המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
שבע שנים לאחד עשר בספטמבר בתקשורת הסעודית
12/9/2008

 

שבע שנים לאחד עשר בספטמבר בתקשורת הסעודית:

ליברלים סעודים: הקול האסלאמיסטי בממלכה החל לשקוע

 

לקראת יום השנה השביעי לפיגועי האחד עשר בספטמבר בארה"ב, מתארים כותבים סעודים שינויים חיוביים שנגרמו בארצם בעקבות הזעזוע ממעשי אל-קאעדה. הם התייחסו בין היתר להתנערות הציבורית מן הקיצוניים,להעמקת הפתיחות בחברה ולהתחזקות הזרם הליברלי.

 

ליברל סעודי: עברנו מהפכה תודעתית

הליברל הסעודי צאלח אל-ראשד טוען במאמר שפרסם באתר הליברלי אילאף[1] כי בן לאדן גרם באמצעות הפיגועים של אל-קאעדה למהפכה תרבותית של ממש בסעודיה. להלן תרגום קטעים מן המאמר:

 

"המעשים שעשה בן לאדן - פיצוצים והרג של חפים מפשע, הן במערב והן בקרב עמו והקרובים לו – זירזו את שיבת תודעתם של העמים המוסלמים ואת יקיצתם משנתם. אכן, המחיר היה כבד, אך התוצאות שאנו רואים היום מרגיעות. העמים המוסלמים ראו במו עיניהם שהדם מביא רק הרס, חורבן, בידוד ורדיפה, ואת אותם מבטים מלאי ספקות וחשד הבוחנים אותך בכל מקום אם אתה מוסלמי. [העמים המוסלמים] קלטו כעת שהפיתרון הוא פנייה לתרבות השלום וזניחת [דרך] המלחמות והסכסוכים העקובים מדם.

 

ניתן לזקוף את ההתחלות של מהפך התודעה באזור, ואת התפנית לעבר שלום, ליברליזם והידברות שאנו רואים היום למעשיו של בן לאדן ואל-קאעדה. מבחינה תרבותית, היינו זקוקים לניסיון מר בדמות הטרור של בן לאדן, כדי לזנוח את האתמול, את תרבות הקברים ואת החייאת העבר וכדי להתחיל לחיות את ההווה וצרכיו. היה צורך בבן לאדן כדי שנוכיח לעמים הללו, החיים את האתמול, על סמליו, רעיונותיו והניצחונות [שאירעו בו], שהפיתרון טמון בניתוק כל הקשרים שלנו עם תרבות המוות וביצירת קשרים חדשים עם החיים, [קשרים] היוצרים את הקידמה באמצעות הפיתוח הכלכלי והישגי התקופה [הנוכחית]. מי שמביט, למשל, בתסיסה התרבותית בסעודיה אחרי מאורעות האחד עשר בספטמבר ואירועי הטרור שבאו בעקבותיו, הן בתוך המדינה והן מחוצה לה, רואה בבירור שהקול האסלאמיסטי בממלכה החל לשקוע, ושהקול הליברלי החל לזכות בניצחונות בזה אחר זה. מנהיגיו עברו ממגננה להתקפה, מחנופה ותחבלנות לפעילות אמיצה לאור יום, ולהתמודדות ישירה עם הקול האסלאמיסטי הקיצוני.

 

המלחמה בטרור ובתרבות הטרור העניקה לזרם הליברלי בסעודיה הזדמנות להשתתף במערכה ולחבור לממשלה שהתייחסה אליו בעבר כאל המר שבאויביה. הברית בין הליברלים לבין הסעודים הממסדיים חזקה כעת מאי פעם. הקרע שבן לאדן יצר בין האסלאמיסטים לבין הממשלה הסעודית נתן לזרם הליברלי הזדמנות לבסס את עצמו, ולכפות את הקול שלו כעובדה קיימת שלא ניתן להתעלם ממנה בסעודיה. לפני בן לאדן הקול הפונדמנטליסטי היה החזק ביותר. כל חוגי החברה, ולא רק הפוליטיקאים, שאפו לחבור אליו ולרצות אותו. כעת, אחרי בן לאדן, הקול האסלאמיסטי התפצל לרסיסים ופנה לכיוונים שונים ומנוגדים. הזוהר של רוב כוכביו עומעם, בעוד כמה מהם, באופורטוניזם גלוי, התקרבו לזרם הליברלי. ממצב של מתקפה עברו האסלאמיסטים למגננה. השינוי הזה החליש אותם במידה ניכרת. השמש של ימי הפאר שלהם החלה לשקוע, למעט אלו מהם שנאחזו בחבל [ההצלה] של הליברלים. חולשת הזרם האסלאמיסטי בסעודיה תקרין על כוחו של הזרם הזה גם מחוץ לסעודיה..."

