כותב כוויתי: יש לנו מה ללמוד מדו"ח זכויות אדם
ב-18 במרץ 2010 פרסם ד"ר עלאא אל-דין אל-פראריג'י, חבר האגודה הבינלאומית לאיכות הטיפול הרפואי בכווית, מאמר ביומון אל-סיאסה[1], בו הוא קורא לממשלות ערב להגיב ביישוב הדעת, בענייניות ובמקצועיות לדו"חות זרים על מצב זכויות אדם ולהפיק תועלת מדוחות אלה לקידום זכויות האדם בארצותיהן.
להלן תרגום קטעים מהמאמר:
"אני מקווה שניפטר מהרגישות המוגזמת [שלנו] כלפי הדו"חות הזרים ובמיוחד האמריקאיים ושנתייחס לדעה האחרת בהיגיון.
הדו"ח של משרד החוץ האמריקאי השנתי על זכויות אדם אינו סוף הדרך או פסק דין שיש לבצע. מאמצים רבים הושקעו בהכנתו ובפרסומו ... והוא עוסק במצב זכויות האדם ברוב מדינות העולם: זכויות האישה, זכויות הילד, פגיעה בחירויות, אפליה בין בני אדם [ועוד]. בדו"ח זה, כמו בכל עשייה אנושית אחרת, עלולות ליפול טעויות [ולכן] אין להתייחס אליו בהכרח כאל פסק דין סופי.
דו"ח זה מעורר את תשומת הלב של העמים, הממשלות והרשויות במדינות העולם להיבטים השונים של זכויות אדם, והוא אינו בהכרח כתב אישום או תביעה משפטית ... פרסום הדו"ח בשקיפות מלאה דרך אמצעי התקשורת ובאינטרנט בשפות שונות אין בכוונתו, כמובן, להסית את העמים נגד ממשלותיהם. להבנתי, מטרתו לנסות לאפיין את מצב זכויות אדם ברחבי העולם באופן בלתי תלוי וחסר פניות ובשיטה מדעית. פרסום דו"ח שנתי חשוב זה גורר אחריו תגובות משולהבות וחפוזות מדי, שבמקרים רבים הן בלתי נבונות ונעדרות מקצועיות, ענייניות ודיפלומטיה הדרושים במצבים מעין אלה. תגובות אלה 'בלתי בריאות' הן בסגנונן והן בתוכנן [וזאת] למרות שדוחות בינלאומיים רבים מציגים בשקיפות את המספרים והאינדיקציות למצב השורר במדינות שונות בעולם. מספרים ואינדיקציות אלה חושפים, [למשל, מיהן] המדינות המוציאות על חימוש פי כמה מהוצאותיהן על בריאות וחינוך; [או מיהן] המדינות הסובלות מבעיות אקולוגיות ובריאותיות ...
לדו"חות בינלאומיים מעין אלה, שכיום, בעידן הידע והשקיפות המוחלטת, הפכו נגישים לציבור, יש להתייחס בהגיון בטרם מתלהטים ... [התלהטות] היא דרך הנעדרת תבונה ודיפלומטיה, החושפת את השטחיות המבישה של אלה המזדרזים לענות כפצצת רקטה ובקנאות על דוחות אלה. אלה הם [דפוסי] התנהגות בלתי בריאים.
מי שעוקב אחר התגובות לדו"ח האחרון של משרד החוץ האמריקאי על מצב זכויות אדם בעולם לשנת 2009, אינו יכול להסתיר את הפתעתו ואת רגשי הבושה שלו משתי סיבות, האחת: התגובה החפוזה של קבוצת בכירים בכמה מדינות שאפשר ובאה טרם קריאת הדו"ח או הבנתו; השניה: הרטוריקה החריפה והמתלהמת כלפי דו"ח זה, שברובה באה מפי בכירים [בממשלה] שאינם מומחים [בנושא ושעושים זאת] ברשלנות. שני הדברים מעוררים פליאה, צער ובושה בעת ובעונה אחת. ההיגיון אומר שהמומחים יקראו קודם כל את הדו"חות ולאחר מכן יבחנו בקפידה את האינפורמציה שבהם - יתכן והיא נכונה, יתכן שלא - ולאחר מכן ינסו להפיק תועלת מדוחות אלה או מחלקם כדי לשפר את מצב זכויות האדם בתחומים השונים. ללא ספק, בדוחות אלה, בין אם אמריקאיים ובין אם בינלאומיים, יש הרבה מן החיוב ונקודות שראוי שהמומחים ישימו לב אליהם וילמדו אותם, ובפרט את תחום הקשר בין [שירותי] בריאות לזכויות אדם ...
יש להניח בצד את הרגשות הנסתרים שלנו ואת תסביך הרגישות המופרזת שלנו כלפי דו"חות משרד החוץ, ובעיקר האמריקאי, ונתייחס לדעה של האחר בתבונה, בהגיון ובלמדנות במקום בלהיטות ובאמוציה, שבגינן הפסדנו מערכות רבות. הבה ונקרא היטב את הדו"חות לפני שניתן דרור ללשוננו ונטיל דופי, נגנה ונאיים ... הבה וניתן הזדמנות לשכל הערבי לקרוא דוחות מעין אלה בהתעמקות הדרושה וניתן הזדמנות למומחים באמנות, בהסכמים ובקשרים בינלאומיים, [ולמומחים] בעקרונות זכויות אדם [ושירותי] בריאות ללמוד דוחות כאלה בטרם ... נתקוף את הדו"חות הבינלאומיים, נקלל את מי שהכין אותם והפיצם ברבים. זאת במקום לחפש עלי תאנה ... לצורך כיסוי חולשותינו בתחום כיבוד זכויות אדם ובראשם הזכות לטיפול רפואי ...".