המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
כורדים עיראקים נגד בדלנות לאומית של חבל כורדיסטאן
2/10/2008

 

כורדים עיראקים שוללים בדלנות לאומית של חבל כורדיסטאן

 

בקרב הכורדים בעיראק, שמאז מלחמת המפרץ הראשונה נהנים מאוטונומיה במחוזות סולימאניה, אירביל ודהוכ שבצפון המדינה, יש לאחרונה גילויים גוברים של בדלנות לאומית. רבים מפרשים גילויים אלה כשאיפה כורדית להשגת עצמאות על חבל כורדיסטאן העיראקית, כצעד מקדים להקמת מדינה כורדית גדולה שתכלול גם אזורים אחרים בעלי רוב כורדי בתורכיה ובאיראן. גילויים אלה מעוררים חששות כבדים בעיקר בקרב האוכלוסייה הערבית, הסונית והשיעית, בעיראק ובקרב המדינות השכנות.

 

כמה כותבים כורדים עיראקים התריעו מפני הסכנות שבהקמת מדינה כורדית עצמאית באופן חד צדדי.  אחד הבולטים שבהם הוא הליברל הכורדי ד"ר חסין סינג'ארי מארביל, העומד כיום בראש הארגון הבינלאומי לסובלנות, ואשר שימש בעבר כשר בממשלה הכורדית והינו הבעלים של העיתון העיראקי הליברלי אל-אהאלי. לאחרונה הקים ד"ר סינג'ארי גם את האתר הכורדי הליברלי בשפה הערבית tolerancy. ב-13.08.08[1] פרסם  ד"ר סינג'ארי באתר זה ובאתרים נוספים אחרים, מאמר  ובו הוא מתייחס לסוגיה זו על היבטיה השונים ולשחיתות הכספית והמנהלית שבחבל כורדיסטאן. מאמר זה ושני מאמרים נוספים בנושא של הכותבים הכורדים ד"ר מחמוד עות'מאן, חבר עצמאי בפרלמנט העיראקי, ושל נושרואן מוצטפא, שעד לפני שנה היה האיש מספר 2 במפלגה הכורדית הדמוקרטית, עוררו ויכוח ציבורי נרחב בחבל כורדיסטאן.

 

להלן תרגום קטעים מהמאמרים:

 

ההיבדלות –  מדיניות הרסנית

ד"ר סינג'ארי יוצא נגד ההנהגה הכורדית וכוונותיה הבלתי מוצהרות להשיג עצמאות לחבל כורדיסטאן. לדבריו, זוהי יהירות, העתידה להוביל לאסון: "[בהפגנות שאורגנו על ידי שתי המפלגות הכורדיות הונפו] מאות אלפי דגלי כורדיסטאן וכרזות הדורשות מבגדאד להכיר בזכות של הכורדים. השאלה היא מדוע לא ניתנו על ידי מארגני ההפגנות הנחיות להניף ולו גם דגלים עיראקיים ספורים. אתה דורש את זכויותיך מבגדאד, אולם בה בעת אתה מתגרה בבגדאד ובאחרים. די ליהירות. נכון יש לנו זכות חוקית, אולם [כיצד אתם רוצים להשיג אותה] כאשר אתם מתנהגים בצורה בלתי הולמת?

 

האיום המרומז על היבדלות או עצמאות היא מדיניות הרסנית. במקום זאת חובה [עלינו] להכניס לתוך תוכנית הרפורמה המדינית של החבל [הכורדי], ולפני כל דבר, תוכנית חינוכית על הלאומיות העיראקית, על האמון במולדת העיראקית על בסיס של שוויון והכרה בזכויות ובחובות, על הכרת הכלל בזכויות הכלל, על קבלת הזהויות של כולם בסובלנות ועל השבת רוח הלאומיות העיראקית לתושבי חבל כורדיסטאן של עיראק.."

 

הגורמים הזרים – משענת קנה רצוץ

ד"ר סינג'ארי מזהיר את ההנהגה הכורדית מפני השענות על גורמים זרים בדרך להשגת מאווייהם הלאומיים. לטענתו, ארצות הברית ומדינות המערב הם משענת קנה רצוץ והערבות הטובה ביותר לכל הנהגה היא שביעות רצונם של התושבים: "... האחראים [הכורדים] נשענים בבטחה רבה על בעלי הברית האמריקאים והאנגלים. זוהי טעות גדולה נוספת. הערבות לתמיכת בעלי הברית היא שביעות רצונם של התושבים מן ההנהגה... ומה שקורה בבגדאד, ולא בוושינגטון או בלונדון, הוא שישפיע על מעמדו של החבל [הכורדי], שהוא חלק מעיראק. הכורדים סובלים מהיהירות ומהרברבנות של מנהיגיהם...

