המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
סגירת הירחון האיראני זנאן בשל תחקיר על ארגון מתאבדים
21/5/2008

 

סגירת הירחון האיראני זנאן בשל כתבת תחקיר בנושא ארגון מתאבדים

בשלהי ינואר 2008 הורתה המועצה לביקורת על העיתונות במשרד התרבות וההכוונה האסלאמית באיראן לסגור את ירחון תנועת הנשים זנאן, שראה אור בשש עשרה השנים האחרונות. זאת בעקבות כתבת תחקיר שפרסם הירחון בנושא פעולות אסתשהאד.[1] מקור יודע דבר מסר לסוכנות הידיעות השמרנית פארס כי רישיונו של הירחון נשלל בשל "הפרת החוק ופגיעה בגופים צבאיים ומהפכניים, ביניהם, הבסיג'," וכן בגלל "פרסום נושאים וידיעות אשר פגעו בביטחון הרוחני, סיכנו את החוסן המחשבתי, המוראלי והאידיאולוגי [של החברה], ויצרו את הרושם כאילו אין ביטחון בחברה והשחירו את מעמד הנשים ברפובליקה האסלאמית של איראן."[2] 

 

התחקיר שבעטיו נסגר הירחון, התחקה אחר פעילות רישום מתנדבים ומתנדבות למבצעי התאבדות עתידיים והכשרתם לצורך זה, תוך מתן דגש לחלקן של נשים במבצעים אלו. לטענת מנהיגת ארגון האסתשהאדיון, מזכ"ל 'המטה להנצחת זכרם של השהידים של התנועה האסלאמית העולמית', פירוז רג'אי-פר, מספר המתנדבות הוא 20 אלף והן מהוות כשליש מכלל הנרשמים. עוד טענה רג'אי-פר, שדיווחה בעבר כי גם היא נרשמה לביצוע פעולות מסירת הנפש, ואיימה לפגוע במטרות אמריקאיות במפרץ,[3] כי פעולות ההקרבה הן "חובה דתית" הפוטרת את הנשים מהצורך לקבל את אישור בעליהן, אביהן, או אף "את אישורו של חכם ההלכה המנהיג את המדינה" (כיום עלי ח'אמנאי). בראיון עימה במסגרת התחקיר, היא לא הסתייגה אפילו משיגור ילדים בני שבע למבצעי התאבדות בשדה הקרב.

עוד עסק התחקיר בחילוקי הדעות הקיימים בקרב חכמי הלכה, אנשי דת ומומחים באיראן בנושא פעולות מסירת הנפש.

 

הנחלת ערכי השהאדה תחת אחמדי-נז'אד

אף שהמשטר מנסה להציג את ארגון פעולות המתאבדים כפעילות התנדבותית לא ממסדית, נוכחותם של נציגי משמרות המהפכה בטקסים קודמים לרישום מתאבדים, מחזקת את ההערכה כי פעילות המתאבדים נתמכת ומעודדת ע"י המשטר. דובר 'המטה להנצחת זכרם של השהידים של התנועה האסלאמית העולמית', מוחמד עלי צמדי, הצהיר ב-2004 כי "תחילת השהאדה תהיה רק בהוראת המנהיג [עלי ח'אמנאי]."[4]

בנאום בשבח השהאדה שנשא בפני משפחות שהידים בשיראז, בראשית מאי 2008, הצהיר המנהיג העליון של איראן, עלי ח'אמנאי, כי השהאדה היא פעולה "מעוררת גאווה", ו"הקרבה בדרך האל" "המשמחת את האל."[5]

זאת ועוד, השהאדה הינה אחד הערכים החשובים שמעלה נשיא איראן, מחמוד אחמדי-נז'אד, באופן אישי על נס, ושופרי התקשורת של המשטר מדגישים את הנחלת תרבות השהאדה בקרב החברה.[6]

 

כך למשל, הצהיר אחמדי-נז'אד בכנס בסיג' בשלהי ינואר 2008, כי "היום, יותר מבעבר, עלינו להבהיר לדור הצעיר את תרבות מסירת הנפש [שהאדה]. המשימה הזו היא ערכית ביותר... מי שהולך בנתיב מסירת הנפש [שהאדה] ומביא את עצמו לגבול הזה, מגיע למעשה לפסגת האנושות. זוהי חובה שמוטלת על הכלל להביא את עצמו וגם את האחרים לפסגה הזו..." הוא תאר את תרבות מסירת הנפש כ"מורשת והעתודה הגדולה ביותר של האומה האיראנית", ואמר כי "חברה שכל פרט ופרט בה מוכן להקריב עצמו לטובת המטרות והערכים של הטוהר האלוהי, או לטובת אותה תרבות שהאדה, היא חברה קונסטרוקטיבית, דינאמית ובקיצור, חסרת תחליף."[7]

