ועידת הפת"ח: אופציית השלום לצד התנגדות וזכות למאבק מזוין
ב-13באוגוסט 2009 נעל יו"ר הרש"פ את ועידת הפת"ח שבה אושרה התוכנית המדינית המתוקנת.[1] בסקירה זו ייבחנו תוצאות הוועידה בשלושה היבטים: האם שונה תקנון הפת"ח, אילו עמדות ביטא מחמוד עבאס בנאומו (שלדבריו מבטא את תוכניתה המדינית של התנועה) ומהי התוכנית המדינית העדכנית הרשמית שלה.
אין שינוי בתקנון הפת"ח הקורא לחיסול ישראל
בתוכנית המדינית שאושרה בוועידה יש התייחסות לתקנון: "המטרות, העקרונות והשיטות כפי שהם מנוסחים בפרק הראשון בתקנון היסוד, הם נקודת מוצא בסיסית של תנועתנו וחלק מן הזהות הרעיונית והמדינית של עמנו. הם גם הזהות של התנועה ואמנתה המקורית שהיוותה בסיס לתחילת המהפכה הפלסטינית בת זמננו ושחרור מעול האימפריאליזם והגזענות..."[2] כמו כן, חבר הוועד המרכזי של הפת"ח, עזאם אל-אחמד, הצהיר כי התקנון נותר כפי שהוא ולא השתנה.[3]
בתקנון הפנימי של הפת"ח, שהופיע באתר המגדיר עצמו כדובר בשם התנועה - www.fatehmedia.ps - באתרים נוספים המזוהים עימה - www.palvoice.com ; www.alkofianews.maktoobblog.com, מופיעים הסעיפים 17 ו-19 בפרק הראשון בנוסח הבא:
סעיף 17: "המהפכה העממית המזוינת היא הדרך ההכרחית היחידה לשחרור פלסטין".
סעיף 19: "המאבק המזוין הוא אסטרטגיה ולא טקטיקה. המהפכה המזוינת של העם הערבי הפלסטיני היא גורם מכריע במערכה על השחרור וחיסול הנוכחות הציונית. מאבק זה לא יופסק אלא לאחר חיסול הישות הציונית ושחרור פלסטין."[4]
התוכנית המדינית של הפת"ח
התוכנית שאושרה ע"י הוועידה השישית של הפת"ח אימצה את השלום כאופציה אסטרטגית, אך היא טוענת כי המאבק המזוין נגד הכיבוש הוא זכות לגיטימית.[5] בין סוגי ההתנגדות הנוספים קוראת התנועה לאמץ את דגם ההתנגדות לגדר ההפרדה בנעלין ובבלעין. התוכנית גם קוראת להנחיל לאנשי התנועה את מורשת המאבק המזוין. התוכנית מציבה תנאים לחידוש המו"מ ובראשם הפסקת ההתנחלויות והפסקת השינויים שמבצעת ישראל בירושלים. בתוכנית ישנה גם התנגדות לרעיון להכיר בישראל כמדינה יהודית וכן דרישה להעניק לפליטים את הזכות לשיבה ולקבלת פיצויים. להלן תרגום עיקרי התוכנית:
דבקים באופציית השלום; המאבק המזוין - לגיטימי
"פת"ח החלה את המאבק המזוין לשחרור המולדת. שיטה זו ושיטות התנגדות לגיטימית אחרות הן זכות של העם הפלסטיני המוכרת ע"י החוק הבין-לאומי כל עוד הכיבוש נמצא על אדמתנו. התנועה מאמצת את השלום הצודק והכולל כאופציה אסטרטגית שהאמצעים להשגתו מגוונים, אך היא לא תסכים לקיפאון. היא מאמצת את המאבק באמצעיו השונים כדרך להשיב את זכויותינו הקבועות...