 

45 דקות ששינו את העולם – ואת סעודיה

הליברל הסעודי עלי סעד אל-מוסא, עיתונאי ומרצה באוניברסיטת המלך ח'אלד, הציג במאמר ביומון הסעודי אל-וטן את פיגועי האחד עשר בספטמבר כקו פרשת מים בין תקופה בה השיח הציבורי בסעודיה נשלט בידי התנועות האסלאמיסטיות לבין תקופה חדשה המאופיינת בשיח ציבורי תוסס ומגוון[2]. להלן קטעים מן המאמר:

 

"בין רבע לתשע לתשע וחצי באחד עשר בספטמבר 2001, חלפו ארבעים וחמש דקות שלא דמו לכל הדקות המונוטוניות האחרות שעברו על ההיסטוריה האנושית המודרנית. הדקות הללו קבעו שמכאן והלאה העולם לא ישוב להיות כפי שהיה. מעבר לכך, הן קבעו שהעולם יהפוך לגוש שבו השפעות חיוביות ושליליות משמשות בערבוביה. מה שקרה לניו יורק ולחברה שלה, הקטנה יחסית מבחינת הדמוגרפיה העולמית, עתיד להשפיע בצורה חיובית ושלילית כאחד על כל חברה ובכלל זה על הארץ הזו [סעודיה].

 

כפי שקרה בכל החברות, [אירועי ה]אחד עשר בספטמבר פתחו שיח רועש בחברה שלי סביב כל העניינים שהיו לפני כן בגדר טאבו. כמו כל החברות שקברו את הנושאים של תקשורת, חופש ביטוי, זכויות האדם, מעמד האישה, שחיתות ציבורית, בניית תכניות ושיטות לימוד וזכויות מיעוטים וכיתות... האחד עשר בספטמבר חולל בחברה שלי סערת דיונים כוללת שמטרתה הראשית הייתה להביא להכרת הקבוצות השונות [את העובדה] שהחברה מגוונת מבחינת הדעות, האסכולות המחשבתיות והדתיות, ושהנחישות לצבוע את הכל בצבע אחד ולהשליט מסר אחד נוגדת את הטבע האנושי של עמים ושבטים שהאל ברא בעולם. לראשונה [נכחו] מספרים שווים של בני שני המינים בסלוני ההידברות הלאומית, וזאת לאחר שהחברה שלי אופיינה בהגמוניה פטריארכאלית.

 

אירועי האחד עשר בספטמבר הטביעו חותם על הפעילות התרבותית הלאומית, ולא אגזים אם אומר שמי שקורא את התקשורת שלנו בעידן שלאחר האירוע הגלובלי הזה לא יחשוב שמדובר באותה תקשורת שהייתה קיימת לפני כן. אנחנו נושמים היום אוויר תרבותי מן המרחב לאחר שנשאנו מיכלי חמצן על גבנו... אירועי האחד עשר בספטמבר פתחו לרווחה את נושא החינוך ותכניות הלימוד. גילינו לאחר דיון לאומי רחב היקף שהחינוך שלנו אינו מוביל אותנו אל העתיד. היסודות שהאחד עשר בספטמבר ביסודות החברה שלי עודם [מתפתחים] באיטיות. רוב השיח סביבם הינו עדיין בגדר סחר מכר במילים. ואולם, גילינו שלאי פתיחת הנושאים הללו [לדיון] יש מחיר כבד. גילינו שההתנגדות לשינוי ולפיתוח הייתה המכשול הגדול ביותר. החברה שלי גילתה, לאחר האחד עשר בספטמבר, את הדבר החשוב ביותר: כל דבר נתון לדיון ולמחלוקת."

 

 

 



[1] www.elaph.com, 12.8.2008

[2] אל-וטן (סעודיה), 17.8.2008