משעל: חזית הסירוב יוצרת מציאות שבה ישראל לא תוכל עוד לנצח
ב-2.6.2010, יומיים לאחר אירועי "משט החירות" לעזה, פרסם היומון הלונדוני אל-חיאת ראיון מקיף עם ראש הלשכה המדינית של חמאס, ח'אלד משעל.[1] בין עיקרי דבריו: אירועי המשט, שבהם מילאה תורכיה תפקיד מבורך, יובילו להסרה מוחלטת של המצור מעל עזה; פגישתו עם נשיא רוסיה, דימיטרי מדבדב (11.5.2010) התקיימה ללא תנאים מוקדמים וללא תשלום פוליטי מצד חמאס; תנועת החמאס מוכנה לקבל מדינה פלסטינית בגבולות 1967, תוך מימוש של זכות השיבה, אך דוחה את דרישת הקוורטט להכיר בישראל; חמאס לא תדחה הכרה בישראל אם החלטה עליה תתקבל ע"י העם בפלסטין ובפזורה; ההתנגדות היא נושא עקרוני עבור חמאס, המקיימת אותה תוך שיתוף פעולה עם כל כוחות ההתנגדות; יש צורך לבנות מחדש את אש"ף כך שייצג את כל העם הפלסטיני; חזית הסירוב הכוללת את איראן, סוריה, חזבאללה, חמאס ופלגי ההתנגדות הולכת ומתעצמת ויוצרת מציאות שבה ישראל לא תוכל לשוב ולנצח במלחמותיה.
להלן תרגום עיקרי הראיון.
משט החירות – ההמהלך שיביא להסרת המצור מעל עזה
בפתח הראיון הביע משעל הערכה וכבוד למשט הסיוע לעזה והודה לכל אלה שהביעו סולידאריות והשתתפו בו ואמר כי זהו צעד אמיץ לשבירת המצור, המכריז שהמצור הוא פשע בלתי אנושי שצריך לבוא לקיצו. לדבריו, "אם ירצה אללה, 'משט החירות' יהיה החוליה האחרונה שנשברת במצור העושק" וטען כי פתיחת מעבר רפיח צריכה להיות "תגובה טבעית לפשע הישראלי." הוא קרא להבעת סולידאריות עממית ורשמית עם תורכיה, "אשר שילמה את המחיר הכבד ביותר של הפשע הזה ורוב השהידים באו ממנה ואשר מילאה את התפקיד הגדול ביותר בקמפיין לשבירת המצור" לצד ארגונים הומניטאריים ומדינות כאלג'יריה, יוון, אירלנד ומלזיה.
חמאס מסרבת לשלם מחיר תמורת פגישות מדיניות
"ש: לפני מספר שבועות נפגשת עם הנשיא הרוסי בדמשק. האם [שילמתם] מחיר מדיני כלשהו כדי שמוסקבה תשדרג את הדיאלוג שלה עם החמאס?
ת: נפגשנו עם הנשיא [דימיטרי] מדבדב בדמשק בלא ששילמנו מחיר מראש, והפגישה הסתיימה בלי ששילמנו מחיר. חמאס אינה משלמת מחירים מדיניים עבור פגישות מדיניות. אנו מעריכים את האומץ של הנשיא מדבדב, אך בה בעת אנו סבורים שפגישה עם מנהיגי החמאס, שהיא שחקן עיקרי באזור וגורם פלסטיני מרכזי, היא עניין טבעי. אשר ליחסינו עם רוסיה, הם נמשכים מזה שנים. עד היום ביקרנו שלוש פעמים במוסקבה. הפגישה עם הנשיא הרוסי היא התפתחות חשובה וקפיצה ביחסים אלה, דבר שיש להעריך ולהוקיר.
ש: מוסקבה דורשת [מכם] להכיר בתנאי הקוורטט או להתקרב אליהם. האם מדבדב ביקש מכם להכיר בפתרון שתי המדינות?
ת: העמדות והתכניות הפוליטיות שהציגה חמאס עד כה מספיקות כדי שהעולם יתייחס אליה כאל גורם עיקרי בסכסוך הערבי-ישראלי ויזנח את התירוצים בהם משתמשת ישראל כדי לא להכיר בזכויות הפלסטיניות.
ש: מה הציעה חמאס?
