דחלאן: המיליטריזציה של אינתיפאדת אל-אקצא היתה טעות
היומון הלונדוני "אל-חיאת" פרסם ראיון עם מחמד דחלאן, חבר המועצה המחוקקת הפלסטינית וחבר המועצה המהפכנית של תנועת הפת"ח.[1] דחלאן טוען כי הנזקים שהסבה אינתיפאדת אל-אקצא לפלסטינים גדולים מן הרווחים. הוא רואה במנהיג החמאס, ח'אלד משעל, ראש כנופיה ומותח ביקורת חריפה על תנועת החמאס, שאילצה בכיר בפת"ח, שהיה בן בריתה (אבו מאהר חלס), לברוח לישראל, אף שידעה שהוא מבוקש בה. דחלאן טוען כי אין הבדל בין חמאס המעוניינת להקים אמירות אסלאמית בעזה לבין אל-קאעדה. להלן תרגום קטעים מן הראיון.
נזקי אינתיפאדת אל-אקצא רבים מתועלתה
שאלה: "אמרת שכל פעם שיאסר ערפאת נסע לביקור [בחו"ל], חמאס הייתה מכינה פעולה [התאבדות]. מי ביצע את פעולות ההתאבדות בשטחים הפלסטיניים? חמאס או הג'יהאד?
דחלאן: החמאס והג'יהאד [ביצעו את פעולות ההתאבדות] ואחר כך הצטרפו אליהם [אנשי] הפת"ח, שהוא ארגון ליברלי לא קיצוני מבחינה דתית, אולם גם הוא ביצע פעולות מסירת נפש במהלך האינתיפאדה. אינני רוצה להעריך כרגע את מידת הנזק או התועלת של פעילות זאת, אך מבחינת שבע שנות האינתיפאדה האחרונות, עלו ההפסדים שלנו על הרווחים והראיה לכך היא מצבנו הנוכחי. אני שופט דברים לפי התוצאה.
שאלה: מי אחראי על המיליטריזציה של האינתיפאדה?
דחלאן: כולנו. אני רוצה להודות באופן ברור, זה היה משגה קולקטיבי...
שאלה: האם אתה סבור שהפעולות הצבאיות בתוך ישראל בגבולות 48 היו טעות?
דחלאן: כן. הן איחדו את הקהילה הבין-לאומית ואת הציבור בישראל נגדנו. מוטב היה לו הצטמצמו הפעולות לשטחים שנכבשו ב-1967 ונגד הצבא.
שאלה: למשל הפעולות במסעדות ונגד יעדים אזרחיים?
דחלאן: לפעילות הצבאית יש ערך אם היא מניבה רווח מדיני. ודאי שזה משגה לעשות פעולה שתוצאתה היא אסון מדיני. כמות הדם שנשפך באינתיפאדה עורר את רגשותינו ואני אחד מאלה שנטו אחרי הרגש בשנתיים הראשונות. כעת אני אומר שאדם אינו צריך להיכנע לרגשותיו.
שאלה: יש הטוענים כי חמאס חטפה את האינתיפאדה השנייה. האומנם?
דחלאן: זה נכון. היא הובילה אותה אל הבלתי נודע. היינו יושבים עם אנשי החמאס ואומרים להם: 'חברים, תרגיעו מעט', אך לבסוף הגענו לשיא העימותים שבהם השתתפה הפת"ח יותר מן החמאס וגם 40% ממנגנוני הביטחון השתתפו. כולם טעו. די בכך שהייתה טעות באי הגדרת יעדי האינתיפאדה השנייה. לא הגענו להסכמה לגבי היעד...
חמאס מקימה אמירות אסלאמית בעזה
שאלה: מה ידע ערפאת על החמאס?
