המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
משלחת דרוזית מישראל בלבנון: בעד סוריה; נגד שירות בצה"ל
25/8/2010

 

משלחת דרוזית מישראל בלבנון: תמיכה בסוריה, בהתנגדות ובסירוב לשרת בצה"ל

 

בתאריכים 19-22 ליולי 2010 קיימה המועצה הדתית של העדה הדרוזית בלבנון את "ועידת הגולים הדרוזים הראשונה". בוועידה השתתפו כמה מאות דרוזים מעשרות מדינות ברחבי העולם, ואחד מהאישים הבולטים בה היה המנהיג הפוליטי של הדרוזים בלבנון, וליד ג'ונבלאט. הוועידה עסקה בענייניה החברתיים, הכלכליים והדתיים של העדה הדרוזית, בהידוק הקשר בין בני העדה במדינות השונות, בחיזוק זהותם הערבית והאסלאמית של הדרוזים, בהדגשת חשיבותה של סוריה כעומק היסטורי, פוליטי ותרבותי של הדרוזים ובתמיכה בהתנגדות הסורית והלבנונית.

 

בוועידה השתתפה משלחת של כשלושים אנשי דת מישראל המתנגדים לשירות החובה בצה"ל, מטעם "הוועדה לשמירת הקשר" של העדה הדרוזית בישראל, בראשות השיח' עוני ח'ניפס משפרעם. ועדה זו פועלת בשנים האחרונות לחיזוק הקשר בין בני העדה בארץ לבין הדרוזים בסוריה ובלבנון. המשלחת יצאה ללבנון דרך ירדן וסוריה חרף האיסור המוטל על אזרחים ישראלים לבקר בלבנון, וזכתה לתמיכתו של חה"כ הדרוזי מסיעת בל"ד, סעיד נפאע, העומד בעצמו למשפט בעקבות ביקור שערך בסוריה. בנוסף להשתתפות בוועידה, נפגשו חברי המשלחת עם הנשיא הלבנוני מישל סלימאן, עם ראש הממשלה סעד אל-חרירי, עם המופתי מוחמד רשיד קבאני ועם מנהיגי העדה בלבנון, סיירו ברחבי המדינה וביקרו במקומות הקדושים. בדרכם חזרה הם קיימו ביקור קצר באתרי דת בסוריה ונפגשו עם חברים ממפלגת הבעת' הסורית.

 

השתתפות המשלחת מישראל בוועידה כזו בלבנון הייתה ראשונה מסוגה והפכה לאחד ממוקדי הוועידה. היא גם זכתה לדיווחים בעיתונים ובאתרי האינטרנט של ערביי ישראל בכלל ושל הדרוזים בפרט, כמו למשל באתר החדשות "פורטל הכרמל" של הדרוזים בדאלית אל-כרמל ועוספיה[1]; באתר "הגליל", שהתגאה בכך שהוא מציג תמונות בלעדיות מהביקור[2]; ובאתר של הכפר הדרוזי חורפיש שבגליל העליון.[3]

 

מסמך זה יציג את דבריהם של חברי המשלחת ושל דמויות בולטות מהעדה הדרוזית בארץ לגבי הביקור בלבנון, ויעסוק במסרים שעלו בוועידה אודות חשיבותה של סוריה וחשיבות התמיכה בהתנגדות הלבנונית והפלסטינית; וכן הצורך לתמוך בעמדתם של הדרוזים בישראל כולל הסירוב של חלקם לשרת בצה"ל.

 

