ניסיונות החמאס להשתלט על אש"פ
הקדמה
בעקבות המלחמה בעזה חידשה החמאס את מאמציה לערער על מעמדו של אש"פ כמייצג הלגיטימי של הפלסטינים. זאת בניסיון להשלים את התהליך שהחל עם ניצחונה של התנועה בבחירות למועצה המחוקקת ב-2006 ונמשך בהשתלטותה בכוח על רצועת עזה בשנת 2007.
העימות בנושא זה שב ועלה בדיאלוג הפנים פלסטיני בקהיר במרס 2009 שאחת מחמש ועדותיו דנה במבנה אש"פ. תנועת החמאס דרשה להקים ועדה זמנית שתשמש מקור סמכות לכל הפלסטינים ברש"פ ובפזורה, עד לקיוםו בחירות למל"פ, ואילו הפת"ח שללה זאת משום שראתה בדרישת החמאס ניסיון ליצור חלופה לאש"פ.
מסמך זה עוסק בתגובות אש"פ להצהרת הכוונות של החמאס ליצור חלופה לאש"פ כנציג הפלסטינים, כפי שהביע אותה ראש הלשכה המדינית של החמאס, ח'אלד משעל. כמו כן עוסק המסמך בוויכוח הפנימי בחמאס לגבי הצעתו של משעל ובדיאלוג בין פת"ח לחמאס בנושא השינוים באש"פ .
ניסיונות החמאס לערער על מעמד אש"פ
במהלך עצרת לציון "ניצחון עזה", בקטר ב-28 בינואר 2009, הצהיר ח'אלד משעל כי הפלגים הפלסטיניים יוזמים צעד "מפתיע" ופועלים למען "יצירת סמכות לאומית עליונה חדשה, אשר תייצג את הפלסטינים בתוך [פלסטין] ומחוצה לה ותכלול את כל הכוחות הלאומיים הפלסטיניים ואת כל הזרמים בעם הפלסטיני... אש"פ במצבו הנוכחי אינו מהווה עוד סמכות עליונה של הפלסטינים."[1]
בהמשך, ככל הנראה בשל התגובות הקשות שעוררה הצהרתו, ריכך משעל את דבריו והבהיר כי לא התכוון שתוקם חלופה לאש"פ, אלא שיוקם גוף זמני עד שיהיו רפורמות באש"פ ולפיכך "התנועה פועלת עם שאר פלגי ההתנגדות ובראשם תנועת הג'יהאד האסלאמי להקים מקור סמכות מקביל לאש"פ עד שיסכימו נציגיו לבנותו מחדש באמצעות בחירות חופשיות."[2]
להכרזת משעל נלווה עוד צעד שנועד לערער את מעמדו של אש"פ. אחמד בחר, ממלא מקום יו"ר המועצה המחוקקת הפלסטינית וחבר החמאס, ביקש מהתאחדות הפרלמנטים של המדינות האסלאמיות, שמקום מושבה באיראן, לקבל את המועצה המחוקקת הפלסטינית כחברה בהתאחדות הזאת ולבטל את חברותה של המועצה הלאומית הפלסטינית (המל"פ). מקורות דיפלומטיים פלסטיניים בקהיר הביעו דאגה מצעד זה המהווה לדבריהם "ניסיון להעמיק את הפילוג הפלסטיני הפנימי ולפגוע באש"פ כנציג הלגיטימי והיחיד של כל הפלסטינים ברש"פ ובפזורה."[3]
תגובות נזעמות מצד אש"פ
דברי משעל וצעדי החמאס עוררו תגובות נזעמות בקרב אנשי אש"פ ואלה פתחו במסע הסברתי נרחב במטרה להציג את כוונת החמאס להשתלט על אש"פ ועל הרש"פ. כמה נציגי המל"פ שהתכנסו בירדן תיארו את הצהרת משעל "מזימה [לחולל] הפיכה נגד אש"פ, הנציג הלגיטימי והיחיד של העם הפלסטיני."[4]
בכינוס נוסף של נציגי מל"פ, שנערך ברמאללה ושהוגדר ככינוס חירום, הם גינו את הכרזת משעל והבהירו כי המל"פ תפעל נגד כל [צעד העלול] לערער על הלגיטימיות של אש"פ. המל"פ קראה להנהגת החמאס "להכריז באופן ברור כי אש"פ הוא הנציג הלגיטימי והיחיד של העם הפלסטיני, למשוך את ידה מן הניסיונות לפגוע בלגיטימיות הפלסטינית ולחזור בה מן ההכרזה להקים מקור סמכות חדש". בד בבד, הצהירה המל"פ על "נכונות להפעיל את מוסדות אש"פ, לפתחם ולהתחיל בהכנות לבחירות למועצה לאומית במולדת ובכל מקום שבו אפשר לערוך בחירות על בסיס [שיטת] הייצוג היחסי."[5]
