רצח נשים על רקע חילול כבוד המשפחה בחברה הפלסטינית
הקדמה המאפיינת את החברה הפלסטינית לא הכחידה את התופעה של רצח נשים על רקע "חילול כבוד המשפחה". מסמך זה עוסק בתיאור התופעה והדגמתה ובדיון הציבורי אודותיה.
הנתונים על היקף מקרי הרצח על רקע "חילול כבוד המשפחה" אינם ידועים במדויק משום שלא כל המקרים מדווחים לשלטונות. לדברי נציגת פורום המוסדות הפלסטיניים הבלתי ממשלתיים, למיא שלאלדה, נרצחו בשנת 2009 בגדמ"ע ובעזה 11 נשים. לפי נתוני הרשות העצמאית לזכויות האדם נרצחו ב-2009 13 נשים.[1]
אנשי משפט דוגמת זיאד ת'אבת, נשיא בית משפט בעזה, מסרו כי מאז נטלה חמאס אחריות על מערכת המשפט בעזה שעליה השתלטה לאחר ההפיכה, מקרים רבים של רצח כבוד אינם מגיעים לבתי המשפט. [2]
דוגמאות לתופעה
הסיפורים הבאים יתארו כמה מקרי רצח בשם חילול כבוד המשפחה: "את נג'לאא ע, גרושה בת 24, חנק אחיה הידוע בקנאותו, כאשר התארחה ולנה אצלו... נג'לאא עבדה כפקידה באחד מבתי העסק בעזה ונעדרה מן הבית שעות רבות, דבר שעורר סיפורים רבים אודותיה. אחיה המכונה 'השיח' לא יכול היה לשאת זאת. המשטרה שחשפה את המקרה עצרה אותו לחקירה. לאחר מכן התנהלו שיחות משפחתיות שבמהלכן לחשו באוזנו של בכיר במשטרה כי העניין הוא משפחתי וצריך לחנך את הבחורה. אחר כך נתנו לבכיר ההוא מתנה – אחי הנרצחת שעבד בבניין ריצף עבורו
במקרה אחר רצח אב את בתו, אחלאם, משום שלטענתו היא נהגה ללון בבתיהם של בחורים "עובדת סוציאלית שעקבה אחר מצבה של אחלאם וביקשה להישאר בעילום שם מסרה כי אחלאם התלוננה בפניה על קשיחותה של משפחתה ועל פחדה מאביה, משום שהטרידה מינית." לאחר הרצח סיפר האב: "אמרתי לה שאנו הולכים לאכול שוארמה. הסעתי אותה במכונית, אכלנו שוארמה והשמעתי לה שירים שהיא אוהבת. היא לא חשדה בי. כשהתרחקנו מעט וביקשתי ממנה לרדת היא היססה. משראתה את הסכין בידי שאלה: 'אבא, מדוע אתה רוצה לרצוח אותי?'... האב ניצל את החוק המקל את עונשו במקרה כזה ויצא מן הכלא כדי ליהנות ממנעמי החיים, שוכח את שאלת בתו 'מדוע אתה רוצה לרצוח אותי?".[4]
במקרה אחר חנקה אם למוות את בתה הנערה - שנאנסה על-ידי דודה בהיותה ילדה - כדי לטהר את הקלון, בשעה שהדוד הפושע נותר חופשי. באירוע נוסף רצח צעיר את אחותו הרווקה לאחר שראה את בטנה מתנפחת וחשד כי קיימה יחסי מין. לאחר מכן התברר כי הייתה בתולה והבטן התנפחה בשל מחלה.[5]
חמאדה, המרצה עונש מאסר על רצח אחותו, לא הביע חרטה על מעשהו ואף לא התעניין בדו"ח הפתולוג, שייקבע אם אחותו הייתה בתולה. וכך סיפר: "הסגרתי את עצמי למשטרה ולא אכפת לי שאשפט אפילו למאסר עולם שהרי אני מאמין במה שעשיתי." אחיו של חמאדה נתן לו גיבוי: "לא ידעתי שירצח אותה, אך לאחר שעשה זאת אינני כועס עליו. איש מאתנו אינו כועס עליו. זו תוצאה טבעית של מעשיה שהיו ידועים לכל תושבי השכונה."[6]