סוריה – העומק ההיסטורי והמדיני של הדרוזים

אחד מהמסרים העיקריים של הוועידה היה הדגשת חשיבותה של סוריה כעומק ההיסטורי, התרבותי והמדיני של הדרוזים, ולכן גם המוקד של שמירת הקשר בין בני העדה. המשתתפים הביעו תמיכתם בסוריה ככוח אזורי של התנגדות ומאבק וראו בדרוזים שותפים להתנגדות זו. לעמדה זו הייתה שותפה גם המשלחת מישראל. בגילוי הדעת של המשלחת לקראת הוועידה, שהופיע באתר הישראלי "פורטל הכרמל", נכתב: "... מתוך שכנוע ואמונה בעומק הערבי הסורי ובהמשכיות הלאומית [הערבית], ההיסטורית והתרבותית [של העדה הדרוזית], אנו מאמינים ששמירת הקשר עם האחים הערבים חייבת להתבצע באמצעות סוריה הערבית... אנו בטוחים שהדרוזים יישארו תמיד מגני המולדת וחרב הערביות והאסלאם אל מול האויבים הקולוניאליסטים, ושהעניין הפלסטיני יישאר העניין הראשון במעלה של הערבים, ושאללה יאחד את שורותינו בקרוב."[4]

 

בעת שעברה בסוריה, בדרכה ללבנון, שלחה המשלחת מברק לנשיא סוריה, בשאר אל-אסד, ובו היא הודתה לו על שהתיר לה לעבור בארצו. במברק תיארה המשלחת את סוריה כ"ארץ המתנגדת.. השומרת הנאמנה על הציפיות הלאומיות של האומה, ומעבר לכך – היא לב האומה הזאת."[5]

 

גם בוועידה עצמה הדגישו הנואמים את חשיבותה של סוריה. התייחסות לעניין הופיעה בנאומו של וליד ג'ונבלאט בפתיחת הוועידה. ראוי לציין כי להשתתפותו הבולטת של ג'ונבלאט בוועידה יש משמעות מיוחדת, לאחר שבשנתיים האחרונות הוא חבר למחנה הפוליטי של חזבאללה בלבנון, המקורב לסוריה ולאיראן, שבעבר היה ממתנגדיו הבולטים.[6] בנאומו, שהתפרסם באתר המפלגה שבראשה הוא עומד – המפלגה הפרוגרסיבית הסוציאליסטית - אמר ג'ונבלאט: "...[לבנון] סבלה מתוקפנות ישראלית הרסנית שניסתה להכניע את ההתנגדות הלאומית והאסלאמית שלה, אך נכשלה בזכות עמידתה האיתנה [של לבנון] ובזכות הסולידריות בין העם, המדינה וההתנגדות הלבנונית, למרות הפילוג הפוליטי בזמנו... מה שעבר עלינו [קרי: הפילוג] היה יוצא מן הכלל, נסיבתי וחולף, ולא היה לו קשר למסלול הטבעי, ההיסטורי והמצטבר של הערבים הדרוזים בלבנון במשך ההיסטוריה, למאבק ההיסטורי שלהם בעת תמיכתם בעניין הפלסטיני, וללחימתם המרה והמתמשכת כדי להגן על הערביות של לבנון ולהתמודד עם הפלישות הישראליות החוזרות ונשנות. כל זאת, תוך שמירה על קשר מהותי עם העומק הטבעי, היסודי והמסייע בכל המשברים, שהוא [העומק] הערבי הסורי... הערבים הדרוזים לחמו ומסרו את נפשם במערכות העצמאות במהפכה הערבית הסורית הגדולה, במערכות של פלסטין באל-הושה ואל-כסאא'ר ובצבא ההצלה,[7] בדרום לבנון... ובמקומות אחרים רבים כל כך עד שלא ניתן למנותם..."[8]

 

דברים ברוח דומה אמר המנהיג הדרוזי טלאל ארסלאן, חבר בפרלמנט הלבנוני ויו"ר המפלגה הדמוקרטית הלבנונית, בפתיחת הוועידה: "...אנו פועלים שכם אחד להעמקת הקשר האסטרטגי עם סוריה, האומנת של לבנון, שהיא העומק הגיאוגרפי, החברתי, ההיסטורי, הג'יהאדי, המשפחתי, התרבותי והכלכלי של לבנון, בעבר, בהווה ובעתיד, [ולכן] היא אינה יכולה אלא להיות העומק המדיני של לבנון..."[9] עוד אמר ארסלאן: "...אנו דבקים בהתנגדות משום שאנו [מהווים את] הכוחות הבסיסיים המגנים על המולדת, ואין ערך למולדת שאינה מגנה על עצמה מול הכובש..."[10]

