כללי

 

חברת פרלמנט בחרינית: כיעורה הדיקטטורי של הדמוקרטיה האיראנית 

 

ב-21 ביוני 2009 פרסם היומון אח'באר אל-ח'ליג' מאמר של חברת מועצת השורא בבחריין ובעלת הטור בעיתון, סמירה רג'ב (שיעית במוצאה), התוקף את המשטר באיראן בכלל ואת עלי ח'מנאי ואחמדי-נז'אד בפרט. המאמר שכלל האשמה לפיה אחמדי נז'אד הוא ממוצא יהודי ולעג לבכיו של ח'מנא'י בנאומו ב-19 ביוני, עורר ביקורת רבה בחוגים איראניים. בעקבות פרסום המאמר, הורה משרד התקשורת והתרבות של בחריין לעורך היומון להפסיק את הפצתו למחרת היום (ה-22 ביוני 2009) עד להודעה חדשה. ההוראה בוטלה כעבור יום, כך שבפועל ההפצה נפסקה ליום אחד בלבד.[1] 

 

סמירה רג'ב אמרה בתגובה כי לא קיבלה כל הודעה רשמית בנוגע למאמרה השנוי במחלוקת וכי למדינה שמורה הזכות להפסיק את הפצת העיתון "אם בכך היא דואגת לאינטרסים שלה". עם זאת היא ציינה כי "החלטות מעין אלה פוגעות בחופש העיתונות ובחופש הבעת הדעה." בתשובה לטענה כי דבריה יכולים לעורר מתיחות פוליטית בין ארצה לבין איראן אמרה רג'ב: "מה שאמרתי על איראן ועל משטרה אינו חדש והוא נדון בהיקף רחב אפילו בטהראן. דבריי על מקורותיו היהודיים של הנשיא מחמוד אחמדי-נז'אד נאמרו כבר על ידי מהדי כרובי, אחד המועמדים לנשיאות בבחירות האחרונות, במהלך עימות פומבי." עם זאת ציינה רג'ב כי "מאמריה משקפים את דעתה האישית כעיתונאית ולא את עמדת הפרלמנט הבחריני."[2]

 

אגודת העיתונאים הבחרינים גינתה את החלטת משרד התקשורת וקראה לבחון אותה מחדש: בגילוי דעת מטעם האגודה נכתב: "האגודה מודאגת מאוד מהחלטת משרד התקשורת והתרבות... וקוראת למשרד לבחון מחדש את החלטתו, כדי לחזק את אווירת החירות והדמוקרטיה לה עדה בחריין בצל הנהגתו של המלך חמד בן עיסא אאל ח'ליפה." האגודה גם הביעה "סולידאריות מלאה עם העיתון ועובדיו ועם זכותם להביע את עמדתם ולבצע את שליחותם העיתונאית במלוא החירות"[3] וציינה כי היא מודאגת מכך שההחלטה למנוע את הפצת העיתון הוצאה בהוראה מנהלתית ולא משפטית.

 

עורך היומון, אנור עבד אל-רחמן, העניק גיבוי מלא לרג'ב. בראיון לרדיו מונטה קרלו אמר: "כעורך ראשי, אני לוקח את מלוא האחריות. קראתי כל מילה במאמרה של רג'ב, אותה אני מכבד. בהתייחסי לתפקידה של איראן באזור מזה שלושים שנה - של ממשלת איראן, של איראן כמדינה ושל איראן כמהפכה - הרי שאיראן לא עשתה דבר למען עמה, אך היא הצליחה לעורר דאגה בקרב שאר העמים ובקרב עמי המפרץ בפרט... בכנות, הגברת סמירה [רג'ב] אמרה דברי אמת על התיאוקרטים הללו שניצלו את המדינה בצורה הנתעבת ביותר."[4]

                                                                      

