כללי

 

 

אינטלקטואלים פלסטיניים: יש פוסקי הלכה הפוגעים בדת

 

הקדמה

כמה פסקי ההלכה שפורסמו בעולם המוסלמי עוררו ביקורת נזעמת כלפי פוסקי הלכה מצד אנשי אקדמיה, עורכים ובעלי טורים פלסטיניים. המבקרים יוצאים נגד שרירות ליבם של פוסקי ההלכה, על שהם אוסרים ומתירים עניינים שונים בפסקי הלכה מוזמנים המשרתים את האינטרסים הפרטיים והמפלגתיים שלהם (כולל קבלת כסף עבור פרסום הפסקים), ועל שהם מנסים להשליט מונופול על הדת. המבקרים מאשימים את הפוסקים בצביעות, בהעדר דוגמה אישית ובהתנהגות הסותרת את דרישותיהם מן הציבור. עוד נטען כי פוסקי ההלכה  מציגים את עצמם לשווא כחושפי מזימות וכמצילי הציבור מפני המזימות הנרקמות נגד המוסלמים והערבים בעודם דוחפים את הציבור הערבי להתנוונות במקום לתחרות עם מדינות אחרות בתחומי המדע.

 

המבקרים גם טוענים כי פסקי ההלכה פוגעים בעיקר בנשים ומכשירים מעשי זנות ככיסוי לנישואים מסוגים שונים. הכותבים אף מייחלים שהאיש שהוציא פסק הלכה המתיר לשאת לאישה ילדה בת תשע יבוא על עונשו.

להלן תרגום קטעי מאמרים: 

 

בצע כסף ומניעים מפלגתיים מאחורי הפסקים

עורך יומון הרש"פ "אל-חיאת אל-ג'דידה", חאפט' אל-ברע'ות'י כתב: "כל זלאביה [לביבה מתוקה] היא חידוש אסור וכל חידוש אסור הוא סטייה מדרך הישר וכל סטייה כזאת [מובילה אל אש] הגיהינום, אם כי הזלאביה נמצאת באש מלכתחילה מטוגנת בשמן ואין היא נזקקת לפסק הלכה. לא הזלאביה היא החידוש האסור כאן, אלא פסק ההלכה שפרסם השיח' האלג'יראי, פרכוס, שאסר [לאכול] את הזלאביה, בטענה שהיא חידוש אסור, מבלי שיביא הוכחה [הלכתית לכך][1] ... את השרירות הבלתי מוסברת הזאת ניתן למצוא כיום בפסקי הלכה רבים, היות שפסק ההלכה הפך להיות בתחום יכולתו של כל אחד בכל עניין כלכלי, חברתי, דתי, או פוליטי, מתוקף מעמדו ככוהן דת, אף שבאסלאם אין [כלל] כוהני דת...

 

איננו יודעים האם לשיח' פרכוס היה קשר למסעדת דברי מאפה [כלשהי] והאם הוא הוציא פסק הלכה נגד מסעדה מתחרה שאוכלים בה זלאביה, שכן כבר קרה שחברות רבות להשקעות פיננסיות השתמשו באנשי דת בכירים להוצאת פסקי הלכה המכשירים את פעילויותיהן. הסתבר שפסקי ההלכה הוצאו תמורת תשלום מראש מכספי בעלי הפיקדונות, שהקיצו וגילו שבעלי החברות גנבו את חסכונותיהם ונמלטו למצרים ולמדינות אחרות.

 

אחד השיח'ים [בחמאס] אסר להשתתף בבחירות הפלסטיניות בשנת 1995 והתיר להשתתף בהן בשנת 1996 כאשר נבחר כחבר המועצה המחוקקת. ניתן למצוא שיח'ים מן החמאס שלפני שנים התירו את ההתנגדות והתייחסו למי שמנסה למנוע אותה כמשתף פעולה ובוגד, אך לאחר שחמאס אישרה את הסכם תהדיאה [הרגעה] עם ישראל היא הוציאה פסק הלכה הקובע שכל היורה מעזה לעבר הכיבוש הוא בוגד וכופר.

 

לפני זמן מה קראתי על תולדות התאסלמותו של גרמני אחד במלחמת העולם הראשונה, שהסביר את מעשהו כדלקמן: 'מצאתי שבאסלאם אין תווך בין אללה לבני האדם, אלא קשר ישיר וזה מה שגרם לי להתאסלם'.

 

פסקי הלכה רבים אלה מעידים על עליית שכבת הכהונה בדת האסלאמית כיום, המשליטה מונופול על הדת, מפרשת אותה ומפעילה שיקול דעת עצמאי בענייני הלכה [אג'תהאד] תוך פגיעה בדת וביזוי עקרונותיה.