 

אחמדי-נז'אד כבר הצהיר בנאומו ביולי 2005 כי "האם יש אומנות יפה יותר, אלוהית יותר ונצחית יותר מאומנות השהאדה? אומה הדוגלת ב[עקרון] השהאדה אינה יודעת עבדות. אלה המבקשים לקעקע את העיקרון הזה, מקעקעים את אושיות העצמאות והביטחון הלאומי שלנו, וכן את בסיס הנצחיות שלנו."[8]

 

כך גם מרבים לעשות ראשי המשטר בהופעותיהם הפומביות. למשל, בנאום בכנס אנשי דת ב'משמרות המהפכה', בפברואר 2008, הדגיש נציגו של ח'אמנאי במחוז אזרביג'אן המזרחית (צפון-מזרח איראן), מוחסין מוג'תהד שבסתרי, את החשיבות שמייחס המשטר למסירת הנפש: "המשימה החשובה ביותר של אנשי הדת היא שימור רוח מסירת הנפש וחיזוק האמונות הדתיות בחברה."[9]

 

כך גם, בשבועון פרתו-י סוח'אן, המזוהה עם איתאללה מוחמד תקי מצבאח יזדי, פטרונו של אחמדי-נז'אד. במאמר תחת הכותרת "הקלפים המנצחים של איראן נגד אמריקה," נטען כי "הגורם המרתיע החשוב ביותר מפני מתקפה על איראן, הוא האמונה השוררת בקרב כוחות הביטחון והאומה האיראנית, במסירת הנפש [שהאדה] ובאלמותיות המוות למען האל. גורם זה מסלק כל פחד שהוא, ומרתיע את האויב [ארה"ב] מלתקוף את איראן."[10] חשוב להדגיש, כי איתאללה מצבאח יזדי קרא בעצמו ביולי 2005 לציבור האיראני להתגייס לביצוע שהאדה נגד האמריקאים ושאר אויבי האסלאם.[11]

 

שידורי הטלוויזיה הממסדית של איראן מפיצים באורח תדיר מסרי שהאדה. בהקשר זה ניתן להדגיש כמה משדרי טלוויזיה בולטים, בהם הודגשה ערכיות השהאדה וחשיבותה. ראה למשל קליפים של ממר"י בנושאי שהאדה:

סרט אנימציה לילדים מעודד פיגועי התאבדות http://www.memritv.org/clip/en/906.htm,

חתן הופך למתאבד בקליפ של שיר איראני http://www.memritv.org/clip/en/917.htm,

סרט על צעיר המבצע פעולת התאבדות נגד ישראלי http://www.memritv.org/clip/en/1648.htm   

 

מבצעי התאבדות כגורם אסטרטגי

כפי שצוין כבר בדו"ח ממרי בנושא 'הדוקטרינה ההתקפית של איראן כמענה לאיומי המערב', נשק המתאבדים מהווה חלק בלתי נפרד מדוקטרינת הביטחון של איראן.[12] בראשית מאי 2008, הצהיר מפקד חיל הים במשמרות המהפכה, מורתזא צפארי, כי "עצם קיומם של האיומים מהוה עבורנו ברכה... כשהאויב מאיים עלינו ב[מתקפה] צבאית, אנו מחיים עוד יותר את תרבות הג’יהאד ומסירת הנפש שלנו, עמלים על כך, וצעירינו מכינים עצמם [אף] יותר על מנת שיהיו מוכנים [לביצוע פעולות אלו]... משמעותה של תרבות הג’יהאד ומסירת הנפש היא לבנות אדם שבפועל יהיה מוכן להקריב את עצמו בדרך האל."[13]

 