המאבק נובע מתוך זכותו של העם הפלסטיני להתנגד לכיבוש ולהתנחלויות, לגירוש ולאפליה הגזענית וזו זכות שהחוק הבין-לאומי ערב לה. המאבק המהפכני שלנו החל במאבק המזוין נגד השוד המזוין של אדמתנו, אך מעולם הוא לא הצטמצם למאבק מזוין בלבד, אלא אמצעיו ושיטותיו מגוונים, כך שהוא כולל [גם] מאבק בדרכי שלום דוגמת האינתיפאדה, הפגנות, שביתות, מרי אזרחי, עימותים עם כנופיות המתנחלים, מאבק מדיני, תקשורתי, משפטי ודיפלומטי ומו"מ עם שלטונות הכיבוש. לכן זכותו של העם הפלסטיני ביישום המאבק המזוין נגד הכיבוש המזוין תישאר זכות קבועה שאושרה ע"י החוק הבין-לאומי. בחירת שיטת המאבק, העיתוי והמקום מתבססת על היכולות של הפרט ושל הציבור, על הנסיבות החיצוניות והפנימיות, יחסי כוחות, והצורך להגן על התנועה ועל יכולת העם לבצע מהפיכה, לעמוד איתן ולהמשיך במאבק.
בשיקולי הפת"ח, המטרה אינה מקדשת את האמצעים. יש אמצעים הסותרים את המטרות הכלליות לטווח ארוך, בפרט שפת"ח הציעה מלכתחילה פתרונות אנושיים המבטיחים דו-קיום עתידי בין מוסלמים, נוצרים ויהודים במדינה דמוקרטית אחת. מאז היווסדה התנגדה תנועת הפת"ח לפגיעה באזרחים באשר הם כפי שהתנגדה להעביר את זירת המערכה לחו"ל. כמו כן, התנגדה לאנארכית הנשק, לאנדרלמוסיה ולשימוש בנשק [למטרות] שליליות..."
סוגי ההתנגדות
"תנועת הפת"ח דבקה בזכות העם הפלסטיני להתנגד לכיבוש בכל האמצעים הלגיטימיים כולל זכותו ליישם את המאבק המזוין, שהחוק הבין-לאומי ערב לו, כל עוד נמשכים הכיבוש וההתנחלויות ונשללות מן העם הפלסטיני זכויותיו הקבועות. [להלן] סוגי המאבק בשלב הנוכחי:
תנועת הפת"ח מאמצת את כל סוגי המאבק הלגיטימי ודבקות באופציית השלום מבלי להגביל את [האמצעי] להגשמתו למו"מ. בין סוגי המאבק הזה להלן סוגי המאבק שניתן לבצעם בהצלחה במצב הנוכחי, כדי לתמוך במו"מ ובהפעלתו או כדי לממש חלופות אחרות,אם לא יושגו מטרותיו:
המרצת המאבק העממי נגד ההתנחלויות לפי הדגם המוצלח של ימינו – עימות מתמשך בבלעין ובנעלין נגד ההתנחלויות והגדר, להצלת ירושלים ונגד ייהודה. משימתנו היא לגייס את כל התושבים להצטרף לפעילויות [העימות הזה] ולהשיג השתתפות עממית של ערבים וזרים והגשת כל העזרה מצד מנגנוני הרש"פ כדי להביא להצלחתו. בראש הפעילויות החשובות צריכים לעמוד מנהיגי התנועה מן הרש"פ ומן [המוסדות] הציבוריים.
המצאת צורות חדשות של מאבק והתנגדות [מקאומה] באמצעות יוזמות עממיות ויוזמות של מנהיגי השטח ונחישותו של עמנו לעמידה איתנה ולהתנגדות שהחוקים הבין-לאומיים ערבים לה.
החרמת מוצרים ישראליים כאן ובחו"ל באמצעות פעילות עממית ובפרט מוצרי צריכה שיש להם ייצור מקומי חלופי ונקיטת צורות חדשות של מרי אזרחי נגד הכיבוש. פעילות למען הסלמת הקמפיין הבין-לאומי להחרמת ישראל, מוצריה ומוסדותיה, תוך הפקת תועלת מן הניסיון של דרום אפריקה.
העלאת הצעות ודיון בחלופות אסטרטגיות פלסטיניות אם נבצר מלהגיע להשגת התקדמות באמצעות המו"מ הנוכחי, כולל העלאת רעיון המדינה הדמוקרטית המאוחדת המתנגדת לגזענות ולהגמוניה של הכיבוש ופיתוח המאבק נגד האפרטהייד והגזענות הישראלית, או חזרה לרעיון הקמת מדינה בגבולות 1967 וחלופות אסטרטגיות אחרות.
