מאמר ביומון הרש"פ: מדוע מופיע המאבק המזוין בתקנון הפת"ח?
בעל טור ביומון הרש"פ "אל-איאם", מחמד יאר'י, המשמש גם כחוקר במכון מחקר בוושינגטון הסתייג במאמרו מן התקנון הפנימי של הפת"ח ומתוכניתה המדינית, שיוצגו בוועידה השישית של התנועה, והביע ספק ביכולתה של הוועידה לדון ברצינות במסמכים אלה בשל העיסוק הרב של הנהגת הפת"ח בנושאים ארגוניים.
יאר'י טען כי בפרק הראשון בתקנון הפנימי של הפת"ח – 'עקרונות, מטרות ושיטה' – יש לבדוק מחדש 28 סעיפים וספק אם בדיקה כזו תותירם על כנם. "האם באמת המטרה של הפת"ח היא 'שחרור מלא של פלסטין וחיסול מדינת הכיבוש הציונית מבחינה כלכלית, מדינית, צבאית ותרבותית'? האם דרכה של הפת"ח היא 'מהפיכה עממית מזוינת כדרך הכרחית יחידה לשחרור פלסטין'? האם המאבק המזוין הוא עדיין 'אסטרטגיה ולא טקטיקה'? ואיך מיישבים את ההתנגדות לכל הפתרונות המדיניים המוצעים כחלופה לחיסול הישות הציונית הכובשת בפלסטין עם הקריאה [של הפלסטינים כיום] לעולם ליישם את החלטות האו"ם הרלוונטיות לסכסוך עם ישראל? במה שונים הדברים הללו מן האמנה של חמאס ועל מה כל המאבק הזה עם החמאס, אם המטרות והאמצעים חופפים. כיצד כל זה מתיישב עם קבלת הפיתרון של שתי מדינות לשני עמים, עם היוזמה הערבית לשלום ועם המו"מ כולו."
יאר'י מתח ביקורת השארת הסעיפים בתקנון הפנימי הקוראים להדק את הקשרים עם המדינות המתנגדות לציונים ולאימפריאליסטים והקוראים לדחיית החלטות האו"ם ולחיסול ישראל באמצעות מהפכה עממית מזוינת בטענה שתנועת הפת"ח כבר עברה את השלב הזה. לטענתו, "השארת הסעיפים הללו בתקנון הפנימי אינה מייצגת את אמונת הפת"ח ולא את פעילותה המדינית היום-יומית בשטח. 'האימפריאליזם' [ארה"ב] המוזכר בתקנון מסר לפני כמה ימים לרש"פ 200 מיליון דולר כדי לשלם את המשכורות של 'הלוחמים' [הפלסטיניים האמורים] לחסל את הזרוע ההולמת [של ארה"ב] באזור [כלומר ישראל]. [והפלסטינים] אף הודו לו על כך. 'האימפריאליזם' הוא זה המפקח על אימון מנגנוני הביטחון 'שינהלו את מלחמתו של העם לטווח ארוך'. יש הבדל בין ליצנות והונאה מדינית לבין אמונות מדיניות. [תנועת] הפת"ח צריכה לצאת ממעגל הליצנות וההונאה העצמית ולהתמקד באמונתה המדינית כפי שהיא מוצהרת ומיושמת בכל יום.
פת"ח היום מאמינה במדינה עצמאית בעלת ריבונות מלאה על השטח שישראל כבשה בשנת 1967 וירושלים בירתה, [מדינה] החיה בשלום ובביטחון לצד ישראל וכן בהסדר צודק של בעיית הפליטים על בסיס החלטות האו"ם. אשר לאמצעים, המאבק המזוין איננו [האמצעי] המתאים ביותר או החשוב ביותר וגם לא הנעלה. בפועל פת"ח ויתרה על המאבק המזוין בחילופי מכתבי ההכרה ההדדית עם ישראל בשם אש"פ והיא התחייבה [בהסכמי] אוסלו להילחם במי שיקיים זאת. זכותה של הוועידה לבדוק אם הדבר שרת את הפת"ח ואת העם הפלסטיני וקרב אותם אל מטרותיהם או לא... הפת"ח צריכה להשאיר את אופציות העימות פתוחות ולא להגביל את עצמה לאמצעי אחד. כאשר היא עוטה לבוש שאיננו שלה רק לצרכי התרברבות [בשאלה מי קיצוני ופטריוטי יותר] הדבר מזיק לפת"ח יותר מאשר מועיל לה."
אשר לתוכנית המדינית של הפת"ח, טען יאר'י כי "מחצית מן התוכנית היא בבחינת רצף סיפורים היסטוריים חלקיים של אירועים פוליטיים או ארגוניים, מעין אירועים כרונולוגיים... הוא מציג עשרות שאלות במקום לספק תשובות ואין מקומו בתוכנית פוליטית. על התוכנית להכיל סעיפים הקשורים למטרות לטווח ארוך וקצר שפת"ח פועלת מדי יום ליישמן... התוכנית צריכה לכלול את האופציות האסטרטגיות העתידיות ואת התפיסה של הפת"ח לגבי המו"מ, משך הזמן, התנאים, המכניזם, מה היא מוכנה לקבל ומה היא אינה מוכנה לקבל."[1]
בעל טור אחר באותו יומון, עבד אל-נאצר אל-נג'אר, כתב: "יש לבחון לעומק וברצינות את התוכנית המדינית המוצעת כך שתתאים לשאיפות העם הפלסטיני. צריך להתחשב בכך שפת"ח עדיין תנועת שחרור לאומית והיא תישאר כזאת עד שתוקם מדינה עצמאית ויושגו הזכויות הלגיטימיות של העם הפלסטיני כולל זכות השיבה, אך צריך גם להדגיש שהתנועה הפכה לחלק ממערכת אזורית ובין-לאומית, המבקשת להשיג יציבות ושלום צודק באזור, ושהיא עמוד התווך של המשטר הפוליטי הפלסטיני החדש."[2]