דחלאן: הנשיא ערפאת היה משוכנע שלתנועת החמאס אין חזון, שאיפה או תוכנית לאומית פלסטינית... [אנשי] החמאס ראו את הנשיא אבו עמאר באור שלילי, האשימו אותו בבגידה, הרעו לו ופעמים רבות הרסו את מפעלו הלאומי. תמיד כאשר אבו עמאר ערך ביקור רשמי באירופה או בוושינגטון, הכינה לו החמאס פעולה [צבאית] באצטלה של [מימוש] המאבק וזאת במטרה להביך אותו ולהציגו כחלש...
שאלה: האם אתה סבור שאת ההחלטה להשתלט על עזה לא קיבלה החמאס לבדה?
דחלאן: אינני יכול לפסוק בעניין, אין ברשותי מידע. איננו כמו [אנשי] החמאס שכאשר מישהו לא מוצא חן בעיניהם - הם אומרים שהוא משתף פעולה, כופר או בוגד. שליטת החמאס על עזה נעשתה בדרך ברורה וחמאס פעלה לשם כך יומם ולילה. הערנו את תשומת הלב של אנשיה והזהרנו אותם שהשתלטות על עזה והתנקשות בחיי אנשי הפת"ח לא תביא להם תועלת ...
שאלה: האם אתה סבור שלחמאס יש תוכנית להקים אמירות אסלאמית בעזה?
דחלאן: זו איננה רק תוכנית, היא כבר מיושמת כעת. הם [אנשי החמאס] מפטרים שופטים ומורים וממנים אחרים במקומם מטעמם. הם משתלטים על מוסדות בלתי ממשלתיים אפילו אם אינם קשורים לפת"ח. [אנשי החמאס] אמרו שיש להם בעיה עם דחלאן ואנשיו, אחר כך תקפו חברים בוועד הפועל וחברים בוועדה המרכזית ועצרו את ד"ר זכאריא אל-אע'א... אחר כך תקפו את כל אנשי הפת"ח שדווקא הזדהו עם החמאס, גירשו אותם מבתיהם והרסו אותם על ראשיהם משום שחמאס רואה רק את עצמה. הם תקפו את [אנשי] הג'יהאד האסלאמי והחרימו את נשקם, הם סגרו את תחנת השידור של החזית העממית...
ח'אלד משעל הוא מנהיג כנופייה
שאלה: מהי פרשת משפחת חלס?
דחלאן: משפחת חלס היא כמו כל המשפחות הגדולות ברצועת עזה. 45 אנשים מתוכה היו שהידים באינתיפאדה האחרונה [אל-אקצא] מכל הפלגים. במשפחה יש איש פת"ח ששמו אבו מאהר חלס [שאנשי החמאס] הרסו את ביתו והפגיזו אותו בטילים אף שהיה חברם ובעל ברית שלהם. הסכמנו לידידות הזאת [בינו לבין החמאס] אף שהתנגדתי לכך משום שהאווירה בפת"ח הייתה להסכים לכך... פרצו אנשי החמאס לביתו של אבו רמזי חלס, רצחו את חתנו וגרשו אותם לצד הישראלי. האם אתה מסוגל לתאר את גודל הטרגדיה שפלסטיני בורח מפלסטיני ומסגיר את עצמו לידי ישראל? אבו מאהר חלס מבוקש ע"י ישראל וחמאס יודעת זאת. הוא ברח מעזה, מעוולות החמאס, לאחר שהיה בעל ברית שלהם והסגיר עצמו לישראל אף שידע כי ייהרג או ייעצר. האם אין זה מוזר והאם אין בכך השפלה והכנעה?
שאלה: האם אתה מכיר את ח'אלד משעל?
דחלאן: כן. יחסי עימו רגילים. נפגשנו במכה ושוחחנו באופן טבעי. יש לי דעה לגביו. אינני רואה בו מנהיג, אלא ראש כנופיה. אדם המסכים לרצח פלסטיני ולא מגנה זאת או לא רואה זאת כמוזר, אינו שייך לעם הפלסטיני. לפחות היה צריך לגנות זאת. ח'אלד משעל היה עד למעשי טבח. האם [זה יאה] למדינאי? האם הוא חושב שההיסטוריה תשכח לו ותסלח לו? האם זו גאווה לחמאס? היא הפכה מתנועת ג'יהאד שנלחמה בישראל לכנופיה ותו לא.
