כללי

 

עיתונאית סעודית: מדוע הפוליגמיה מותרת רק לגברים?

 

ב-11 בדצמבר 2009 פרסמה נאדין אל-בודיר, עיתונאית סעודית ומגישה בערוץ האמריקאי בשפה הערבית אל-חורה, מאמר בשם "אני וארבעת בעליי" ביומון המצרי העצמאי אל-מצרי אל-יום, בו קראה להפסקת האפליה נגד נשים ובצעד פרובוקטיבי תהתה מדוע אסור לנשים, בחברות מוסלמיות, להינשא לארבעה גברים, בעת שגברים יכולים לשאת ארבע נשים.[1] המאמר עורר התקפה חריפה מצד הממסד הדתי בסעודיה, בעוד במצרים נחלקו הדעות בין מי שתקפו את הכותבת לבין מי שסברו שכל כוונתה היתה לעורר מודעות לנושא אפליית הנשים בעולם המוסלמי. להלן תרגום חלקים מהמאמר ואחדות מהתגובות לו:

 

אל-בודיר: גם לי מותר להינשא לארבעה גברים

"הרשו לי להינשא לארבעה, בעצם לחמישה או לתשעה [גברים] אם אפשרי הדבר. הרשו לי לחקותכם ולבחור אותם כיד דמיוני המשתולל. אבחר אותם בצורות ובגדלים שונים: אחד אדמוני ואחר שחום; [אחד] גבוה ואחר נמוך. אבחר אותם מעדות, דתות, מולדות ומוצאים שונים, ואני מבטיחה לכם שתשרור ביניהם הרמוניה מלאה. הם לא יריבו בשום אופן, שכן [הגורם] המלכד [אותם] הוא אישה.

 

נסחו עבורי חוק אזרחי או פרשו חוק דתי אחר וקבעו [בו] סעיף חדש במסגרת פסקי ההלכה [הנולדים] מדחפים פתאומיים...ללא כל התראה. כשם שהובלתם אותי בלי הצדקה [לנישואי] 'מותעה', 'עורף', 'פרנדס', 'מציאף', 'מסיאר'[2] ושאר סוגים מעוותים של נישואים – הרשו לי להינשא לארבעה [גברים].

 

פעם, כאשר תבעתי את זכותי לריבוי בעלים, כפי שמותר לגבר לשאת הרבה נשים, גינו זאת הנשים עוד לפני הגברים... הבסיס לתביעתי היה התעקשותי על מונוגמיה ורצון נחוש להתגרות בגבר על-ידי דרישה לחוש כמותו... נוכח [העובדה שיש לו] ארבע נשים – האין הגברים מהללים [זכות] זו? האין הם מייחלים לה בסתר ובגלוי? כל אימת שנדונה שאלת המונופול הגברי על זכות זו [לריבוי נשים], איש אינו מסוגל לשכנע אותי מדוע אסור לי להינשא לכמה גברים...

 

הפוליגמיה היא, לדעת רבים, פתרון לבעיית השעמום והמיאוס [של הגבר מאשתו] והיא תשובה לרגשותיו. אולם זכותו של הגבר לפוליגמיה מהווה אפליה והפרה של כל 'הסכמי סידו'.[3] כיצד יינתן מענה לרגשות האישה? או שתהיה פוליגמיה לכולנו או שייעשה מיפוי חדש לנישואים באופן שיפתור את בעיית השעמום שהוא התירוץ הנצחי של הגבר. עד לאותה עת שאלתי עדיין עומדת בעינה: מה הפתרון [עבורי] אם לקיתי בשעמום מגופו [של בעלי] או חשתי שהוא אחי?"[4]

 

איש דת סעודי בכיר: להעמיד לדין את אל-בודיר

מאמרה של אל-בודיר, שכונתה בעבר בידי מבקריה "המזכירה של השטן", נתקל בביקורת מצד הממסד הדתי בסעודיה: חבר אגודת חכמי הדת הבכירים במדינה, השיח' עבדאללה אל-מוניע, קרא להעמיד את אל-בודיר לדין, בטענה שדבריה עומדים בסתירה לקוראן ולסונה. בהצהרה ליומון הסעודי סבק אמר אל-מוניע כי אל-בודיר "חוטאת ומסיתה מדרך הישר", וכי האומה המוסלמית מתנגדת לחלוטין לדבריה. לדבריו, אפילו העדה המתונה ביותר [באסלאם] לא היתה מעזה לומר דברים שכאלו.[5] 

 

בעלת הטור והמשוררת הליבראלית הסעודית, חלימה אל-מוט'פר, אמרה כי מבקריה של אל-בודיר הם בעלי ראיה צרה וחסרת עומק. בראיון לאתר האינטרנט www.islamonline.net, אמרה אל-מוט'פר כי אל-בודיר עשתה שימוש בסרקזם בלבד וניסתה לשפוך אור על בעיה רגישה, כדי להעביר לקוראים את תחושתה של אישה שבעלה נישא לאישה נוספת. לדבריה, לא קיים אדם שיאמר כי פוליגמיה מותרת גם לנשים.[6]

 