יו"ר הרש"פ, מחמוד עבאס, הצהיר כי לא יתקיים דיאלוג עם מי שאיננו מכיר באש"פ כנציג הלגיטימי והיחיד של העם הפלסטיני וכי אם חמאס רוצה דיאלוג, עליה להכיר באש"פ. "יש היוצאים בתוכנית הרסנית שכבר שמענו [אודותיה] בעבר אך היא הושלכה אל מזבלת ההיסטוריה. [אנשי החמאס] רוצים להרוס את אש"פ ... ואין לאפשר להם לחלל את ישותנו הפלסטינית המיוצגת ע"י אש"פ".[6] עבאס הבהיר כי אינו מתנגד לרפורמות באש"פ, אך הוא מסתייג מן ההצהרות הקוראות להרוס אותו או להחליפו "משום שהן פשע נגד המולדת ונגד זכותו של העם הפלסטיני."[7]
ראש סיעת הפת"ח במועצה המחוקקת, עזאם אל-אחמד, תאר את צעדה של תנועת החמאס כ"התנהגות בלתי מקובלת". עם זאת, הצהיר כי "אם חמאס רוצה להיות חלק מן התנועה הלאומית באש"פ, עליה להגיש בקשה ולהיכנס לאש"פ. היה ביכולתה לעשות זאת מאז הקמתה וייתכן שנמנעה מכך משום שסברה כי היא החלופה לאש"פ. אנו מקדמים בברכה את העובדה שחמאס חזרה בה מקריאתה [ליצור חלופה לאש"פ] ומקווים שאלה הצהרות כנות שלא נועדו לתקשורת בלבד. זכותה של החמאס להצטרף לאש"פ בהיותו הנציג הלגיטימי והיחיד של העם הפלסטיני וחובתנו לסייע לחמאס ולג'יהאד האסלאמי להצטרף לשורות הארגון, משום שהוא אינו רכוש של פלג או של קבוצת פלגים, אלא [שייך לכל] העם הפלסטיני."[8]
מחאות נגד החמאס נשמעו גם בפזורה הפלסטינית שם נוצרה מתיחות בינה לבין פת"ח. במחנות הפליטים בלבנון נקרעו תמונות של מנהיגים, הושמעו סיסמאות אלה נגד אלה ואירע פיצוץ ליד ביתו של קצין פת"ח.[9]
הצעות לרפורמות במבנה אש"פ ובתוכניתו
נציגי הרש"פ ואש"פ הציעו לחמאס כמה דרכים, שהבולטת שבהן היא עריכת שינויים מבניים ורפורמות באש"פ והכנות לעריכת בחירות במוסדותיו: אחמד קריע (אבו עלא) הצהיר כי "אם רוצים להגן על אש"פ, חייבים להתחיל מייד בעשיית רפורמות ובשילוב כל הגורמים שיצאו מאש"פ או שלא היו חברים בו מלכתחילה."[10]
הצעה נוספת הייתה - קיום בחירות. בעל טור ביומון הרש"פ "אל-איאם", חמאדה פראענה הציג כמה חובות שיש למלא: "[עריכת] בחירות לנשיאות ולמועצה המחוקקת על בסיס חוק הייצוג הייחסי; כינוס המל"פ, קיום בחירות למועצה המרכזית, לוועד הפועל ולהנהלת הקרן הלאומית [של אש"פ] והפעלת מוסדות אש"פ."[11]
מלבד עריכת בחירות ושינויים מבניים הועלו גם רעיונות שעיקרם הוא שינוי בתוכניות המדיניות של הרש"פ. בכיר ברש"פ ובעל טור ביומון "אל-איאם", האני אל-מצרי, כתב כי "התשובה להקמת מקור סמכות חדש או חלופי היא עריכת רפורמה באש"פ, הפעלתו וארגונו מחדש, כך שיכלול את מי שעדיין מחוצה לו. דבר זה דורש: קביעת אמנה לאומית חדשה שתתמקד באינטרס הלאומי העליון; יש לשוב ולהתייחס לתוכנית אש"פ כאל תוכנית של סיום הכיבוש, מתן אפשרות הגדרה עצמית לעם הפלסטיני, מימוש זכות השיבה, הקמת מדינה פלסטינית עצמאית ריבונית ובירתה ירושלים בשטחים שנכבשו ב-1967, [כל זאת] הרחק מתוכנית אוסלו, אנאפוליס, מפת הדרכים והתיאום הביטחוני." אל-מצרי קרא להפעיל את מוסדות אש"פ על בסיס דמוקרטי וקיום בחירות. "יש להשיב את הרש"פ אל מקומה הטבעי כאחת מזרועות אש"פ כך שתהיה כפופה לו ולתוכניתו הלאומית; יש לקיים רה-ארגון באש"פ כך שיכלול את כל הרבדים והגורמים הפלסטיניים."[12]
