המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
חוקר מצרי: הלכות אסלאמיות בתחום הרפואה – מנוגדות למדע
5/1/2010

 

חוקר מצרי: הלכות אסלאמיות בתחום הרפואה – נוגדות את המדע

 

ד"ר ח'אלד מנתצר, ליברל וחוקר מצרי, פרסם ב-8 ביולי 2009 מאמר באתר הליברלי המקוון "אילאף"[1], בו מתח ביקורת נגד רופאים מוסלמים המחזיקים באמונה האסלאמית, לפיה עובר יכול לשהות ברחם אימו שנה עד ארבע שנים. במאמר הוא גם מבקר מדינות מוסלמיות שאינן נחשבות לדתיות על הגושפנקא החוקית שהן נותנות לתפישה דתית זו. ביקורת זו צריכה, לדעת מנתצר, לשמש פתח לדיון כולל על תפישות הלכתיות של האסלאם בתחום הרפואה, הנוגדות בעליל את המציאות ואת ממצאי המדע.

 

להלן תרגום קטעים מהמאמר:

 

בכנס מדעי: מה לגבי הריון הנמשך בין שנה לארבע שנים

"בכנס רפואי [שנערך] באחת מהפקולטות לרפואה כללית ביקש פרופסור את רשות הדיבור ואמר: 'מדוע איננו דנים בכנס בהריון חבוי'. כאשר הנוכחים רצו להבין מה כוונתו [במלים] 'הריון חבוי' הוא ענה: 'אני מתכוון להריון הנמשך שנה, שנתיים, שלוש וארבע [שנים]'. הנוכחים, פרופסורים וסטודנטים, היו מופתעים ושאלו זה את זה: 'האם אכן יש היריון הנמשך שלוש או ארבע שנים'? והפרופסור ענה בביטחון, בלגלגו על בורות עמיתיו: 'כמובן. האמאם מאלכ[2] שהה בבטן אמו שלוש שנים'.

 

הסכנה הטמונה בדעה זו נובעת [מכך] שמי שמחזיק בה הוא פרופסור לרפואה, שמן הסתם רכש את דוקטרינת החשיבה המדעית, ומקורותיו [בתחום] הרפואה הם כתבי העת המדעיים. [סביר גם להניח] שבעניין רפואי, כמו תקופת היריון מרבית, הוא יסתמך על מה שלמד וקרא במקורות [מדעיים] אלה, ולא על מה שקרא בספרי ההלכה של האסלאם.

 

אולם, למרבה הצער, פרופסור זה אינו מדבר [רק] בשם עצמו, אלא הוא מסמל תופעה: ניצחון המסורת על השכל. הוא מייצג זרם המוכן להקריב את כל לימודי הרפואה שלו במטרה להשליט את הטקסט ההלכתי האסלאמי או את הפתוות המסורתיות. והראיה לכך היא שהפרופסור [הנ"ל] אינו היחיד התומך בדעות אלה. לידיעת [הקורא], מי שעומד בראש התומכים בברית מילה לנשים הוא רופא נשים ורופא מיילד בדרגת פרופסור, והוא אף היה בר הפלוגתא של שר הבריאות בבית המשפט.

 

האם 'ההיריון החבוי' הסתנן אל חוקי המדינה?