פעילות רצופה לשחרור האסירים והעצירים וסיום המצור החיצוני [והסרת] המחסומים הפנימיים.
פנייה לאו"ם ולמוהב"ט לשאת באחריותם לסיים את הסכסוך ואת הכיבוש ולהמשיך לפעול לקבלת החלטות של מועהב"ט על בסיס הפרק השביעי של האמנה שלה כעניין מחייב.
חידוש הקשרים הישירים וההדוקים עם מחנה השלום הישראלי וחידוש הפעלתו למען שלום צודק מבלי לערב זאת עם הנרמול שהוא מדיניות שיש להתנגד לה כל עוד נמשך הכיבוש..."
חינוך למאבק מזוין ולהקרבה
"יש להמשיך להיות מחויבים לחינוך למאבק ולנכונות מתמדת להצטרף להתנגדות לכיבוש ולהקרבה למען המולדת. יש להכשיר את מנהיגי השטח באמצעות ישיבות סדירות של התנועה, קורסים והפצת חוזרים מטעם התנועה. יש להמשיך ללמד את מנהיגי השטח ופעילי התנועה את מורשת המאבק המזוין הפלסטיני, לחגוג בטקסים את מלחמותינו ואת זכרה של היסטוריית המאבק תוך נכונות מתמדת להקרבה..."
התנאים למו"מ
"המשך המו"מ ללא השגת התקדמות ממשית בזמן מוגדר מהווה איום על זכויותינו ויהפוך לעניין חסר תועלת המאפשר לישראל לנצלו ככיסוי להמשך ההתנחלויות ולהעמקת הכיבוש. כדי להימנע מהפיכת המו"מ לחסר תועלת עלינו לוודא שאש"פ יהיה מחויב לכללים הבאים בבואו להיכנס למו"מ:
יצירת זיקה בין המו"מ לבין התקדמות ממשית בשטח לפי סימנים ברורים לעין שהחשוב בהם הוא התעקשות על הפסקת ההתנחלויות ובפרט בירושלים באופן מוחלט והפסקה מוחלטת של שינוי מאפייניה של ירושלים וייהודה. אלה שני תנאים שחייבים לעמוד בהם שאם לא כן - אסור לחדש את המו"מ. כמו כן חייבים לוודא (שישראל) תפסיק את הפלישות [לשטחי הרש"פ], את המעצרים ואת החיסולים; תסיר את המצור על עמנו בעזה ואת המחסומים בגדמ"ע תיסוג לקווי ה- 28 בספטמבר 2000 כצעד ראשון להגעה לקווי ה- 4 ביוני 1967, כסימנים ברורים להתקדמות בשטח ויצירת זיקה בינה לבין ההתקדמות במו"מ.
המו"מ יתבסס על החלטות האו"ם העיקריות (181, 194, 242 ו-338) ובמסגרת יוזמת השלום הערבית כל עוד יביא הדבר להגשמת מטרותינו האסטרטגיות ומטרות ביניים שלנו.
המשך פעילות לכינוס ועידת שלום בין-לאומית חדשה שתאשר את זכויותינו ותניע לכוון מו"מ מהיר שיניב הסכם שלום המגשים את מטרותינו.
התעקשות על קביעת לוח זמנים ברור ומחייב ומסגרת זמן מכסימלית למו"מ.
התנגדות לדחיית המו"מ על ירושלים ובעיית הפליטים או כל נושא אחר של הסדר הקבע.
התנגדות לרעיון מדינה בעלת גבולות זמניים.
התנגדות מוחלטת להכרה בישראל כ'מדינה יהודית' שאין נסיגה ממנה, כדי להגן על זכויות הפליטים וזכויות אנשינו מעבר לקו הירוק [ערביי ישראל].
התעקשות לשיתוף גורמים בין-לאומיים במו"מ ומכניזם של בוררות במקרה של מחלוקות על ביצוע ההסכמים, באופן שיחייב את שני הצדדים.
