיר כי אם המשבר בלבנון לא ייפתר, עלולה לפרוץ מלחמה במדינה: "... המצב הנוכחי בלבנון קרוב לפיצוץ... מלחמת האזרחים [בלבנון] התלקחה בצל ההגמוניה העדתית ומפלגה שכפתה את מדיניותה ואת מגמותיה. אולם, המשוואה התהפכה עם כניסתן של כל העדות למלחמה, ובכלל זה הפלסטינים, ששינו את כל המשוואות, ובהן יציאת הכוחות הזרים תחת המכות הקשות שלא ציפו להן, ועימן ישראל שסברה שההתנגדות של בני הדרום הפכה למלחמת התשה שאין לה כוח לעמוד בה, והחלופה לכך הייתה בריחה מהמלכודת.
האם גורם כלשהו יכול לשלוט לבדו על לבנון, אפילו אם ברשותו יש נשק ומשאבי אנוש? הנוצרים אינם מסוגלים לאחד את שורותיהם; הסונים אינם מצליחים לגבש עמדה אחידה אף אם הם מייצגים את הממשלה בדמות ראש הממשלה. כך גם חזבאללה... איזו מבין עדות אלו נשענת על [גורמי] חוץ בתמיכה חומרית, כלכלית וצבאית...? איזו מן הקבוצות הללו קשורה ביחסים שחלקם הרי גורל, וחלקם מובל על-ידי משוואות פוליטיות ואינטרסים של מדינות חיצוניות, בין אם ערביות ובין אם אזוריות ובינלאומיות?
ישראל, למשל, נכנסת לעומק העניין הלבנוני בטענה של שמירה על ביטחונה בצפון, ואינה מסתירה את כוונותיה להתערב בכל זמן נתון במלחמה עם חזבאללה בהתבסס על טיעון זה, לנוכח סכנות הנשק הגרעיני האיראני והברית [של איראן] עם חזבאללה. מדינות המערב, וצרפת במיוחד, סבורות שהן פטרוניות של הנוצרים, הן מנקודת מבט תרבותית והן בשל זהות אינטרסים. ארה"ב סבורה שהברית שלה עם ישראל מצדיקה את כניסתה לעומק הלבנוני בכך שהיא דוחה כל שינוי במשטר [המדינה]. הערבים [לעומת זאת], נשארו כל אחד עם חזית אסלאמית משלו – סונית, שיעית, נוצרית או דרוזית. כבר ידענו מנהיגים לבנוניים שכרתו בריתות והתנגדו זה לזה על-פי [כיווני] הרוח המשתנים, ובהתאם לכך אין קביעות לאחדות לאומית בממשלה חוקית.
הגורמים לפיצוץ פנימי בלבנון מציבים [אותה ברשימה אחת] יחד עם עיראק, סודאן וסומליה, ובכך מתווספת מדינה חדשה [לרשימת] המדינות המתוחות. במצבה, לא ניתן לדעת האם היא זו שייצרה את המשבר שבו היא נתונה, או שמשבר זה יוצר עבורה. המציאות קובעת ששני הצדדים בסכסוך בחרו להיות במחלוקת והעמיקו אותה לכדי עימותים. מלחמות מילוליות נגמרות במלחמה. המצב הנוכחי קשה וסבוך, ואם כל הצדדים לא יתמכו בלאומיות ובמולדת, אזי כל האפשרויות פתוחות להפתעות בלתי-משמחות".[1]
חזבאללה מעוניין להשתלט על לבנון
במאמר מערכת תחת הכותרת "ארגון המתקומם נגד לבנון ולא נגד ישראל", ביומון הסעודי אל-וטן, נטען כי ארגון חזבאללה חותר להשתלט על לבנון ועל העם הלבנוני: "המהומה שחזבאללה חולל בנמל התעופה הבינלאומי בבירות ע"ש רפיק אל-חרירי [ב- 18.9.2010], שבה נכנסו המיליציות שלו לתוך נמל התעופה, פתחו בכוח את טרקלין האח"מים והתקיפו בו רכוש – משקפת ללא ספק את האופי המיליטנטי של ארגון עדתי זה, המעוניין ליטול לעצמו את השלטון בלבנון ולהכניע את עמה התרבותי, כדי לכפות עליו את המשטר האוטוקראטי המיובא מקום [שבאיראן].