חלק מחכמי ההלכה, כמו [אלה הנמנים על האסכולה] החנפית, סבורים כי תקופת ההיריון הארוכה ביותר היא שנתיים; הנמנים על האסכולות המאלכית והשאפעית סבורים [שתקופת ההיריון המירבית היא] ארבע שנים וחלק סבורים שחמש שנים ואף יותר. אנו מקבלים דיבורים אלה כסוג של פולקלור ואיננו מקבלים אותם כלל וכלל כסוג של מדע או אמיתה ... אני מסרב לכך שמאן דהו יכפה עלי לקבל דברי הבל אלה בטענה של יישום השריעה. [וזאת] כיוון שהאסלאם הוא דת של בינה [ואי אפשר] להדביק לו רעיונות אלה השייכים לימי הביניים, וגם משום ששכלי מסרב לקבל דבר מה רק משום שהמופתי כתב זאת בספרו או שהוא [חלק] מתוכנית הלימודים של אל-אזהר. כיצד אני יכול לקבל זאת מבחינה מדעית שעה שאפילו רופא נשים או רופא מיילד אחד לא היה עד ראיה לכך מאז ראשית המדע העוסק ברפואת נשים ובלידה ...  כיצד, מבחינה מוסרית, אני יכול להסכים לתת קרש הצלה הלכתי לאישה, שככל הנראה, זנתה לאחר מות בעלה ולאחר מכן ייחסה את תינוקה שנולד מחטא לבעלה המנוח, [וכל זאת] תחת החסות של הריון חבוי או של פתוא של מאן דהוא או אסכולה כלשהי, כפי שקרה ב- 19 בג'מאדא אל-אאח'רה שנת 1346 להג'רה [ב-14 בצדמבר 1927] בבית הדין השרעי במכה, שם פסק הקאדי ... כי התינוק שנולד הוא בנו של בעלה המנוח של האם, שנפטר חמש שנים קודם לכן.

 

השאלה החשובה היא: האם מושג 'ההיריון החבוי' הוא נחלתם  של ספרי המשפט המוסלמי והוא מיושם רק במדינות דתיות, או שמא הוא הסתנן אל חוקיה של המדינה האזרחית, אחוזת האימה מסיסמאותיהן של קבוצות הלחץ של האסלאם הפוליטי? האם אנחנו מדינה המכבדת את השכל ואת החשיבה או מקדשת את המסורת ואת ההאשמה בכפירה?

 

המדע מכיר את המילה עובר, אך אינו מכיר בדבר הנקרא הריון חבוי או תקופת הריון העולה על עשרה חודשים, ועל אחת כמה וכמה שאינו מכיר בהריון הנמשך שנתיים ואף ארבע שנים. בעקרון סביר להניח שהחוק ילך בעקבות [המדע] ולא ינסה להתחנף לחכמי ההלכה על חשבון המדע. [הדיבורים על הריון חבוי] הן חוות דעת הלכתיות [המתאימות] לזמנן ויש להתייחס אליהן במסגרת הנסיבות [השייכות] לזמנן, ואל להן להפוך לחרב המונחת על צווארו של המחוקק.  

 

לא מתקבל על הדעת שהחוק במצרים, בסוריה ובמדינות המפרץ יכלול קטעים המדברים על הריון חבוי בהתאם לקונספציות של המאה הרביעית. נביא לדוגמא את חוק מספר 15 לשנת 1929 [במצרים] לפיו 'תביעה של אישה לייחס את הילד שלה לבעלה לא תתקבל במקרה והוא נולד יותר משנה לאחר מותו'. בחוק 131 לשנת 1948 ישנה פסקה האומרת כי 'החוק לוקח בחשבון את זכויותיו של מי שנולד מ'הריון חבוי'. בהוראה לחוק מספר 67 של שנת 1980 [נאמר]: 'הריון חבוי מתקבל [כעילה] להוכחת זכויות'. בסעיף 29 לחוק המעמד האישי [כתוב]: 'האפוטרופוס על ילד הנולד מהריון חבוי צריך להודיע לפרקליטות על סיום תקופת ההריון'. כך גם בסעיף 128 בחוק הסורי ובחוק האפוטרופסות לענייני רכוש בבחריין.

 

אישה אינה פיל ולא יכולה להיות בהריון יותר מעשרה חודשים

חסידי המסורת ואויבי ההיגיון טוענים תמיד כי חכמי ההלכה לוקחים בחשבון את המקרים יוצאי הדופן, שישנה אפשרות שיקרו ולו גם באופן נדיר. ישנו הבדל גדול בין יוצא דופן לבלתי אפשרי; שכן בלתי אפשרי שאישה, [שכידוע], נמנית על המין האנושי, תהפוך באופן פתאומי לפיל אסיאתי ושתקופת ההיריון שלה תארך יותר משנתיים. אפילו תקופה של שנת שמש [בת 365 יום] ... היא תקופה בלתי אפשרית ... הרחם אינו מחסן דומם ... אם עובר נשאר יותר מ-42 שבועות ברחם אימו הוא נתון לסכנת מוות בתוך הרחם, ואם יותר מ-43 הוא ימות באופן ודאי ... ועל אחת כמה וכמה כשמדובר בעובר בן  50 שבועות, ברור שהוא יירקב בתוך הרחם ...

