המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
שיח' אל-אזהר: המערב איננו חותר לשלום במזה"ת
12/8/2010

 

שיח' אל-אזהר:

המערב לא פועל באמת למען הסדר במזה"ת; הדיאלוג בין הדתות חסר תועלת

 

הקדמה

בראיון מקיף ליו"ר איגוד העיתונאים במצרים, מכרם מוחמד אחמד, פרס שיח' אל-אזהר, ד"ר אחמד אל-טייב, שנכנס לתפקיד במרץ 2010, את השקפותיו בנושאים חשובים, כגון מעמדו של מוסד אל-אזהר ומידת תלותו במשטר המצרי, תכניות הלימודים, היחסים בין האסלאם לבין היהדות והנצרות, הבעיה הפלסטינית ועוד.

 

אל-טייב הודה כי חלה נסיגה במעמדו של אל-אזהר לטובת זרמים קיצוניים, והסביר כי נסיגה זו החלה בתקופת הסוציאליזם, בה דחק המשטר המצרי את הדת, דבר שאפשר לווהאביה להיכנס לחלל שנוצר. לדבריו, בכוונת אל-אזהר להפיק תכניות טלוויזיה הפונות לצעירים, בהן יגיבו דרשני אל-אזהר לרעיונות קיצוניים נפוצים.

 

אל-טייב הוסיף כי למרות שהממסד הדתי בכל מדינה כפוף למדיניות המשטר, אל-אזהר נהנה מחירות רבה יחסית ואינו מחויב לברך על כל דבר שהממשלה עושה. הוא הבהיר כי הוא אינו מתנגד לבחירת שיח' אל-אזהר בבחירות פנימיות במקום מינויו ע"י הנשיא, כפי שנהוג כיום.

 

אל-טייב אמר כי הוא מתנגד לתיאור האסלאם כדת החרב, והבהיר כי האסלאם מתיר למוסלמי לשאת חרב רק לצרכי הגנה עצמית. הוא מתח ביקורת על שיחות הדיאלוג בין הדתות, ואמר כי אין ביכולתן לשנות את דעתו של האחד על דת האחר או להביא לשינוי ביחסם של מקבלי ההחלטות לבעיה הפלסטינית או לתמיכה המערבית בישראל. אל-טייב האשים את המערב בכך שאיננו עושה מאמץ כן כדי להביא לפתרון הבעיה הפלסטינית ובהמשך יצירת מוקדי מתיחות כדי להגביר את הביקוש לתעשיות הנשק שלהם.

 

אל-טייב עמד על חשיבותה של האחדות בעמדה הערבית כדי להגיע לפתרון הבעיה הפלסטינית וטען כי הציפייה שהיהודים ישיבו לפלסטינים ולערבים את זכויותיהם על מגש של כסף, היא חלום ועל הפלסטינים לממש את זכותם הלגיטימית להתנגדות לכיבוש. בניגוד לקודמו בתפקיד, ד"ר מוחמד סיד טנטאוי, אמר אל-טייב כי לא ייפגש עם רבנים יהודיים ולא ילחץ את ידו של נשיא ישראל, משום שהוא מתנגד לנורמליזציה עם ישראל, בטרם תשיב לפלסטינים את זכויותיהם.

 

הוא אמר כי על אל-אזהר חלה חובה דתית לשמור על אחדות לאומית עם האוכלוסייה הקופטית וציין כי אין לו התנגדות להשמעת מוזיקה בכנסיות וכי זכותם של הקופטים לנהל את ענייני הנישואים שלהם ולבנות את בתי הפולחן שלהם, לפי צרכיהם. עם זאת, לדעתו, משרת נשיא המדינה צריכה להיות שמורה למוסלמי, על פי הרוב במדינה. אל-טייב הבהיר כי ההבדל בין סונים לשיעים מתמצה בסדר החשיבות שכל אסכולה מייחסת לח'ליפים השונים, וכי אין זה הבדל מהותי.