עמדתה של בחריין הרשמית היתה שונה מעמדתה של סמירה רג'ב; עם היבחרו של אחמדי-נזאד לתקופת כהונה שנייה, מיהרו בכירי השלטון הבחריני לברכו. אתר האינטרנט של הערוץ האיראני בערבית "אל-עאלם", דיווח כי מלך בחריין, חמד בן עיסא אאל ח'ליפה, שיגר אגרת ברכה לאחמדי נז'אד, בה הביע תקווה כי אחמדי-נז'אד "יגשים את מטרות העם האיראני האח והחבר ואת שאיפותיו לקדמה ושגשוג". ח'ליפה שיבח גם את היחסים הטובים בין שתי המדינות והעמים האיראני והבחריני. איגרות דומות שיגרו ראש ממשלת בחריין השיח' ח'ליפה בן סלמאן אאל ח'ליפה ויורש העצר וסגן מפקד כוחות המזוינים, השיח' סלמאן בן חמד אאל ח'ליפה.[5]   

 

עקרונותיה המזויפים של המהפכה האסלאמית                               

להלן תרגום עיקרי מאמרה של רג'ב הנמצא באתר אח'באר אל-ח'ליג':

"אילו היו המהפכה [האסלאמית באיראן] והרפובליקה [האסלאמית שם] מחויבות לגודלן הטבעי ולתפקידן בעולם הזה, ולא היו לוקחות על עצמן מימד אלוהי ותפקיד מיסיונרי דתי ופוליטי מחוץ לגבולותיהן, לא היה הנושא האיראני מעניין אותנו. אולם, עיקר תפקידנו בתקשורת הערבית ובפוליטיקה האזורית [מחייב אותנו] להתעניין בנושא האיראני ולהאיר את דעת הקהל ביחס להיקף, למימד ולתפקיד האמיתי של משטר זה, המנוהל בידי אנשי הדת. [זאת] נוכח טענתן כי הן בעלות מימד מטאפיסי ותפקיד תיאוקרטי מיסיונרי המייצא [את המהפכה שלהם] לכל החברות הערביות והאסלאמיות. מנקודת מוצא זו אנו עוקבים אחר האירועים באיראן אתמול, היום ומחר.

 

[נציגי המשטר האיראני] ניסו להשתיק כל קול שפוגע ברפובליקה 'הקדושה' עליה שולטים 'קדושים'. הם ענדו למנהיגים ברפובליקה 'הקדושה' מדליות של חסינות מטעות. הם הפכו את אבות המהפכה 'האסלאמית' לנציגי אללה עלי אדמות והעניקו למנהיגם את סמכויות אללה המוחלטות. הם הכינו את הרפובליקה 'הקדושה' שלהם לקבלת פני 'האמאם הנעלם'[6] ש'הנשיא [אחמדי נז'אד] חזה ב -2006 כי יופיע תוך שנתיים. הם הוציאו מהסמינרים הדתיים התומכים בהם מאות אלפי בוגרים לובשי גלימות וטורבנים, כדי שיפיצו טענות שקריות בדבר קדושת הרפובליקה, חסינותם של מייסדיה וסמכותו של המנהיג הקדוש. הם הניפו את הדגל של רפובליקת הח'ליפות האסלאמית והפיצו תעמולה מיסיונרית ברחבי העולם לשם הפצת דרכם 'הקדושה' ועקרונות המהפכה 'האלוהית' שלהם.

 

הם חילקו את כספיהם 'הטהורים' לבני בריתם במדינותינו כדי לגרוף תומכים וכדי לערער את הביטחון [במדינות אלה]. מכיוון שבעלי החסינות אינם טועים, אינם משקרים ולא באים איתם חשבון, הם השיגו תומכים; מכיוון שהכסף מסמא עיניים, הם השיגו באמצעותו אוהדים ותועמלנים; מכיוון שהדת והאסכולה [הדתית] מייצרות נשק בלתי מנוצח, הם התבצרו בהן במדינתם ובמדינותינו.

 

שלושים שנה – זהו גילה של המהפכה 'הקדושה', של רפובליקת 'האמאם הנעלם', של שלטון המנהיגים 'החסינים מכל חטא', של משטר הדמוקרטיה 'האסלאמית'. [לאורך תקופה זו] שרוי אזורנו הערבי במצב מלחמה מתמשך. הוא סובל ממשברים פוליטיים רצופים, ממחלוקות ופיצולים פנימיים, ממיליטריזציה פוליטית, מגיוס [ההמונים] על רקע עדתי, מהסתתרות מאחורי אסכולות [דתיות] ודברים מקודשים - כאשר מאחורי כל אלה מסתתרת מטרה פוליטית בוטה, ללא שום קשר לדת ולאסלאם. 

