המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
משעל: יש לשלב את ההתנגדות עם הפוליטיקה
6/7/2009

 

משעל: יש לשלב את ההתנגדות עם הפוליטיקה

 

ב-25 ביוני 2009 נשא ראש הלשכה המדינית של החמאס, ח'אלד משעל, נאום שבו התייחס בעיקר לנאומי נשיא ארה"ב וראש ממשלת ישראל ולנושא הפיוס הפלסטיני.[1] משעל טען כי חל שינוי בנימת הדברים של האמריקנים בהתייחסותם למזה"ת, אך השינוי צריך להתבטא במעשים ולא במלים. הוא דחה את התנאים שהציב נתניהו להקמת מדינה פלסטינית וטען כי יש להיזהר מן ההכרה במדינה יהודית. משעל הבהיר כי תנועתו מסכימה להקמת מדינה פלסטינית בגבולות ה-4 ביוני 1967 אך היא דבקה בזכות השיבה ודוחה חלופות של ישוב מחדש של הפליטים במקומות מגוריהם ואת רעיון המולדת החלופית בירדן. עוד טען כי ההתנגדות היא אסטרטגיה לשחרור המולדת ולהשבת זכויות הפלסטינים. להלן תרגום קטעים מן הנאום:  

 

על נאום אובמה: השינוי צריך להתבטא במעשים

 "אכן הגיע ממשל אמריקני חדש וחל שינוי בלשון שהוא נוקט כלפי האזור, אולם השאלה היא מי חולל את השינוי הזה? זוהי הנחישות והעמידה איתנה של עמי האזור שהתנגדו בפלסטין, בלבנון, בעיראק ובאפגניסטן, שדחו את הכובשים ואת תכתיבי הפולשים וסיכלו את מדיניות הממשל [האמריקני] הקודם...

 

אנו חשים שינוי בטון ובשיח האמריקני המופנה אל האזור ואל העולם המוסלמי כפי שהיו בנאום הנשיא אובמה בקהיר וקידמנו זאת בברכה. אנו מעריכים כל שינוי באובייקטיביות, אך איננו מוקסמים מנאומים משום שהשפעתן של מלים היא זמנית וחולפת. אנו מבקשים שינוי במדיניות בפועל וזו אמת המידה שלנו לשפוט עמדות ושינויים. לפיכך נדרשים מנהיגי המעצמות והמדינות החשובות לפעול בנחישות ובאופן מעשי, לנקוט עמדות נחרצות ויוזמות רציניות שישיבו את הזכויות לבעליהם ויביאו לסיום הכיבוש הבלתי לגיטימי ולא רק לשאת נאומים של כוונות והבטחות.    

 

כל ממשל אמריקני יוכל לרסן את ישראל ולמצוא פיתרון לסיום הכיבוש, רק אם ירסן קודם לכן את ההשפעה הציונית על מקבלי ההחלטות האמריקנים וימלט את המדיניות האמריקנית מנטל ההתערבות הישראלית וסדרי העדיפויות שלה המתישות והמסבכות...

 

לא שמענו ביקורת אמריקנית או אירופית על הנאום של נתניהו אלא רק ברכות, התייחסויות חיוביות וטענה כי הוא מהווה צעד קדימה. האם זה השינוי שבישר עליו אובמה בנאומו? היכן שינוי המדיניות? האם השינוי הוא מילולי בלבד?... אפילו במישור המילולי יש בעיה משום שאובמה דיבר בהרחבה על סבלם של היהודים ועל השואה באירופה, ולעומת זאת התעלם מסבלנו ומן השואה של ישראל נגד העם הפלסטיני הנמשכת כמה עשורים, כשהפרק האחרון שלה היה המלחמה הנתעבת והשואה האמיתית שבוצעה לפני חודשים מעטים נגד עמנו ברצועת עזה... איזה צדק הוא זה שאובמה מפצה את היהודים במדינת לאום מלאכותית באמצעות גניבת המולדת הפלסטינית והריסתה, כך שחצי עם חי טבוח תחת הכיבוש וחציו האחר חי חיי פליטות בפזורה...

 

האיזון בשפה ואמינותה הוא עניין חשוב, אך אנו דורשים דבר חשוב יותר – אמינות בביצוע: שיקום עזה, הסרת המצור, הסרת העוול והלחץ הביטחוני על הגדמ"ע, מתן אפשרות לפיוס הפלסטיני להתנהל ללא תנאים או התערבות מצד גורמים חיצוניים, סיוע לעם הפלסטיני להיפטר מן הכיבוש, להשיב את זכויותיו ולחיות חופשי במולדתו ככל העמים."