 

להלן תרגום חלקים מהראיון:[1]

החרב אינה מסמלת את האסלאם

ש: יש במערב מי שטוען כי האסלאם התפשט באמצעות החרב, ויש מוסלמים הסבורים כי החרב היא הסמל הנכון של האסלאם [הכוונה לסמל של תנועת האח"ס הכולל חרב וקוראן].

ת: אין זה נכון שהציוויליזציה האסלאמית כפתה את עצמה על העולם באמצעות החרב. האסלאם התפשט בעולם משום שהוא דת האמונה הטבעית ודת הבּינה, שדיברה אל שכלם של האנשים ואל ליבותיהם, שיצרה בין בני האדם שוויון וצדק. החרב אינה מתאימה לשמש כסמל לאסלאם משום שהאסלאם [מסמל] רחמים וצדק, ומשום שהמוסלמי אינו נושא את חרבו כדי לתקוף אחרים, אלא הוא נושא אותה כדי להגן על האדמה, המולדת והאמונה. האסלאם מעודד את המוסלמי להיות חזק ולהיות מסוגל להגן על מולדתו, על דתו ועל עצמו, אך הוא אינו מעודד אותו לנהוג בתוקפנות כלפי אחרים.

 

זרמים קיצוניים מילאו את החלל עם נסיגת אל-אזהר

ש: מדוע חלה נסיגה במעמדו של אל-אזהר כמקור סמכות מתון של העולם האסלאמי לטובת אסכולות ורעיונות קיצוניים? האם הכרסום בסמכותו של אל-אזהר נבע מכך שהוא הפך כפוף לשליט, מכך שהוא איבד את יכולתו לחדש או מכך ששיח' אל-אזהר [ממונה ע"י הנשיא] ולא נבחר [בבחירות]?

ת: עלינו לחפש את הסיבות האמיתיות שלפני חמישים שנה הביאו לכך שאל-אזהר נדחק לפינה מבודדת בשעה שאסכולות וזרמים קיצוניים השתלטו על הזירה. אני משוכנע לחלוטין, והדבר מבוסס גם במסמכים, כי המשטר ששלט במצרים באותה תקופה [הכוונה לתקופת גמאל עבד אל-נאצר] רצה להחליש את מעמדו של אל-אזהר לאחר שבחר בסוציאליזם כדוקטרינה של השלטון, כך שאל-אזהר יישאר רק מסגד שכל תפקידו הוא לימודי דת. למחנה הסוציאליסטי עמדה ברורה המתנגדת לדת, בטענה כי הדת היא האופיום של ההמונים ויש לצמצם את מעמדה. הדת עומדת בסתירה למחשבה הסוציאליסטית שאימצה את האתיאיזם.

 

ש: אולם מצרים לא הגיעה [לדרגה] של אימוץ הסוציאליזם עד כדי התנגדות לדת וקריאה לאתיאיזם.

ת: נכון, אך השתלטותם של כמה גורמים מרכסיסטיים וסוציאליסטיים על התַּרבות במצרים בתקופה זו תרמה להגבלת תפקידו של אל-אזהר ומעמדו, וגרמה לנסיגה בתפקידו מחוץ למצרים. במקביל, הגבירו אחרים את מאמציהם למלא את החלל הזה: הכנסייה המערבית הגבירה את [פעילותה] המיסיונרית באפריקה; המרכסיזם הגביר את מאמציו להמעיט בחשיבותה של הדת; חוקי המדבר שלטו [באזורים מסוימים]; גם הווהאביה חתרה למלא חלק מן החלל הזה. יש מסמך חשוב שכתב [שיח' אל-אזהר לשעבר,] השיח' שלתות, המסביר את כל הסיבות הללו. באיגרתו לנשיא מצרים [דאז], עבד אל-נאצר, הלין [שלתות] על החלל הזה ועל חולשתו של אל-אזהר, וחתם אותה בביטוי רב חשיבות: אם מצרים לא יכולה בתקופה עדינה [זו] להוסיף לאל-אזהר טריטוריה חדשה, לכל הפחות, עליה לשמור על הטריטוריה בה זכה אל-אזהר מחוץ למצרים, במיוחד באפריקה...