 

אני מכיר שיח' שאסר [להשתמש] בצלחת לקליטת שידורי טלוויזיה ותקף את אלה שרכשו אותה, אך לאחר מכן הציב ציוד כזה על גג ביתו. כאשר נשאל לפשר העניין השיב כי הוא אוהב לצפות בשידורים כדי לחוות דעה עליהם... אחר כך תקף קשות את הסדרה 'מוהנד ונור', אך הסביר שהוא צופה בה כי בתו הנכה תצית את עצמה אם לא תצפה בתכנית..."[2]

 

רוב פסקי ההלכה פוגעים יותר מכל בנשים

אשר לתוכנם של פסקי ההלכה קבע חאפט' אל-ברע'ות'י כי רוב הפסקים פוגעים יותר מכל בנשים: "פסקי ההלכה מוכנים [מראש] ונעשים עפ"י הזמנה עד כדי התרת נישואים המכונים בכל מיני שמות, אך הם דומים יותר לזנות. בנוסף לכך, הוצאו פסקי הלכה דתיים הגורמים לפילוג במקום לאיחוד ויש בהם קריאה למלחמת אחים, כאילו מה שחסר לנו הוא הליכה אחרי [אנשים] פרימיטיביים ונבערים, אלה המאשימים אחרים בכפירה ובסטייה מדרך הישר בשם הדת והקנאות."

 

חאפט' אל-ברע'ות'י הזהיר מפני פסק הלכה אחר: "מרצה מצרי להלכה הוציא פסק הלכה המתיר לאישה עובדת להניק עמית לעבודה כדי שנוכחות שניהם בלבד בחדר אחד במקום העבודה תותר מבחינה הלכתית, [אלא שהמרצה] לא אמר לנו מה יקרה אם אותו עמית לעבודה יהיה גרגרן ויבקש לינוק יותר בכל יום?..."

 

במאמר אירוני כתב חוקר פלסטיני מאוניברסיטת קמבריג', ד"ר ח'אלד אל-חרוב: "האומות מתחרות זו בזו בקידום רמת החינוך והתעסוקה לנשים, בהיותן מחצית מן האוכלוסייה, והעולם פועל להעלאת מידת השוויון בין גברים לבין נשים מבחינת הזדמנויות תעסוקה, ואילו השיח'ים שלנו רואים באישה גוש סקסי מפתה, יושבת במקום העבודה ללא הצדקה, וכדי לדכא את [המחשבות] הפרוידיאניות הילדותיות אשר בראשיהם הם ממציאים המצאה המתחרה עם אומות אחרות בתחום התעסוקה – הפיתרון בעיניהם [לבעיית הימצאות גבר ואישה במקום אחד במקום העבודה] הוא שהאישה תניק את עמיתה לעבודה [ואז ייווצר כביכול קשר דם ביניהם שיאפשר להם להיות יחד באופן חוקי מבחינה דתית]...

 

אלמלא אותם השיח'ים מהירי התפיסה לא היינו רגועים לגבי נשותינו בשווקים, שם אורבים להן השכם והערב. רק הם לבדם - בפסקי ההלכה שלהם החודרים לאיברי הנשים ושומרים עליהן – הבחינו כי רעלה [עם פתח] לשתי העיניים עלולה להוביל למלחמת אחים, שתהרוס את הדור הצעיר, לפיכך פסקו שיש להסתפק ברעלה בעלת פתח לעין אחת בלבד. בעצם מדוע צריכות נשותינו יותר מעין אחת כדי לראות את הדרך ואת המוצרים בשווקים. מדוע צריך מותרות דוגמת הראייה בשתי עיניים, בשעה שאפשר להסתפק [בראייה] בעין אחת בלבד. בחריפותם המפתיעה הם גם שמו לב כי [אם הנשים] נותנות את עיניהן בפוך, זהו עניין חמור לגבי מיליוני צעירים במשך הדורות, שיקרסו כמגדל קלפים אם עיני [אישה יאופרו] בכחול. הסתרת עין אחת וחשיפת העין השנייה יגנו עליהם מפני הסכנה ההרסנית שביופי...

 

בפועל, לרעלה בעלת [פתח] לעין אחת יש ממד מיוחד במינו - מודרנסטי. נדמיין עין אחת פקוחה בימין בעוד השנייה בשמאל מוסתרת ברעלה שחורה ומתחתיה גלימה שחורה. האין זו שכיית חמדה אומנותית שאפילו סלבדור דאלי, מלך הסוריאליזם, לא העלה בדעתו? בנוסף לכך, צריך לזכור כי פוסקי ההלכה הנכבדים הותירו גמישות רבה לנשים, דבר המלמד על הכבוד שהם רוחשים להן ולחירותן, עד כדי כך שיוכלו לבחור בחופשיות מוחלטת באיזו עין להשתמש ואיזו עין להסתיר, ואף [יוכלו] להחליף את השימוש בין  העין הימנית לבין העין השמאלית. האם  האישה הערבייה המוסלמית זקוקה לחופש גדול מזה?