שאלה: אבל חמאס הצליחה בבחירות?
דחלאן: כן זה נכון. היא הצליחה בבחירות דמוקרטיות למופת, אך הפנתה את נשקה אל העם הפלסטיני. כיצד ייתכן שפלג פלסטיני לוקח צעיר מן הפת"ח מביתו ורוצח אותו לעיני ילדיו. כל המאבק מושלך למזבלת ההיסטוריה. לעתים קורות טעויות [למשל] אם מישהו מת בכלא וכדומה ואתה מביע צער. אין זה ראוי להתגאות ולהצהיר: 'טיהרתי את עזה'. טיהרתי ממי? [לטהר את עזה] מאנשי הפת"ח ומן הפלגים אחרים [מילא], אבל [לטהר אותה] מתושבים רגילים...?
שאלה: האם חמאס יכולה להפיל את הרש"פ?
דחלאן: אינני סבור כך. הפתרון היחיד למשבר הפלסטיני הוא הגעה להסכמה. יש לי הערות רציניות לגבי החמאס שהיא גרמה לאובדן המפעל הפלסטיני באמצעות אשליית האמירות האסלאמית בעזה ואשליית ההפיכה נגד הרש"פ... היא הביאה הרס על עצמה ועל העם הפלסטיני, אך חרף חוסר אהבתי לרעיונותיה, לדרכה, לשיטותיה, לתוכניותיה, ולאנשיה, עודני מאמין שהפתרון היחיד לנשיא אבו מאזן ולחמאס [אם היא מעוניינת] להציל את עצמה הוא הסכמה וויתורים הדדיים...
חמאס מנסה להקים את אשליית האמירות האסלאמית בעזה בדם ואש, במעצרים, בהברחות ובחיסולים. הם הפכו מלוחמי ג'יהאד למבריחי סיגריות. האם זו הגאוניות של השלטון? זה שלטון של אשליה. לפיכך, הצלת חמאס מעצמה והצלת הבעיה הפלסטינית יהיו רק בהסכמה, אך לא הסכמה זמנית על חלוקת אינטרסים, אלא הסכמה על תוכנית פוליטית, על ביטחון ועל מדיניות...
חמאס השתמשה בכספי איראן לרצוח אנשי פת"ח
שאלה: האם אתה סבור שחמאס מקבלת את החלטותיה באופן עצמאי
דחלאן: ודאי שלא.
שאלה: מי מקבל את ההחלטות?
דחלאן: איראן במידה רבה וסוריה במידה מועטה משתתפות בקבלת ההחלטות של תנועת החמאס בעזה ובמפקדה בדמשק אבל לא של החמאס בגדמ"ע.
שאלה: האם איראן משפיעה על החלטותיו של ח'אלד משעל?
דחלאן: ודאי.
שאלה: [האם] סוריה [משפיעה על החלטותיו של משעל]?
דחלאן: סוריה מתנגדת למלחמה הפנימית הפלסטינית בכל מקרה. איראן אדישה ומתעניינת רק באינטרסים שלה... אולי בשלב מסוים סוריה הייתה אדישה, אך כיום היא תומכת באחדות הפנימית ובחיזוק הזירה הפלסטינית הפנימית מול ישראל. איראן מתעניינת באינטרסים הפנימיים שלה, כלומר - השפעה בלבנון, בעיראק ובפלסטין באמצעות תמיכה כספית, אימונים וכיו"ב. האם היה יום אחד שבו איראן תמכה בבעיה הפלסטינית? מדוע אינה מגיעה לשחרר את פלסטין? מה מונע בעדה?... היא רק שילמה לחמאס כספים כדי שזו תנצלם לרצוח אנשי פת"ח בעזה ולא לצורכי חינוך ובריאות...
שאלה: מה מידת ההשפעה האיראנית על עזה כיום?