 

השיח הלאומני מתעתע

ד"ר סינג'ארי עוסק גם בסדר העדיפויות של ההנהגה הכורדית ומתריע מפני מתן עדיפות לנושא הלאומי על פני החברתי והמנהלי הפנימי. לדבריו, השיח הלאומני מוליך שולל ודוחק למועד בלתי ידוע את הפיתוח של חבל כורדיסטאן. הוא גם מבקש ללמוד מניסיונן המר של מדינות ערב: "הטיעון הכורדי [לפיו] אנחנו עדיין עומדים בפני אתגרים לאומיים [כורדיים] הקשורים בקיומנו ולכן יש לדחות את הרפורמות לזמן בו יהיה פתרון "למאבק העיקרי", הוא טיעון מוטעה. התנועות הפאן ערביות חשפו את הצביעות מוליכת השולל שבשיח לאומני זה. העמים הערבים סבלו וממשיכים לסבול מהעושק של השליטים שלהם באמתלה [שצריך לתת קדימות לעניין] פלסטין ולמאבק נגד הציונות, הקולוניאליזם, האימפריאליזם וש"שום קול לא יגבר על קול המערכה". הזכויות הופקעו, יישום הדמוקרטיה, ההתפתחות האנושית ושלטון החוק נדחו למועד בלתי ידוע, במעשה הצביעות הגדול ביותר כלפי העמים הערבים, בשם "הביטחון הלאומי" ו"האינטרס הלאומי העליון". מדוע אנחנו מבקשים להעתיק את הניסיונות הכושלים? מדוע אנחנו רוצים שמצבו של חבל הארץ שלנו יידמה למצבן של החברות באירופה המזרחית בעבר? מדוע אנחנו מאפשרים לשקרים להציף אותנו עד כדי כך שאנו מאמינים לשקרים של עצמנו, עד כדי כך שהחברה כולה חיה בשקר גדול? אנחנו קוראים ללאומיות אולם אנו עושים ההיפך, אנו קוראים לאחריות, אולם אנו מתכוונים לכיסים שלנו ולפריבילגיות שלנו".

 

שלטון של שוחד ופרוטקציה

לצד ביקורת פוליטית זו, מותחים אל-ס'נגא'רי, ד"ר עות'מאן ומוצטפא ביקורת חריפה נגד ההנהגה הכורדית בטענה שהיא מושחתת. בראיון שנתן ד"ר עות'מאן ב-23.09.08 לעיתון הכורדי העצמאי חולתי,[2] המתפרסם בשפה הכורדית, הוא אומר בין היתר: "כורדים רבים לא ישתתפו [בבחירות הבאות לפרלמנט הכורדי] כיוון שהם חושבים שזה חסר סיכוי. אנשים היו מעדיפים פרלמנט עם אופוזיציה מאשר [פרלמנט] הנשלט על ידי [שתי המפלגות הכורדיות], המפלגה הכורדית הדמוקרטית [בראשות מסעוד ברזאני] ומפלגת האיחוד הפטריוטי של כורדיסטאן [בראשות ג'לאל אל-טאלבאני]... בבגדאד יש יותר חירויות מאשר בחבל כורדיסטאן. יש שם הרבה יותר חופש עיתונות ...". האשמות דומות כלפי שתי המפלגות הפנה גם מוצטפא במאמרו בעיתון רוזנמה[3] בשפה הכורדית: "הן [שתי המפלגות] רוצות לשלוט יותר ויותר על כל ענייני השלטון ועל כל האספקטים של הפעילויות היומיות של האנשים ... אנחנו רוצים צדק בחלוקת ההון הלאומי ...הם רוצים להשתמש בהון הלאומי ובמשרות הציבוריות למטרות האישיות שלהם וכדי לשלוט על האנשים ... אנחנו רוצים שקיפות ופתיחות בתחום הפיננסי, הכלכלי, המסחרי, העסקי והפוליטי ... הם רוצים לנהל כל זאת באפלה ..."

 

ד"ר סינג'ארי מקדיש חלק גדול ממאמרו להיבט זה וכותב: "אנחנו טוענים שאנו מקריבים ומוסרים את נפשנו למען העם, אולם אנחנו מרמים את העם וגוזלים ממנו את זכויותיו וכבודו. אנחנו מדברים על החוק, הצמיחה הכלכלית, פיתוח החקלאות, בניית בתי ספר ואוניברסיטאות. [אנו מדברים גם] על מוסדות החברה האזרחית, בניית הדמוקרטיה והמבנה האסטרטגי של האומה לטווח ארוך. אוי לאחיזת העיניים שבשפה ולאחיזת העיניים שבמילים. אולם אין בהם כדי לסלף ולזייף את העובדות... [זהו חבל ארץ] שאין בו שלטון חוק אלא קשרים אישיים, שוחד ופרוטקציה...