 

בעת שביקרו בסוריה, בדרכם חזרה לישראל, נפגשו חברי המשלחת עם בסאם ג'אנביה, חבר ההנהגה הארצית של מפלגת הבעת'. בפגישה עימם אמר ג'אנביה: "סוריה הייתה ונשארה המגן הראשון על האדמה והמקומות הקדושים, מפני כל צורות הכיבוש והתוקפנות. סוריה תומכת בדרך ההתנגדות במטרה להגיע לשלום צודק וכולל." ראש המשלחת, עוני ח'ניפס, שיבח את סוריה "התומכת בעמידה האיתנה של ארצנו באדמות הכבושות," ואמר: "לשמירת הקשר בין האנשים באדמות הכבושות ובסוריה יש חשיבות ואופי מיוחד משום שהיא מתבססת על איחוד המילה והשורה הערבית."[11]

 

ג'ונבלאט נואם בפתיחת הוועידה

www.psp.org.lb, 20.7.2010

 

הדרוזים בישראל – חלוצי הפעילות הערבית נגד מדיניותה

המשתתפים בוועידה התייחסו למצבם הקשה של הדרוזים בישראל וקראו להם לחבור לשאר המגזרים הערביים כדי לחזק את עמידתם מול המדיניות הישראלית. כמו כן, הם הביעו תמיכה בהתנגדות הערבית בלבנון ובפלסטין. השר הלבנוני ממפלגתו של ג'ונבלאט שהשתתף בארגון הוועידה, ואא'ל אבו פאעור, אמר לפני פתיחתה כי "המסר העיקרי של [הוועידה] יהיה תמיכה במאבק של המגזרים הלאומיים בקרב בני ה'פנים' [קרי: ערביי ישראל] נגד הכיבוש הישראלי."[12]

 

בנאומו בפתיחת הוועידה קרא ג'ונבלאט לדרוזים בישראל לחבור לשאר בני המגזר הערבי, כדי להתכונן למצב שעלול להיות קשה מהנכבה ב-1948: "...למשלחת הערבית הדרוזית מפלסטין הכבושה אני אומר, שמה שעומד לבוא על פלסטין ועל ערביי ה'פנים' [קרי: ערביי ישראל] עלול להיות קשה ואכזרי יותר, או דומה, לימי הנכבה בשנת 1948. לכן אין לכם ברירה... אלא להיות עם אחיכם, ערביי ה'פנים', בחזית אחת בעת רווחה ומצוקה כאחת. אתם, הדרוזים החופשיים, חייבים להרחיב את תפקידכם החלוצי ולגרום לאחרים להיות מודעים למצבם ולוותר על התנאים [שהם מציבים לפעילותם]. זהו גורלכם וגורלנו, להיות תמיד בחיל החלוץ... ברכות לסעיד נפאע במאבקו הלאומי, הערבי וההיסטורי המפואר, ולכל הדמויות הלאומיות שליווהו במאמציו. ברכות לערביי ה'פנים', אנשי עזה הנצורה, והאסירים בבתי הכלא הישראליים."[13]

 

טלאל ארסלאן בירך בנאומו בוועידה את הדרוזים באשר הם ב"עמידה האיתנה לצד כל בני עמנו הפלסטיני המתנגד בשטחי 1948 [קרי: ערביי ישראל]."[14]

 

בפגישה עם המשלחת מישראל, לאחר הוועידה, דיבר ארסלאן בשבח ההתנגדות בלבנון ובפלסטין, שהדרוזים הם חלק ממנה: "איננו יכולים לראות את הדרוזים אלא כחרב האסלאם וחרב הערביות, וכתומכים הראשונים בעיקרון ההתנגדות הלאומית האצילה. ההיסטוריה של הדרוזים, אם נרצה ואם לאו, קשורה ללא התר עם ההתנגדות עצמה, הן מבחינה דתית והן במימד הזמן. וליד ג'ונבלאט ואני משתפים פעולה כדי לבסס התנגדות אסלאמית ולאומית-ערבית, ואת ההתנגדות של הדרוזים. אנחנו תומכים באופן מוחלט בהתנגדות הלאומית האצילה בלבנון ובפלסטין, באמצעות שיתוף פעולה ותיאום מתמיד עם סוריה, שהיא העומק האסטרטגי של לבנון ושל הדרוזים, וכשאנו מדברים על סוריה, הכוונה היא לסוריה של אל-אסד... חשוב לי להתמקד בשמירת הקשר האסלאמי-הערבי המתנגד עם הדרוזים של פלסטין. [קשר זה] הוא עובדה קיימת וחלק מההיסטוריה שלנו, מהמשפחות שלנו, מהחברות שלנו ומשורשינו המשותפים."[15]