הפעולות הלא חכמות שביצע הארגון אינן מתמיהות. משנת 2006 נהג הארגון במדינה הלבנונית כ'שעיר לעזאזל' וכאמצעי להשגת מטרותיו [ולהגשמת] שאיפותיהם של הגורמים האזוריים המממנים אותו. [גורמים אלו] הוכיחו שהם חסרי אחריות מדינית ומוסרית לשמור על ביטחונה של לבנון ויציבותה. הם פועלים להשגת מטרותיהם האנוכיות, בדומה לסגנון המיליטנטי [לפיו פועל] חזבאללה ולא [לפי] היגיון פוליטי.
הקרובים והרחוקים התוודעו לכך [שחזבאללה] אינו מעוניין בקיום המדינה הלבנונית; לא במשטר הלבנוני המודרני התרבותי; לא בשלטון החוק; [הוא] אינו פועל לפי התוצאות הדמוקרטיות [של הבחירות], והוא מייצג קליקה מיליטנטית שרוצה להשתלט על המשאבים של לבנון ועל רצון עמה. הוכח ללא ספק שמפלגה קיצונית זו אינה מאמינה בדמוקרטיה, לא בממשלת אחדות לאומית ולא בהסכמה הלבנונית. אין דרך משותפת עימה.
המיליציות של חזבאללה הוכיחו שהן רחוקות מרעיון ההתנגדות לאויבים, והן הביעו בצורה ברורה את מטרותיהן: לשלוט על מדיניות החוץ והפנים של המדינה הלבנונית; להחליש מדינה זו; לפגוע במשטר ובמערכת המשפט שלה; להטיל מרות על העם הלבנוני בכוח ולהפגין עליונות והתנשאות של עדה אחת על העדות הדתיות האחרות.
בפני הלבנונים היום עומדות שתי ברירות: או למנות את חזבאללה, על דרכו הפוליטית הנוקשה, הפנאטית והגזענית, לאפוטרופוס עליהם, שיבחר עבורם ממשלות ויקבע עבורם את [קווי] המדיניות המתאימים לו ולמממניו; או שהלבנונים יגנו על ריבונותם המופרת, על כבודם המחולל, על עצמם ועל מדינתם, באופן שיחזיר את חזבאללה ואת כל המיליציות לדרך הישר. כמו כן, על הכוחות האזוריים והבינלאומיים להבין שחזבאללה אינו מעוניין לפעול בדרכים דיפלומטיות, אלא בכוחניות חמושה על כל המשתמע מכך. דבר זה מצריך חשיבה לגבי אמצעים ואופציות חלופיות להצלת לבנון מן הרשע המשתלט הזה".[2]
חזבאללה שליח של איראן בלבנון
דברים דומים כתב בעל הטור הסעודי ג'אסר אל-ג'אסר, במאמר בשם "כרסום הדרגתי בלבנון" ביומון הסעודי אל-ג'זירה. במאמר טען אל-ג'אסר כי חזבאללה חותר לתפוס את השלטון בלבנון, בגיבויה של איראן: "... תחילה השתלט חזבאללה על אזור דרום לבנון בטענה של התנגדות לכיבוש הישר
[פעילי חזבאללה] חזרו על אותם מעשים שביצעו עמיתיהם בשירותה של איראן בעיראק. מה שעושה חזבאללה הלבנוני – הזרוע הצבאית, הכיתתית והמדינית של שלטון חכם ההלכה באיראן – הוא כפיית השתלטות מוחלטת על כל האדמות הלבנוניות והמוסדות הרשמיים במדינה ערבית זו, העומדת להפוך ל'נחלה בלעדית של שלטון חכם ההלכה', אם יאפשרו לדבר לקרות בהתאם לתכניותיה של איראן.