זאת ועוד, בשלהי אוקטובר 2007, הדגיש סגן מפקד חיל הים במשמרות המהפכה, עלי פדאוי, את החשיבות שמייחס המשטר למבצעי מסירת הנפש, ואת שיתוף הפעולה ההדוק שמנהלים 'משמרות המהפכה' והבסיג' בנושא זה: "אפילו מבצעים קטנים יכולים לחולל השפעה עצומה במפרץ הפרסי ובמיצרי הורמוז האסטרטגיים... לצורך מימוש התוכניות האלו, לא מספר חיילי הבסיג' קובע אלא נוכחותם האיכותית, שכן כל אחד מהם מסוגל לבצע עבודה מעולה כשהיד... כוחות הבסיג' עודם מבקשים למסור נפשם, וכעת רוח זו שלטת בקרב כל [חיילי] 'משמרות המהפכה'... אם יידרש הדבר, אנו נהנה מעקרון [נכונות] מסירת הנפש... 'משמרות המהפכה' וכוחות הבסיג' החלו בשיתוף פעולה הדוק, והפרות של התוכניות האלו יוצגו [לראווה] כשהאויבים יהיו כל-כך טיפשים עד כדי כך שיתחילו להוות איום בפועל על איראן."[14]

 

עיקרי תחקיר זנאן  "נהרגות על מנת להרוג"[15]

 

  

"יום חמישי אחרי הצהריים, [בית הקברות] בהשת-י זהרא בטהראן שוקק. אנו יודעים רק שתוכנית [כנס] האסתשהאדיון [המתנדבים להתאבד] מתקיימת מאחורי חלקת השהידים. כמעט איש מהעוברים והשבים אינו יודע היכן. רבים מהם אף אינם יודעים את פירוש המילה אסתשהאד [מסירת נפש]. מאחורי חלקה 26 – חלקה בה קבורים צעירים וזקנים, חלק קרובים לגיל 30 וחלק ל-18, שנפלו חלל במלחמה [הכוונה למלחמת איראן-עיראק 1988-1980] - במרחק קטן משם... הוצבו 150 כיסאות שאמורים לארח את מי שהגיעו כדי להודיע כי גם בימים בהם אין מלחמה, הם מוכנים למסור נפשם.

[זוהי] הצהרה על קיומה של יחידת מוסרי הנפש החמישית. האזור מלא בכתבים ובצלמים, בעיקר זרים. הגברים מוסרי הנפש לבושים בתכריכים, על ראשם כאפייה ועל צווארם דסקיות [זיהוי], הם יושבים ומוכנים לתחילת התוכנית. הנשים יושבות בצד השני, רובן ללא כאפייה, ובפינה נרשמים העוברים והשבים.

זקנה אחת ניגשת ושואלת: 'מה זה כאן?' בחורה שיושבת מאחורי שולחן עונה לה: 'אמא, לאיזו מהאפשרויות את רוצה להירשם'? [ביצוע פעולת מסירת נפש] בארבעת המקומות הקדושים בעיראק, נגד סלמאן רושדי, או נגד הכובשים בירושלים...

אט אט עלה מספרם של המתנדבים למסירת הנפש. לשמע שמותיהם הם צועדים קדימה, לקבל את הדיסקית וללבוש תכריכים.

 

מקהלת אלאוּסְרַאא' הלבנונית עולה על הבמה ושרה שירים בערבית. נראה כי מלבד חברי המקהלה, איש מבין מוסרי הנפש או הקהל אינו מבין את תוכנם של השירים. המילה המובנת היחידה היא "מוּקַאוַמַה" – התנגדות. לשמע מילה זו, הנאמרת במבטא ערבי כבד, מניפים מוסרי הנפש את ידיהם לשמים – פעולה המסמלת, כמו שקראתי פעם, את אחדות האל. המצלמות מתחילות לתקתק. תמונות שישוגרו בתוך מספר שעות לכל העולם.

 

באותיות של דם כותבת החרב - התנגדות

ראה את הדם הנשפך

מוות לישראל

התמזג עם הגופה הזו שבכוחה להרוס [הכוונה לגופת השהיד]

מוות לישראל

כמו המוות האדום אל תרחם על הצבא של האויב

אין כל הבדל בין אנשי הצבא לאזרחים[16]

 

בכנס זה כמה דברים מושכים את תשומת הלב: הגברים החסונים לבושים בגדים אזרחיים. מעטים מהם לבושים מדי צבא ואינם חמושים. אישה נמוכת קומה שלא ניתן להאמין שבחוג האסתשהאדי, המלחמתי והגברי הזה, דווקא היא משמשת כמזכ"ל  'המטה להנצחת זכרם של השהידים של התנועה האסלאמית העולמית', וכמארגנת הטקס הזה. מזכ"ל האסתשהאדיון היא אישה אשר בשנת 1979 טיפסה על קיר 'קן המרגלים' [הכוונה לשגרירות האמריקאית בטהראן, ולאירוע ההשתלטות עליה], העורכת הראשית ובעלת הזכויות [להפצת] כתב העת "צבח-י דוֹכּוּהֵה" שהוא כתב העת הכי שמרני באיראן, והיום היא גם מנהיגה את האסתשהאדיון, הגברים והנשים - פירוז רג'אי-פר.