ת: חמאס הסכימה להקמת מדינה פלסטינית בגבולות 1967 שבירתה ירושלים תוך מימוש זכות השיבה. זוהי עמדה ששותפים לה באופן כללי כל הכוחות הפלסטינים וכל הגורמים הערביים והאסלאמיים. עמדה זו היא די והותר ולמעשה מעבירה את הכדור אל המגרש הישראלי ולא אל המגרש הפלסטיני והערבי. לכן אני תמיד אומר לכל הגורמים הזרים שאנו נפגשים עימם, שהבעיה היא לא אצלנו הפלסטינים או הערבים ולא אצל חמאס. הבעיה היא אצל ישראל, ולכן הלחצים צריכים להיות מופעלים עליה.
ש: מה ההבדל בין גבולות 1967 לפתרון שתי המדינות?
ת: פתרון שתי המדינות כולל הכרה בישראל. לנו בחמאס יש עמדה ברורה שהיא אי-הכרה בישראל, שכן המצב הפלסטיני שונה מהמצב הערבי. כאשר מדינות ערב מדברות על תהליך השלום וההסדר, הן מביעות נכונות להכיר בישראל רק לאחר שזו תיסוג מהסנטימטר האחרון מאדמותיהן הכבושות. המצב הפלסטיני שונה. כשנותנים לנו רק הבטחות ללא ערבויות לנסיגה לגבולות 1967 שמהווים חמישית בלבד מהאדמה הפלסטינית - וכבר הוכח שהבטחות אלה כושלות ושקריות - אין לדרוש מהפלסטינים להכיר בישראל בתמורה לכך. זהו עושק של העם הפלסטיני. לכן, אנו מציעים להסכים [למדינה פלסטינית] בגבולות 1967, אך מבלי להכיר בישראל.
כיבוד החלטת הרוב הפלסטיני לגבי הכרה בישראל
ש: דווח שאמרת למדבדב שאם המדינה הפלסטינית העתידית תסכים להכיר בישראל, חמאס תקבל זאת.
ת: העמדה של חמאס ברורה והיא אי-הכרה בישראל, שכן יותר ממחצית העם הפלסטיני שייכים לשטחי 1948, הם נולדו שם או שהוריהם או סביהם נולדו שם. לכן הם שייכים לאדמה הזו והם לא חדשים בה, שזה מקרוב באו. הם גורשו ממנה בכפייה. לא יהיה זה הוגן או צודק שתבוא תנועה פלסטינית כלשהי ותכיר בישראל. מה שאמרתי לנשיא מדבדב זה שכאשר תקום המדינה הפלסטינית ותהיה לה ריבונות אמיתית על אדמתה, אז היא תקיים משאל עם בקרב כל העם הפלסטיני בשטחיה ומחוצה להם (לגבי היחס לישראל). במקרה כזה נכבד את מה שיחליט הרוב הפלסטיני מרצונו החופשי, גם אם זה יהיה בניגוד לעמדת החמאס.
ש: כלומר, אם המדינה הפלסטינית שתקום בגבולות 1967 תכיר בישראל חמאס לא תתנגד לכך?
ת: לא זה מה שאמרתי. אמרתי שכאשר תקום המדינה הפלסטינית שתהיה בעלת ריבונות אמיתית, כשיסתיים הכיבוש על אדמות 1967 והעם הפלסטיני יקבל את זכותו בירושלים ואת זכות השיבה, המדינה הזו תקיים משאל עם בקרב העם הפלסטיני שבתוך ומחוץ [למדינה] ומה שיחליט הרוב הפלסטיני ... [המראיין קוטע את המשך התשובה].
ש: גם אם מדובר בהכרה בישראל?
ת: חמאס תכבד כל החלטה שתתקבל בצורה דמוקרטית אמיתית ע"י הרוב הפלסטיני, גם אם הדבר נוגד את עמדתה והשקפתה.
ש: זה שינוי נוסף בעמדת חמאס: ב-1996 התנגדתם לבחירות וחזרתם בכם; ב-2006 התנגדתם להקמת ממשלת [אחדות] ואז הסכמתם [להשתתף בה].
