המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
מהלכי איראן מול מצרים וארה"ב לשבירת בידודה המדיני
29/12/2009

 

מהלכי איראן מול מצרים וארה"ב לשבירת בידודה המדיני

 

הקדמה:

במקביל למאמצי המשטר לייצב את אחיזתו מבית ולהפסיק את המרי האזרחי שהתפרץ ביתר שאת בחודש האחרון, ניתן להבחין, לאחרונה, במהלכים מדיניים איראניים מול אויבותיה המושבעות, מצרים וארה"ב שעיקרם הורדת המתח (ואף נכונות לחדש את היחסים הדפלומטיים עם מצרים), בניסיון לפרוץ את המצור המדיני המוטל עליה, לקראת אפשרות של הידרדרות המשבר הגרעיני לאחר ה-31 בדצמבר 2009.

 

מהלכים אלה מהווים גם תגובה למאמצי סעודיה למשוך את סוריה מן הציר האיראני, כאשר איראן מנסה למשוך את מצרים מן הציר הסעודי.

 

טון פייסני מול ארה"ב: ועידת מנאמה

בחודשים האחרונים מנהלת איראן דיאלוג, פומבי וחשאי, עם ארה"ב, "השטן הגדול". מקורות מערביים דיווחו על מגעים חשאיים בין המדינות ביוזמת הנשיא אובמה במסגרתם נעשה ניסיון כושל לכפות על איראן עסקה גרעינית בווינה (18-19.10.09). ההתייחסות האיראנית הפומבית כלפי ארה"ב הייתה לוחמנית, מתריסה ומזלזלת, אלא שבוועידת הביטחון האזורית במנאמה (11-13.12.2009), הפתיע שה"ח האיראני, מנוצ'הר מותכי, כאשר בחר שלא לתקוף את ארה"ב.

 

ראויה לציון באותה מידה, ההצהרה התמוהה והמפתיעה של הנציג האמריקאי, סגן עוזר מזכירת המדינה לענייני המזרח הקרוב. ג'פרי פלטמן באותו כנס במנאמה על כך שאין בידי האמריקאים עדות למעורבות איראנית בסכסוך החות'י שאמר: "רבים מחברינו ושותפינו דיברו איתנו על האפשרות של תמיכה מבחוץ בחות'ים ושמענו את התיאוריות על תמיכה איראנית בחות'ים... אם להיות כנים, אין לנו מידע עצמאי על כך."[1]

 

אמירה מפתיעה נוספת נרשמה מפי שה"ח האיראני, מנוצ'הר מותכי, שהסביר בראיון לטלוויזיה האיראנית (24.12), כי ארצו מוכנה להעביר לתורכיה או לכל מדינה אחרת 400 ק"ג אורניום מועשר ברמה של 3.5% אולם שני הצדדים צריכים לבצע את המוטל עליהם במסגרת העיסקה.[2] כזכור איראן הגיבה בשלילה להצעה כזו של אל-בראדעי.[3]

 

יוזמה איראנית לחידוש היחסים עם מצרים

מנהיג איראן, עלי ח'אמנאי, ניצל את ביקורו של מקורבו, יו"ר המג'לס, עלי לאריג'אני, לוועידת איחוד הפרלמנטים האסלאמיים ((IIPU שנערכה בקהיר, לצורך פגישות עם כל הצמרת המצרית ובראשה הנשיא חוסני מובארכ.[4] פגישה זו, הראשונה מסוגה לאחר 30 שנות נתק, הסתיימה בהצהרות חיוביות של לאריג'אני.

 

יצוין כי פרט להצהרתו של עמר סלימאן, ראש שירותי המודיעין של מצרים, כי אין מחלוקת בין המדינות לגבי הצורך לסייע לפלסטינים להגשים את מטרותיהם, אלא רק על הדרך לכך, בכירים מצריים אחרים לא הגיבו בחיוב למהלך האיראני.[5] היומון אל-נהאר דיווח כי נשיא מצרים, חוסני מובארכ, העביר למדינות המפרץ בהן ביקר בשבוע שעבר "מסר מרגיע" שקיבל מלאריג'אני, ולפיו, טהראן תפגע רק במטרות בתוך ישראל במקרה של התקפה ישראלית על מתקניה הגרעיניים. ואולם אם היא אם תותקף מבסיסים אמריקאים שנמצאים במדינות המפרץ -  תתקוף איראן בחזרה את הבסיסים האלה, ולכן מדינות אלה צריכות לבקש מארה"ב שלא להשתמש בבסיסים אלה נגד מטרות איראניות.[6]