  

פתאום, לאחר שלושים שנה, נחשף הזיוף לגבי אותם דברים קדושים, לגבי [עקרון] החסינות מטעות ולגבי אלו החסינים מכל טעות. הדמוקרטיה האיראנית האסלאמית התגלתה בצורתה הדיקטטוריות המכוערת ביותר. עלה התאנה נפל ונחשף השקר הפוליטי הגדול ביותר בהיסטוריה [שהומצא] בשם הדת. אירועי הבחירות האחרונות לנשיאות באיראן ב- 12 ביוני 2009 ותמונות הדיכוי הברברי שבאו בעקבותיהם, חשפו את פניה הנסתרות של הרפובליקה ה'אסלאמית'. נגלה הזיוף שבקדושה ונחשפה האמת העקובה מדם על הרפובליקה ומשטרה: המהפכה ה'טהורה' חשפה את ניביה המדכאים, הרפובליקה 'הקדושה' [התגלתה] כחסרת כנות [ואלו] החסינים מטעויות [נתגלו כמי ש]משקרים, מזייפים, עוצרים ומענים כדי לשמור על האינטרסים שלהם...

 

זיוף הבחירות הגדול בהיסטוריה

בזיוף הבחירות הגדול ביותר בהיסטוריה חשפו אבות המהפכה 'האסלאמית' באיראן את האמת לגבי עצמם. כאשר אני מדברת על זיוף הבחירות הגדול ביותר, אני מתכוונת לכך, שבדרך כלל, הזייפנים מנצחים את יריביהם בהפרש  קולות קטן, כמו למשל ג'ורג' בוש הבן שזכה בכהונתו הראשונה בהפרש של קול אחד באחת המדינות כתוצאה מזיוף גדול, שנחשף על ידי הבמאי האמריקאי, מייקל מור בסרטו 'פרנהייט 11/9. 

אחמדי-נז'אד זכה ב-12ביוני 2009 בכהונה שנייה בבחירות לנשיאות בהפרש של מיליוני קולות מזויפים שהקפיצו אותו ממקום שלישי למקום הראשון. ידיעות אלו אושרו [על ידי אדם] מתוך משרד הפנים האיראני המפקח על הבחירות ואחראי להן ישירות.[7] [גם] הפגנות המיליונים שיצאו לאחר הבחירות מכל רחבי איראן הוכיחו את אמיתות הדבר...

 

לצד הדברים שנאמרו בנוגע לזיוף בבחירות, אציין כאן חלק מהאירועים שהתלוו לבחירות אלה, שפורסמו בכל אמצעי התקשורת ושהועברו באתרים ובאימיילים...

 

זו הפעם הראשונה שמנהיגי המהפכה האיראנית מטילים דופי בשורשים הדתיים של חלק מהם, כאשר מהדי כרובי התייחס בעימות טלוויזיוני למוצאו של 'הנשיא' נז'אד, באומרו: שמי המלא הוא מהדי בן פלוני בן פלוני כרובי, מה שמך המלא? התשובה של הצד השני היתה "אני מחמוד אחמדי-נז'אד", כשהוא נמנע מלציין את שם משפחתו. ידוע לאיראנים שמדובר במשפחה יהודית במוצאה ובשמה ומהדי כרובי ניסה לחשוף זאת לציבור הרחב.[8]

 

זו הפעם הראשונה שנשיא הרפובליקה [האיראנית] חשף בפומבי שהדיפלומות של כמה מאנשי המשטר באיראן מזויפות, או שהוענקו על ידי אוניברסיטאות שקל [להשיג בהן דיפלומה]. הדבר קרה כאשר [אחמדי-נז'אד] האשים והטיל ספק בדיפלומת הדוקטורט של אשתו של המועמד מיר מוסוי ועוד קודם לכן כאשר היה צריך להצדיק את רצונו להשאיר בתפקידו את שר הפנים שלו, עלי אל-כרדאן... לאחר שנחשף כי הדיפלומה שהוא קיבל מהאוניברסיטה והכשרתו היו מזויפות, 'הנשיא' נז'אד אמר כי 'התעודות של כמה בכירים במשטר מזויפות וחסרות ערך'.

