המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
פסק הלכה של איתאללה מונתזרי נגד המשטר באיראן
13/7/2009

 

פסק הלכה של איתאללה מונתזרי נגד המשטר באיראן

 

הקדמה

איתאללה חסין עלי מונתזרי, בכיר אנשי הדת השיעים כיום, פרסם פסק הלכה (פתוא) בתשובה לשאלותיו של האינטלקטואל הדתי מוחסין כדיור, שפנה אליו כדי לקבל תשובות בדבר הלגיטימיות של ממשלת אחמדי-נז'אד. להלן תרגום עיקרי הפתוא:[1]

 

שאלה ראשונה: מה דינם של המחזיקים במשרות שלטון, המחויבים על-פי ההלכה לנהוג צדק, יושר ותבונה, [לאחר] שזכו במרבית קולות העם, כשהתנאים האלה בטלים והמחזיקים בשלטון נוהגים בניגוד מוחלט להם? 

תשובת איתאללה מונתזרי: "אם כל אחד מהתנאים הנזכרים בשאלה אינו מתקיים... [הדבר] מביא באופן אוטומטי וללא צורך בפיטורין להתמוטטות דה פקטו של ה-ולאיה [הכוונה לח'אמנאי] ושל [השלטון] האחראי לניהול העניינים החברתיים ולביטול הצווים שמוציא נושא המשרה [הכוונה לאחמדי-נז'אד]...

 

במקרה של הפרה של אחד התנאים בחוזה שבין שני הצדדים – כלומר בין נושא המשרה לבין העם שמינה אותו לתפקיד זה – יכול העם להדיח את נושא המשרה ממשרתו.

 

שאלה שניה:  מהי החובה הדתית של העם אם נושאי משרות אלה מתעקשים לפעול בניגוד לצו הדתי של "לצוות את הטוב ולאסור את הרע"?

תשובת איתאללה מונתזרי: נושאי משרות שמאבדים את הזכות לאפוטרופסות על ניהול ענייני החברה, מודחים אוטומטית ממשרתם הן לפי החוק [הדתי] והן לפי ההיגיון, והשלטון שלהם אינו לגיטימי לחלוטין.

 

אם הם נותרים במשרתם תוך שימוש בכוח, הונאה או זיופים, חייב העם להצביע על חוסר הלגיטימיות וחוסר הפופולאריות שלהם, ולבחור בדרך הפחות מזיקה להדחתם ממשרתם...

 

ברור כי זוהי חובה המוטלת על הכלל [ולא רק על הפרט]... ואיש אינו יכול לחמוק מאחריות זו בשום תרוץ. האליטה בחברה [קרי אנשי הדת] נושאת באחריות כבדה יותר [לכך], כיוון שהם [אנשי הדת] בעלי הידע של חוק הדתי והחוק האזרחי ובעלי יכולת יותר מהאחרים [קרי העם]. לדבריהם נודעת השפעה ותוקף רבים יותר ולכן הם נושאים באחריות כבדה יותר. הם צריכים להציג ל[שאר העם]... דרך אלטרנטיבית תוך אחדות, שותפות רעיונית, הקמת מפלגות וארגונים פרטיים וציבוריים.

 

שאלה שלישית: האם ביצוע החטאים הגדולים שיפורטו להלן, והתעקשות [נושאי המשרות] לבצעם שוללים את "עקרון הצדק" ומביאים להתגשמות "עקרון העריצות"?

א. הוראה להרוג חפים מפשע וגרימת מות[ם].

ב. הוראה ומעורבות ב[מסע] מזוין של איומים והפחדות,הכאת חפים מפשע ופציעתם ברחובות.

ג. מניעה דה פקטו מאיתאללות בכירים למלא את החובה הדתית "לצוות את הטוב ולאסור את הרע"           באמצעות חסימת כל הדרכים ההגיוניות והחוקיות לקיים מחאה שקטה.

ד. שלילת החופש וכליאת מי שפועל ומייעץ לפעול [לפי הציווי הדתי] "לצוות את הטוב ולאסור את הרע" וגביית הודאות שווא באמצעות הפעלת לחץ.

ה. הטלת צנזורה על כלי התקשורת ועל מידע ...

ו. השמצת המוחים [לאחר הבחירות]... בטענה שכל מי שמתנגד לנושאי המשרות הוא שכיר חרב ומרגל...

ז. [הפצת] שקרים, עדות שקר ודיווחים המנוגדים למציאות בכל הקשור לזכויות הציבור.

ח. בגידה באמון העם.

ט. עריצות והתעלמות מעצת אנשי הדת ואזהרותיהם.

י.  מניעת הבעלים החוקיים [קרי העם] מלהחזיק ברכוש המשותף [קרי] הגורל הלאומי.