נכונות ברורה לצירוף החמאס לאש"פ הובעה ע"י מזכיר הוועד הפועל של אש"פ, יאסר עבד רבה, שהצהיר לקראת הדיאלוג בין פת"ח לבין חמאס כי "אם נבצר מאתנו להסכים על הטיפול [בכל] הנושאים כמקשה אחת אנחנו יכולים להתחיל בצעדים ראשוניים שראשיתם בהסכם על ממשלת הסכמה לאומית, קיום בחירות והשתתפות [כלל הגורמים הפלסטיניים] במוסדות אש"פ עד שיתקיימו בחירות למל"פ."[13]
מניעי החמאס ומטרותיה בעיני אש"פ/רש"פ
הרש"פ האשימה את החמאס כי היא פועלת מתוך מניעים המשרתים גורמים חיצוניים כולל מניעים דתיים, מתוך אינטרסים אישיים ומפלגתיים וכדי ללחוץ על הרש"פ שתגמיש עמדות בדיאלוג הפלסטיני בקהיר:
א. סיוע לאיראן בהפצת המהפכה האסלאמית
עמר חלמי אל-ע'ול, יועצו של סלאם פיאצ', ראש ממשלת הרש"פ, טען במאמרו כי הצהרת משעל נולדה מן המסקנה של גורמי הסירוב, שהתכנסו לאחר המלחמה בעזה, כי יש להקים חזית ג'יהאד חדשה שמרכיביה יהיו: משמרות המהפכה האיראניים, חזבאללה, חמאס, הג'יהאד האסלאמי וקצינים סוריים.[14] במאמר אחר כתב אל-ע'ול שהכרזת משעל על הקמת גוף חלופי לאש"פ מוכיחה כי "זרם החבלה האיראני- הערבי חותר לחולל שורה של זעזועים בכמה מדינות ערביות מתונות, כדי להשיג מטרות הרסניות בכל האזור וליצור כאוס. זאת כדי שמשטרו של אחמדי-נז'אד יוכל להנהיג את האזור הערבי תוך [הנהגת] איראניזציה ושיעיזציה."[15]
בעל טור אחר ביומון הרש"פ "אל-חיאת אל-גדידה", מופק מטר, כתב: "בעלי הברית של טהרן צריכים לדעת שהם תורמים לשינוי תנועת השחרור הפלסטינית והערבית מתנועה [בעלת] עקרונות ומטרות לאומיות ופאן-ערביות הנאבקת למען שחרור ועצמאות – [לקבוצת] ארגונים הכורתים בריתות עם גורמים אזוריים החותרים לכפות את האסכולה הפוליטית שלהם ואת מדיניותם הדתית תוך שימוש בסיסמת המהפכה האסלאמית. נשיא איראן אחמדי-נז'אד, אמר זאת בבירור כאשר הצהיר כי 'המהפכה האסלאמית חוצה את גבולות איראן'."[16]
יש שהתריסו כלפי החמאס כי היא מנוצלת ע"י ציר הסירוב וננטשת בעת צרה. אחמד עבד אל-רחמן, דובר הפת"ח ויועצו של יו"ר הרש"פ, טען כי "מנהיגי החמאס רואים את עצמם כחלק ממחנה הסירוב... אולם המלחמה בעזה הוכיחה כי הם אינם זרוע [במחנה הסירוב], אלא מכשיר שולי גם כאשר הם משרתים את המחנה הזה. אילו [אנשי מחנה הסירוב] היו מכבדים אותם כשותפים, הם לא היו נוטשים אותם להפצצות הישראליות ללא תמיכה, אלא היו פותחים חזית בצפון באמצעות חזבאללה או סוריה למשל או שאיראן הייתה מונעת [אספקת] נפט מידידי ישראל."[17]
ב. קידום תוכניתם של האחים המוסלמים
בכירים ברש"פ טענו כי החמאס הולכת בדרכה של תנועת האחים המוסלמים, תוך שימוש בשיטות אלימות בניסיון להחליף את אש"פ, להקים רשות אסלאמית בשטחי הרש"פ - בהיותם הקדש אסלאמי - ובמקומות נוספים בעולם. מנהל רשות השידור הפלסטינית, באסם אבו סומיה, כתב: "חמאס אינה מסתירה שהיא הולכת בדרכה של הנהגת האחים המוסלמים העולמית הפרושה ברחבי העולם ובחלק ממדינות ערב... בין עקרונותיה של תנועת האחים המוסלמים - תנועת האם של החמאס - הכפשת הפאן-ערביות וגילוי איבה כלפיה... תנועה זו הפגינה איבה כלפי כוחות השחרור בין אם הייתה בשלטון ובין אם באופוזיציה. לצורך זה השתמשה בשיטות של חבלה, טיפוח קנאות דתית והפצת אנדרלמוסיה ואווירה של פחד ואימה בחוגי הציבור. היא לא נרתעה מרצח ללא סייגים מצפוניים [ונקטה] שיטות של אלימות ודיכוי גרועות מאלה שנקטו משטרים שהיא עצמה כינתה דיקטטוריים...