 

יחידת מוסרי הנפש החמישית של איראן נקראת על שם שהיד איראני – נאדר מהדוי.[17] היחידות הקודמות נקראו על שמם של מוסרי נפש פלסטיניים ולבנוניים. קהל של כ-200 איש נכח במקום. בשולי הטקס אני מנצלת הזדמנות שנקרית לי ושואלת את רג'אי-פר מספר שאלות.

 

רג'אי-פר: 'אנחנו רושמים [מתנדבים] בתנאים מאוד מסוימים, מפני שאם נצטרך להתמודד עם אוכלוסיית [מתנדבים] גדולה והדבר יחרוג מהיכולות שלנו, הקשר שלנו עם המתנדבים יינתק וזה איננו לטובת העניין. אנחנו רואים היענות גדולה מאוד אצל האנשים.' לדבריה של רג'אי-פר, מבין 55 אלף האיראנים שהתנדבו להתאבד, שליש הן נשים, כלומר כ- 20 אלף. אין דרישות מיוחדות לרישום וכולם יכולים להירשם, אבל כשמגיעים לחלק את האנשים ליחידות, מתחשבים ביכולות שלהם.'

 

רג'אי-פר מדגישה: 'פעולות מסירת הנפש מיועדות ליום בו [איראן] תיכבש, יום בו הכוחות הרשמיים של המשטר יתמוטטו. המשמעות היא שאם חס וחלילה הצבא ו'משמרות המהפכה' לא יצליחו לבצע את משימתם ואיראן תיכבש, אז המתנדבים למסירת הנפש ייכנסו לפעולה.' בנוגע לשאלה האם דרוש אישור מצד הבעל או האב כדי שנשים יירשמו וישתתפו בפעולות מסירת הנפש, אומרת רג'אי-פר: 'בכל הפתוות [פסקי הלכה] נכתב שההגנה [על המולדת] היא חובה דתית המוטלת על האישה והגבר המוסלמים, ואין צורך ברשות מהבעל או מהאב. אפילו אין צורך ברשות של חכם ההלכה העומד בראש השלטון. מבין הנרשמות ישנן נשים נשואות רבות, ואם בזמן חלוקתן ליחידות מתעוררת בעיה מסוימת שדורשת את הסכמתו של בן-הזוג או האב, הן עצמן מטפלות בכך. אנחנו לא מתערבים בסוגיות האלו. בדרך כלל משפחות שמביעות נכונות לבצע פעולת מסירת הנפש, רואות בכך חובה דתית. יש לנו משפחות שנרשמו בגאווה, מילד בן שבע ועד הסבתא בת ה-70, ומבקשות לערוך מצעד [מוות] משפחתי.'

 

ש: אם את תאלצי [להחליט] על פעולת מסירת הנפש, האם תשלחי אפילו ילד בן שבע למשימה?

ת: 'בזמן החלוקה ליחידות אנחנו ממיינים [את המתנדבים] על פי סדר עדיפויות מסוים. יכולות פיזיות, צבאיות, ואף ידיעת שפות זרות היא מבין דברים שאנחנו נותנים להם עדיפות. אני מאמינה שמוכנות [לביצוע פעולות מסירת הנפש] מביאה עימה סוג של הרתעה, כלומר אם מדינה חס וחלילה נקלעת למצב של העדר ביטחון, כל כוחותיה נכנסים לפעולה, ואם תיווצר הזדמנות לילד בן שבע, גם הוא יגן [על המדינה]. כעת ילדים בני שבע נופלים קורבן במלחמות. אנו רואים מה מעוללים לילדים בפלסטין בעיראק ובאפגניסטאן. זה לא שמלחמה מבטיחה שולי ביטחון כלשהם לילדים...

 

המשמעות של פעולות מסירת הנפש היא שכדי לפגוע באויב אתה נוקט פעולה שאתה משוכנע שלא תחזור ממנה חי. גם ילד מסוגל לבצע את הפעולה הזו, אם התנאים מצריכים זאת. ההיסטוריה כבר ידעה דברים מעין אלה. גם ב[קרב] כרבלא לא אמרו שאין צורך שילדים בני 11 ייכנסו למלחמה.[18] אפילו שאלו באותה העת אם ייהרג ילד, האם הוא ייחשב לשהיד, ואמרו שכן, הוא ייחשב שהיד.'