התעקשות על פיקוח בין-לאומי ומכניזם של שמירה בין-לאומית על השלום כדי להבטיח ביצוע הסכמים.
הצלחה בהשגת מטרותינו באמצעות מו"מ מחייבת הקמת ועדה מקצועית לאומית המסוגלת לנהל מו"מ. היא תמשיך להיות כפופה לאש"פ ותפקח עליה ועדה עליונה, שישתתפו בה פלגים ואישים פלסטיניים, וועדה נוספת של התנועה שתעקוב אחר המו"מ ותגיש דו"ח לוועד המרכזי ולמועצה המהפכנית [של פת"ח].
חובה לקיים משאל עם כדי לאשר את הסכם השלום שיושג במו"מ על הסדר הקבע...
[יש לעשות] פעילות מאומצת לשחרור כל האסירים. לא נחתום על הסדר קבע, אלא כאשר הדבר יתבצע...
יש להשקיע מאמץ ליישום זכות הפליטים לשיבה ולפיצויים וזכותם להשיב את רכושם. כמו כן יש [להתייחס באופן] אחיד לבעיית הפליטים בלא הבחנה בין המקומות שבהם נמצאים הפליטים, כולל הפליטים בשטחי 48 . כמו כן, פת"ח רואה הכרח לשמור על [קיומם] של מחנות הפליטים, עד שתיפתר בעייתם, כדי שישמשו עדות מדינית בסיסית לפליטים שנשללה מהם הזכות לשוב לבתיהם. הכרחי לדבוק באונר"א ככתובת בין-לאומית ולהכיר [בקיומה של] בעיית הפליטים עד שישובו לבתיהם ולעריהם. במקביל יש לפעול לשיפור מצבם של הפליטים ושל מחנות הפליטים ולהדגיש שאש"פ הוא מקור הסמכות הפוליטי של הפליטים הפלסטיניים...
יש להדגיש את ההתנגדות לרעיון יישוב מחדש של הפליטים בכפייה או לקריאה למולדת חלופית. לא ליישוב מחדש בלבנון ולא למולדת חלופית בירדן..."
"תנועת הפת"ח מתנגדת לקריאה להכריז על ישראל כמדינה יהודית והיא מאמצת את דרישות אנשינו בשטחי 48 [ערביי ישראל] מישראל להכיר בהם כאזרחים בעלי זכויות מלאות."
ירושלים כבירת המדינה הפלסטינית – תנאי לשלום
"לא יהיה שלום, אם ירושלים לא תשוב להיות בירת הנצח של המדינה הפלסטינית. פת"ח מתייחסת לכל החלטות ישראל לספח את ירושלים, לבנות בה התנחלויות, לגרש את תושביה ולשנות את מאפייניה כאל החלטות בטלות ומבוטלות וצריך לסלק את תוצאותיה. יש לפעול ליישום החלטות האו"ם שגינו את כל הניסיונות לייהד את ירושלים, שהיא חלק בלתי נפרד משטחי פלסטין שנכבשו ב-1967, ולכן תנועת הפת"ח דבקה בדברים הבאים: הגשמת [החזון של ] ירושלים הקדושה כבירת הנצח הרוחנית של פלסטין, של המולדת הערבית ושל עולם המוסלמים והנוצרים... [יש] לתת לירושלים את כל סוגי התמיכה כדי להגן עליה ולהתנגד לייהודה, לבניית התנחלויות בה ולבידודה משאר השטחים הפלסטיניים... "
חלופות למקרה שהדיאלוג עם חמאס ייכשל
"המשך מצב הפילוג בין שני חלקי המולדת מהווה איום חמור על עתיד הבעיה הלאומית של העם הפלסטיני וחמאס תישא באחריות להמשך הפילוג. עלינו להתקדם כדי להשיג הצלחה של הדיאלוג הלאומי הכולל ובראשו הדיאלוג עם חמאס על בסיס סיום הפילוג בעזה והקמת ממשלת הסכמה לאומית שתארגן בחירות לנשיאות ולמועצה המחוקקת בו-זמנית, איחוד מנגנוני הביטחון כך שיגנו על ביטחון המולדת והתושבים, טיפול בתוצאות ההפיכה והפילוג, השגת פיוס לאומי ושחרור כל העצירים. כישלון הדיאלוג בשל עקשנותה של חמאס לא ישנה את מיקומו בראש סדר העדיפויות ולא יגרע מנחישותנו להמשיך בדיאלוג אך הוא מחייב את הפת"ח לאמץ חלופות:
בנייה מחדש של תנועת הפת"ח בעזה לפי צרכי המצב הקיים ומתן סיוע מלא לתנט'ים שלנו כדי שיתמודד עם מצב הפילוג.