 

אחמד אל-איובי, ראש האגודה העוסקת בחיזוק הזהות הלבנונית, תיאר במאמר ביומון אל-מסתקבל את פגישת המשלחת הדרוזית מישראל עם המופתי של לבנון, מוחמד רשיד קבאני: "...המראה של כניסת המשלחת הדרוזית הפלסטינית למשרד המופתי ושל יציאתה [משם] לאחר פרידה חמה ממקבלי הפנים, כשבראשם המופתי קבאני, היה מבין המראות המחיים את התקווה להגשים דגם מתקדם של עבודה למען פלסטין, שאותו דוחפת רוח ההתנגדות... המראה במשרד המופתי לא היה למען הפרוטוקול ולא היה רגיל, הוא פעם ברוח האחדות וקריאת התגר. מקבלי ההחלטות והעיתונות של האויב הישראלי יבינו שזהו צעד איכותי לקראת האינטגרציה של הדרוזים, בדיבור ובמעשים, בסביבתם ובזהותם הערבית והאסלאמית; הציונים מבינים את שורשיותו של משרד המופתי בלבנון, ואת עומק השפעתו המשתרעת אל מעבר לשטחה הגיאוגרפי. משרד [המופתי] הזה [הקריב] שהידים והיווה [חזית] קדמית ליציאה נגד התוקפנויות הישראליות, שבאו בזו אחר זו על לבנון ועל הערבים."[16]

 

לנושא ההתנגדות בתוך ישראל התייחס גם ארכאן אל-שופי, מזכיר סניף מפלגת הבעת' הסורית, ששיבח בפגישתו עם המשלחת בדמשק, את "תפקידם של ערביי 48 בהתמודדות עם פעולותיהן של רשויות הכיבוש הישראלי, ואת דבקותם בענייניהם הלאומיים ובאמונתם המוחלטת בשחרור האדמה."[17]

 

תמיכה בסירוב להתגייס לצה"ל

מסר נוסף שיצא מהוועידה הוא תמיכה בסירובם של חלק מהדרוזים בישראל לשרת בצה"ל. המשלחת עצמה יצאה ללבנון תחת סיסמת הסירוב. גילוי הדעת שהיא הוציאה לקראת הוועידה פורסם בשם "הכוחות הלאומיים הדרוזיים, ערביי 48, באמצעות הרשות העליונה למאבק בגיוס החובה ובגיוס ההתנדבותי לצבא הישראלי."[18]

 

בביקור בארמון הנשיאות בבעבדא, לאחר הוועידה, שיבח הנשיא מישל סלימאן את המשלחת על עמדותיה הלאומיות "שהחשובה מביניהן היא הסירוב להתגייס לכוחות האויב."[19]

 

השר הלבנוני ואא'ל אבו פאעור, ממארגני הוועידה, אמר: "...שקדנו על כך שאנשי הדת [מפלסטין] ישתתפו, מכיוון שבעבר הם לא היו חלק מהקמפיין לסירוב לשירות החובה בצבא הישראלי. מאז 1948 פועלים הישראלים כדי לנתק את הדרוזים מהעומק הערבי שלהם ולשכנעם שהם מיעוט, דת וקבוצה אתנית הנפרדים מהשאר, ושישראל היא מפלטם היחיד, ואילו אנו חותרים לתת להם את ההרגשה שהם חלק מהרוב הערבי."[20]

 