באחת הסדנאות שהתקיימו בח'אן יונס ועסקו בתפקידה של התקשורת בסיקור רצח על רקע מה שמכנים חילול כבוד המשפחה בהשתתפות 60 נשים, התברר שכל הנשים שנכחו האמינו שדינה של אישה חוטאת הוא מוות. אחת הנשים שלבשה לבוש מסורתי שדרכו אפשר לראות רק חלק מן הגבה שלה ואחת מעיניה, אמרה: "היא ראויה לכך... שתמות... היא צריכה לשמש לקח לאחרות." כאשר שאלו אותן "האם הגבר לא צריך להיענש" הן השיבו לאחר שתיקה קצרה "אין דבר, הוא גבר". [7]
רוב הנשים נרצחות ללא בסיס עובדתי
במרבית המקרים נרצחות נשים לא משום שהוכח שהן עברו על כללי המוסר הנהוג בחברה הערבית, אלא רק משום שמשפחותיהן סברו כי התנהגותה של האישה אינה עולה בקנה אחד עם אמות המוסר ועם המנהגים המקובלים. לעתים די בשמועות על כך ששוחחה עם גבר כדי לחרוץ את גורלה. במקרים אחרים משמש המושג רצח על רקע "כבוד המשפחה" אמתלה לגברים לרצוח נשים על רקע סכסוך, יריבות או שנאה אישית.
סמיה חביב, פסיכולוגית במרכז הפלסטיני לדמוקרטיה ולפתרון סכסוכים הסבירה: "לעתים ייתכן שמדובר בענייני ירושה ... לעתים ביצע האב בבתו מעשה מגונה ואז הוא רוצח אותה על רקע מה שנקרא [חילול] כבוד המשפחה, כדי לחפות על פשעו... האישה היא החוליה החלשה. היא תמיד אשמה אפילו אם נאנסה [...] נושא הכבוד רגיש מאוד - המשפחות לא זועקות, אי אפשר להגיע אליהן..."[8]
מנהלת מחלקת המחקר ההלכתי בלשכת ראש השופטים השרעיים, נג'אח עמר, אמרה: "רצח אישה על רקע [חילול] כבוד המשפחה הוא מן המורשות החברתיות שמקורן בתקופת הג'אהיליה. הוא השתרש בשכלה ובמצפונה של החברה לפני תקופות ארוכות מאוד, ולא צפוי שייעלם במהרה מתרבותה באמצעות קמפיין בן שנה, שנתיים, שלוש או עשור. נדרשת פעילות מהירה ומאומצת שתימשך עשורים רבים. השינוי החברתי הוא איטי מאוד - קל וחומר שינוי [בנושא] שכל האנשים סבורים שהוא חלק מהוראות הדת, אף שבפועל הוא אינו קשור לדת כלל. נדרש זמן ממושך לתיקון הקונספציה [ונדרש] זמן נוסף לשנותה ולהסירה מן השכל והמצפון, אך חשוב שלא יימאס לנו, שלא נתייאש ושלא ייפסקו מסעות ההתנגדות לתופעה השלילית הזאת הגורמת עוול[...] השינוי יתבצע בסופו של דבר, אך אנו יודעים שעד אז יהיו קורבנות רבים."[9]
הענישה הקלה מעודדת אלימות נגד נשים
אישי דת, משפטנים, אנשי תקשורת, פוליטיקאים ואנשי מקצוע בתחומי חברה הביעו מורת רוח מן החוק הקיים שקבע כי יש נסיבות שבהן צריך להקל בעונשו של הרוצח. מצטפא אבראהים, פעיל זכויות אדם בעזה, טען כי הקלות שבה מתייחסת מערכת המשפט לנושא והוצאת גזרי דין קלים על הנאשמים על פשעים אלה, מגבירים מקרי רצח נשים ברש"פ, מבלי שהדבר יותיר את רישומו על הבכירים ועל הרשות המשפטית.