הנעת האנרגיות של התנועה לחיזוק הפעילות העממית והמרצת העם הפלסטיני להתמודד עם הפילוג והדיקטטורה.
הוקעת מעשי חמאס החורגים מן המסורת ומן המנהגים הפלסטיניים ואת הפשעים שהיא מבצעת כלפי בני העם הפלסטיני.
דרישה לסיוע ביטחוני ערבי בתקופת הביניים
חיזוק הפעילות התקשורתית ברחוב הערבי והאסלאמי כדי לחשוף את האמת על אודות מדיניות החמאס ומעשיה."[6]
נאומו של עבאס
יו"ר הרש"פ, מחמוד עבאס, אמר בנאום הפתיחה של ועידת הפת"ח[7]: "ההתנגדות העממית המתבצעת ע"י הציבור של עמנו נגד ההתנחלויות, גדר ההפרדה, הריסה והפקעת בתים, היא דוגמה ליכולת של עמנו להמציא צורות שונות של מאבק, המסוגלות לחדור אל מצפון העולם ולגייס את תמיכת העמים. אני מצדיע ומביע הערכה לעמנו [במזרח] ירושלים, בבלעין, בנעלין, במעצרה ובכל מקום שם יוצאים המפגינים חסרי המגן חמושים בתקווה, בנחישות ובאמונה בניצחון [להשתתף] בהפגנות המביעות את התנגדותם למעשי הכיבוש...
כאשר אנו מדגישים שאנו מאמצים את אופציית השלום והמו"מ על בסיס החלטות האו"ם, אנו שומרים לעצמנו את זכותנו המושרשת להתנגדות לגיטימית שהדין הבין-לאומי ערב לה. זכות זאת קשורה גם בהבנתנו ובקונצנזוס הלאומי שצריך לקבוע את צורות המאבק המתאימות ולבחור את העיתוי המתאים [של כל אחת מהן], תוך הפקת לקחים מן העבר והקפדה שלא להיגרר למקומות העלולים להזיק לעמידה האיתנה של עמנו ודבקותו בעליונותו המוסרית ובעקרונות מאבקו."[8]
[3] אל-איאם (רש"פ), 20.8.2009
[4]www.fatehmedia.ps ; www.palvoice.com, 7.10.2006 ;www.alkofianews.maktoobblog.com , 4.11.2008
[5] יו"ר הוועדה המדינית בוועידת הפת"ח, נביל שעת', הצהיר כי התוכנית קובעת את צורות המאבק ושיטותיו ומדגישה את זכות העם הפלסטיני להתנגדות ולמאבק מזוין כפי שהחוק הבין-לאומי ערב לה וכן סוגי מאבק מגוונים שהמציאה אינתיפאדת האבן ובהם סוגים שונים דוגמת בלעין ונעלין וסוגי מאבק שונים כגון מאבק פוליטי, דיפלומטי ובאמצעות מו"מ. אל-איאם (רש"פ), 10.8.2009
[6] www.fatehconf.ps 13.8.2009
[7] הצהרה זו של עבאס באה לאחר שכמה חברי הוועידה טענו כי לא ייתכן שהוועד המרכזי אינו מציג בפני הוועידה תוכנית מדינית. טענה זו עוררה ויכוח סוער שבעקבותיו הוזעק מחמוד עבאס לוועידה והוא פתר את המחלוקת בכך שהצהיר כי יש להתייחס אל נאום הפתיחה שלו כאל תוכנית מדינית.
[8] אל-איאם (רש"פ), 5.8.2009