 

הפשע הגדול ביותר אינו בהרס המוסדות הממשלתיים, דהיינו, המשרדים הממשלתיים והמחלקות הציבוריות או בפשיטת הרגל של הממשלה והכלכלה, אלא בהידרדרות המוסרית... [יש] הידרדרות בעקרונות החינוך הלאומי והדתי, אין מעצור מוסרי מפני גניבת הכסף הציבורי, אין רגש אחריות ונאמנות לעבודה ומסירות למען התפתחות המולדת, הצלחת התושבים והפצת הערכים הנעלים של שירות לאנושות. ההידרדרות המוסרית פירושה לשקר בפני ההנהגה [בעיראק] כדי לזכות בפריבילגיות, כלומר, גניבת הכסף הציבורי, אי נאמנות בעבודה, שקר וסילוף העובדות, וכן העדר רגשי אחריות לאומיים, הומאניים או דתיים…

 

אין כאן מזימות אזוריות ובינלאומיות נגדנו. המזימה הברורה כשמש בצהרים היא המזימה שאנו חורשים נגד עצמנו באופן בו אנו מנהלים את המשאבים האנושיים והחומריים הנמצאים ברשותנו. [אנו מנהלים אותם] שלא באמצעות המוסדות שאינם בנמצא, אלא באמצעות נוכלים שמה שמעניין אותם הוא לצבור כסף לא חוקי...".

 

צו השעה - רפורמות בחבל כורדיסטאן

לצד הביקורת הקשה שמטיח ד"ר סינג'ארי בהנהגה הכורדית הוא גם מציג הצעות לרפורמה פוליטית פנימית ולדמוקרטיזציה: "בראש ובראשונה, חובה על ההנהגה של שתי המפלגות [הכורדיות] לעיין מחדש בהסכם האסטרטגי הקיים ביניהן, המדבר על השתתפותן בבחירות הבאות כגוש אחד. כלומר, במקום להתחרות ולקבל את חילופי השלטון בדרכי שלום בהתאם לתוצאות הבחירות, החליטו שתי המפלגות להשאיר את המצב הקיים כמות שהוא למשך 15 שנים נוספות. זוהי שגיאה דמוקרטית אסטרטגית...

 

הרפורמה הפוליטית מתחילה מכאן: לקבוע התמודדות בין שתי המפלגות ולהודיע ששתיהן מחויבות לתוצאות הבחירות; [שהן] יקלו על עבודת הפקחים הבינלאומיים בקיום בחירות חופשיות והוגנות; שהן מסכימות לחילופי שלטון בדרכי שלום.

 

הפוליטיקה, כמו הכלכלה, נעשית מושחתת על ידי המונופול ומשגשגת כאשר יש תחרות חופשית והוגנת. כך עתידה הדמוקרטיה לשגשג בחבל [הכורדי] כאשר הרוב יתפוס את השלטון והמיעוט יעבור לאופוזיציה הפרלמנטרית, [כדי] לפקח, לבחון את דרכה ולהתכונן לבחירות הבאות...

 

הדמוקרטיה, ועוד דמוקרטיה, היא הערבות היחידה לביטחון הלאומי ולא השיח הישן סביב האיומים על החבל... כאשר נאמין, נפעל, נתכנן ונחנך את עצמנו לכך שהחבל [הכורדי] הוא חלק מעיראק, אזי איש לא יעז לפגוע בביטחון שלנו, וכן להיפך. השיח הלאומי עתיד להרוס את החבל כפי שהשיח הלאומני הפאן ערבי  חיסל את צבאות ערב ואף את העמים הערביים ואת התחייה הערבית. על ההנהגה לדעת היטב שאין לה היכולת להשיג ניצחונות אם היא מנותקת מעמה, כיוון שבסופו של דבר היא תיוותר בודדת לגורלה הבלתי ידוע...

 

עריכת רפורמות בניהול החבל [הכורדי] הוא צורך חיוני בבחינת חיים או מוות ... אי עריכת רפורמות יוביל לארבעה משברים ... שעל כל פוליטיקאי בן זמננו להישמר מהם: 1. משבר פנימי בתוך החבל, ואירועים של אלימות והפרת הביטחון הציבורי; 2. משבר פנים עיראקי בשל אלימות זו; 3. משבר אזורי בשל חוסר הרגיעה המתלווה לאלימות ולהפרת הביטחון הציבורי; 4. משבר בינלאומי בשל שלושת המשברים האלה, מה גם שעיראק היא מדינה הנמצאת תחת כיבוש של כוחות זרים וכפופה לחוקים, מחויבויות והחלטות בינלאומיות".

 

 



[1]  www.tolerancy.org, 13.8.2008

[2]  חולתי (כורדיסטאן), 23.9.2008

[3]  רוזנמה (כורדיסטאן), 20.9.2008