 

על נאום נתניהו: שלילת פירוז המדינה הפלסטינית; כן לזכות השיבה

"נאום נתניהו היה ברור ביותר ולא מעורפל כפי שאמרו חלק מן האנשים. לא הופתענו וידענו שהוא ישמור על עיקרי המסר הציוני המסורתי המתנגד לזכויות הפלסטינים, אך יפגין הרמוניה עם הצעות אובמה באמצעות משחקי מלים, ואכן כך קרה.

 

אנו דוחים לגמרי את העמדה הישראלית כפי שהביע אותה נתניהו לגבי זכויות הפלסטינים ובפרט כל מה שקשור לנושא ירושלים, שיבת הפליטים, ההתנחלויות, נרמול יחסים עם מדינות ערב, השקפתו לגבי המדינה הפלסטינית, שטחיה וגבולותיה והצבת התנאי של פירוז המדינה הפלסטינית. המדינה שדיבר עליה נתניהו נשלטת בים, ביבשה ובאוויר היא ישות מסורסת וכלא גדול של סבל ולא מולדת הראויה לעם מפואר.

 

אנו מדגישים את סירובנו למה שנקרא ישראל [כמדינה] יהודית ומזהירים שלא להקל ראש בדבר מצד אף פלסטיני או ערבי, משום שהמשמעות היא ביטול זכות השיבה של שישה מיליון פליטים פלסטיניים לבתיהם וגירוש אנשינו בשטחי 1948 [ערביי ישראל] מעריהם ומכפריהם. קריאת מנהיגי האויב [להכיר] בישראל יהודית היא קריאה גזענית שאינה שונה מקריאות הפשיסטים באיטליה והנאצים של היטלר שהעולם שלל וזמנן חלף.

 

התוכנית המינימליסטית של העם הפלסטיני, שקיבלנו אותה, היא מסמך ההסכמה הלאומית - מסמך מדיני משותף לכל הפלגים הפלסטיניים: הקמת מדינה פלסטינית שבירתה ירושלים בעלת ריבונות מלאה בגבולות ה-4 ביוני 1967 לאחר נסיגת כוחות הכיבוש והסרת כל ההתנחלויות והשגת זכות השיבה. שיבת הפליטים הפלסטיניים לבתיהם שמהם היגרו בשנת 1948 היא זכות לאומית כללית וזכות אישית שיש ל-5 מיליון פליטים באופן אישי ושום מנהיג או מנהל מו"מ אינו יכול לוותר על הזכות הזאת. אנצל את ההזדמנות להדגיש שאנו מתנגדים באופן מוחלט לישוב מחדש של [הפליטים] ולמולדת החלופית ובפרט בירדן האחות. ירדו היא ירדן ופלסטין היא פלסטין ואין חלופה לפלסטין..."

 

ההתנגדות היא אופציה אסטרטגית
"אנו מדגישים את דבקותנו בהתנגדות כאופציה אסטרטגית לשחרור המולדת ולהשבת הזכויות. לשום מדינה בעולם אינה יכולה לשלול מעמנו את זכות ההתנגדות מול הכיבוש. עמי אירופה מימשו זכות זאת נגד הנאצים, האמריקנים [מימשו אותה] נגד הבריטים [וכך גם] עמי אסיה ואפריקה שנכבשו.

 