באופן דומה טענה בעלת הטור הסעודית, עזיזה אל-מוניע, במאמר ביומון הסעודי הממסדי עוכאט' כי מאמרה של אל-בודיר אינו ראוי לכל הסערה שעורר: "... נאדין איננה הכותבת הראשונה שהתנגדה לפוליגמיה, ואיננה הראשונה שקראה להגביל או לאסור [מנהג זה]. לכן מדוע היא זכתה לכל כך הרבה [תגובות] פוגעות והיסטריות עד כדי שאיימו להגיש תלונה נגדה? נאדין כתבה שהיא שואפת להיות שווה לגבר, ולכן היא דרשה את זכותה להינשא לארבעה גברים... אני מסוגלת להבין את מטרתה [בכתיבת המאמר], ואני משערת שהיא כמובן אינה מתכוונת לריבוי בעלים, מאחר שהיא מבקרת את הפוליגמיה [בכל צורה שהיא]. היא רק רצתה להבהיר לגברים הנוקטים פוליגמיה, כי מעשם מכוער וכי הוא מותיר פצעים בלב נשותיהם...".[7]

 

ויכוח במצרים בעקבות פרסום המאמר

בעקבות פרסום המאמר הגיש חבר פרלמנט מצרי תלונה נגד אל-בודיר ונגד היומון אל-מצרי אל-יום באשמת "פרסום תועבה".[8] עורך היומון אל-מצרי אל-יום, מג'די אל-ג'לאד, אמר בתגובה כי הוא לא יפסיק לפרסם את מאמריה של אל-בודיר ביומון, מאחר שהיא כותבת מצוינת המבטאת את דעותיה בסגנון ציני ואין לשפוט בעלי טורים הכותבים בדרך זו. לדבריו, לא ייתכן שאל-בודיר קראה במאמרה להתיר לנשים ריבוי בעלים, משום שהיא סעודית המכירה את דתה היטב, וכל שעשתה היה להעלות בעיה חברתית מאחר שיש גברים המנצלים את הפוליגמיה כדי להשפיל את האישה.[9].

 

בקרב אנשי הדת במצרים היו הדעות על המאמר חלוקות: המגנים את המאמר, טענו כי הוא עוין לאסלאם וכי מטרתו היתה לעורר סערה ברחוב המצרי. לדבריהם, אין לאל-בודיר שום זכות לתקוף את ערכי האסלאם ויש למנוע ממנה להמשיך לעשות זאת. לעומתם, טענו אנשי דת אחרים טענו כי המאמר אינו קורא להתיר לנשים להינשא לכמה גברים, וכל מטרתו היא לשפוך אור על היחס הקשה לו זוכות נשים מצד בעליהן.[10]

 

אל-בודיר בתגובה: דבריי הוצאו מהקשרם

בתגובה לביקורת נגדה פרסמה אל-בודיר מאמר נוסף בו קבלה על כך שמבקריה הוציאו את דבריה מהקשרם, וטענה כי היא מתנגדת לפוליגמיה גם אצל נשים וכי מטרת המאמר, היתה להתגרות בגברים:[11]

 

"... מאז שפרסמתי את המאמר 'אני וארבעת בעליי', סוער וגועש העולם סביבי. התפשטו שמועות שאני רוצה לעצמי אוסף של גברים, על אף שדי לי [בגבר] אחד... [כתבתי את המאמר] לאותם אנשים... המפליגים בסיסמאות מבלי לדעת מה כתוב בהן; מאשימים בכפירה בעלי טורים; שורפים ספרים שהם לא קראו אפילו את ההקדמה שלהם; אוסרים סרטים שהם לא צפו אפילו בקטע מהם; שונאים אומנות, שירה והלחנה... אני כותבת לאותם אנשים שאינם מבינים מה כתבתי זולת משפט אחד שגרם להם לצאת מדעתם.

 

אתם משתוללים מרוב כעס רק בגלל כמה מילים המדברות על שוויון? יצאתם מדעתכם משום שתיארתי בפניכם את דמותכם? רק ביקשתי להתחלף איתכם... האם אתם סובלים את מה שאני סבלתי? האם אתה [הגבר] מוכן שאאשים אותך כשם שאתה מאשים אותי על שהגעתי לגיל 60 רק כדי להחליף את הגוף הישן הזה כפי שמחליפים חלקי חילוף במכונית שלך? האם אפשר היה להניח שאתקומם מזמן כמותכם? מדוע העדפתי לשתוק? האין זה משום שאתם משתמשים בדת כמסווה שנועד לממש את הפוליגמיה שלכם בצורתה הקיצונית והמטורפת?...

 

הוצאתם את המאמר מהקשרו ומהמשמעות אליה התכוונתי – השאיפה לצדק ולנישואים מאושרים יותר. השאלות שהעליתי [במאמר] הן משום שאני יודעת כפי שאתם יודעים שרוב [הזוגות] הנשואים אצלנו אינם מאושרים והם משתעממים [כבר] אחרי שנת [הנישואים] הראשונה. הגבר פותר [את בעיית השעמום] בפוליגמיה, אולם מה תעשה האישה? אני מאמינה במונוגמיה משום שהיא עולה בקנה אחד עם הנסיבות ורוח התקופה שלנו ומתאימה לדבר שמעטים התנסו בו והוא אהבה. אני מאמינה בשוויון מלא [בין גברים לנשים] בזכויות ובחובות... אני מאמינה שצריך לחשוב מחדש על [מנהג] הפוליגמיה, משום שאפילו מדינות ערב השמרניות ביותר חתמו על 'הסכמי סידו'..."[12]

 

נאדין אל-בודיר