 

זו הפעם הראשונה שנחשפו  עומק השחיתות הכספית בשכבה השלטת באיראן ומעורבותם של אבות המהפכה מקרב אנשי הדת, המנהיגים הפוליטיים ומשפחותיהם, בשחיתות הזו ובגניבת כספי ציבור.

זו הפעם הראשונה שבה המתמודדים על כס הנשיאות האיראנית חשפו את מעורבות המשטר בחלוקת משאבי [המדינה] לארגונים [שונים] בעולם בשעה ששיעור העוני בארצם עולה, הפיתוח נכשל, ושיעור האבטלה עולה ומגיע ל-8 מליון מובטלים, כלומר מעל 30% מכוח העבודה.

 

נסיונו המביש של ח'מנאי לעורר הזדהות

יש הרבה מה לומר על הדמוקרטיה ברפובליקה 'האסלאמית'. אציין שתי דוגמאות בלבד: על פי סעיף 57 בחוקת הרפובליקה, מרוכזות בידי המנהיג העליון 'המנהיג הדתי המוחלט ואמאם האומה' כל הסמכויות, בהיותו המפקח על הרשות המחוקקת, השופטת והמבצעת. סעיף 110 בחוקה מעניק למנהיג העליון את כל הסמכויות הביצועיות, את סמכויות החקיקה, את הסמכות למנות ולפטר את כל [נושאי] המשרות הבכירות במדינה, החל מנשיא הרפובליקה וכלה בראש הרשות לרדיו ולטלוויזיה, וכן [סמכויות אחרות] החל מ'הכרזה על מלחמה ועל שלום וגיוס כללי' וכלה ב'פתרון הבעיות [שלא ניתן לפותרן בשיטות המקובלות באמצעות המועצה לקביעת האינטרס של המשטר]'.

 

סעיפים אלו [בחוקה] מסבירים את השורשים ואת התוצאות של האירועים שהתפרצו ב-12.6.2009  בכל רחבי איראן. [אירועים אלה], גם אם יוחבאו מאחורי במות הדרשנים של מסגדי קום, ויישמרו בסוד בתקופה הקרובה, הם ימשיכו לרחוש מתחת לפני השטח ויכשירו את הקרקע להפגנות נוספות. זאת לאחר שהצעירים, הנשים והזקנים הוכו, דוכאו ועונו בפומבי, לאחר שדם נשפך ברחוב, ולאחר הפעולות המתגרות של המשטר כלפי רגשות הצעירים המהווים כשני שליש מן העם האיראני.

 

החשוב ביותר מכל האמור הוא אותם שקרים וטענות כזב של כל אנשי המשטר הזה, שנועדו ליצור הילת קדושה סביב אישיותם ומשטרם ואשר נחשפו במהלך האירועים האחרונים באיראן. מסתבר שהם אנשים רגילים, אשר כמו כל בני האדם מתעסקים בטינה, באינטרסים, בסכסוכים, בשחיתות, בשקר, בזיוף, בדיכוי, בהרג ובעינויים. האיאתוללות יצאו מחסינותם הדתית. הוסר הטאבו בעניין הקדושה [ובוטל] האיסור למתוח ביקורת או לבוא חשבון עם מקורות הסמכות הדתית העוסקים בפוליטיקה, על כל התועבות והאמביציות הארציות שלה.

 

כאן המקום להזכיר כמה מצער היה לראות את המנהיג העליון מסיים את נאומו הפוליטי ב-19.6.2009 בפני המתפללים באוניברסיטת טהראן, בקטע הבכי כאשר הוא אמר בפרסית... "חיי חסרי ערך, הגוף שלי פגום" בניסיון מביש לעורר רגש והזדהות דתית עמו, לאחר נאום שהכיל הרבה התראות ואיומים. המתפללים קיבלו את דבריו בבכי, במחזה תיאטרלי.

 

לסיכום, ניתן לומר שבתאריך הזה [12.6.2009] הורד המסך על הפרק לפני האחרון של שלטון אנשי הדת על החברות שלנו."

                 

קריקטורה: "יום מניעת פרסום אח'באר אל-ח'ליג'"

אח'באר אל-ח'ליג' (בחריין), 23.6.2009

---