[החמאס] היא תנועה שקמה כמפעל שכל [מטרתו] פירוק השלטון והפיכה נגדו, גירוש יריבים וחיסולם כפי שקורה היום בעזה. הכרזת החמאס על עצמה כנציגה לגיטימית ויחידה וכחלוצת ההתנגדות באה לידי ביטוי מעשי בניסיון לחולל הפיכה נגד אש"פ. הייתה זו שחצנות קשה מצידה לא להכיר בו ובחתירתה לחסלו."[18]
ג. חתירה להקמת אמירות אסלאמית
בכיר במשרד ההסברה ברש"פ ובעל טור ביומון הרש"פ "אל-חיאת אל-ג'דידה", עלי אל-ח'לילי, כתב: "מטרת החמאס אינה מוגבלת לשליטה על אש"פ או על חלק ממנו ולהקמת אמירות אסלאמית בעזה על חורבותיו, אלא [היא שואפת] לשנות את אש"פ מן היסוד ולהקים רשות אסלאמית חדשה בעזה ובגדמ"ע ומשם היא תתפשט לכל מקום שבו נמצאים פלסטינים"[19]
התגובות הקשות של אנשי אש"פ בשטחי הרש"פ ובפזורה על צעדי החמאס שיקפו תחושה שהחמאס חצתה קו אדום בניסיון לערער על הלגיטימיות של אש"פ וטענו כי הקמת חלופה לאש"פ תביא לאובדן הזהות הלאומית [הפלסטינית], לקיבוע הפילוג הפנימי בתוכם ותיתן אמתלות לישראל לחזור בה מהסכמים עם אש"פ:
במאמרו השבועי כתב השר לשעבר ברש"פ, זיאד אבו זיאד: "בין אם הצעתו של משעל היא אמצעי שנועד ללחוץ על תנועת הפת"ח לקראת הדיאלוג ובין אם החמאס רצתה באמת לחפש חלופה לאש"פ, הכרזת משעל היא חמורה ביותר משום שמשמעותה היא "חיסול אש"פ ומחיקת התקופה הארוכה שבה ניהל עמנו בהנהגת אש"פ מאבק... יותר מכך, הריסת אש"פ וחיסולו פירושם אובדן הזהות הלאומית שמייצג אש"פ אשר זכה להכרה של למעלה ממאה ועשרים מדינות".[20]
סגן מזכ"ל החז"ע, עבד אל-רחים מלוח, טען כי הצהרת [משעל] מעניקה לישראל הזדמנות לטרפד את המאמצים להתחיל בדיאלוג לאומי כולל.[21] חברת המועצה המחוקקת מטעם הפת"ח, ד"ר נג'את אבו בכר אמרה כי הצהרת משעל "פותחת את כל הדלתות בפני ישראל ובעלות בריתה להשתחרר מהסכמים ומהתחייבויות שאש"פ הצליח להשיג מן הקהילה הבין-לאומית."[22]
בכיר במשרד ההסברה הפלסטיני ובעל טור ביומון הרש"פ "אל-איאם", האני אל-מצרי, כתב: "אנו [עלולים] לעמוד בפני סכסוך לוהט בין שני כוחות ובין שני 'גורמי לגיטימיות' שאחד מהם יחסל את האחר, דבר שיוביל לתוהו ובוהו שיזמין חלופות ישראליות לפיתרון הסכסוך [ויגרום] לחיסול הבעיה הפלסטינית."[23]
ויכוח בחמאס לגבי הצהרת משעל
כמו בנושאים רבים אחרים נשמעו בחמאס שני קולות. חלק ממנהיגי התנועה הביעו תמיכה במשעל והצדיקו את הצורך בהקמת חלופה לאש"פ בטיעון שזכיית החמאס במועצה המחוקקת מצדיקה נטילת ייצוג הולם באופן יחסי לזכייתה.[24] לדבריהם, משעה שהרש"פ לא עמדה בהתחייבותה לבצע רפורמות באש"פ, הוא אינו ראוי לייצג את הפלסטינים משום שמוסדותיו אינם פעילים.[25] סיבה נוספת לכך שאש"פ אינו ראוי לייצג את הפלסטינים היא השינויים שחלו בו בכל הקשור להסכמים שחתם עם ישראל.[26]
בתהלוכת תמיכה במשעל מול מבנה המועצה המחוקקת, הצהיר בכיר בחמאס, ח'ליל אל-חיה, כי "הגיעה העת שהעם הפלסטיני יזכה להנהגה שתטפל בענייני האומה והעם ובשיבת הפליטים ושתוביל אל הניצחון."[27] עם זאת נשמעו בהנהגת החמאס גם קולות שהסתייגו מהצהרת משעל.