דחלאן: אני סבור שחמאס היא בת ערובה של איראן. [אנשיה] אינם מסתירים זאת, אלא מסבירים זאת בכך שהרש"פ והפת"ח הן בעלות ברית של ארה"ב וזו ברית הגורמת עוול. לנו יש אינטרסים [משותפים] עם האמריקנים, משום שרק הם יכולים ללחוץ על ישראל, עם זאת, כאשר הם לחצו על אבו מאזן שלא ילך לפסגה הערבית בדמשק הוא סרב ויצא לסוריה...
אין הבדל בין אל-קאעדה לחמאס
שאלה: כיצד אתה מעריך את נוכחות ארגון אל-קאעדה בעזה?
דחלאן: הסביבה מתאימה. עזה גדושה באי-סדר ובכלי נשק. [בעזה שורר מצב של] אובדן חזון ואסטרטגיה אצל החמאס ואצל כל גורמי הכוח. זו סביבה המתאימה לאל-קאעדה. מבחינתי אין הבדל בין חמאס לבין אל-קאעדה. כולם אותו הדבר.
שאלה: אולם ח'אלד משעל רואה בחמאס ערובה לאי כניסת אל-קאעידה לעזה...
דחלאן: האם קיומה של החמאס היא גאווה? הביטוי הממשי לקיומם בשלטון הוא רצח כ-600 איש בשנה, כאלפיים וחמש מאות פצועים, כ - 800 עד 900 נכים ואלפי עצורים. 'לדגם האסלאמי' הזה אין כל קשר לאסלאם במובנו הסלחני כפי שלמדנו באוניברסיטאות ובבתי הספר...
שאלה: מהו צבא האסלאם בעזה?
דחלאן: צבא האסלאם מונהג ע"י אחד מבני משפחת דוע'מוש והוא מפרסם הודעות בגלוי ולא בסתר. הוא היה אחד מקציני מנגנון הביטחון המסכל לפני האינתיפאדה. אינני מכיר אותו אישית. האינתיפאדה הולידה פלגים רבים, קבוצות ואינטרסים והכניסה לעזה את חזבאללה, את איראן וארגונים אחרים.
שאלה: האם צבא האסלאם מקורב לאל-קאעדה?
דחלאן: אולי רעיונית הוא קרוב לאל-קאעדה, אך החשוב הוא שהוא איננו חמאס, אלא שחמאס ניצלה אותו בתקופה מסוימת לביצוע כמה משימות והתנקשויות נגד הרש"פ. הם ביצעו משימות רבות וביניהן חיסול מוסא ערפאת בהסכמה ביניהם ולאחר מכן האשימו אותי [בחיסול]...
המו"מ בקמפ דיוויד נכשל בגלל סוגיית ירושלים
שאלה: האם אבו עמאר היה קשוח במו"מ?
דחלאן: מאוד. הוא היה אמיץ ביותר ביחסים עם ישראל. היה לו האומץ להגיד לא, לצעוק, להיות חלוק בדעתו על אחרים וגם להסכים, אולם בסופו של דבר היה חלש כאשר נדרש להחליט החלטות כבדות משקל. הוא ראה עצמו מנהיג האומה האסלאמית. במו"מ הביע עניין רב במערת המכפלה ובירושלים. מה שנכתב שלכאורה, שהמו"מ בקמפ דיוויד נכשל עקב סוגיית הפליטים, איננו נכון. המו"מ נכשל עקב סוגיית ירושלים והר הבית. היינו מביאים בפניו את הדוחות, אך הוא לא היה מרוכז וקשוב. כשהיינו מסיימים שאל: 'היכן [נמצא המו"מ על] הר הבית'? השבנו שעדיין אין הסכמה. אמר לנו: 'לכו וסיימו אותו'. מי שטוען אחרת איננו יודע או שמע זאת ממישהו שסיפר לו. ירושלים הייתה ציר חייו האישיים של הנשיא ערפאת. בראש מעייניו עמדה השאלה מהיכן יכריז על המדינה [הפלסטינית] מירושלים או ממקום אחר..."?