 

האסון הגדול בעיני פוסקי ההלכה הגדולים טמון בנשים: הן מקור הרוע ביקום וכל מחשבותיהן נתונות לשאלה כיצד לפתות את הגבר התמים ולהוליכו לגיהינום, לפיכך, [הפיתרון] הטוב ביותר הוא נישואי בוסר, כפי שקבע אחד מפסקי ההלכה הגאוניים לאחרונה, כלומר [נישואי ילדה] כשהיא בת תשע. השיח' הנערץ מנמק זאת בכך שהוא רואה בנות רבות בגיל הזה שניכרים בהן סימני בשלות והן ראויות להינשא. אתה השיח', ראוי לאות הכבוד הגבוה ביותר של נחשלותנו והתנוונותנו. לו הייתה בנו מידה מינימאלית של אזרחות, היינו מוליכים אותך ועוד רבים שכמותך אל הכלא לבלות בו את שארית חייך."

 

השיח'ים מציגים עצמם כמושיעים מפני מזימות

באותו מאמר אירוני כתב אל-חרוב : "דמיינו איזה אסון יתרחש אם נחיה ללא פוסקי הלכה, חכמי דת או שיח'ים המקפידים להדוף את כל המזימות האורבות לנו יומם וליל מן המערב הכופר, המזרח האתאיסט, הצפון החוטא והדרום הפגאני. בכל בוקר כשאנו מקיצים משנתנו קיימת מזימה, ובכל ערב אנו מוצאים מפלט ביצוענו, לאחר שקברנו מזימה נוספת בעודה באיבה. בצהרים ובערב קיימות מזימות ואנו נושמים אותן, קוראים עליהן, רואים אותן מרצדות על המרקע ושומעים אותן ברדיו. אנו חושפים מזימות מהודרות בתוך כלים מפתים במכוני קוסמטיקה לנשים ומזימות בתוך קופסאות שימורים של סרדינים וטונה. אנו, האנשים הפשוטים, איננו מסוגלים לעקוב אחר עומס המזימות המשיגות גברים תמימים תוך כוונה להפילם ברשתן של נשים מתהוללות, מזימות המשיגות את נשותינו התמימות כדי להפילן ברשתם של הגברים הזאבים, ומזימות הפוגעות בילדינו..."

 

בהקשר זה מתח ח'אלד אל-חרוב ביקורת על אנשי הדת: "מה יקרה לנו אם חס וחלילה ייסגרו פיותיהם של אותם השיח'ים הנכבדים בשעווה אדומה ויסגרו אותם בבתי חולים לחולי נפש? תארו לכם את האסון ואת הריק המחשבתי הנורא [שייווצר].... בלעדיהם לא היינו יכולים להירדם ולהיות רגועים [מתוך ידיעה] שהם שומרים על גבולותינו ועל ערי הספר שלנו. בלעדיהם היינו ממשיכים להזניח באופן נורא את ילדינו, בשעה שאנו מתירים להם לצחוק ולעלוז בזרועותיו של מיקי מאוס הנוכל. מרוב בורותנו חשבנו שהוא רק עכבר פשוט והנה פוסקי ההלכה חשפו אותו - אללה ישמור אותם כך שיתמכו [בנו] ויהיו לנו לנכס נוכח הפיגור העמוק שלנו. [הודות להם] אנו רואים את מיקי מאוס כפי שהוא במציאות המתועבת שלו – אחד מחיילי השטן הארור, מסתתר בלבוש עכבר תמים, הרוצה להנחית מכת מוות על מוחם של ילדינו.?" [3] 

 

בעל טור ביומון הרש"פ "אל-איאם", עבד אל-נאצר אל-נג'אר, כתב על פסק הלכה מוזר שפורסם לאחרונה המתיר לאישה להכות את בעלה. "השיח' המודרני מאוד, שהוציא פסק הלכה זה, פירש אותו כרישיון שניתן לאישה כדי שתגן על עצמה, אם תספוג מכות. כעבור יום פרץ דיון חריף והושמעו דעות שונות בקרב חכמי הדת של אל-אזהר לגבי האותנטיות של פסקי ההלכה הללו. אנו תוהים: מדוע [צריך] לדחוק בכוח את הדת לנושאים מעין אלה [ולהפוך אותה] לדבר נחשל? ומדוע מוציאים פסקי הלכה המתירים הכאה או תוקפנות? מדוע לא להפוך את הקריאה לאהבה, לשלום, לחיים שלווים לדבר העיקרי בדת במקום הקריאה להכות או ללמוד אומנויות קראטה לנשים?"[4]  

 

---