ת: ישנם שינויים טבעיים בכל תנועה פוליטית. חלק מהעמדות הפוליטיות אינן עקרוניות, במיוחד לאור העובדה שהתנאים גם הם משתנים. אך טבעי הוא שנגיב בצורה חיובית לשינויים אלה. בשנת 1996 ההערכה שלנו היתה שהאינטרס הוא לא להשתתף [בבחירות]. עשר שנים לאחר מכן, ב-2006, היינו לאחר האינתיפאדה השנייה. ישראל הרסה את תהליך אוסלו ע"י 'חומת מגן' ובפלישה לגדה המערבית, בהרס מוסדות הרש"פ או באי-התחייבותה לכל דבר עליו חתמה מול הרש"פ. לאחר מכן היתה מציאות חדשה: חלה התקרבות בין הכוחות הפלסטיניים בנוגע להכרח המאבק למען השגת זכויותינו; והיתה השחיתות ברש"פ שהכבידה על עמנו. העם הפלסטיני החל לדרוש מחמאס למלא תפקיד פוליטי במסגרת הרש"פ לצד תפקידה בהתנגדות, כדי להילחם בשחיתות. לכן סברנו שעלינו להשתתף בבחירות, במיוחד מאחר שאחד המניעים שלנו היה להגן על תוכנית ההתנגדות.
חמאס בראש הדבקים בהתנגדות
ש: האם העמדה ביחס להתנגדות היא טקטית או עקרונית?
ת: ההתנגדות היא דבר אחר. כל עוד יש כיבוש, ההתנגדות היא עיקרון שלא ישתנה.
ש: אבל לא מקיימים אותה [בפועל]?
ת: [ההתנגדות] היא עיקרון ומדיניות מתמשכת. איך מנהלים את ההתנגדות זה עניין אחר. אנו דבקים בהתנגדות אבל מנהלים אותה בהתאם לנסיבות, פעם מסלימים אותה ופעם מרגיעים אותה. לפעמים אתה מרגיע, או עושה הפסקת אש.
ש: באיזו תקופה אנו נמצאים עכשיו?
ת: האופציות שלנו פתוחות. ישנם שני מצבים: רצועת עזה במצב אחד, הגדה המערבית במצב אחר. בעזה אופציית ההתנגדות מבוססת וזוכה לתמיכה מצד כל הכוחות ומצד ממשלתו של האח אסמאעיל הניה. להתנגדות חופש מוחלט להתפתח ולהתחמש, למרות יכולותינו הצנועות לאור המצור על עזה. בשל המצב הקשה והסבל של האנשים בעזה ולאור ההרס והאבידות של העם הפלסטיני במלחמה האחרונה, אך טבעי הוא שכל הנהגה רציונאלית תנהל את ההתנגדות בצורה ריאלית המתחשבת בתנאים הפלסטיניים. זו הדרך בה אנו מנהלים את ההתנגדות. בעזה האופציה פתוחה. אין הסכם להפסקת אש. נכון, יש מצב של רגיעה אבל אין התחייבות לשום דבר.
ש: אבל חמאס לוחצת על הג'יהאד האסלאמי להפסיק את ירי הטילים?
ת: לא. ברצועת עזה יש הסכמה ודיאלוג בין כל הפלגים הפלסטיניים כדי להשיג הבנה בדבר ניהול ההתנגדות.
ש: איך?
ת: על בסיס הדבקות בתוכנית ההתנגדות וההגנה על עמנו והמאבק בכיבוש ... אנו מנהלים את ההתנגדות באופן שמעצים את תוצאותיה, תוך התחשבות בתנאים ברצועת עזה ובאופן שימנע מישראל כל עילה לפתוח במלחמה על רצועת עזה ... איש אינו מתחרה בחמאס, העומדת בראש הדבקים בהתנגדות. לפני מלחמת עזה האחרונה, היה מי שהאשים אותנו בוויתור על ההתנגדות, אבל האנשים הופתעו מכך שחמאס היתה ערוכה, ניהלה את ההגנה על הרצועה ועמדה איתן עם שאר הפלגים הפלסטיניים ועם עמנו בצורה פנטסטית נוכח מאגרי הנשק הישראליים. היא החזיקה מעמד שלושה שבועות הודות לאללה, לעמנו ולעמדת האומה הערבית והאסלאמית ובני החורין בעולם.
ש: נטען שהאופן בו מנהלת חמאס את ההתנגדות בעזה אינו שונה מהדרך בה מנהלת הרש"פ את ההתנגדות בגדה.
ת: זה שונה לחלוטין. ההתנגדות בגדה נחשבת לפשע והיא נרדפת, הנשק שלה נרדף, אנשיה נרדפים, נעצרים ומעונים. מנהיגי הרש"פ בגדמ"ע אומרים: לא להתנגדות, לא לפעילות הצבאית.