התנגדות לא אלימה מתאימה למאבק למען זכויות אזרחיות, אך כשיש כיבוש צבאי חמוש בנשק קונבנציונאלי ולא קונבנציונאלי, צריך להתמודד עימו באמצעות מאבק מזוין. עמנו לא מצא חלופה להתנגדות החמושה כדי להשיב את זכויותיו ולהיפטר מן הכיבוש, מה-גם שהמעצמות נכשלו מזה 60 שנה בניסיונות לכפות על ישראל את סיום כיבוש אדמותינו; הן גם לא הצליחו לחייבה לכבד את החלטות האו"ם ואת היוזמות הבין-לאומיות, דבר שגרם לכישלון המו"מ המדיני במשך שני העשורים שחלפו ולכך שהגיע למבוי סתום. ההתנגדות היא אמצעי ולא מטרה והיא אינה [התנגדות] עיוורת, אלא התנגדות אשר רואה את התמורות הנוכחיות, אך היא גם רואה ששינוי בפועל לא מתבצע ע"י ייחולים או בקשות וגם לא הודות למי שנכנע לכיבוש ולעוול, אלא הודות למי שמתנגד ונאבק ומקריב קורבנות למען מטרותיו. ללא ההתנגדות והמאבק לא היו עמי ערב והאסלאם משתחררים מן האימפריאליזם המודרני [וגם] העם הווייטנאמי ועמי דרום אפריקה, למשל, לא היו חופשיים. במקרה שלנו - הפלסטינים, ההכרה הבין-לאומית והישראלית באש"פ התרחשה הודות למי שנאבק והקריב במהפכה הפלסטינית ובאינתיפאדה הראשונה ולא הודות למי שוויתר על הרובה ובחר בדרך הפשרה והמו"מ, והפך את המו"מ למטרה מתמדת בלי להתחשב במחירו ובתועלתו ובמה שעושה האויב בשטח [ויתרה מזו] אף הסכים לשתף פעולה עם האויב נגד עמו..." 

 

על הקהילה הבינ"ל לכבד את בחירת הציבור בחמאס

"אנו מעריכים את הלשון החדשה של אובמה כלפי חמאס וזה צעד ראשון בכוון הנכון לקראת דיאלוג ישיר ללא תנאים ואנו מברכים על כך. ההתייחסות לחמאס ולגורמי ההתנגדות הפלסטיניים צריכה להתבסס על כיבוד רצון העם הפלסטיני ובחירתו הדמוקרטית ולא על הצבת תנאים דוגמת תנאי הרביעייה הבין-לאומית, משום שהצבת תנאים היא עניין שרירותי שאינו ראוי לעמים החופשיים...

 

התנאים האלה הם אין-סופיים. לאחר שמנהלי המו"מ הפלסטיניים כיבדו אותם הם מתבקשים לעמוד בתנאים חדשים, למשל, לאחר התנאי להכיר בישראל הוצבו התנאים להכיר במדינה יהודית שירושלים היא בירתה הנצחית, ויתור על זכות השיבה והשארת גושי ההתנחלויות. בנוסף לכך [נדרשים הפלסטינים] לוותר על ההתנגדות ולפעול בעצמם לדכאה, לרדוף אותה ולפרקה מנשקה. וכאן אני רוצה להדגיש עניין חשוב מאוד: בראש סדר העדיפויות של החמאס עומדת ההכרה בזכויות העם הפלסטיני ובזכותו להגדרה עצמית ולא ההכרה בחמאס. הבעיה [הפלסטינית] קודמת לתנועה, והאינטרס של המולדת עומד מעל כל עניין [אחר]. לשום הנהגה אין הזכות לוותר על הזכויות והאינטרסים הלאומיים תמורת הכרה בה."

 

ישראל הגיבה בהקצנה על המתינות הערבית

"נתניהו ושריו הפכו את השולחן בפני כולם, מדוע אנו צריכים להשאיר על השולחן את הצעותינו ועמדותינו? מדוע יישארו האופציות שלנו חשופות ללא מרחב תמרון וללא קלפים חזקים? המתינות הפלסטינית והערבית לא מיתנה את עמדות ישראל אלא להתגברות ההקצנה שלה, עד כדי כך שאנשי כנופיות דוגמת ליברמן הגיעו לשלטון. [העמדות המתונות הפלסטיניות] הובילו להטלת מצור על ערפאת ולחיסולו ע"י שרון. מכאן שבתגובה לנוקשות הישראלית, להקצנה שלה ולזלזול בנו ובזכויותינו אנו קוראים למנהיגי ערב לאמץ אסטרטגיה פלסטינית ערבית חדשה שתותיר את כל האופציות פתוחות ותשלב את ההתנגדות עם הפוליטיקה...

 

חמאס [ושאר]פלגי ההתנגדות הפלסטיניים מוכנים לשתף פעולה עם מדינות ערב בבניית האסטרטגיה החדשה ולפעול יחדיו כדי ליישמה, דבר שיגשים את האינטרסים של האומה וזכויותיה, יגן על עתידה ויעלה את קרנה בין העמים. רק כך יכבדו אותנו האחרים ותיווצר הזדמנות אמיתית להשיב את זכויותינו. ואולם, כאשר מפגינים חוסר אונים וויתורים אין-סופיים אין לכך תוצאות [חיוביות] אלא עוד השפלה ושחיקת הזכויות והכבוד. העברת מסר של חולשה לאויבינו תניע אותם להקצין [עמדות] ולהפעיל עלינו לחץ מתמיד."