 

לאריג'אני ומובארכ / פרס טי וי (איראן), 20.12.09

 

במסיבת עיתונאים בתום פגישתו עם הנשיא מובארכ, הגדיר לאריג'אני את השיחות כ"מועילות" ואמר כי הן "נסובו סביב סוגיות איזוריות... השקפת שני הצדדים בנושא היחסים הבילאטרליים היא חיובית וזוהי נקודת מפתח שיש לנצל את הפוטנציאל החיובי שבה..." על הקרבות בתימן אמר: "בעייתנו היא עם האחים הסעודים ולא עם התימנים." הוא גינה את רצח השיעים בתימן והבטיח שאיראן תעשה כל מאמץ לפתרון הנושא.[7]

 

במסיבת עיתונאים נוספת בקהיר ב-22.12 אמר לאריג'אני "אין ספק כי איראן ומצרים הן שתי המדינות החשובות והמשפיעות באזור... [לכן] עליהן להתקרב אחת לשניה ועל כולם לסייע [למגמה] זו... ישראל לעולם לא תהיה מעוניינת בהתקרבות בין איראן למצרים, אולם אנו מקווים שמכלול השיחות והפגישות יכשירו את הקרקע לכך... האסטרטגיה של איראן היא שבתנאים הקיימים על מדינות האסלאם להתקרב באופן המקסימלי זו אל זו, אף אם יהיו ביניהן חילוקי דעות בנושאים שונים... אין ספק שהאחדות [בין] המדינות האסלאמיות נועדה לאפשר לממשלותיהן לשתף פעולה יחד אל מול ... האתגר החשוב ביותר הניצב מולן, ישראל."[8]  

 

לאריג'אני הכחיש דיווחים בתקשורת המצרית על כך שמסר למובארכ איגרת ובה הצעה לפיוס בין המדינות.[9]

 

מקורבי אחמדי-נז'אד תומכים במהלך

בעוד חוגים המזוהים עם האשמי רפסנג'אני הביעו ביקורת חריפה על פגישתו של לאריג'אני עם מובארכ – בכירים איראניים ממקורבי אחמדי-נז'אד הביעו תמיכה במהלך.

 

בהתייחסו לביקור לאריג'אני במצרים, אמר שה"ח מותכי, בראיון לטלוויזיה האיראנית (24.12), כי איראן הגדירה בפני מצרים את השקפותיה ביחס לאפשרות כינון יחסים בין שתי המדינות, אולם היא לא תקדם את הנושא כל עוד לא תראה שמצרים קיבלה החלטה בנושא.[10]

 

בראיון לאתר האינטרנט ח'בר און ליין, אמר יו"ר הוועדה לביטחון לאומי, עלא א-דין בורוג'רדי כי לא קיים שום מכשול לכינון יחסים בין שתי המדינות, והסביר כי הוראת איתאללה ח'ומיני לנתק את היחסים עם מצרים שייכת לעבר ואינה תקפה עוד.[11]

 

חבר ועדת המג'לס לביטחון לאומי, חשמתאללה פלאחת-פישה, אמר כי פגישת לאריג'אני - מובארכ היא החלטת המשטר שהתקבלה בתיאום הדרגים הבכירים ביותר באיראן. לדבריו, לאור השפל ביחסי שתי המדינות, "לביקור יכול להיות תפקיד מכריע ביישוב המתיחות ביניהן ובכינון יחסים רחבים ביניהן." הוא הוסיף כי הסיבה לכך שהיחסים בין שתי המדינות לא חודשו עד כה היא תוכנית "המזה"ת הגדול" שהוצגה ע"י הנשיא בוש ב-2004 והביאה לסבב חדש של מתיחות, בשל כוונתה לתקוע טריז בין העולם הערבי לאיראן. הוא הסביר כי חלק מחילוקי הדעות בין שתי המדינות הוא טבעי אך גורמים חיצוניים מחריפים אותם.[12]

 

גם שלושה מחברי וועדת המג'לס לביטחון לאומי, אסמאעיל כות'רי, מוחמד כרים עאבדי וחוסין אבראהימי, אמרו כי איראן מעוניינת לחדש יחסיה עם מצרים אולם כיוון שארה"ב וישראל הן המקבלות את ההחלטות עבורה ובשל הסכם קמפ דיוויד, הדבר מתעכב.[13]