ש: [גם] ממשלת [אסמאעיל] הניה עצרה כמה מאלה ששיגרו טילים מעזה.
ת: לא, לא עצרנו איש מקרב הפלגים האחרים בשל שיגור טילים ואיש לא נעצר על מעורבותו במאבק.
ש: המצע של חמאס כולל הסכמה למדינה בגבולות 1967?
ת: התנועה חתמה על מסמכים פלסטיניים הכוללים את זה, כמו מסמך ההסכמה הלאומית משנת 2006.
אחמד יאסין העלה את רעיון גבולות 1967
ש: זה חדש?
ת: כן, אבל השיח' השהיד אחמד יאסין העלה את הרעיון של [מדינה ב]גבולות 1967 עוד בתחילת שנות ה-90'. חמאס ברורה, מחויבת ודבקה בעקרונות, במיוחד אלה הנוגעים לזכויות הלאומיות ולהתנגדות. חמאס מתפתחת בכל הנוגע למדיניות ולעמדות המדיניות, אבל במסגרת העקרונות הלאומיים הבסיסיים של העם הפלסטיני.
ש: אם כך, חלו שלוש התפתחויות בעמדה המדינית של חמאס: הסכמה למדינה בגבולות 1967, שביתת נשק ארוכת טווח ואי-הכשלת יוזמת השלום הערבית.
ת: נכון. קח לדוגמה את היוזמה הערבית: מההתחלה אמרנו שיש לנו הסתייגויות והתנגדות עקרונית לכמה נושאים ביוזמה, העיקרי שבהם הוא ההכרה בישראל והנורמליזציה איתה. אבל אמרנו שלמרות עמדה זו, לא נכשיל את המהלך הערבי כי איננו רוצים ליצור משבר בינינו ובין הערבים. זה חלק מהערכת העמדה המדינית הנבונה והבשלה, מבלי לוותר על העקרונות. הסכסוך האמיתי הוא בינינו לבין האויב הציוני ולא בינינו לבין הערבים, גם אם יש לנו חילוקי דעות מדיניים בהקשר הפלסטיני או הערבי.
בפועל, שמונה שנים לאחר פרסום היוזמה הערבית בפסגת בירות ב-2002, הוכח כי מי שהרס אותה והרג אותה באיבה ועדיין מתעלם ממנה, היא ישראל. כלומר הבעיה אינה אצלנו אלא אצל האויב.
ש: הפרגמאטיות של חמאס יצרה ואקום והופיעו תאים קיצוניים. האם ישנם תאי אל-קאעידה בעזה?
ת: לא, יש כמה רעיונות קיצוניים אבל אין נוכחות של אל-קאעידה.
ש: בכירים בממשלת הניה הציגו מדיניות ופעילות המעידות שהתנועה כאילו רוצה להקים אמירות אסלאמית.
ת: זה איננו נכון. זהו חלק מהפניית האשמה כלפי חמאס, הסתה נגדה והטלת האחריות להיעדר הפיוס עליה. בראש סדר העדיפויות של חמאס ניצבים שחרור המולדת, השבת הזכויות, סילוק הכיבוש והגשמת התוכנית הלאומית, עם שאר הפלגים הפלסטיניים. אופי השלטון הוא עניין שיידון לאחר השחרור ובהתאם להסכמת רוב הפלסטינים. פנינו למשחק הדמוקרטי במסגרת הבחירות ולאחר השחרור נפנה למשחק הדמוקרטי ולבחירתו של עמנו בנוגע לאופי המשטר.
איננו חותרים להקמת אמירות אסלאמית ברצועה
ש: יש פעילות סלפית בעזה?
ת: הממשלה בעזה איננה מאלצת את האנשים להתחייב [לקו] דתי מסוים. לכל האנשים יש חופש להחזיק במחשבותיהם ובדעותיהם. כמו כל הממשלות, יש לנו חוקים כלליים הנוגעים למוסר ולדרך ההתנהגות בחברה, כמו בכל המדינות הדתיות והחילוניות ... זה לא מתבסס על [שאיפתנו] להקים אמירות אסלאמית או לכפות את אמונתנו על האנשים. איננו עושים זאת.