 

אל-אזהר יעודד שילוב בין לימודים דתיים ואזרחיים

ש: החוק לפיתוח אל-אזהר שנחקק ב-1961 מהווה סלע מחלוקת בין אנשי אל-אזהר עד היום. יש מי שחושב ש[החוק -  שהביא לכך] שאל-אזהר משלב בין חינוך אזרחי מודרני לבין חינוך דתי, על מנת שייצאו ממנו בוגרים שהם רופאים ומהנדסים המשלבים בין מקצוע לבין דעווה דתית – מהווה צעד קדימה, שכן יש דרשנים בני זמננו המסוגלים לתרום להתקדמות בחיי העמים באפריקה ובמקומות אחרים. [מנגד,] יש מי שחושב שמטרתו של [חוק זה] הייתה להחליש את תפקידו הדתי של אל-אזהר.

ת: זוהי שאלה מצוינת וחשובה והתשובה הנכונה עליה מסכמת את המצב הקיים עתה. נכון שהרעיון של החוק הזה הוא טוב ויפה, אך למרבה הצער, יישומו לא היה טוב, וזה מה שקלקל את הרעיון ועיקר אותו. החוק נוסח בחופזה, ואף נאמר כי הוא נוסח בלילה אחד. הייתי בין הראשונים שהתנסו בשיטה החדשה הזו כאשר החוק יצא ב-1961, והיה עליי ללמוד את שתי תכניות [הלימוד] במלואן – תכנית משרד החינוך והתרבות ותכנית אל-אזהר – במשך חמש שנים. למרות הקושי לשלב בין התכניות, המשכנו בלימודים משום שהחינוך היה עדיין נוקשה. למרבה הצער, המצב השתנה והתלמידים אינם מסוגלים עוד לעכל את שתי התכניות. התלמיד נעשה חלש גם כאן וגם שם. מה שהחמיר את המצב הוא שכל מי שהצליח בתיכון של אל-אזהר, נכנס בהכרח לאוניברסיטה, גם אם השיג [רק] 50%. עתה אנו מנסים לתקן מצב זה ע"י הקמת מחלקה למדעים [דתיים] באל-אזהר, לצד המחלקה לספרות והמחלקה למדע, אליה [יכול] להיכנס כל מי שרוצה להתמחות במדעים הדתיים...

 

ש: אני חושש שהרוב ילכו לחינוך האזרחי

ת: אל-אזהר יהיה הצד המרוויח אם בכל מחוז תהיה כתה אחת של המחלקה למדעים הדתיים של אל-אזהר, משום שכך יהיו הבוגרים חכמי דת חזקים. תהיה להם מכסה של מדעים דתיים שתשלים את עיצוב אישיותם. התכנון הוא שיהיה אוסף של תמריצים שיעודדו את התלמידים להיכנס למחלקה הזו, שהחשוב בהם הוא שאל-אזהר ישא בכל עלויות הלימודים והמגורים...

 

אל-אזהר אינו אוסר השמעת מוזיקה בכנסיות

ש: האם אתם באל-אזהר נגד מוזיקה?
ת: איננו אוסרים [השמעת] מוזיקה משום שהיא מרוממת את הרגשות האנושיים.


ש: האם הכנסייה הכניסה מוזיקה לטקסיה הדתיים כדי למשוך את הצעירים?

ת: המוסיקה נכנסה לכנסייה משום שהאמונה הנוצרית מקבלת מתן צורה גשמית לאל וזה מהווה חלק חשוב מטקסיה. האסלאם מבוסס על הפשטה ועל האמונה בייחוד של אללה שאין דומה לו. לכן, איני זקוק במסגד למוזיקה או לאומנויות ההגשמה...