בפגישה עם המשלחת מפלסטין אמר אבו פאעור: "...הגעתם ללבנון ואיתכם התמונה האמיתית של הדרוזים בפלסטין, שכבר זמן רב מעוותים אותה בטענות שהדרוזים של פלסטין נגררים אחרי התוכנית הישראלית, שהם בתהליך של ישראליזציה, שהם מדכאים את אחיהם הפלסטינים ונושאים נשק נגד בני עמם ושהם וויתרו על הזהות, הערביות, ההשתייכות, השורשיות והאסלאם... אתם ערבים יותר מרבים מבין הערבים, ומוסלמים יותר מרבים הטוענים שהם שייכים לאסלאם. מתוך [בטן] הלוויתן שמרתם על זהותכם והשתייכותכם..."[21]

 

בגילוי הדעת המסכם של הוועידה נאמר: "...הוועידה מעריכה הערכה גדולה את המשלחת הדתית של הערבים הדרוזים בפלסטין המשתתפים לראשונה [בוועידה] בלבנון. הם אלה המתמודדים עם התוכניות הישראליות להפשיטם מזהותם ומהשתייכותם הלאומית והפן-ערבית ועם הניסיון לצרפם לתוכנית הישראלית, למוסדותיה ולצבאה. הוועידה מצדיעה למאבק ולאומץ של מסרבי השירות הצבאי שנכפה על הערבים הדרוזים, בני ה'פנים' [קרי: הדרוזים בישראל], בניגוד לבני המגזרים הערביים האחרים, בייחוד לאחר ששיעור הצעירים הדרוזים המסרבים לשרת חצה את חמישים האחוזים..."[22]

 

יו"ר המשלחת: שברנו את גדר הבידוד

הדרוזים מישראל יצאו ללבנון ללא אישור ישראלי. מופק טריף, המנהיג הרוחני של הדרוזים בארץ שלא לקח חלק במשלחת, הסביר כי כאשר הגיעה לידיו ההזמנה להשתתף בוועידה הוא פנה לראש הממשלה ולגורמי הביטחון כדי להשיג אישור לבקר את המקומות הקדושים, וכי הוא יעץ לחברי המשלחת לחכות עד לקבלת האישורים ולא לצאת בלעדיהם. לדבריו, "אנו חיים תחת רשות שיש לה משטר וחוקים וחובה עלינו לקבל את המשטר והחוקים האלה."[23] עם זאת, לפני שיבתם של חברי המשלחת ארצה הוא הזהיר את המשטרה מפני הכוונה לחקור אותם והדגיש את זכותם של הדרוזים לשמור על הקשר עם בני עדתם בסוריה ולבנון ולבקר במקומות הקדושים.[24]

 

יו"ר המשלחת, עוני ח'ניפס, אמר בפתח הוועידה: "...אנו זקוקים עד מאוד לשמור על הקשר הלאומי כדי להגן על השתייכותנו לעדה הערבית הדרוזית או לערבים הדרוזים בארצנו, השתייכות שבה מנסים לפגוע. במשך עשרות שנים פגעו בזכויותינו הבסיסיות לחיים ובזכויותינו הלאומיות והאנושיות. פעמיים היינו קורבנות: פעם אחת ע"י שלטונות ארצנו, ופעם אחרת ע"י בני עמנו – וזה הדבר המכאיב ביותר – מבלי למצוא משנעת להישען עליה. מענישים אותנו [בעולם הערבי והמוסלמי] על חטא [שאותו מבצעת] מדינה, ועל עמדה [שאותה נוקטים] פוליטיקאים מקרבנו [קרי: פעילים פוליטיים דרוזים בישראל]... כפו עלינו מה שרובנו איננו רוצים [קרי: שירות בצה"ל].."[25]

 

בפגישה עם וליד ג'ונבלאט לאחר הוועידה אמר ח'ניפס: "לאחרונה דרכו רגלינו על אדמת לבנון ושברנו את גדר הבידוד, שברנו את האזיקים והסרנו את המחסומים, לאחר יותר משישים שנה של ניתוק... את הזכויות אין משיגים כקבצנים אלא מוציאים בגניבה, אפילו עם דם ודמעות..."[26]

 