אין בר דעת בעולם הסבור שחמאס רוצה לשלוט שלטון יחיד בעזה ורואה בעזה את האמירות שלה. עזה היא חלק מהמולדת, היא לא מנותקת משאר פלסטין. העם הפלסטיני בעזה הוא חלק מכלל העם הפלסטיני. לכן אנו מתעקשים על הפיוס הפלסטיני כדי שעזה והגדה יהיו יחידה אחת ... [אף כי] יש אחרים שאולי שבעי רצון מהפילוג הזה בין עזה לבין הגדה.
ש: הכוונה היא לישראל או לגורמים פלסטיניים?
ת: ודאי שלישראל יש אינטרס, אך אני חושש שיש גורמים פלסטיניים וערביים שאולי אומרים לעצמם: שעזה תישאר מבודדת ונצור עליה עד שתיכנע, ועכשיו נתפנה לעשות הסדר מדיני בגדה המערבית.
תנאי הקוורטט לחלוטין לא מקובלים
ש: בטרם נדבר על הפיוס, האם הנשיא מדבדב הבטיח לך להעביר את תוכן פגישתכם אל הנשיא אובמה?
ת: הייתי ברור עימו. הודיתי לו על עמדתו ביחס לפגישה. אמרתי לו שמספר גורמים בינ"ל ואירופאים נפגשים עימנו, חלקם בחשאי, חלקם בגלוי, חלקם בדרכים עקיפות, ושהאמריקאים עצמם מקיימים איתנו מגעים עקיפים. הנשיא הרוסי צחק ואמר: אינני עושה זאת בחשאי אלא באופן ברור. אעדכן את האמריקאים על תוכן [הפגישה] כדי שידעו מהי העמדה האמיתית של חמאס.
ש: האם חמאס מוכנה [לנהל] דיאלוג עם הממשל האמריקאי?
ת: אנו מוכנים [לנהל] דיאלוג ישיר עם כל המדינות פרט לישראל, אבל בלי תנאים מוקדמים, כדי למלא את חובת ההגנה על זכויות העם הפלסטיני ועניינו הצודק ולהרוויח תמיכה בינ"ל בעבורו.
ש: האם יש חדש במגעים עם האירופאים?
ת: אין שינוי מהותי, אבל התחלנו לחוש בשני דברים: הראשון, שהמצור על עזה החל לאבד את ההצדקות המדיניות שלו והפך לנטל מוסרי על הקהילה הבינ"ל. השני הוא, [שהאירופאים], שעדיין דורשים מאיתנו לקבל את תנאי הקוורטט, החלו להבין כנראה שתנאים אלה מגבילים אותם יותר מאשר אותנו.
ש: אבל הם דיברו על תנאים מרוככים של עקרונות הקוורטט.
ת: חלקם דיבר על ניסוחים מרוככים וסברו שזה אולי יסיע לנו להיענות לתנאי הקוורטט, שאולי נסבול אותם בשפה מרוככת. תשובתנו הברורה היתה – 'לא טוטאלי'.
ש: מדוע?
ת: אנו מסרבים לקבל את העיקרון של תנאים מוקדמים. לא הגיוני שתציב בפני תנאים רק כדי לדבר איתי. [מי שדורש זאת] מפחית מהאנושיות שלי [וחושב] שאיני שווה לו, כאילו יש מעמדות ודרגות בין בני האדם. זהו זלזול בערכו של האחר, דבר שאיננו מקבלים. הכבוד האנושי שלנו והלאומיות מחייבים אותנו שלא להיכנע לתנאים מוקדמים רק כדי שהאחר ידבר איתנו, ולא משנה מהו מעמדו של האחר.
עקרונית, הדיאלוג ראוי להתקיים ללא תנאים. אז איפה כן יש תנאים? כאשר שני צדדים רוצים להסכים [על דבר מה], אזי כל צד מציב את תנאיו ודרישותיו, והדבר שעליו הם מסכימים הוא בסיס ההסכם.
האשמים בהכשלת הפיוס: ארה"ב, מצרים והרש"פ
ש: מהם המכשולים [המונעים] את השלמת הפיוס הפלסטיני?
ת: ישנם ארבעה מכשולים. הראשון הוא וטו אמריקאי ש(השליח האמריקאי למזה"ת ג'ורג') מיטשל הודיע עליו למצרים ולנשיאות הרש"פ, ולפיו על החמאס להיכנע לתנאי הקוורטט כתנאי לפיוס, ולא - ייפסק הסיוע לרש"פ. השני הוא שהפיוס היום אינו מונח עוד על השולחן משום שהממשל האמריקאי נותן כעת עדיפות לחידוש שיחות הקרבה או המו"מ העקיף. אולי האמריקאים חושבים שהפלסטיני המנהל את המו"מ ללא הפיוס עדיף מבחינתם, כיוון שהוא יהיה חלש יותר ויהיה קל לבודדו ולגרום לו לציית, במיוחד לאור ההחמרה [בעמדות] של הצד הישראלי בהנהגת נתניהו.