 

אל-קרדאוי אינו יכול לומר מילה נגד המשטר הקטרי

ש: האם ניתן להבין מתשובותיך כי השבת מעמדו של אל-אזהר ותפקידו תלויה בכך שבוגריו יהיו חכמי דת ודרשנים נשגבים, וכי הדבר אינו קשור כלל לשליטתו של השליט על אל-אזהר, או למינויו של שיח' אל-אזהר במקום בחירתו [בבחירות]?

ת: נהיה כנים בתשובה לשאלה זו. אין אף מוסד דתי בעולם שיכול להיות מחוץ למסגרת המדינה שלו או מוסד דתי שיידרש לפעול נגד המשטר במדינה. זה נכון גם לגבי הוותיקן, שלמרות שהוא מדינה בתוך המדינה, הוא חלק מהמערב והוא לא יחרוג ממדיניותו העליונה. כאשר שאלו אותי בקטר על מידת השייכות של אל-אזהר לממשלה, העדפתי להשיב תשובה קצרה ואמרתי: האם [יו"ר איחוד העולמאא העולמי החי בקטר,] השיח' אל-קרדאוי, יכול לומר מילה נגד משטרו של אמיר קטר?[2] מה שאני יכול להבטיח לך בתור שיח' אל-אזהר הוא שמוסד אל-אזהר אינו נושא על שכמו את האג'נדה של הממשלה ואין הוא נדרש לברך על כל מעשיה, אך גם אין זה מן הראוי שאל-אזהר יהיה נגד הממשלה משום שהוא חלק מהמדינה. כאשר נכנסתי לתפקיד שיח' אל-אזהר, הנשיא מובארכ קיבל את התפטרותי מהלשכה המדינית של המפל"ד על מנת לשחרר את-אל-אזהר מכל הגבלה שהיא. איני חושב שיש איזושהי מדינה אסלאמית שבה המוסד הדתי נהנה ממעמד, כבוד וחופש כמו אל-אזהר. באותה הזדמנות, אומר כי איני מתנגד לבחירת שיח' אל-אזהר מתוך חבר חכמי הדת, אך אני חושש מהתחברות של 'קליקות' וחנופה שקלקלו את הבחירות של דיקני הפקולטות...

 

ערוץ "אזהרי" אינו מייצג את אל-אזהר

ש: האם ערוץ [הטלוויזיה בלוויין החדש] אזהרי אינו מייצג את אל-אזהר?

ת: הערוץ משתמש בשם של אל-אזהר בלי שאל-אזהר שם לב לכך. כבר הבענו את התנגדותנו לכך, אך שיח' אל-אזהר לשעבר, ד"ר סיד טנטאוי, אמר: הניחו לו לשאת את השם הזה, אך הוא אינו מייצג את אל-אזהר.

 

ש: ומה הביקורת שלך על ערוץ אזהרי?

ת: האחראי על הערוץ אינו חכם דת של אל-אזהר. הערוץ ממומן מכספים לא מצריים ויש טענה מדאיגה בדבר אינטרסים זרים. מכאן נובעת התנגדותה של האקדמיה למחקרים אסלאמיים לכך שהערוץ ייצג את אל-אזהר.

 

אל-אזהר יפיק תכנית טלוויזיה למאבק בקיצוניות

ש: השיח'ים העובדים בערוץ, למרות פזרנותם הרבה על התגנדרות ועמידה בצו האופנה, הצליחו להגיע לאחוז גדול מהצעירים והצעירות.  