יועץ משפטי במשרד הפנים של ממשל החמאס בעזה, עאהד אבו סיף, מסר כי "גזרי הדין במשפטים של רצח [על רקע חילול] כבוד [המשפחה] נעים בין שישה חודשים ל- 3 שנים בלבד. השופט מתחשב במנהגים ובמסורת, באופייה של החברה ובמצבו הנפשי של הנאשם..." עורך הדין נאצר אל-דין מהנא אמר: "יש מקרים בהם גוזר בית המשפט על המורשע מאסר על תנאי או מסתפק בתקופת המעצר, אם השתכנע בעניין המניעים שהביאו לביצוע הפשע."[10]
חבר בהרכב בית המשפט ההלכתי לערעורים בעזה, סעיד אבו אל-ג'בין, ציין: "אין להקל בעונשו של מי שתכנן לרצוח את האישה ... המדינה היא שצריכה לשפוט את הנואף ואת הנואפת. ברוב הפשעים החברתיים הקורים היום אין אלמנט של הפתעה או סערת רגשות, אלא בני האדם מתבססים על שמועות. אפילו אם האישה מודה [במעשה], אין לגבר זכות להענישה. יש לאפשר לגורם המוסמך ליישם את החוק ולהגדיר את אופי העונש. אסור שמישהו ייקח את החוק לידיים, משום שיכול להיות שהנואפת הייתה מלכתחילה בתולה."[11]
לדברי עורך הדין אשרף ג'בר, "החברה אינה מבינה היטב את החוק. יש הרוצחים נערה רק משום דיברה עם עמית בטלפון או משום שהלכה עם גבר זר. הם סבורים כי החוק סלחני לגביהם וכי הם אינם צריכים לתת את הדין משום שרצחו על רקע [חילול] כבוד [המשפחה]. זוהי אי הבנה של החוק ובפרט של סעיף 340 אשר רבים מפרשים אותו כמתן היתר לרצוח בלא קשר לסיבות, בטענה שהרקע [לרצח] הוא [חילול] כבוד [המשפחה]."[12]
היבט אחר של הנושא הוא ההפליה בין גברים לנשים. נשיא בית המשפט לערעורים שרעיים, ד"ר חסן אל-ג'וג'ו מתח ביקורת על חוק העונשין הפלסטיני החל בשטחי הרש"פ, אשר מקל את עונשו של הבעל אם רצח את אשתו על רקע כבוד המשפחה, אך אינו מקל את עונשה של האישה אם עשתה אותו מעשה.[13]
ראשי הרש"פ תומכים בשינוי החוק
מרכזיותו של הנושא הביאה לכך שגם ראשי הרש"פ לא יכלו להתעלם ממנו. ראש הממשלה הפלסטיני, סלאם פיאד', אמר כי "הרש"פ הצליחה לשים קץ למצב התוהו ובוהו והאנדרלמוסיה, לבנות מחדש את המוסדות הביטחוניים ולקבע את יכולתה להחיל את ריבונות החוק ולאכוף את הסדר הציבורי. הישגים אלה הפחיתו במידת מה את תופעות האלימות והפשעים שנשים חשופות אליהם כולל מה שמכונה רצח על רקע [חילול] כבוד [המשפחה]. דרך ארוכה לפנינו עד לחיסול תופעות האלימות נגד נשים, כיבוד חייהן, מעמדן וצדקתן על-ידי קיבוע מלא של זכויותיהן."[14]
היועץ המשפטי של נשיא הרש"פ, ד"ר עדנאן אבו עמר, ניסה להרגיע את ארגוני הנשים וזכויות אדם: הוא הסביר כי עפ"י הנחיות הנשיא מתבצעת עבודה לשינויי חקיקה כך שניתן יהיה להגן על הנשים מרצח על רקע [חילול] כבוד [המשפחה] ולהתייחס לפושע כאל רוצח."