המכשול השלישי, בכנות, הוא העקשנות המצרית שלא להתייחס לשינויים ולהערות העקרוניים וההגיוניים של חמאס, שנועדו להתאים את מסמך הפיוס למה שהסכמנו עליו בסבבי הדיאלוג ... כך שיכיל סעיפים שהיו מצויים בטיוטות של הדיאלוג. המדובר בעיקר בכל הנוגע לשותפות שלנו בהחלטות הבסיסיות כחלק מן ההנהגה הזמנית של אש"ף עד שהוא ייבנה מחדש; שותפות בהחלטות הביטחוניות באמצעות הוועדה הביטחונית העליונה; ושותפות בפיקוח על הבחירות העתידיות. אלה הם עניינים עקרוניים ואנו חושבים שהעמדה המצרית הדוחה אותם אינה מוצדקת ואינה מקובלת.
המכשול הרביעי הוא העמדה של האחים ברש"פ ובתנועת הפת"ח בגדה, שנראים שבעי רצון מהעמדה המצרית, מהווטו האמריקאי וממתן העדיפות לחידוש המו"מ ואינם עושים את הדרוש מהם כדי להשלים את הפיוס...
ש: האם אתה אומר שהיו"ר מחמוד עבאס, הרש"פ ופת"ח שבעי רצון מהפילוג?
ת: נראה שהם שבעי רצון מהמצב הנוכחי, כאילו הם סומכים על כך שהמשך [הפעלת] הלחצים על חמאס תאלץ אותה לסגת, במקום ללכת איתה לפיוס אמיתי המבוסס על שותפות אמיתית בעניינים הבסיסיים.
ש: אבל אמרת שישראל מרוויחה מהפילוג ומי שנפגע הוא העם הפלסטיני. מדוע אינכם מפגינים גמישות מרבית כדי להגיע לאחדות פלסטינית?
ת: למען האינטרס הלאומי והאחדות הפלסטינית אין מנוס מהפגנת גמישות [ועשיית] ויתורים. חמאס עשתה ויתורים רבים [והפגינה] גמישות רבה כדי לקרב עמדות ולאפשר את הפיוס. אך להכניס שינויים למסמך הפיוס ברגע האחרון, בניגוד למה שהסכמנו עליו בסבבי הדיאלוג הקודמים, ואז לבקש מחמאס להיכנע לכך – זו איננה דרישה לגמישות מצד החמאס, אלא זה חלק מניסיון להכניעה [ולכפות עליה] פיוס מקפח ולא אמיתי.
ש: מדוע אינכם הולכים לבחירות חדשות כדי שהרחוב יחליט?
ת: אנו מוכנים לכך, אך קודם כל אין מנוס מפיוס שבעקבותיו ייווצרו תנאים טבעיים בשטח לאחר הפילוג המר הזה. [נחוצים תנאים] שיאפשרו קיום בחירות אמיתיות שייתנו הזדמנויות שוות, תוך מתן ערבות לבחירות הוגנות. כל עוד מסמך הפיוס לא מתוקן כך שיישקף את מה שהסכמנו עליו לאורך סבבי הדיאלוג, יהיה הפיוס פורמאלי [בלבד]. שכן, מה המשמעות לכינויו של דבר מה בשם 'פיוס' בלי שתהיה שותפות בהחלטה הפוליטית והביטחונית ובפיקוח על הבחירות? מה יישאר מן הפיוס הזה? זה מעלה סימני שאלה גדולים באשר לכוונות של הצד השני בפיוס כזה.
אם הפיוס הוא מילת הקוד להרחקת חמאס מהשלטון... אין סיבה לקרוא לו פיוס. כדאי שהאג'נדה הזאת תוצג בבהירות ושייאמר בבירור: [אנו] מסרבים [לקבל את] חמאס ועליה לבחור אחד מהשניים: או להיכנע לתנאי הקוורטט ולאותה התוכנית שמחמוד עבאס מאמץ, אם היא רוצה להשתתף בהחלטה הפוליטית; או לצאת מהמשחק הפוליטי לחלוטין. שיקראו לדברים בשמם אך שלא יגידו שזהו פיוס.