ת: זה מוכיח לך כי זהו אינו עניין של מדע או דת ולא לשם שמיים, אלא זהו מסחר לשמו. אנו מתכוננים עתה להפיק לציבור תכניות חדשות הפונות לצעירים ולנשים, המפיצות את האסלאם הנכון וקוראות להשתמש בשכל. נתחיל עם תכנית שבועית בהשתתפות כמה דרשנים שאפשר לסמוך עליהם, הידועים בקשרם הטוב עם הקהל וכן בידיעותיהם ההלכתיות המועילות ובהשכלתם, שיגיבו לבעיות, פתוות ודעות המופצות בידי אנשים שהם 'אדוקים בדברי הבל' או 'קנאים לאמונות טפלות.'

 

אין כפייה בדת
ש: האם נגזר עלינו כמוסלמים לחיות תמיד במלחמה ובסכסוך עם האחר עד שאללה ינחיל ניצחון לאסלאם על כל יתר הדתות?

ת: דבר זה [כלומר להיות תמיד במלחמה עם האחרים] אינו חובה המוטלת עלינו, ואינני חושב שהאנשים כולם יהיו ביום מן הימים בני דת אחת, היא דת האסלאם. זה לא מופיע באף טקסט אסלאמי. ההבדלים בין בני האדם באמונות, בלשונות, בצבעים ובמחשבות הם עובדה קוראנית, והם יישארו כך עד שאללה יירש את הארץ וכל אשר עליה. כבר אמרתי באחת מהרצאותיי על הגלובליזציה בוועידה נוצרית שנערכה ברומא, כי הגלובליזציה עתידה להיכשל, משום שבני האדם נבראו שונים זה מזה. כמוסלמי, איני מחויב לשאת חרב כדי לאסלם את בני הדתות האחרות בדור הזה. אך אני מחויב להכיר את העמים האחרים ולנהל עימם קשרים שיש בהם תועלת לשני הצדדים. אם תסקור את הקוראן, פסוק אחר פסוק, לא תמצא שום זכר לחרב... לעומת זאת, בספר יהושע בתנ"כ החרב מופיעה 31 פעמים… למרות זאת מדברים על האסלאם כעל דת החרב.

 

ש: אולם יש מטיפים המדברים על פסוק החרב בקוראן הקורא להילחם בכופרים כדי שלא תהיה פתנה וכדי שהדת כולה תהיה של אללה.

ת: פסוק החרב ירד בעניין אלה שיצאו נגד האסלאם ונלחמו במוסלמים, הוציאו אותם מבתיהם ועשו להם עוול גדול. ההקשר של הפסוק – הפסוקים שבאו לפניו ולאחריו – מאשר [הבנה] זאת. החשיבה הקוראנית הנכונה קובעת כי אין כפייה בדת. כאשר אללה פנה לנביא ואמר: 'וכי תוכל אתה לכפות על האנשים להיות מאמינים?' [10: 99] כוונת השאלה בתחילת הפסוק היא להכחיש כי הנביא מאלץ את הציבור להאמין [באסלאם].

 

הדיאלוג בין הדתות משותק

ש: אמרת בראיון קודם כי הדיאלוג בין הדתות לא הביא לתוצאות של ממש וכי הדיאלוג על עיקרי האמונה הוא ויכוח עקר משום שאף אחד לא ישנה את המחשבה של האחר.

ת: אך אנו יכולים להסכים על הערכים הטובים שכל הדתות מסכימות עליהם. אם נצליח בכך, זהו רווח חשוב לכולם. למרבה הצער, בכמה מישיבות הדיאלוג בהן השתתפתי באיטליה, צרפת, גרמניה וארה"ב, הדיאלוג היה משותק. הוא לא הביא למוסלמים [תועלת] רבה ולא הוביל לשינוי ממשי כלשהו בעמדות המערב בדרג [מקבלי] ההחלטות: לא בכל הנוגע לתמיכת המערב בישראל לאורך הדרך ולסיועו לה לדחות בלך ושוב את ההתחייבות לזכויות העם הפלסטיני, ולא ברמת הצורך לכבד את סמלי האסלאם, כפי שאנו המוסלמים מכבדים את סמלי הדתות האחרות. הדבר נראה בבירור בעניין הקריקטורות המעליבות של הנביא, שהתפרש כעניין של חופש ביטוי, למרות שלא היה להן קשר לחופש הדעה. נכון ששיחות הדיאלוג הביאו למידה מסוימת של ידידות ושת"פ, אך הן לא שינו דבר במצב לאמתו.