 

ובכן תקופת ההיריון אינה עניין של מקריות, אפשרות, שינויים בטבעו של האדם, או שינויים התלויים בזמן. מי שטוען כעת כי האימאם מאלכ נשאר שלוש שנים ברחם אמו הוא עושה צחוק מדבר רציני, והאשמה אינה של מי שאמר זאת בעבר, אלא של מי שמאמץ דעה זו כעת.

 

ויכוח על דעותיהם של אנשי הדת וחכמי ההלכה והעברת ביקורת עליהן אינם [בהכרח] ביקורת על הדת או הפחתה בערכה. אנו חייבים שלא להיות רגישים כאשר אנו דנים בעניין מדעי שחכמי ההלכה טעו בעבר בהבנתו. כשדנים בדעות אלה, אין צורך להניף חרבות ולהיות דרוכים. הטעות אינה של מי שמתווכח עמן [עם דעות אלה], אלא של מי שמתייחס אליהן כאל הדת בעצמה. השאלה המגונה שאנשי הדת שואלים: האם אתם טוענים שחכמי ההלכה שקרנים? [או השאלה]: מי אתם שתגעו באנשים בעלי שיעור קומתם? שאלות מעין אלה מהוות מכשול בפני כל התקדמות מחשבתית ומדעית.

 

איננו מאשימים את חכמי ההלכה בשקר אלא מתייחסים לדעותיהם במסגרת נסיבות הזמן שבו חיו, ואין אנו מחשיבים [דעות אלה] למקודשות רק בגלל שאנשים ברי סמכא החזיקו בהם. לאמת המדעית יש קריטריונים אחרים שאינם קשורים למידת אדיקותו או יראת השמיים של המחזיק בה. כמו כן, מי שדן בדעה הלכתית הקשורה למדע, אין פירוש הדבר שהוא נאבק בחכמי ההלכה או  פוגע בערכם, ויתכן אף שהוא אינו יותר טוב מהם ביראת השמיים שלו ובאמונתו. אולם בודאי שהוא בעל אמצעי מחקר מודרניים טובים יותר משלהם. ובשום אופן אין הדבר אומר הפחתה מערכם או פגיעה בחוות הדעת ההלכתית שלהם...

 

שאלת ההיריון החבוי פותחת צוהר לדון בכל מה שאנו מחשיבים למדע ולרפואה בספרי ההלכה. לא יתכן שכעת, במאה העשרים ואחת, נדבר כפי שדברו חכמי ההלכה בעבר, כגון [הטענה] שדם המחזור משמש כמזון לעובר והוא הופך לחלב בתקופת ההנקה, [ובמקביל] נזרוק כל מה שלמדנו [מהמדע] על רפואת נשים ...   כמו כן לא יתכן שנסתמך על תפיסות [כמו] הנוזל [הלבן] של הגבר והנוזל [הצהוב] של האישה  [לקביעת מינו של היילוד] כאשר אנו עוסקים בגנטיקה, בסקסולוגיה ובטיפול בעקרות, [ולא יתכן] ושלא נתייחס לתפיסות [כמו] הזרע [של הגבר], הביצית [של האישה] ופרץ המידע לאחר גילוי הדי. אן. איי. וכך גם לגבי [כל] התפיסות הקשורות לדת כאילו הן מצוות דתיות רפואיות כשבעצם הן [רק תפיסות] רפואיות המתאימות לזמנן, כמו הקזת דם שמרוב שמגינים עליה אתה כבר חושב שהיא המצווה הקוראנית השישית...[3]

 


[1]  www.elaph.com, 8.7.2009

[2]  האימאם מאלכ אבן אנס מייסדה של האסכולה המאלכית.

[3]  באסלאם חמש מצוות חשובות ביותר הנחשבות לעיקרי הדת והן: העדות שאין אל מבלעדי אללה ושמוחמד הוא שליחו, התפילה, הצדקה צום הרמדאן והעליה לרגל למכה.