 

רג'אי-פר אינה רואה בגיל תנאי לביצוע פעולת מסירת הנפש:

'הם נרשמים. המוכנות נבנית. האימונים הם זהים לכולם, והם מקבלים אותם על מנת לבצע מטרות דומות. הנשים לא מודרכות ביחידות נפרדות, מכיוון שהיחידות שלנו אינן תלויות מגדר, וההשקפה שלנו לגבי נשים וגברים הינה שווה. עד כה 1300 איש עברו הדרכה, והשיגו את המוכנות הדרושה.'

 

ש: האם את מזמינה לאימונים אנשים מתחת לגיל 20?

ת: 'לא, כדי להכריז על הקמת היחידות אנחנו לוקחים בחשבון את המועמדים שהם בני 20 עד 30.'

 

ש: כיצד נערכים האימונים?

ת: 'חלק גדול מהאימונים שלנו הם אימונים הקשורים בסוגיות תרבות ופוליטיקה, והיכרות עם סוגיות עולם האסלאם. [ב]אימונים הפסיכולוגיים לביצוע פעולת מסירת הנפש, כלומר [באימוני] המוכנות הנפשית והפסיכולוגית לבצוע פעולת מסירת הנפש [לומדים] כיצד ניתן לחדור לשורות האויב ולבצע פעולת מסירת הנפש. ההתכוננות הנפשית הזאת מצריכה תשתית של הדרכה אידיאולוגית, כמו שבזמן מלחמת איראן-עיראק [1988-1980], הלוחמים אימנו את עצמם שלא לפחד ממותם, ע"י כך שהיו חופרים קברים ומתפללים בהם. אחת ההתחייבויות [שעל המתנדב לקבל על עצמו] כדי לבצע פעולת מסירת הנפש, היא להפסיק לפחד ממותו שלו. חלק אחר מההכשרה שלנו נוגע להכנה למלחמת גרילה. נכון להיום אנחנו לא מקיימים הכשרה צבאית [קלאסית], מכיוון שפעולות מסירת הנפש אינן סוג של פעולה צבאית קלאסית, מבצעי מסירת הנפש אינם זקוקים להכשרה צבאית של יותר משעתיים. ישנם מהנדסים שמתכננים את הפעולות, ומכינים את הציוד הנדרש, קובעים את המסלול, ותוך שעתיים-שלוש מאמנים את האדם המתאים לבצע את הפעולה.'

 

ש:...האם הוגדרו יעדים [לפעולות מסירת הנפש]?

ת: 'הגדרת היעדים מותנית בזמן [ביצוע פעולות מסירת הנפש], אולם הנכונות שלנו קיימת, ובכל זמן שיידרש ניכנס לפעולה.' 

 

...זוג צעיר לובשים את תכריכיהם מאחורי מיניבוס, מכסים את פניהם בכאפיה. אני הולכת בעקבותיהם, פניה של הבחורה עוד לא מכוסות, יש לה גבות מטופחות ועיניים גדולות ויפות. היא בת 23, ויש לה תואר בתיאולוגיה, היא עקרת בית, הנשואה מזה ארבע שנים. גם הבעל וגם האישה הם מתנדבים למסירת הנפש. [ניגשת לראיין אותם:]

 

ש: מה אתם עושים פה היום?

ת: 'לפני שישה חודשים נרשמתי בכנס 'בנות זיתון'. לפני זמן מה יצרו איתנו קשר, ונערכה הישיבה ההסברתית הראשונה. כעת אנחנו מכריזים על קיומנו [ככל הנראה הכוונה להצהרה על קיומה של יחידת המתאבדים החמישית].'

 

ש: איזה אפשרויות בחרתם?

ת: 'עדיין לא בחרנו אפשרויות, רק הבענו נכונות לבצע פעולת מסירת הנפש.'

 

ש: אם ייווצרו התנאים לכך, את מוכנה לבצע פעולת מסירת נפש?

ת: 'כן.'

 

ש: ... אז אם כבר מחר תצטרכי לבצע פעולת מסירת הנפש, החלטתך וודאית?

'ככלות הכל זה לא דבר מוזר, למשל כאשר בעת שחרור ח'ורמשהר [במלחמת איראן-עיראק] רבים מהאנשים הפשוטים, ראו את כבוד משפחותיהם נרמס ואת בני משפחותיהם נהרגים לנגד עיניהם, באותו מעמד הם החליט להגן [על המולדת] ולהצטרף למלחמה.'