[לאחרונה] פרצו פעילים חמושים מחזבאללה עם למעלה מ-15 רכבי 4X4 לשטח נמל התעופה בבירות, ללא היתר קודם מהנהלת המדינה, האחראית על ביטחון נמל התעופה – כדי לערוך מפגן צבאי וללוות את ג'מיל אל-סיד, האמור להופיע לחקירה משפטית. הפרה זו, פלישה ביטחונית והתגרות מחפירה במנגנוני הביטחון והאבטחה האחראים על ביטחון נמל התעופה הבינלאומי, גרמו לפליאה ולדאגה עמוקה בקרב הלבנונים ובקרב המדינות המנהלות קשרים עם לבנון, ואשר נציגיהן ובכיריהן פועלים לביטחון מוצא לבנוני זה למדינות העולם.
הלבנונים החלו לתהות 'האם חזבאללה סיפח את נמל התעופה הבינ"ל ע"ש רפיק אל-חרירי בבירות לארבעת משכניו הביטחוניים? האם נמל התעופה נתון עתה לשליטה ביטחונית של הארגון שמנע לפני יותר משנה את חילופי מפקד הביטחון שלו ואף מנע ניתוק רשת הקשר שלו עם נמל התעופה, שהיה מרושת במצלמות פיקוח אחר הבאים והעוזבים את לבנון? אט-אט עוברת [לבנון] לשליטתו הביטחונית והצבאית של חזבאללה...".[3]
חזבאללה משכפל בלבנון את מעשי איראן בעיראק
במאמר שכותרתו "חטיפת לבנון", אשר פורסם ביומון הסעודי אל-ג'זירה, טען ג'אסר אל-ג'אסר, כי חזבאללה חותר לעשות בלבנון מה שעשתה איראן בעיראק: "הפצת האנרכיה המדינית ואי היציבות במדינות ערב ש
עיראק נותרה למעלה מחצי שנה ללא ממשלה, והכול יודעים כי שלטון המולות באיראן עומד מאחורי עיכוב זה. מטרת העיכוב היא ליצור ריק שלטוני, כדי למלאו במשתפי הפעולה של משטר מסכסך זה, הפועל ללא בושה להרס עמודי התווך המדיניים, היציבות הביטחונית והשלום החברתי. המהלך מתבצע באמצעות הרכבת מיליציות חמושות וקבוצה הנוקטת דרך של שודדי דרכים וראשי מאפיה – כפי שאירע בעיראק שנפלה לידיהן של כנופיות הרצח והפשע וכתות המוות, שהשאירו מאחוריהן עשרות אלפי הרוגים.
מראות אלה חוזרים עתה על עצמם בלבנון, באותה צורה ויכולת פלילית, שכפו מציאות טרוריסטית שהכניסה את הלבנונים כולם למעגל של פחד. הרי העניין לא הסתכם באיום על השרים ועל הפוליטיקאים הבכירים, אלא הוא הגיע לכדי איום לבצע הפיכה, לתפיסת השלטון בכוח וכיבוש הרחוב, כפי שהם כבשו את בירות ורצחו חפים מפשע.
עתה חזבאללה והזרם [של מישל] עון, שמצאו בג'מיל אל-סיד כלי לפיצוץ המצב המדיני ולערעור השלום החברתי, מובילים מסע של הפחדה וטרור, כדי לתפוס לחלוטין את השלטון בלבנון ולצרפו לשיירת הרוכבים של שלטון המולות באיראן. זאת [גם] מה ש'בישר' עליו הנשיא אחמדי-נז'אד, כאשר טען כי 'מדינות ההתנגדות' גדלות ומצטרפות אליהן מדינות נוספות, בהתכוונו לעיראק ולבנון.
עיראק פועלת להשתחרר מ'פקעת העדתיים', לאחר שהמקומיים הצליחו לסכל את מסירתה [לאיראן], בהתעקשם להחזיר את מפלגת הדעוה ויושב הראש שלה, נורי אל-מאלכי. בלבנון חזבאללה והזרם [של מישל] עון מבצעים את התכנית של שלטון המולות באיראן – תכנית שהגיעה לשלבים מסוכנים מאוד [העלולים] להצית סכסוך גדול במדינה תרבותית זו – אותה הם פועלים להפוך למדינה חשוכה".[4]
איראן זוממת להשתלט על לבנון
אל-וטן (סעודיה), 21.9.10 / ג'יהאד עורתאני