הקולות האחרים בחמאס, הנחשבים לפחות קיצונים בתנועה, שהביע הסתייגות מהצהרת משעל, פירשו אותה כניסיון ללחוץ על הרש"פ. חלקם הסבירו כי בכוונת החמאס להצטרף לאש"פ ולא לבטלו.
מקורות בחמאס הסבירו כי רבים בתנועה דוגמת דוברה לשעבר, ע'אזי חמד ואחרים, הודיעו להנהגה על הסתייגותם מדברי משעל, משום שמדובר ב"רעיון לא מקובל ולא הגיוני שלא יצליח. עיתוי [העלאת] הרעיון אינו נכון וייתכן שמדובר בתכסיס ותו לא."[28] חמד הוסיף: "אינני מסכים להעמקת הפילוג הפלסטיני. צריך לחזור לשפת האחדות ותהיה בכך תועלת אסטרטגית לאומית לחמאס, לפת"ח, ולמפעל הלאומי הפלסטיני." חמד ציין כי הוא מדבר בשמו ולא בשם הנהגת החמאס."[29]
אחמד יוסף, יועצו של ראש מימשל החמאס בעזה, אסמאעיל הנייה, טען כי הצהרות משעל נועדו להביא לידי עריכת רפורמות באש"פ. "מאז 2005 אנו דורשים [לעשות] רפורמה באש"פ ואיש לא הגיב לכן אנו מזהירים מפני השתהות נוספת, משום שלא יעלה על הדעת שאש"פ ייצג את העם הפלסטיני ולא יכלול את החמאס ואת הג'יהאד האסלאמי."[30]
גם הג'יהאד האסלאמי הסתייג מהצהרת משעל. אחד מבכירי התנועה הביע התנגדות נחרצת לרעיון הקמת ארגון חלופי לאש"פ, או לביטולו והצהיר כי תנועתו תומכת [רק] ברפורמות באש"פ לפי צרכי הפלסטינים.[31]
העימות בין הפלגים הפלסטיניים בראייה היסטורית
אש"פ הוכר כנציג הלגיטימי היחיד של העם הפלסטיני בפסגה הערבית ברבאט ב-1974. כשהוקמה תנועת החמאס בשנת 1987 החל עידן חדש שבו גורם פלסטיני מחוץ לאש"פ מערער על בלעדיות הייצוג של הארגון.
בתגובה להזמנת אש"פ את החמאס להשתתף בפעילות הוועדה המכינה את הרפורמה במל"פ, הציבה החמאס תנאים להצטרפותה לאש"פ ולמל"פ כאשר שלחה בשנת 1990 ליו"ר המל"פ דאז, השיח' עבד אל-חמיד אל-סאיח, מזכר ובו הבהירה את דרישותיה: חברי המל"פ ייבחרו ולא ימונו ואם אי אפשר לקיים בחירות – ייקבע הרכב המל"פ על פי משקלם של הגורמים הפוליטיים הפלסטיניים.[32] בנוסף לכך דרשה חמאס ייצוג של 40 – 50 אחוזים מחברי המל"פ. גם בשנת 1993, בשיחות בין פת"ח לחמאס שהתקיימו בסודאן - תבעה תנועת החמאס מערפאת, ייצוג בשיעור 40% במוסדות אש"פ, אך ערפאת דחה תביעה זאת.[33]
בעקבות הסכם אוסלו חלה עלייה במעמד הגוף החדש "הרשות הלאומית הפלסטינית" (הרש"פ) ומנגד חל פיחות במעמדם של אש"פ, המל"פ (שלא התכנסה במשך שנים, למעט כינוס מיוחד בשנת 1996) והמועצה המרכזית של אש"פ (גוף ביניים המקשר בין המל"פ לבין הועה"פ של אש"פ שאינו מתכנס באופן תדיר). הגוף היחיד המתכנס לעתים קרובות הוא הועה"פ של אש"פ, אך רבים מפקפקים בחוקיותו משום שחמישה מחברי הוועד הפועל נפטרו ולא מונו במקומם חברים חדשים. את מקומם של הגופים באש"פ שהיו מופקדים על נושאי צבא וכספים (צבא השחרור הפלסטיני והקרן הלאומית הפלסטינית) תפסו משרד האוצר הפלסטיני של הרש"פ ומנגנוני הביטחון הפלסטיניים של הרש"פ ואפילו נציגי הפלסטינים בפזורה כפופים למשרד לענייני חוץ ברש"פ ולא למחלקה המדינית של אש"פ בראשות פארוק אל-קדומי (עפ"י צו שהוציא יו"ר הרש"פ, מחמוד עבאס).