חברת המועצה המחוקקת מטעם פת"ח, ד"ר נג'את אבו בכר אמרה כי המועצה המחוקקת נושאת באחריות לעלייה במספר מעשי הרצח של נשים על רקע מה שמכונה חילול כבוד המשפחה. היא הביעה תקווה להיות ראש ועדת החוקה במועצה המחוקקת או חברה בוועדה כדי לשנות את החוק ואת התקנות ולהתאימם למציאות. [15]
בכתבת תחקיר של העיתונאית אסמאא' אל-ר'ול, שבעצמה הוטרדה ע"י משמרות הצניעות בעזה, כתבה: "למעלה מעשור מנסים ארגוני הנשים ללחוץ למען שינוי חוק העונשין מספר 74 לשנת 1936 ולקבוע סעיפים מיוחדים לנושא האלימות במשפחה שנשים רבות נופלות קרבן לה ולהבטיח שוויון בינן לבין הגברים כפי שקבע חוק היסוד הפלסטיני. בשנת 2004 אישרה המועצה המחוקקת בקריאה ראשונה הצעת תיקון לחוק העונשין שתנועת הנשים סברה שהיא עושה צדק עם האישה, אלא שמגזרים נרחבים בחברה התנגדו להצעה וראו בה 'הפרת איזון של המנהגים בחברה'. לאחר הבחירות למועצה המחוקקת בשנת 2006 תלו ארגוני הנשים תקוות רבות שהחוק [המתוקן יתקבל] ויבוצע, אולם הפילוג [בין פת"ח לבין חמאס ובעקבותיו] אי התכנסות המועצה המחוקקת מנעו [את תיקון החוק].[16]
התייחסות אנשי הדת
אנשי דת שנדרשו לנושא הדגישו שהדת האסלאמית מחייבת העמדה לדין של נשים "שזנו", אך לאיש אין זכות לקחת את החוק לידיים ולרצוח נשים הנחשדות בחילול כבוד המשפחה. דובר משרד הפנים בממשל חמאס בעזה, איהאב אל-ר'צין, אמר כי גם משתפי פעולה עם ישראל צריכים לבוא למשפט ואין לאיש זכות לרוצחם.
נשיא בית המשפט לערעורים שרעיים, ד"ר חסן אל-ג'וג'ו, אמר כי על המשפחה "לנהוג במתינות ולאמץ חינוך מונע, קרי מעקב אחר הבנים והבנות, לשאול לפשר איחוריהם ולעקוב אחר התנהגויות שגויות."[17]
אינטלקטואל אסלאמי, סעיד דויכאת, טען כי "הסיבה לפשע הניאוף הגורם לפשעי [רצח על רקע חילול] כבוד [המשפחה] היא ההפקרות המוסרית. אין כללי משמעת בנוגע לצפייה בשידורי הלוויין, ונעשה שימוש לרעה במכשירי הטלפון הנייד. מתרועעים עם חברים רעים, לובשים ביגוד מרושל ורבים מן ההורים מזניחים את חינוך ילדיהם. אלה הסיבות למחלה ואם הן יטופלו, לא תהיה מחלה [...] צריך לחנך לפי האסלאם הנכון, להגביר את המודעות האמיתית בקרב ההורים וגם בקרב הילדים, להציב גבולות [כדי לצמצם] עירוב [בין המינים] ולהשגיח על הילדים כל העת. ההורים צריכים לקרב בינם לבין ילדיהם ולהקשיב להם כדי לדעת מהן בעיותיהם ולענות על צרכיהם, כך שלא יברחו מן הבעיות באמצעות התנהגות לא מותרת."[18]
[1] אל-חיאת אל-ג'דידה (רש"פ), 14.12.2009
[2] אל-איאם (רש"פ), 20.12.2008
[4]אל-איאם (רש"פ), 20.12.2008
[5] צות אל-נסאא' (רש"פ), 12.3.2009
[6] אל-קדס (ירושלים), 15.5.2009
[7] אל-איאם (רש"פ), 20.12.2008
[8] צות אל-נסאא' (רש"פ), 12.3.2009
[9] צות אל-נסאא' (רש"פ), 19.11.2009
[10] אל-קדס (ירושלים), 15.5.2009
[11] אל-איאם (רש"פ), 20.12.2009
[12] אל-קדס (ירושלים), 7.12.2008
[13]
[14] www.wafa.ps אלחיאת אל-ג'דידה (רש"פ), 14.12.2009
[15] אל-חיאת אל-ג'דידה (רש"פ), 14.12.2009
[16] אל-איאם (רש"פ), 20.12.2008
[17] www.paltoday.com 19.4.2009
[18] אל-קדס (ירושלים), 7.12.2008