 

המערב לא עושה מאמץ כן להסדר בעניין הפלסטיני

ש: מדוע?

ת: אני חושב שבמערב עדיין שולטים כמה עקרונות בעלי שורשים אימפריאליסטיים שמנסים לשנות אותם צורנית כך שיתאימו למאה העשרים ואחת. הם עדיין ממציאים ומייצרים מוקדי מתיחות באזורים [שונים] בעולם הערבי והאסלאמי כדי לגרום לביקוש רב של תעשיות הנשק שלהם. הם גם לא עושים מאמץ כן להגיע להסדר צודק ומכובד של הבעיה הפלסטינית.

 

ש: מה אפשר לעשות?

ת: כל עוד עמדות הערבים אינן מאוחדות, אין תקווה. הקוראן אומר: 'אל תיפול ביניכם מחלוקת, פן ירך לבכם ולא תקום בכם רוח.' [8:46]

 

על הפלסטינים לממש את זכותם להתנגדות
ש: כאשר אנו מדברים על הדיאלוג בין הדתות, הוא מצטמצם כמעט רק לנוצרים, ללא היהודים. מדוע?

ת: מאז ומתמיד היו בין הנצרות לאסלאם [יחסי] גאות ושפל. על פי הקוראן, הנוצרים קרובים יותר למוסלמים משום שיש בקרבם כמרים ונזירים, ומרים היא האישה הטובה ביותר שבכל בני האדם. לעומת זאת, בני ישראל מצפים שהדיאלוג רק יגרור את הערבים לנורמליזציה, מבלי לתת דבר של ממש לפלסטינים. למרות שהנביא ניהל יחסים עם היהודים ברמה גבוהה של ידידות וכבוד, עד כי ביקש מהמוסלמי, אם נישא ליהודיה, לא לחייבה להמיר את דתה ולקחתה לבית הכנסת להתפלל, מעטים מקרב היהודים נוטים לעשיית צדק. על הערבים והפלסטינים לדעת כי ישראל לא תשיב להם את זכויותיהם על מגש של כסף, נחושת או נייר. מי שחושב אחרת, חולם. על הפלסטינים להתאחד כדי להגן על זכויותיהם הלגיטימיות ולנצל את זכותם הלגיטימית להתנגד לכובש על כל מה שכרוך בכך.

 

ש: האם ההתנגדות מצדיקה רצח אזרחים חפים מפשע?

ת: את ההתנגדות יש להפנות נגד כוחות הכיבוש להחלשת יכולתם הצבאית של הכובש ושל המתנחלים.

 

לא אפגש עם רבנים ולא אלחץ ידו של פרס

ש: ראיתי אותך הרבה במחיצת האימאם המנוח [שיח' אל-אזהר לשעבר] ד"ר סייד טנטאוי. מה דעתך על חלק מעמדותיו מעוררות המחלוקת?...

ת: אני סבור שהוא עשה הרבה למען אל-אזהר ותרם להרחבת החינוך של באל-אזהר, אך הבעיות הרבות הן אשר הגבילו את תפקידו.

 

ש: האם ייתכן שתיפגש במשרדך עם כמה רבנים כפי שהוא עשה? והאם ייתכן שתלחץ את ידו של שמעון פרס אם תפגוש אותו במקרה בהזדמנות כלשהי?

ת: איני מסוגל להיפגש עם רבנים או ללחוץ את ידו של פרס, ואף איני מסוגל להיות איתו במקום אחד. איני חושב שהשיח' סיד טנטאוי ידע שהוא מברך את פרס לשלום.