התמורות הללו ערערו את מעמדו של אש"פ כגוף ביצועי והוא הפך בעיני רבים לגוף המסמל את ההישג ההיסטורי הגדול ביותר של הפלסטינים, סמל לתוצאות המאבק הפלסטיני במשך הדורות.
לאחר מות ערפאת, בסוף שנת 2004, שבו ודרשו מנהיגי החמאס עריכת רפורמות במוסדות אש"פ כך שהארגון יהיה פעיל ויכלול את כל הפלגים הפלסטיניים. ואכן ב-15 במרס 2005 התכנסה במצרים ועידת דיאלוג פלסטיני בהשתתפות יו"ר הרש"פ, מחמוד עבאס, ונציגי הפלגים. בתום הוועידה נחתם הסכם קהיר שקבע בין השאר כי "המשתתפים הסכימו להפוך את אש"פ [לארגון] פעיל ולפתחו לפי עקרונות מוסכמים, כך שיכלול את כל הכוחות והפלגים הפלסטיניים בהיותו הנציג הלגיטימי היחיד של העם הפלסטיני. לשם כך סוכם על הקמת ועדה שתקבע את העקרונות הללו וזו תורכב מיו"ר המועצה הלאומית הפלסטינית, חברי הוועד הפועל של אש"פ, המזכירים הכלליים של כל הפלגים ואישים לאומיים. נקבע גם שיו"ר הוועד הפועל יכנס את ישיבותיה"[34]
הסעיף הנוגע לאש"פ לא מומש. העימותים בין החמאס לבין הפת"ח נמשכו ובעקבותיהם נערך מפגש פיוס נוסף, בחודש מאי 2006, בהשתתפות ראשי הציבור הפלסטיני מאש"פ, מהחמאס ושאר הפלגים ובו קרא יו"ר הרש"פ, מחמוד עבאס, לאמץ את מסמך ההסכמה הלאומית שגיבשו האסירים הפלסטיניים קודם לכן וגם בו הייתה התייחסות לנושא אש"פ כדלקמן: "יש לזרז את מימוש הסכם קהיר ממרס 2005 במה שקשור לקידום אש"פ ולהפעלתו, ולצרף את תנועות החמאס והג'יהאד האסלאמי לאש"פ - הנציג הלגיטימי והיחיד של העם הפלסטיני בכל מקום שבו [העם] נמצא, בהתאם לתמורות בזירה הפלסטינית ועפ"י עקרונות דמוקרטיים."[35]
כעבור כתשעה חודשים שבהם לא התחדש דבר הועלתה שוב דרישה לרפורמות באש"פ במסגרת שיחות הפיוס בין אש"פ לחמאס שהתקיימו במכה. ב-8 בפברואר 2007, בתום הדיאלוג הפלסטיני בחסות סעודית, נחתם הסכם מכה שבאחד מסעיפיו נאמר: "יש להמשיך בצעדים להפעלתה ולפיתוחה של רפורמה באש"פ ולזרז את נהלי פעילותה של הוועדה המכינה."[36]
כעבור ארבעה חודשים, ביוני 2007, ביצעה החמאס את ההפיכה בעזה ונושא הרפורמות באש"פ ושיתוף החמאס בהן ירד מסדר היום לתקופה ארוכה.