 

קריאה לאובמה: החזר את דייטון הביתה

"הפיוס הפלסטיני [הפנימי] חשוב לא משום שהוא חיוני להסדר או לחידוש המו"מ הפלסטיני- הישראלי, כפי שרואים זאת חלק [מן האנשים], אלא משום שיש צורך לאומי לסיים את הפילוג [הפנימי] ולטפל בהשפעותיו, לאחד את השורות, להשיב את הלכידות למרקם החברתי ולחזק את החזית הלאומית הפלסטינית בעימות עם הכיבוש ועם הנהגתו הקיצונית... נדגיש כאן כי תנועת החמאס על כל מוסדות הנהגתה החליטה לפעול במהירות לסיים את הפילוג הפנימי ולהשיג פיוס לאומי באמצעות דיאלוג פלסטיני בחסות מצרים האחות ולשתף פעולה עמה ועם כל הערבים והמוסלמים במאמצים המשרתים מטרה זו. במסגרת זאת תצא לקהיר משלחת מטעם התנועה כדי לחדש את הדיאלוג עם החברים בפת"ח וכדי להסיר את המכשולים שעדיין עומדים בדרך לפיוס. אם רוצים להגיע לפיוס אמיתי, יש כמה דברים שחייבים לעשות והחשוב ביותר הוא להרחיק את ההתערבות החיצונית ואת התנאים שמכתיבים הגורמים החיצוניים. כמו כן יש לטפל [בכל] נושאי הדיאלוג כמקשה אחת וליישם זאת בגדמ"ע ובעזה כאחד. 

 

המכשול העיקרי המשבש את מאמצי הפיוס הוא מה שקורה בעזה מזה כשנתיים. כואב הדבר שאנו צריכים לדבר על עניין פנימי בשעה שאנו מתמודדים עם קריאת התגר של הציונים... אך החמרת המצב והעוולות המכוערות מאלצים אותנו להתריע...

 

הסלמה מסוכנת זאת החלה לאיים על האינטרס הלאומי ועל העקרונות הפלסטיניים ובפרט על זכות ההתנגדות, וכבר אין מדובר בבעיה פנימית חולפת. שלחנו מזכר מצער למנהיגי האומה [הערבית] לגבי פעילות הדיכוי של הרש"פ, ממשלת סלאם פיאצ' ומנגנוני הביטחון שלה בפיקוחו של הגנרל האמריקני דייטון. מה שמתרחש בגדמ"ע הוא תוכנית פעולה שיטתית הפוגעת בהתנגדות, בנשקה ובלוחמים מכל הזרועות הצבאיות. מתקיים תיאום ביטחוני [של הרש"פ] עם הכיבוש כדי לעצור אותם [את אנשי ההתנגדות] ולרצוח אותם ומה שקרה בקלקיליה לפני כמה שבועות הוא רק מעט מזעיר ודוגמה בולטת למחזה הכואב. ההתנהגות הזאת נשענת על צווים שהוצאו המתייחסים לכל ארגון המתנגד לכיבוש כאל ארגון בלתי חוקי.

 

המבצע [של הרש"פ] כולל מעצר של מאות מנהיגים ופעילי שטח מן החמאס ומן הג'יהאד האסלאמי כאשר  רק מהחמאס נעצרו 830 אנשים שרובם מנהיגים, חכמי דת, סטודנטים, מרצים ואנשי עסקים. רוב העצורים עוברים עינויים נתעבים שהביאו למותם של חלק מהם ולהעברת רבים מהם לבתי חולים. המעצרים כללו גם נשים שחמש מהן עדיין סובלות מעינויים... בגדמ"ע מתנהל [מסע מקיף] של מיגור שמטרתו לעקור את החמאס ואת כוחות ההתנגדות שם באופן חסר תקדים מאז 1967.  לצד המעצרים כולל המבצע פירוק של הארגון, סגירת מוסדות אזרחיים, מוסדות צדקה, חינוך, הסברה, ותקשורת, "ועדות זכאה" [צדקה] ומועדונים והשתלטות עליהם. כמו כן, רדיפת כספי משפחות השהידים והעצורים.