 

ראש תת-הוועדה ליחסי חוץ בוועדת המג'לס לביטחון לאומי, חוסין אברהאימי, דחה את הביקורת הפנימית באיראן על פגישת לאריג'אני-מובארכ, והודיע כי "יחסינו עם מצרים חשובים מאוד ולמרות שממשלתה תלויה [בארה"ב], עמה הוא שוחר חופש... והזרם הווהאבי, שחדר למרבית מדינות ערב, אינו נהנה ממעמד כזה במצרים." לדבריו, האיסור של איתאללה ח'ומיני ושל המנהיג ח'אמנאי, לקיים יחסים דיפלומטיים חל רק על ישראל: "השיחות עם מצרים יכולות להסיר את המכשולים ליחסים עימה ומצרים לדעתנו, היא לב העולם הערבי ולכן יש אפילו לשלם את המחיר עבור היחסים עימה, אם יהיה צורך בכך." הוא גם פסל הצבת תנאים מוקדמים לחידוש היחסים עם מצרים והסביר: "אל לנו לחפש תירוצים לכינון היחסים עימה, עלינו להתנהל מולה ברוחב אופקים ולגלות טולרנטיות.[14] בראיון לסוכנות אירנא, מנה אבראהימי את היתרונות בחידוש היחסים בין איראן למצרים, שעיקרם "שימוש במצרים כמנוף נגד ישראל"; "הצלת עולם האסלאם מהאימפריאליזם ומניצולו" וייצוא המהפכה האיראנית: "מדינות האסלאם ינשמו נשימה חדשה ואולי באופן הזה יגיע ריח המהפכה והמשטר האסלאמי המקודש אל אפן"; סיוע לפלסטינים ולכמה מדינות נוספות באזור והפגת מתיחויות בין איראן למדינות אחרות.[15]



[1]  Alarabiya.net, 13.12.2009. ;http://www.themajlis.org

[2]  פארס (איראן), 7.12.2009

 [4]לאריג'אני נפגש עם צמרת המשטר ואנשי ציבור (20-23.12) מצריים ובהם שה"ח אחמד אבו-אל ריט, מזכ"ל הליע"ר, עמר מוסא, ראש שרות המודיעין עמר סלימאן, יו"ר המג'לס פתחי סרור, מזכ"ל ארגון הועידה האסלאמית, אחסאן אוע'לו, וכן עם חסנין היכל, ונשיא אונ' אל-אזהאר, מוחמד אחמד טיב. אתר המג'לס (איראן), 24.12.09

[5]  עמר סלימאן, אמר כי "לאיראן ולמצרים מכנה משותף רב וגם אם קיימים חילוקי דעות, הם קטנים.... בנושא הפלסטיני אנו חולקים מטרה משותפת והיא סיוע לעם הפלסטיני להגיע למטרותיו. אפשר שיש חילוקי דעות באשר לשיטה, אבל ניתן לפותרם ע"י דיאלוג." מהר, פארס (איראן), גומהוריה (מצרים), אל-שרק אל-אוסט (לונדון), 21.12.09.

[6]  אל-נהאר (לבנון), 29.12.09

[7]  פארס (איראן), 21.12.09

[8]  מהר (איראן), 22.12.09. עם שובו מקהיר, אמר לאריג'אני, כי "האסטרטגיה של איראן היא ניצול כל פוטנציאל עולם האסלאם להשתתפות כוללת במאבק במשטר הציוני," וכי חילוקי הדעות בין שתי המדינות הם טקטיים, "אולם האסטרטגיה שלהן אינה שונה." אילנא (איראן), 23.12.09.

[9]  אירנא (איראן), 22.12.09.

[10]  מהר (איראן), 25.12.09.

[11]  לטענתו, התביעה המצרית לשינוי שם הרחוב ע"ש רוצח סאדאת, ח'אלד אסלאמבולי, בטהראן היא רק תרוץ.

ח'בר און ליין (איראן), 25.12.09

[12] אתר המג'לס (איראן), 23.12.09.

[13]  סיאסת-י רוז (איראן), 23.12.09

[14] מהר (איראן), 23.12.09

[15]  אירנא (איראן), 23.12.09