מאמרים ברש"פ: פיוס בין פת"ח לחמאס – הדרך הקצרה ביותר לשבירת המצור
בעיתוני הרש"פ הובעה לאחרונה אכזבה מכך שאירועי המשט הניבו לחמאס הישגים פוליטיים, בעוד התנועה מסרבת לחתום על הסכם הפיוס עם פת"ח. בעלי טורים טענו כי המשטים – שהועילו לראשי חמאס - אינם תורמים דבר לתושבי עזה, הזקוקים לשינוי במדיניות החמאס שתתבטא בנכונות לפיוס פנים פלסטיני, ולא למזון או ביגוד. לדברי הכותבים, תנועת החמאס מהמרת על דמם של תושבי עזה ופועלת למען אינטרסים של כוחות זרים.
להלן תרגום חלקים מהמאמרים בנושא:
תושבי עזה זקוקים לשינוי במדיניות החמאס, לא למזון וביגוד
מופק מטר, בעל טור ביומון הרש"פ, אל-חיאת אל-ג'דידה, כתב: "נשות [ספינת הסיוע לעזה] 'מרים' הלבנוניות האמיצות..., תודה לכל אחת מכן שעזבה את משפחתה ואת ביתה והחליטה כי עזה תחילה... אני יודע כי אתן אמיצות מכדי שנשמיע באוזניכן את חששותינו לגורלכן, אולם אני מבקש מכן לא להפליג במי הים התיכון ולא להתקרב למארבים המסוכנים.
גבירותיי הלבנוניות הנכבדות, אמהות ואחיות,... תושבי עזה, גבירותיי, אינם זקוקים למזון או לבגדים. תושבי עזה זקוקים לאהבה, לשלום, להיגיון, למציאותיות, לפיוס, לאחדות לאומית, לסובלנות, להתגבר על הפצעים, להתעלות מעל הדברים הקטנים ולהביט מבט נוקב על האינטרסים העליונים של הציבור.
אנו יודעים כי ליבותיכן מלאי אהבה ואיחולי שלום, חירות וחיים לנו בעזה, אך הלוואי שהייתן מנווטות את מצפונכן אל אישים שאתן מכירות, כי שמותיהם מפורסמים וכן דגלם וכתובות משרדיהם בעיר הבירה ובערים נוספות במדינות [בעולם] ובערי הבירה של המדינות האחיות גם כן. אנו מבקשים מכן ללכת אליהם. גם אם אני חושש שכשתגיעו אליהם תמצאו כי ליבותיהם התאבנו, אין זה מזיק לנסות.
סעו בדרך יבשתית בטוחה. פנו לבכירי חמאס בבירות ובדמשק ושכנעו אותם כי הפיוס והאחדות הלאומית הם הדרך הטובה ביותר לשבור את המצור. אמרו להם – שהרי אתן אלו הנכוות מאש מלחמת האחים והפילוגים הפוליטיים והעדתיים – כי מה שהם עשו ומה שהם עושים בעזה הוא פשע אסור. לידיעתכן, גבירותיי, על צווארם של מקבלי ההחלטות בחמאס מוטלים שמותיהם של שבע מאות קורבנות מלוחמי פת"ח ושמותיהם של אלפי קורבנות מתקפת "עופרת יצוקה". הם גררו על עצמם בכוונה את המלחמה המשוגעת הזו רק כדי להכניס את שמה של חמאס לבתים דרך מהדורות החדשות בערוצי הלוויין. ראש [הלשכה] המדינית שלהם, [ח'אלד] משעל, הימר על דמם של תושבי עזה ועל איברי גופותיהם של ילדינו וזקנינו בעזה...
גבירותיי הנכבדות, אנו יודעים שאתן רוצות שיהיה לנו טוב, אך טוב לא יבוא מהים. הלוואי שהייתן הולכות לח'אלד משעל. הדרך בין בירות לדמשק פתוחה. אולי אם תטפטפו על סלע ליבו מאימהוּתכן, הוא יתרכך. אולי אם תספרו לו על זוועות הפילוג, הוא ישתכנע. שכן, הוא היה עדיין ב[גיל] ההתבגרות כאשר סכיני המלחמה בין הכוחות האזוריים חתכו את גופם של הלבנונים [במלחמת האזרחים בלבנון]. הוא לא למד לקח ממסירת קלפי המולדת והאינטרסים העליונים שלה לידי הכוחות החיצוניים, ומראות דמם של הלבנונים לא הניאו אותו מלהעז לצאת להרפתקאות פוליטיות שכישלונן ידוע מראש. ואילו אנו שכאבנו את אסונותיכן, נשמותיהם של הקורבנות מאחינו הלבנוניים חידדו את תודעתנו הפוליטית והלאומית. ניסיון הדמים שלכן לימד אותנו כי אין כל חשיבות ללאומים ללא אדם המאמין בשלום עם עצמו ועם האחרים.
גבירותיי האצילות, המסר שלכן הגיע לליבו של כל פלסטיני, אך האמינו לי כי כל פלסטיני מייחל עתה שתצליחו לחבר [מחדש] את [החלקים] שנקטעו מהשקפת חמאס ביחס לבעיה [הפלסטינית] ליצור גשר בינה לבין העתיד. אם תשכנעו את ראש [הלשכה] המדינית של חמאס להתפייס, דעו לכן כי הצלחתן וכי אתן עתידות להיכנס להיסטוריה דרך שערה הרחב ביותר. מי יודע, אולי הנס של נשות [הספינה] 'מרים' יהיה עצום יותר מנס ההליכה על פני המים [של ישו]."[1]
התורכים והאיראנים לא ישחררו את פלסטין
בעל טור ביומון הרש"פ אל-איאם, עבדאללה עואד, כתב: "אין כל ערך לכל הנאומים וסיפורי הגבורה הבדויים הממלאים את התקשורת, שכן צאצאיהם של העות'מאנים לא ישחררו את פלסטין וגם לא האיראנים צאצאי כורש. הערבים מחוץ להיסטוריה, והפלסטינים מתאבדים כתוצאה מטיפשותם של המנהיגים הדגולים שאינם רואים דבר זולת תמונותיהם, ואינם קוראים דבר זולת החדשות אודותיהם, המפארות אותם והגדושות בפרטים קטנים שבקושי נראים בעין בלתי מזוינת...
תנועת חמאס מציגה את עצמה כתנועת התנגדות וגבורה מבלי שידוע על איזו גבורה [מדובר]. האם הרעבת ההמונים ויצירת מצב שבו מילוי קיבתם הריקה הוא בראש סדר העדיפויות שלהם – האם זוהי גבורה? האם פתיחת מעבר רפיח ומעברים חדשים עם מצרים וסגירת המעברים עם שטחי 48' היא גבורה? האם סיפוח הרצועה למצרים היא גבורה? ולפני כן, האם הפילוג והפיכת המערכה ממערכה מול הכיבוש למערכה פנימית הם גבורה? האם המחיר ששילמו העם, האדמה והעתיד הוא גבורה?...
תנועת חמאס רוצה בהסרת המצור לא למען העם הזה, אלא כדי שהיא תמשיך להתקיים. כל עוד היא קיימת, כל השאר – אין לו ערך: שהאנשים ירעבו, שהאדמה תמות ושהעתיד הפלסטיני ילך לעזאזל... הפלסטינים הולכים בצעדים בטוחים וגורליים אל עבר יישום המפעל הציוני למחות את מה שנשאר מהגדה ולהקים מדינה ברצועה..."[2]