בעת החזרה לארץ, במעבר הגבול בין ירדן לישראל, קיבלו את פני המשלחת שיח'ים דרוזים מהגליל ומהכרמל, וכן כמה חברי כנסת, ביניהם סעיד נפאע ומוחמד ברכה.[27] במקביל, החרימו כוחות הביטחון הישראליים את דרכוניהם של ראשי המשלחת והחלו לחקור אותם. בעקבות צעדים אלו סיפר ח'ניפס כי "[הדרוזים בלבנון] עוקבים מקרוב אחר מצבנו, דרך אמצעי התקשורת, והוא מדאיג אותם מאוד... הם רוצים שאנו, העדה הערבית הדרוזית בישראל, נהיה חלק בלתי-נפרד מהעדה הדרוזית הערבית במזה"ת." עם זאת, בהמשך דבריו, הוא בחר להבליט את האופי התיירותי של הביקור ולהעלים את אופיו הפוליטי-אידיאולוגי: "...בלבנון ביקרנו את נביאי אללה, את המקומות הקדושים, את בתי התפילה ואת השיח'ים הנעלים ושמרנו על הקשר עם המשפחות, הקרובים והאחים בלבנון, וזהו עיקר הביקור. אם העניינים האלה הם פשע שהחוק מעניש עליו, אז יש לנו הכבוד להגיע לבית המשפט על הפשע הזה, ואם רוצים לשפוט אדם שביקר את הנביאים ואת המקומות הקדושים, אז זהו כבוד בשבילו. שהרי היהודים עצמם מחשיבים את איראן לאויב הגדול ביותר שלהם, אך מביאים לישראל יהודים איראניים שאינם אזרחים ישראלים ואשר שייכים לאיראן שהיא מדינה אויבת. אז מדוע להם מותר, ולנו אסור לשמור על קשר עם אנשינו בלבנון?..."[28]

 

חה"כ הדרוזי, סעיד נפאע, שקידם את יציאת המשלחת לוועידה בלבנון, כתב: "...המשלחת, למרות הלבוש החיצוני [הדרוזי], היא [משלחת] לאומית ופן-ערבית באופן מובהק... חברי המשלחת מוכנים לכל אפשרות, והמסר שלהם הוא: הגשמנו זכות מבלי לחכות לאישור, ותביעות משפטיות לא ירתיעו אותנו...

 

השיח'ים האלה פילסו באומץ דרך שאותה חסמו הרשויות הישראליות, כשהם מוכנים במודע לשלם את המחיר. הדרך שהם חידשו היא ביסודה דרך [שמאפשרת] לבני עמם לשמור על קשר עם תפוצותיהם, לאחר הסרת כל המסכות וקטיעת דבריהם של כל הדרשנים שניסו או מנסים למנוע את שמירת הקשר, ואין צורך אלא במעט תעוזה [כדי ללכת בדרך זו]..."[29]

 

מנהיג דרוזי בישראל: ג'ונבלאט מגביר את הפילוג בין הדרוזים

יצוין כי חה"כ הדרוזי, איוב קרא, יצא בחריפות נגד הביקור בלבנון, שלדבריו התאפשר בזכות הקשר בין ג'ונבלאט לבין סוריה וחזבאללה. קרא אמר: "עלינו לומר במפורש שהכניסה ללבנון והפעילות מול לבנון היא באמצעות חזבאללה. ביקור המשלחת בלבנון התאפשר בזכות שביעות הרצון של אל-אסד מג'ונבלאט ומהמנהיגים הדרוזים בלבנון..."[30] איוב קרא תקף את ג'ונבלאט ודרש ממנו "לא להתערב בענייני העדה הדרוזית בישראל כדי לרצות את אדוניו בסוריה ובחזבאללה."[31]

 