 

ש: מדוע הקיצוניות הזו מצדך?

ת: לא משום שהוא יהודי, אלא משום שהוא אחד מאלה אשר תכננו את התוקפנות הישראלית המשוועת נגד העם הפלסטיני ואת ההשתלטות על ירושלים, שהיא אחד מהחשובים שבמקומות הקדושים האסלאמיים ואני חש בערכה העצום. אם אלחץ את ידו של פרס, יהא זה הישג עבורו, משום שמשמעות הדבר היא שאל-אזהר לחץ את ידה של ישראל. זה יהיה הפסד מבחינתי ומבחינת אל-אזהר, משום שלחיצת יד פירושה הסכמה לנורמליזציה של היחסים, ולא אאשר דבר כזה, אלא אם ישראל תשיב לפלסטינים את זכויותיהם הלגיטימיות.

 

חובה לשמור על יחסים טובים עם הקופטים

ש: מדוע המוסלמים מפגרים? ומדוע נפוצו ביניהם אמונות תפלות, למרות שהאסלאם רואה בחשיבה ובשימוש בשכל מצווה שהיא חובה?

ת: משום שהמוסלמים התעלמו מהדת הנכונה. האסלאם במקורותיו הראשונים מעודד חשיבה וידע ומבחין בבירור בין מוסכמות שאין לחקור בהן לבין אמונות תפלות. בצל האסלאם הנכון קמה הציוויליזציה האסלאמית שהגיעה להישגים רבים בתחומי המדע, הרפואה, האסטרונומיה וההנדסה, משום שהאסלאם לא הגביל את השימוש בשכל והזהיר מפני הפירוד המחליש. זה ההיפך ממה שקרה במערב, שהתקדמותו הושגה רק לאחר שהוא הרחיק את תפקיד הדת לטובת השכל, משום שהכנסייה הייתה שלטון עריץ ובור שהתנכר לשכל ולידע.

 

ש: בראשית ימיך כשיח' אל-אזהר אמרת כי המשימה הראשונה של אל-אזהר צריכה להיות השגת אחדות לאומית. כיצד? האם שוב ע"י נשיקת זקן עם הפטריארך שנודה, כפי שקורה בכל משבר?

ת: הקשרים בין האסלאם לנצרות רבים והדוקים, ולכן שמירתו של אל-אזהר על האחדות הלאומית היא בגדר חובתו הדתית, משום שבין הנצרות לאסלאם יש יחסי ייחוס וחיתון. כאשר מוסלמי שומר על יחסים טובים עם שכנו הקופטי, הוא ממלא חובה ועל כך הוא יקבל גמול ביום הדין. תפקידו של אל-אזהר להוציא מספרי המורשת וההיסטוריה האסלאמיים ומהוראות הדת שפע עצום של תרבות אסלאמית המעודדת יחסים טובים עם הקופטים, משום שהדת מצווה זאת עלינו, מתוך שמירה על האחדות הלאומית. זה מה שגם על הכנסייה הקופטית לעשות ביחס למורשת התרבותית עם האסלאם. אני חושב שיהיה בתחום זה שיתוף פעולה.

 

ראוי שנשיא מצרים יהיה מוסלמי

ש: האם זכויות הד'מי [בן חסות] באסלאם מגיעות לדרגה של אזרחות מלאה?

ת: כן, ויותר מזה. הג'זיה [מס הגולגולת שהוטל על בני חסות תחת שלטון האסלאם] הייתה סוג של מס עבור הגנה על הגוף, משום שהם לא נהגו לשרת בצבא. אך מס זה בוטל מזמן משום שהקופטים משרתים בצבא ועתה הם לוקחים חלק בהגנה על המולדת. זכויותיהם וחובותיהם זהות לשלנו, אף כי זה צודק יותר שאת משׂרת נשיא המדינה ימלא אדם מהרוב המוסלמי, כמו בכל העולם.

