סרי נוסיבה: פת"ח נוקטת עמדה שלילית לגבי המתרחש בעזה
בריאיון לפורום העיתונאים המזרח-ירושלמים מתח נשיא אוניברסיטת אל-קדס, סרי נוסיבה, ביקורת על הפת"ח שלדבריו נקטה עמדה שלילית לגבי המתרחש בעזה, בדומה למדינות ערב.[1] נוסיבה טוען כי ההתנגדות תנצח וישראל ממיטה על עצמה הרס. להלן תרגום קטעים מדבריו:
הצדעה לחמאס – רוח ההתנגדות תישאר
"אין להקל ראש בהתבלטותו של הזרם האסלאמי ובמיוחד של החמאס. צריך לכבד את החמאס ועלינו להצדיע לה מתוך כבוד על שהוכיחה בשם כולנו, אנשי פת"ח ואנשי חמאס, שיש לה יכולת ושהעם הפלסטיני הוא גיבור שאיננו מנוצח. אין פירוש הדבר שאני תומך ברעיונות של ההתנגדות השותתת דם [כתוצאה מן] התוקפנות נגד עזה, או בדרכה של ההתנגדות.
ההתנגדות תנצח. ישראל אינה יכולה לנצח בעזה. ישראל יכולה להיכנס [לעזה], להרוג אלפי אנשים, להפציץ ולהרוס בתים, מוסדות, בתי ספר, אוניברסיטאות ומסגדים, אך רוח ההתנגדות של העם הפלסטיני תישאר. כל חלל פלסטיני וכל בית מופצץ בעזה מולידים התנגדות גדולה וקשה יותר מההתנגדות הנוכחית..."
עמדת הפת"ח נגד החמאס בנושא עזה - שלילית
"אני נגד תנועות החמאס והג'יהאד האסלאמי מן הבחינה האידיאולוגית. בשורשים, במצפון ובלב אני איש פת"ח, אך למרבה הצער עמדת ההנהגה הפלסטינית של הפת"ח וההנהגה המדינית לגבי המתרחש בעזה היא עמדה רעה מאוד ושלילית, קרובה מאוד לעמדת מדינות ערב...
מצער לראות את המשטר הפוליטי הפלסטיני גוער בחמאס בשעה שטורקיה ומדינות רבות בעולם מטילות על ישראל את האחריות וגוערות בה. כיצד לא ננקטה עד עתה עמדה המאחדת את המאמץ הפלסטיני נגד התוקפנות להצלת העשוקים..."
מעשי החמאס הם לב הקיום של הפת"ח
"תנועת הפת"ח יכולה לצעוד יד ביד יחד עם כל התנועות וחמאס בראשן ולעצב דרך משותפת בהסכמה... אסור שלפת"ח יודבק רק המשא ומתן עם ישראל, משום שהיא הראשונה שייסדה את ההתנגדות. פת"ח איננה רק אבו מאזן וסרי נוסייבה. פת"ח היא אם ההתנגדות והיא צמחה כאשר היה ניסיון להשתלט על קבלת ההחלטות הפלסטינית... מעשי תנועת החמאס בעזה כיום הם לב הקיום של פת"ח והמהפכה שלה נגד גורמי העוול ונגד הניסיון לכפות מציאות לא מקובלת על העם הפלסטיני."
ישראל ממיטה על עצמה הרס
"ישראל קוראת לאחרים להביא לה פיתרון מדיני התואם את השקפתה והיא מנהלת עליו משא ומתן ואינה מקשיבה לאיש. זו בעיה ישראלית שורשית וזה אחת הסיבות להאמין שהיא מכה את עצמה וממיטה על עצמה הרס. האנטישמיות שהיא דיברה עליה ושבמשך 50 שנה היה היקפה זעיר, גדלה לממדים לא סבירים...
פעם נוספת מנסה ישראל להשתמש בכוח כדי לכפות את מדיניותה על הצד הפלסטיני ועל המפה הפוליטית הערבית בכלל. אין זאת הפעם הראשונה וזאת לא תהיה הפעם האחרונה. שוב ניצב העם הפלסטיני בחזית תוך גילוי כושר עמידה ומוכיח כי הוא מסוגל לעמוד איתן ולהתמודד מול התוקפנות חרף האבדות הכבדות מאוד בנפש..."
[1] אל-קדס (ירושלים), 6.1.2009