 

ש: [אבל] באותו זמן היתה מלחמה. יש הבדל בין השניים!

ת: 'עליך לקחת בחשבון מצב של משבר. אם תראי מול עיניך אנשים נהרגים, אזי רבים מאיתנו יבקשו לבצע פעולת מסירת הנפש. אולי באותו זמן אנו נהיה מעטים, אבל הצעירים שנראה ברחובות, יהפכו להיות מוכנים למסירת הנפש... הצעירים האיראנים יכולים לעשות הרבה דברים.'

 

ש: מה פירוש מסירת נפש?

ת: 'הנקודה החשובה בפעולת מסירת הנפש היא שקיים אי-שוויון [במאזן הכוחות לעומת היריב]. המוכן להתאבד רוצה לומר שכאשר ידינו ריקות, אנו לא מאבדים את אמונתנו ואת ביטחוננו העצמי..'

 

ש: מיהם האויבים שלך?

ת: 'אלו שעושקים את העולם, אלו שאינם מעוניינים שהשקט ישרור בעולם... למשל ישראל שלא רוצה את השקט הזה...'

 

ש: אילו אימונים עברת עד כה?

ת: 'היתה לנו רק ישיבה הכוונה.'

 

ש: איפה היא נערכה?

ת: 'איני יודעת אם מותר לי לומר. שאלי את האחראית.'

 

ש: כיצד התוודעת לנושא האסתשאהדיון?

ת: 'משפחתי, כמו כל האנשים, היתה חברה בבסיג', והשתתפה במלחמה [הכוונה למלחמת איראן-עיראק], ואולם אני לא נמנית על משפחות השהידים...'

 

ש: ההכשרות לביצוע פעולת מסירת הנפש לא לוקחות חלק גדול מזמנך?

ת: 'לא, מוסר נפש או איש בסיג' צריך להקצות עבור [ההכשרה] לביצוע פעולת מסירת הנפש את אותה כמות זמן שהוא מקצה עבור לימודיו.'

 

ש: כאשר תהיי אמא, האם עדיין תהיי מוכנה לבצע פעולת מסירת הנפש?

ת: 'אני בטוחה שיהיה מאוד קשה, אך כפי שאני ובן-זוגי החלטנו, נשתדל לחנך את ילדינו באותו אופן..'

 

האינתיפאדה ואנחנו

האינתיפאדה קשורה גם אלינו. זאת ניתן להבין מהמדיניות והעמדות של איראן בסוגית פלסטין, ובאופן פשוט יותר, מהתשדירים בטלוויזיה ומהעמדות הרשמיות [של איראן] בחדשות...

 

בספר 'בנות זיתון' יש התייחסות להיתר ההלכתי שניתן לאיראנים לבצע פעולות מסירת הנפש והובאו גם חלקים מהמסר של איתאללה חוסיין נורי המדאני, להוקיר נשים פלסטיניות שמסרו את נפשן: 'מכורח הנסיבות, בחרה האומה הפלסטינית בסגנון הצבאי של 'פעולות מסירת הנפש' כאמצעי האסטרטגי [האופייני] ביותר ללחימה... בהסתמך על דת האסלאם, המוסלמים מחשיבים את פעולות מסירת הנפש כסוג של ג'יהאד ומסירת נפש למען האל, ובוחרים בהן בכנות ובנאמנות...' בחלק אחר בספר מתייחס איתאללה נורי המדאני לפעולת מסירת הנפש שבוצעה על ידי אישה בת 22, אם לשני ילדים, ורואה אותה כפרק מזהיר בהיסטוריה של לוחמי הקודש של האסלאם. הוא מדגיש כי 'לעם הפלסטיני העשוק (...) אין עוד דרך זולת האינתיפאדה וזולת פעולות מסירת הנפש, פעולות מסירת הנפש שלהם הם ג'יהאד למען האל...'

 

המסכימים והמתנגדים למבצעי מסירת נפש

דעות אנשי הדת השיעיים על מבצעי מסירת הנפש הן חלוקות... ניתן למצוא תשובות של כמה מהמראג'ע-י תקליד [אנשי דת בכירים בשיעה] באתרי האינטרנט.