במרס 2009 התחדש הדיאלוג בקהיר ואחת מחמש הוועדות שהוקמו יועדה לעסוק בנושא אש"פ. הפת"ח והחמאס הצליחו לגבש הסכמה לגבי מסגרת הזמן של הבחירות למל"פ – לא יאוחר מה-25 בינואר 2010.[37]
אחת מנקודות המחלוקת בין הצדדים היא שיטת הבחירות למל"פ. הפת"ח דורש בחירות בשיטת הייצוג היחסי ואילו החמאס שואפת לשחזר את ניצחונה בבחירות למועצה המחוקקת, קרי בחירות שרק חלקן (בפזורה הפלסטינית) ייערך לפי הייצוג היחסי.[38]
המחלוקת העיקרית נסבה על השאלה מי יהיה מקור הסמכות הפלסטיני בתקופה שבין מועד החתימה על ההסכם בין הפלגים לבין מועד הבחירות למל"פ. חמאס דרשה שהוועדה שעליה הוחלט בהסכם קהיר 2005 - הכוללת את יו"ר המועצה הלאומית הפלסטינית, חברי הוועד הפועל החדשים של אש"פ, המזכירים הכלליים של כל הפלגים ואישים לאומיים עצמאים – תהיה מקור הסמכות הלאומי עד שייבחרו המל"פ והוועד הפועל החדש של אש"פ. [39] ואכן אחד מבכירי החמאס, צלאח אל-ברדויל, טען כי "אש"פ אינו מייצג כיום מקור סמכות פלסטיני משום שפלגים רבים אינם מיוצגים בו ולכן חמאס מציעה גוף שאינו חלופה אלא מקור סמכות זמני שיקבל החלטות עד שתסתיים הרפורמה באש"פ."[40]
פת"ח ופלגי אש"פ התנגדו משום שראו בדרישה זאת ניסיון ליצור חלופה לאש"פ.[41] בסופו של דבר נאלצה חמאס לחזור בה מדרישתה שהוועדה הנ"ל תהיה מקור הסמכות והסכימה להסתפק בחזרה אל הסכם קהיר 2005 שקבע כי יש לבצע רפורמות באש"פ.
אף שהדיאלוג הפנים-פלסטיני התחדש לאחר המלחמה בעזה ולמרות הסכמת הפת"ח והחמאס לקיים בחירות למל"פ עד ינואר 2010 - נותרו בין הצדדים מחלוקות מהותיות. לפיכך אין להוציא מכלל אפשרות כי חמאס תמשיך בניסיונותיה להשתלט על אש"פ וכפי שהוכיחה בעבר היא אינה מסתפקת באמצעים דמוקרטיים להשגת מטרותיה.
[1] אל-שרק (קטר), אל-חיאת אל-ג'דידה (רש"פ), 29.1.2009
[2] אל-איאם (רש"פ), 7.2.2009
[3]אל-חיאת אל-ג'דידה, אל-איאם (רש"פ), 10.2.09
[4] אל-חיאת אל-ג'דידה (רש"פ), 1.2.2009
[5] אל-קדס (ירושלים), 4.2.2009
[6] www.palestine-info.info,1.2.09; אל-שרק אל-אוסט (לונדון), 2.2.09
[7] אל-חיאת אל-ג'דידה (רש"פ), 8.2.2009
[8] אל-חיאת אל-ג'דידה (רש"פ), 13.2.2009
[9] אל-חיאת אל-ג'דידה (רש"פ), 30.1.2009
[10] אל-איאם (רש"פ), 8.2.2009
[11] אל-איאם (רש"פ), 30.1.2009
[12] אל-איאם (רש"פ), 3.2.2009
[13] אל-חיאת אל-ג'דידה (רש"פ), 13.2.2009
[14] אל-חיאת אל-ג'דידה (רש"פ), 1.2.2009
[15] אל-חיאת אל-ג'דידה (רש"פ), 3.2.2009
[16] אל-חיאת אל-ג'דידה (רש"פ), 4.2.2009
[17]אל-חיאת אל-ג'דידה (רש"פ), 2.2.2009
[18] אל-חיאת אל-ג'דידה (רש"פ), 3.2.2009
[19] אל-חיאת אל-ג'דידה (רש"פ), 2.2.2009; השר לשעבר בממשלת הרש"פ, ד"ר אבראהים אבראש, טען כי "עולה השאלה האם מסוגלת החמאס לחיות בדו קיום עם תנועות וזרמים לאומיים, ליברליים, שמאליים וחילונים שיש בינם לבין חמאס מחלוקת אידיאולוגית."אל-חיאת אל-ג'דידה (רש"פ), 13.2.2009
[20] אל-קדס (ירושלים), 1.2.2009 דברים דומים אמר גם בעל טור ביומון הרש"פ אל-איאם, טלאל עוכל, אל-איאם (רש"פ), 2.2.2009
[21]אל-קדס (ירושלים), 1.2.2009 ; אל-איאם (רש"פ), 30.1.2009
[22] אל-איאם (רש"פ), 6.2.2009
[23] אל-איאם (רש"פ), 3.2.2009