ביקורת נוספת על יציאת המשלחת ללבנון הגיעה מתוך "הוועדה לשמירת הקשר" עצמה, על רקע פילוג פוליטי שחל בה ואשר הוליד שתי ועדות – אחת בראשות עוני ח'ניפס ואחת בראשות השיח' עלי מעדי מירכא. בעקבות הוועידה, אמר מעדי כי הוא תומך בביקורים בסוריה ובלבנון, אך מתח ביקורת על וליד ג'ונבלאט על כך שהזמין את ח'ניפס בלבד והתעלם מהפלג שאותו הוא עצמו מוביל, צעד שהגביר את הפילוג בתוך העדה הדרוזית בישראל.[32]

 

בתגובות של גולשים באתרי הדרוזים בישראל ניתן היה למצוא דברי תמיכה ליציאת המשלחת ללבנון לצד דברי ביקורת נוקבים. כך, למשל, באתר "פורטל הכרמל" התעורר בין הגולשים ויכוח, שבמהלכו כתב בעברית גולש שכינה עצמו "כרמלי": "לנו, כדרוזים, אסור לערב דת בפוליטיקה ואת זה האנשים האלה (מי שלח אותם בכלל?) יודעים טוב מאוד, במעשיהם הם גורמים נזקים לעדה ולדת. שיישארו שם אצל החברים שלהם, הם בגדו בנו ובדתנו היקרה, אנשי דת לא נוהגים כך (כמו גנבים), לכן השיח' טריף חייב להרחיק אותם מהדת." לעומת זאת, גולשת שמכונה "נאמנה לעדתה" כתבה בערבית: "הוועדה יודעת כיצד לנהוג ומה לעשות, היא אינה מקבלת החלטות לבדה בלי להתייעץ עם השיח'ים, עם אנשי החוק ועם הפוליטיקאים. לכן אני אומרת, בכל הכנות, לכל אחד מגרורי הציונים שיש לו מילה [לומר] – שישמור אותה לעצמו. השיח'ים האלה מייצגים את כל העדה, אם תרצו ובכך ואם לאו... מספיק לומר דברים בטלים, שאתם נאמנים למדינה. האם המדינה נאמנה לכם? האם אינה גונבת את אדמותיכם בכרמל ואפילו בגליל?... האם לא נסגרות בפניכם דלתות העבודה ומותירות אתכם לאבטלה, ובתיכם מתפוררים? התעוררו מהיסח הדעת והפסיקו לגבב מילים."[33]

 

ג'ונבלאט וארסלאן ליד שולחן המשלחת מישראל

www.aljaleel.co.il, 20.7.2010

 



[1] www.karmel.co.il, 19.7.2010

[4] www.karmel.co.il, 19.7.2010

[5] www.karmel.co.il, 19.7.2010

[7] אל-הושה ואל-כסאא'רשני כפרים ערביים בגליל שנחרבו במלחמת 1948. צבא ההצלהצבא של מתנדבים ממדינות ערב שבאו להילחם לצד ערביי ישראל במלחמת 1948, שכלל גם גדוד דרוזי.

[8] www.psp.org.lb, 20.7.2010

[9] www.karmel.co.il, 22.7.2010

[10] www.psp.org.lb, 20.7.2010

[11] אל-בעת' (סוריה), 26.7.2010

[12] www.psp.org.lb, 17.7.2010

[13] www.psp.org.lb, 20.7.2010

[15] www.14march.org, 21.7.2010

[16] אל-מסתקבל (לבנון), 23.7.2010

[17] אל-בעת' (סוריה), 26.7.2010

[19] אל-מסתקבל (לבנון), 23.7.2010

[20] אל-אח'באר (לבנון), 19.7.2010

[21] www.psp.org.lb, 24.7.2010

[22] www.psp.org.lb, 22.7.2010

[23] אל-צנארה (ישראל), 23.7.2010

[24] www.alarab.net, 25.7.2010

[25] www.psp.org.lb, 20.7.2010

[26] כל אל-ערב (ישראל), 30.7.2010

[27] www.druzemethaq.org, 3.8.2010; www.sonara.net, 27.7.2010

[28] אל-צנארה (ישראל), 30.7.2010

[29] אל-מסתקבל (לבנון), 4.8.2010

[30] אל-צנארה (ישראל), 13.8.2010

[31] כל אל-ערב (ישראל), 13.8.2010

[32] אל-צנארה (ישראל), 23.7.2010