 

בראיון שקיים איתאללה יוסף צאנעי עם כתב ה-BBC [ב-19 בנובמבר 2005] ומובא באתרו בנוגע לפעולות מסירת הנפש הוא אמר: 'ההבדל בין פעולות מסירת הנפש בשדה הקרב לבין טרור והתפוצצות הוא כמו ההשוואה בין החושך לבין האור, בין האמת לבין השקר. השניים אינם בני השוואה כלל וכלל. פעולות מסירת הנפש וההקרבה מוקצים לזמן מלחמה [בלבד], ועל מנת להתמודד עם האויב בשדה הקרב. אולם מחוץ לשדה הקרב, שום פעולת מסירת הנפש, טרור ורצח אחרים אינם מותרים. פעולה כזאת איננה אלא התאבדות. הרג אנשים אחרים היא חטא עצום באסלאם. מישהו שהתאבד [במקור אנתחאר] מחוץ לשדה הקרב והרג ולו איש אחד, כאילו שהרג את כל העולם.'

 

... לשאלת בלוגר המכונה 'סיסאת9' בנוגע לפעולות מסירת הנפש, השיב איתאללה חוסין עלי מונתזרי: 'הפסיקה בנוגע לפעולות התאבדות [במקור אנתחארי] תלויה בתנאי השעה, בעקרונות ההלכה, ובמצבים השונים. לביצוע פעולה זו דרושים עיון ודקדקנות רבה. אם נניח שבזמן או במקום מסוים דרושות פעולות מסירת נפש כדי לשמור על האסלאם ועל חייהם של המוסלמים [כהגנה] מפני התקפה צבאית כלשהי ע"י האויבים, והפעולות אינן מחייבות הרג [אזרחים] וביצוע עבירה, אזי אין מניעה.[19] החלטה בנושא מוטלת על המומחים הדתיים.'

 

באותו בלוג השיבה זוֹהְרֵה צֵפַאתי, מרצה בסמינר דתי לנשים, לשאלה בנושא פיגועי מסירת הנפש: 'לפי מה שנפסק במקור הראשוני [הכוונה לקוראן] בנושא, מבצעי התאבדות [במקור אנתחאר] הם אסורים, אלא אם הם משרתים אינטרסים [של האסלאם], ומשתמשים בהם מול כופרים כטקטיקה ומתודה מרתיעה. לאמיתו של דבר, מול אויב כופר בעת מלחמה עם מוסלמים, יש לנקוט בשיטות לוחמה שונות כדי להפסיק את התקפותיו ואם, כפי שנאמר, באמצעות השיטה הזו האויב ייסוג ואין דרך [נוספת] פרט לכך, אזי במקרה הזה אין מניעה [לנקוט מבצעי הקרבה] כ[חלופה ללוחמה].'

 

בבלוג הזה נשאל גם איתאללה פאזל לנכראני על מבצעי מסירת הנפש, והשיב: 'סוגית פלסטין היא סוגיה הגנתית, והגנה על עם, עקרונות ו[מדינות] האסלאם הינה מותרת בכל אופן שהוא.'

 

מה שעולה מתוכן הפסיקה הזו הוא שבתשובה לשאלה האם מותר לפי האסלאם לבצע פעולת מסירת הנפש, העונים לקחו בחשבון את התנאים [המצויים] בפלסטין, יותר מאשר את התנאים של איראן...

 

השתיקה הפוליטית לנוכח מוסרי הנפש

עד כה אף אישיות רמת דרג באיראן לא נקטה עמדה מוגדרת וברורה בנוגע לפעולות מסירת נפש, ובמיוחד באשר להשתתפות נשים בהן. לפני כמה חודשים, עם תחילת מלחמת לבנון 2006, מוסרי הנפש האיראנים רק פצו פה והגורמים הרשמיים השתיקו אותם מיד. דובר המטה להנצחת זכרם של השהידים של התנועה האסלאמית העולמית, [דאז] אמר... : 'שתי קבוצות שעברו אימוני הכנה טכניים נשלחו לסוריה לקראת יציאתם ללבנון. שתי קבוצות אלו, אחת בת תשעה אנשים, והשנייה בת תריסר אנשים, נכנסו ללבנון כדי לעזור למשפחות הלוחמים הפצועים ומוכי המלחמה, ולא יעזבו עד לניצחון המוחלט של חזבאללה בלבנון על המשטר הכובש את ירושלים.' לאחר פרסום ידיעה זו, נקט חג'אזי, מפקד כוחות ההתנגדות של הבסיג', עמדה רשמית ואמר: איראן אינה שולחת ללבנון שום כוח צבאי, ולא תהיה לה נוכחות צבאית כלשהיא באזור [העימות]....'

