ליברל כוויתי בקריאה לערבים ולמוסלמים: די להרוות את העולם בדם
ב-26 במאי 2008 פורסם באתר הליברלי middleeasttransparent.com,[1] מאמרו של הליברל הכוויתי ח'ליל עלי חידר, התוקף את תרבות המלחמה בעולם הערבי והמוסלמי ואת הסיסמאות התומכות בה.
להלן תרגום קטעים מן המאמר:
ארבעים, חמישים, ששים שנה של דם ושל טנקים, של מלחמות ושל התנגדות, של מבנים הרוסים ושל אידיאלים אבודים, של בכי ושל יללה, של הרוגים ושל עקורים. חצי מאה ויותר של מלחמות, הפגנות, שריפת חנויות, הפצצת מטוסים, הפיכות ... התהילה לערבים והבוז לאויביהם.
חצי מאה ויותר של גיוס חובה, של הקצאת מיליונים לנשק שלעולם לא ישתמשו בו, ואם ישתמשו בו הוא יוסיף חורבן. [חצי מאה ויותר] של הזנחת כל היבטי החיים האזרחיים, היציבות הפוליטית וההתפתחות הכלכלית כדי להגן על כבוד האומה, כדי להיאבק בתחבולה של האויבים, כדי לעמוד מול המזימות, ועוד אלף סיסמאות שקריות אחרות.
חצי מאה של התלקחות מלחמות ומאבקים במצרים ובפלסטין, בלבנון ובצפון אפריקה, בעיראק ובמפרץ; מלחמות הנמשכות שנים רבות ועל קורבנותיהן נמנים עשרות ומאות אלפים; מלחמות המסתיימות במהירות וההפסדים שלהן מסתכמים במיליונים ובמיליארדים. צעירי האומה נקראים לנשק והשכל של האומה כבול לדרישות של המאבק. כל הארצות מתקדמות ומתפתחות, ואילו הערבים והמוסלמים עוברים ממלחמה למלחמה, ממשבר למשבר, מפעולת טרור אחת לפעולת טרור אחרת, מחזית לחזית, ומקבוצה ג'יהאדיסטית ואסלאמיסטית אחת אל קבוצה ג'האדיסטית ויותר אסלאמיסטית.
המרוקאי סוטר על לחיו בשל הפיצוצים בקזבלנקה. האלג'יראית השכולה מבכה על בניה ואחיה שנרצחו בידי קבוצות דעוה וג'יהאד, והושלכו על ידם לבאר ללא תחתית. מצרים מוֹעדת בין הקוראים למלחמה לבין הקוראים לשלום, בין מי שרוצה לבנות עשרות אלפים של בתי ספר ובתי חרושת, לבין מי שרוצה לשלוח עשרות אלפים של לוחמי ג'יהאד ללבנון. סודאן סיימה את המלחמה בדרום וכבר שוקעת במלחמת דארפור... ההתנגדות הנאצלת הורסת את עתיד עיראק, כוחות הטרור מתמחים בפיצוץ שווקים ובהריגת אנשים, עשרות ארגונים מסוכנים ביותר מאיימים על מדינות המפרץ השונות, על עיראק, על מצרים ועל כל העולם הערבי. [וזאת] בעוד הכוחות הבינלאומיים למאבק בטרור עוקבים אחרי אלפי ערבים ומוסלמים.
לבנון היתה ורד יפה ונווה מדבר פורח. ובין לילה היא הפכה לגל הריסות, דם ובכי ... כל הערבים והמוסלמים לא שמו לב להרס, למלחמה, ולמוות בלבנון. הם משקרים [בענין זה]. הדבר החשוב ביותר בעיניהם הוא כבוד האומה, העמידה האיתנה, ההתנגדות, המאבק בתוכנית המזרח התיכון החדש ואלף סיסמאות כוזבות חדשות. כך צרחו הערבים והמוסלמים בפני האנשים הנבונים של פלסטין בשנת 1948, בפני השפויים של מצרים בשנת 1974 ובפני הכוויתים בשנת 1990, והעיראקים בשנת 2003, וכיום בפני הלבנונים. כולם צורחים בהפגנות: לא מעניין אותנו ההרס, לא מעניין אותנו המוות, שהמלחמה תימשך עשר שנים ואפילו אלף שנים.
אנחנו אומה שחרטה את שמה במוות, בדם ובאבק שריפה. במציאות יש לנו כמות עצומה מכל זאת ומזה זמן התחלנו להפיץ אותו לאחרים ולייצא אותו לאירופה ולארצות הברית... ברצוני לומר שאני רוצה למסור את הנשק שלי לגורם הקרוב ביותר שאוסף את הנשק והתחמושת. ברצוני לומר שהאנשים בכל העולם הערבי ובכל ארצות העולם המוסלמי שבעו מדם, אלימות, הרג, מראות הפצצה וחרבן וצפייה בנשים מבכות וחובטות בעצמן [לאות אבל].
ברצוני לצעוק לערבים ולמוסלמים: הוי בני אדם - מספיק! אנשי מלחמה, מאבק, ג'האד וכבוד - די! חיינו במולדת שלנו כבר נהרסו. מול דלתות השגרירויות של צרפת ובריטניה, שנגד הקולוניאליזם שלהן יצאנו, צובאים טורים ארוכים של בני הדור החדש שלנו בבקשה לאשרות כניסה. אמריקה, שאת דגלה אנו שורפים בכל הפגנה, היא אשר מגינה על השלום בקרב מדינות העולם הערבי, מדינות העולם המוסלמי ומדינות רבות בעולם השלישי...
איננו רוצים לעמוד איתן בחזית ההתנגדות.
איננו רוצים שחיינו ייהרסו, שהבתים שלנו יהפכו לחרבות, שהילדים שלנו ימותו, שהגשרים שלנו יתמוטטו, שהנשים שלנו יהיו אלמנות, שהדם שלנו ישפך במלחמות התכופות שלכם, שאתם עורכים אותן ללא התחשבות ויוצאים מהן בלי ללמוד לקח.
אנחנו רוצים שבמשך חמישים השנים הבאות ישרור השקט בארצנו, ננסה לחיות בשלווה, בביטחון ובשלום. אנחנו רוצים שהשתילים שלנו יצמחו, שהעטינים [של הבהמות] שלנו יהיו גדושים, שהעצים שלנו יתנו פרי, שהתוצרת שלנו תימכר. אנחנו רוצים שבני הנוער שלנו יהיו בעלי השכלה גבוהה, שירבו בתי הספר שלנו, האוניברסיטאות שלנו והבנקים שלנו, שהערים שלנו והשווקים שלנו יתפתחו, שנהנה מהחיים.
אנחנו רוצים להחזיר את הכבוד התרבותי שלנו והמוניטין שלנו כשוחרי שלום וטוב, שנרמסו על ידי הפרשים שלכם והכרכרות שלכם.
איננו רוצים במלחמה, איננו רוצים בלחימה, איננו רוצים במוות ובהרס, איננו רוצים [לקחת חלק] בעולם המתפוצץ רווי הדם, הו אנשי המלחמה, הג'יהאד וההתנגדות. איננו רוצים בעולם זה המתפוצץ רווי הדם, המטפטף אומללות, מצוקה וחרבן, עולם שבכל פינותיו נשמעים צרחות של נשים מבכות, תינוקות מבוהלים, המבקשים עזרה, ואנקות של פצועים העומדים למות. איננו רוצים, איננו רוצים..
איננו רוצים!
[1] www.middleeasttransparent.com, 26.05.2008