[24] בעל טור באתר המזוהה עם החמאס, שאכר אל-ג'והרי, כתב: "תנועת החמאס זכתה בבחירות למועצה המחוקקת ברוב מוחץ של קולות הבוחרים הפלסטיניים והיא אינה חברה באש"פ. המשמעות ברורה - אלה שהצביעו לחמאס הצביעו לאמיתו של דבר נגד אש"פ והביעו התנגדות שאש"פ ייצג את העם הפלסטיני." www.Palestine-info.info 2.2.2009
[25] בעל טור באתר המזוהה עם החמאס, מחמד חסין, טען כי המועצה המרכזית של אש"פ ריקה מתוכן ומתכנסת רק לצורך קידום האינטרסים שלה באמצעות ועד פועל שרוב חבריו אינם בין החיים. הקרן הלאומית שלו היא בזבזנית וכספיה נגזלו. אשר למל"פ מספר חבריה אינו ידוע אפילו לא ליו"ר המועצה. www.Palestine-info.info 5.2.2009
חבר לשכת ההסברה של ממשל החמאס בעזה, אסמאעיל ת'ואבתה, כתב: " [אנשי אש"פ] מסרבים לערוך רפורמות בארגון. מה זה אומר? הם רוצים שאש"פ יהיה שלהם בלבד ואינם רוצים שמישהו יצטרף אליהם." www.Palestine-info.info 1.2.2009
[26] בעל טור קבוע באתר המזוהה עם החמאס, ד"ר אבראהים חמאמי, הידוע בעמדותיו הקיצוניות, כתב: "המשמעות הישירה של הכרה באש"פ במבנה הנוכחי שלו, באנשיו ובהתחייבויותיו היא הכרה בלגיטימיות של הכיבוש ובחוקיו או במה שנקרא 'זכותה של ישראל להתקיים'." חמאמי התנה את הכרת החמאס באש"פ בתנאים הבאים: הסרת ההכרה בלגיטימיות של הכיבוש שעליה חתם יאסר ערפאת; גינוי ההכרה במדינה יהודית; השבת האמנה הפלסטינית למצבה הקודם שלפני ביטול סעיפים אחדים ממנה; ביטול הסכם אוסלו; ביטול החוזים שגורמים עוול לעם הפלסטיני ולהתנגדות, כגון תוכנית טנט; ביטול הודעות והסכמים המהווים ניגוד להיסטוריה של העם הפלסטיני ולקורבנותיו דוגמת ההודעה על נטישת הטרור משנת 1985; התנצלות פומבית וברורה על הטרגדיות שהסבו אש"פ והנהגתו לעם הפלסטיני דוגמת גירוש האנשים שהסתתרו בכנסיית המולד; הודאה בהסגרת פלסטינים לאויב דוגמת הסגרת [מזכ"ל החז"ע] אחמד סעדאת; הבהרה כי אש"פ דבק בזכות השיבה ומתנגד לפיתרונות חלופיים כגון אזרוח או שיבה לשטחי הרש"פ; חשיפת גורל המיליארדים שצבר אש"פ בעשורים האחרונים וענישת אלה שמעלו בכספים; קיום בחירות למל"פ חדשה בכל מקום – מל"פ שתאשר אמנה חדשה; הפרדה מוחלטת בין אש"פ לרש"פ; איסור תיאום ביטחוני עם הכיבוש ושימור זכות ההתנגדות בכל האמצעים. www.Palestine-info.info 3.2.2009
[27] אל-חיאת אל-ג'דידה (רש"פ), 31.1.2009
[28] אל-שרק אל-אוסט (לונדון), 1.2.2009
[29] אל-קדס (ירושלים), 1.2.2009 דברים דומים אמרו גם בכירים בחמאס בגדמ"ע דוגמת סגן ראש ממשלת החמאס לשעבר, נאצר אל-דין אל-שאער. אל-חיאת (לונדון), 31.1.2009
[30] אל-קדס (ירושלים), 1.2.2009
[31] אל-קדס אל-ערבי (לונדון), 1.2.2009
[32] עוד קבע המזכר כי יש לראות בפלסטין מן הים ועד לנהר יחידה אחת בלתי נפרדת, שאסור לוותר על שום חלק מפלסטין, שיש להתנגד להחלטות האו"ם ולשים דגש על האופציה הצבאית.
[33] אל-טריק (רש"פ), יולי 2006
[34] אל-חיאת אל-ג'דידה (רש"פ), 18.3.2005
[35] אל-איאם (רש"פ), 11.5.2006
[36] אל-איאם (רש"פ), 9.2.2007
[37] www.paltoday.com 19.3.2009
[38] אל-חיאת אל-ג'דידה (רש"פ), 14.3.2009
[39] אל-איאם (רש"פ), 23.3.2009
[40] אל-חיאת אל-ג'דידה (רש"פ), 28.3.2009
[41] אל-איאם (רש"פ), 23.3.2009