ש: אם כך, זהו מאבק על השלטון ולא חילוקי דעות על מילים. האם העניין יסתיים אם יחתמו על מסמך הפיוס לאחר קבלת השינויים [שחמאס דורשת]?
ת: איננו נאבקים עם איש על השלטון. מי שהעלה אותנו [לשלטון] הוא העם שלנו באמצעות הקלפיות. האחרים הם אלה שמנסים להרחיק אותנו לאחר שפעלו בניגוד לתוצאות הבחירות. יש לנו ניסיון מר שמעורר ספקות רבים. לא משנה מהם הניסוחים – בסופו של דבר לצד השני יש אג'נדה ברורה, והיא הניסיון להרחיק את חמאס [מהשלטון]. הראיה לכך היא שמאז שחמאס עלתה [לשלטון] בבחירות בשנת 2006, היא הייתה נתונה תחת מצור והעם נענש. הם [הרש"פ] פעלו כדי לבודד אותה ולעצור את [הגעת] הכספים אליה. לאחר מכן ישראל פתחה במלחמה נגדנו. כל זה אישר את הספקות שלנו שהאג'נדה שלהם לא השתנתה, אך למען האינטרס של עמנו ובשל היותנו משוכנעים בחשיבות הצורך בפיוס, התעקשנו להיכנס לתוכנית הפיוס, וזאת למרות הפחדים והספקות שיש לנו בנוגע לכוונותיו והתנהגותו של הצד השני.
ש: האם כל חברי הנהגת התנועה מסכימים על כך? הרי היו הצהרות אחרות של מחמוד אל-זהאר.
ת: יש לנו בתוך התנועה מגוון של דעות ואמונות, אך בסופו של דבר העמדה של התנועה היא אחת. ישנם גורמים המנסים לשחק על העניין הישן והתקליט השחוק של הפנים [חמאס-עזה] והחוץ [חמאס-דמשק], ועל העניין של הוותרן והנוקשה. יש כאלה שעסקו בו במשך עשרים שנה ושבו בידיים ריקות, משום שהכוח של חמאס כתנועה ושל הנהגתה מבוסס הרבה יותר ממה שהאחרים מדמים לעצמם.
חזית ההתנגדות אינה תחליף לאש"ף
ש: האם [הרעיון] של הרכבת חזית של כוחות הסירוב עדיין מונח [על השולחן]? האם היא תחליף לאש"ף?
ת: יצירת הנהגה לכוחות ההתנגדות היא דבר שמונח [על השולחן] ועדיין נמצא בבדיקה ודיונים, אך זהו אינו תחליף לאש"ף. איננו רוצים להיאבק על מקור הסמכות הפלסטיני משום שזה יגביר את הפילוג בזירה הפלסטינית. המצב הטבעי הוא לבנות מחדש את אש"ף כך שכולם יצטרפו אליו, כדי שיהווה מקור סמכות של העם הפלסטיני כולו. הצד השני עדיין מסרב לכך למרות ההסכמים הקודמים בינינו בעניין זה שבאו בזה אחר זה מאז 2005 (הסכם קהיר). עד שאש"ף ייבנה מחדש, אנו פועלים לפיתוח העבודה [המשותפת] בין כוחות ההתנגדות, כדי לחזק את תוכנית ההתנגדות ולהשיב את הכבוד לזכות השיבה ולתפקידה של הפזורה הפלסטינית כשותפה בהחלטה ובמאבק הלאומי הפלסטיני.
ש: כיצד אתה מעריך את חזית הסירוב הכוללת את סוריה, איראן, חזבאללה, חמאס ושאר הפלגים הפלסטיניים? האם היא מלוכדת?
ת: היא מלוכדת ומוסיפה להתלכד ולצבור כוח בזכות אללה. המעמד הפוליטי שלה מתחזק ומתקדם ברמה האזורית והבינ"ל. היא לא הצליחה ליצור מאזן כוחות מול ישראל, משום שישראל ממשיכה להחזיק בעליונות צבאית לאור התמיכה הבלתי מוגבלת מהממשל האמריקאי ומדינות המערב, אך היא הצליחה ליצור מציאות שבה ישראל אינה יכולה להכריע במערכות שלה מול הגורמים האלה, או לנצח בהן."