יא. העלבת האסלאם והמטת קלון על הדת, תוך הצגת האסלאם והשיעה בעולם כגסים, לא הגיוניים, אגרסיבית, חדורי אמונות טפלות, ועריצים

תשובת איתאללה מונתזרי: ביצוע החטאים הנזכרים לעיל או התעקשות על כמה מהם, הם עדות בולטת וברורה להעדרו של קריטריון הצדק ואחת מהתכונות המהותיות הבולטות של עושק ושל אי-צדק...

 

ברור שכל סוג של חטא – במיוחד חטאים אלה הנזכרים לעיל – המתבצע בשם הדת, הצדק והחוק [גורם] לרוע לגדול וליתר התרחקות מהדת. [לחטא כזה] יש עונש כבד ביותר בעולם הזה ובעולם הבא, מפני  שנוסף לרוע של חטא ההונאה וההתרחקות מהדת, הם גורמים להשחתת הצדק והחוק.

 

במקרים שלדעת נושאי משרות השלטון, המעשים התבצעו בצדק וכחוק, אך לדעת מרבית העם הם אינם חוקיים ... אלא הם [מעשי] דיכוי של זכויות [העם] ויש לקבל את פסיקתם של בוררים ישרים ואובייקטיבים, המקובלים על שני הצדדים.

 

שאלה רביעית: האם ההיאחזות במשפטים כמו "שימור המשטר הוא חובת החובות" מצדיקה הפעלת תוקפנות כלפי הזכויות הלגיטימיות של העם ורמיסת מרבית כללי המוסר וציווי הדת כגון אמת ואמון? האם אפשר לוותר על ביצוע עיקרון הצדק... בתואנה של שימור האינטרס של המשטר? מהי חובתם הדתית של המאמינים אם כמה נושאי משרות מבלבלים בין האינטרס של המשטר לאינטרס האישי שלהם, ומתעקשים לאכוף את הטעות שלהם?

תשובת איתאללה מונתזרי: ... ברור שבאמצעות מעשי עושק המנוגדים לאסלאם לא ניתן לשמר או לחזק את המשטר האסלאמי, כיוון שהצורך במשטר הוא כדי ליישם צדק ולשמור על זכויות [העם], כלומר כדי לבצע את צווי האסלאם. איך אפשר, לפיכך, להעלות על הדעת שבאמצעות עושק ודיכוי ובמעשים המנוגדים לאסלאם ניתן לשמר או לחזק את המשטר הצודק והאסלאמי?

 

משטר הפועל על בסיס אלות, דיכוי ותוקפנות כלפי זכויות הזולת, עושק ושינוי קולות [העם], הרג, כליאה, מעצר  ועינויים מימי הביניים וסטאלין, הגורם לחנק וצנזורה של העיתונים, שיבוש אמצעי התקשורת וכליאת אינטלקטואלים ונבחרי הציבור בתואנות שווא וגביית הודאות שווא בכוח ... שלטון כזה הוא מגונה וחסר ערך מבחינה דתית...

 

העם הגאה של איראן יודע בוודאות מהי אמיתות ההודאות האלה, הדומות לאלו שהוצאו ע"י השלטון הפשיסטי והקומוניסטי. העם גם יודע שההודאות והראיונות הטלוויזיוניים המזויפים נגבו מבניו הכלואים באלימות, בעינויים ובאיומים שנועדו להסתיר את העושק ואי הצדק ולסלף את המחאה השקטה והחוקית של העם...

 

המדינה שייכת לעם, היא אינה רכושי ואינה רכושכם... כאשר השאה שמע את קול מהפכת העם, כבר היה מאוחר. אני תקווה שנושאי המשרות לא יניחו להגיע למצב כזה אלא יתגמשו במהירות מול דרישות האומה..

 

שאלה חמישית:  מהן האינדיקציות הדתיות ל"שלטון עושק" ומהי חובתם של אנשי הדת והמאמינים נוכח שלטון כזה?

 

תשובת איתאללה מונתזרי: ... צדק או אי צדק מצד אנשי השלטון הוא דבר המורגש בחברה וסימניו גלויים לעיני כל... על כל אחד מוטלת האחריות.... לפעול נוכח אי הצדק ורמיסת זכויות העם, ועליו ליידע גם את הזולת. [הן אנשי הדת והן המאמינים] חייבים להציג דרכי פעולה בהינתן התנאים הקיימים... זאת מכיוון שאין זה מתקבל על הדעת שאדם [יטען שהוא] רודף צדק אך לא יעשה דבר כדי לממש זאת... [בתירוץ] שהוא פוחד או בתירוץ שהוא חסר כוח..."

 



[1]  אתר לשכת מונתזרי (איראן), 10.7.2009; khandaniha.eu, 11.7.2009.