כפי שהגנרל דייטון ומי שעבד עימו הם הסיבה החשובה להפיכה נגד ממשלת האחדות הלאומית שהוקמה על בסיס הסכם מכה 2007, כך גם מה שעושה דייטון היום  עם מנגנוני הביטחון הפלסטיניים, שאותם הוא בנה ועליהם הוא מפקח, מהווה את המכשול הגדול ביותר להצלחת הפיוס הלאומי...

 

די אם תקראו את הרצאותיו של דייטון במכון וושינגטון ב-7 במאי כדי להבין את הסכנה שבמעשי הגנרל הזה שהתפאר כי בנה את אנשי פלסטין החדשים ופרק את ההתנגדות בגדמ"ע בתאום עם הצבא הישראלי.

 

אני קורא לנשיא אובמה להסיג את הגנרל דייטון מן הגדמ"ע ולהשיבו לארה"ב וזאת בהתאם לרוח השינוי שאתם [האמריקנים] קוראים לו ומשום שבניית שלטון דיכוי מעל ראשי בני עמנו סותרת באופן בוטה את עקרונות הדמוקרטיה שאתם מטיפים לה.

 

הנחתת מכות על ההתנגדות והרס התשתית הארגונית והמוסדות הלאומיים בגדמ"ע אינם משרתים את ביטחון עמנו או את האינטרסים שלו, אלא הם שירות חינם לביטחונו של הכיבוש הישראלי. מדוע ההתפארות הזאת בביצוע ללא תמורה של ההתחייבויות הביטחוניות של הצד הפלסטיני לפי מפת הדרכים הזכורה לרע והדחויה מבחינה לאומית. זאת שעה שהכובש הישראלי לא ביצע דבר ממנה וכך זה נמשך [מימי אולמרט] עד ימי נתניהו – ליברמן שהם יותר קיצונים.

 

האם החתירה להשגת הסדר לבעיה הפלסטינית ולהקמת מדינה פלסטינית צריכה לעבור דרך הרס הזהות הפלסטינית וחיסול הקלפים החזקים וגורמי העמידה האיתנה של העם הפלסטיני?

 

הודענו למצרים כי צריך לסיים את פרשת העצורים בגדמ"ע ולהפסיק את מסע ההתנכלויות הביטחוניות [לאנשי החמאס], כדי ליצור אוירה נקייה שתאפשר את הצלחת הדיאלוג והשגת פיוס לאומי אמיתי. על אף מאמצי מצרים וסוריה ומדינות ערביות אחרות עד עתה, מה שמתרחש בשטח הוא הצהרות לתקשורת המדברות על שחרור [עצורים] אך אין אמון משום [שהרש"פ] משחררת כמה עצורים ובה בעת עוצרת מספר כפול [מאלה ששוחררו]..."

 

חזרת שליט – רק חליפין רצינית

"אנו עדיין מוכנים לבצע את עסקת החילופין [אסירים תמורת שליט]. האופציה היחידה של נתניהו להשיב את שליט הוא עסקת חילופין רצינית, אך אם יבחר [בעמדות] נוקשות הוא ייכשל כמו קודמו אולמרט. נדגיש שהאופציות העומדות ברשות ההתנגדות לשחרר את האסירים פתוחות. נזכיר שהיום ה-25 ביוני והוא היום שבו נשבה גלעד שליט בשדה הקרב לפני שלוש שנים." 

 

ישראל כשלה במלחמתה הנאצית נגד עזה

"למרות פצעינו השותתים דם וייסורינו הקשים ואף שמאזן הכוח נוטה לצד אויבנו, ישראל לא תביס את עמנו או את האומה שלנו. היא כשלה במלחמה הנאצית נגד עזה בשל עמידה איתנה מיתולוגית של העם וההתנגדות, כפי שכשלה קודם לכן בלבנון. חל מפנה בדעת הקהל בעולם נגד ישראל בשעה שעמי האומה הערבית והאסלאמית עומדים לימינה של פלסטין וההתנגדות. אנו קוראים להגביר את ההתנגדות ואת העמידה האיתנה, את פעילותם של העמים ואת הפעילות הפוליטית שיש בה מודעות וציות למסגרת העקרונות, הזכויות הלאומיות והאינטרס הערבי עם האמון העצמי והביטחון באללה וזה לבדו יקרב אותנו אל רגע הניצחון בעזרת אללה ולמפעל הלאומי הכולל חופש, חירות, הגדרה עצמית, השבת הזכויות והמקומות הקדושים..."

 

 


תגיות