 

ש: האם הם חלק מעדת המאמינים?

ת: כן, משום שהם מאמינים באללה וביום הדין. אם הנביא התייחס באמנת אל-מדינה ליהודים כחלק מעדת המאמינים, הרי דודינו [מצד האם], הקופטים, הם הראויים ביותר להיות מוגדרים כמאמינים. [הם אלה] שאבינו אברהם התחתן בהם וכן גם הנביא [מוחמד]. באסלאם, מוסלמי אינו נושא לאישה כופרת ואינו אוכל ממאכליו של כופר, אך הוא [רשאי] לשאת קופטית והיא רשאית לשמור על דתה עד סוף חייה ולאכול ממאכליו של הקופטי.

 

ש: האם אתה מסכים עם הפטריארך שנודה כי השריעה האסלאמית הותירה לקופטים לנהל את ענייני הנישואים שלהם בהתאם לאמונותיהם ולמנהגיהם?

ת: כן. אני מסכים איתו ב-100%. טענתו של הפטריארך שנודה נכונה לגמרי.

 

ש: האם אל-אזהר יסכים לחוק שיקבע עקרונות אחידים לבניית בתי פולחן למוסלמים ולקופטים?

ת: האסלאם ערב לבניית כנסיות לנוצרים ובתי כנסת ליהודים וערב להם שפעמוניהם יצלצלו ושחגיהם יחוגו.

 

ש: האם האסלאם קבע תנאים?

ת: באסלאם אין תנאים. הכנסיות ייבנו על פי צרכיהם של הקופטים. זוהי הבטחת הנביא לנוצרים בנג'ראן אך הוראות הצו של הסולטאן [עבד אל-מג'יד] אינן חלק מהאסלאם. אלו הוראות של חוק שהוכתבו ע"י מציאות [מסוימת] והן יכולות להשתנות. אם המציאות משתנה, הוראותיה משתנות.

 

ש: האם תנאי מספיק ל[הגדרת] חברה כחברה מוסלמית הוא שחוקיה אינם מנוגדים לשריעה?

ת: אנחנו בחברה מוסלמית, ומי שמתכחש לכך, חוטא. דברים שהשריעה אינה מיושמת לגביהם במצרים נכנסים תחת הקטגוריה של ציות או אי ציות למצווה ולא תחת הקטגוריה של אמונה או כפירה. מי ששותה יין ימות כמוסלמי חוטא ולא כופר. אי אפשר לדון אותו מראש להיצלות בגיהינום משום שאין מי שמכיר את בני האדם יותר מאלוהים. זוהי דעתו של אל-אזהר ודרך האמצע שלו...


ההבדל בין הסונים לשיעים אינו מהותי

ש: שאלתי האחרונה נוגעת לפתנה ששוב התלקחה בין הסונים לשיעים בעיראק. מה ההבדלים בין הצדדים?

ת: ההבדלים אינם מהותיים. הם מאמינים באללה האחד והנצחי, וגם אנו מאמינים בו. הם הולכים בעקבות מוחמד, כמונו, ומקדשים את הקוראן שגם אנו מקדשים. אנו יכולים להתפלל מאחורי האימאמים שלהם והם מאחורי האימאמים שלנו. ההבדל הוא רק בחשיבות שהם מייחסים לכל אחד מהח'ליפים, משום שהם מאמינים שעלי הוא הראוי ביותר ובעל הזכות היתרה והם מאמינים בשרשרת האימאמים עד המהדי אשר לו מצפים."

 



[1] אל-אהראם (מצרים), 10.7.2010

[2] יש לציין כי דובר אל-אזהר פרסם הבהרה לדברים אלה למחרת פרסום הראיון, וביקש לומר כי אל-אזהר ושיח' אל-אזהר מעריכים מאוד את השיח' אל-קרדאוי ואת אמיר קטר ותפקידם. אל-אהראם (מצרים), 11.7.2010