 

הצוואה של זהרא

רק עיניה גלויות, פניה מכוסות, אך נהיר כי מבנה גופה גדול. היא רווקה בת 22, הלומדת שלוש שנים באוניברסיטה, ולהוטה למסור נפשה ולהצטרף לחזית המלחמה: 'עד עתה נכחתי בשיעור הכוונה אחד. בשיעור הזה הסבירו לנו מהי תרבות מסירת הנפש, ואילו משימות עלינו לבצע, מי ביצעו בעבר פעולות מסירת הנפש, וכעת עלינו לנהוג כמותם. ציטטו את דבריו של [איתאללה] ח'ומיני, ש[אמר כי] 'יש להקים רשת של מוסרי נפש, וכי זהו [כוח] חיוני לַמדינה.' אני נרשמתי לפני שנתיים, ולקח שנה עד שיצרו איתי קשר.'

 

ש: מה את עושה פה היום?

ת: 'השיעור הראשון היה לפני שבוע. היום קיבלנו את הדסקית שלנו, ואמרו לי להביא מכתב צוואה.'

 

זהרא כתבה במכתב הצוואה שלה: 'מטרתי לאורך כל חיי היתה מסירת נפש, ו[עתה] עלה הדבר בידי. אבי הלך לחזית, ואני עצמי משתוקקת גם למסור את נפשי וללכת לחזית המלחמה. אם הייתי חיה בתקופה ההיא [הכוונה למלחמת איראן עיראק], לבטח הייתי הולכת לחזית, [אך] אינני יודעת, אולי [בתקופה ההיא] לא הייתי הולכת, אבל כעת זוהי משאת ליבי... מטרתי הנוספת היא להשמיד את האויבים, אם חס וחלילה תפרוץ פעם מלחמה, ויפרצו את גבולה של איראן או של מדינה אחרת, כמו המתקפה בעיראק. הם [המדריכים] אומרים שאם המנהיג [העליון של איראן, ח'אמנאי] יפסוק לצאת לג’יהאד, ניתן יהיה לשלוח אותם לשם כמוסרי נפש.'

 

ש:... השאלה נוגעת לעניין המוכנות. את בכלל יודעת מה זה פעולת מסירת הנפש?

ת: 'ממש כמו בפלסטין, מחברים פצצה [אל המתנדב] ותוקפים במקום שהאויב מתאסף שם, כמו הישובים הציוניים. כשבוחרים במישהו, עליו לצאת לפעולה'

 

ש: את בשלב בו את מוכנה [ללכת למשימה כזו]?

ת: 'כן.'

 

"השהידים החלוצים" של שדות המוקשים

... [דבריו של] חמיד דאוד-אבאדי, חוקר וסופר של מלחמת [איראן-עיראק]: 'מקרים מסוימים במלחמת איראן-עיראק היו בבחינת פעולות מסירת הנפש. 40 ילדים התגלגלו בשדות המוקשים ופוצצו עצמם על המוקשים כדי לפרוץ את הדרך לבאים אחריהם. אותם ילדים הסתתרו כמה שעות לפני כן בסוללה כדי לא להיפגע מקליעים... אחד מהם אמר לי: 'אם אתה מת במקרה מקליע אינך נחשב לשהיד.' שמירה על הנפש היא חובה באסלאם. אולם אותם ילדים שאמרו זאת הלכו כולם לשדות המוקשים והפכו לשהידים.'

 

דאוד-אבאדי הסביר את מהות פעולות מסירת הנפש:

'חשוב מאוד שנסתכל על הנושא הזה ונשאל את עצמנו מדוע אדם מגיע לשלב כזה שבו הוא הורג את עצמו כדי להכות באויב ולהעניק חיים לעמו? שורש העניין טמון בכך שכאשר אדם נמצא תחת מצור, אין לו שום דרך אחרת, ובמלחמה יש מדכא ויש מדוכא, לכן נוקטים בפעולות מעין אלה. לפלסטינים לקח 50 שנה, שבהן נהגו עימם הישראלים באלימות, עד שהגיעו למסקנה שאפשר שאחד מהם ייהרג אבל [בה בעת יביא ל]פגיעה קשה יותר לאויב. כלומר, אנו [אומנם] מאבדים אדם אחד, [אבל] הורגים מאות אנשים מהם...'

 

דאוד-אבאדי מדגיש: 'הראשונים שביצעו פעולות מסירת הנפש, קיבלו אישור דתי מהאמאם [ח'ומיני]. הם היו שיעים וקיבלו את סמכותו של השליט חכם ההלכה. באותו זמן, ח'ומיני כחכם ההלכה העומד בראש השלטון, נתן להם אישור הלכתי. באותה העת היו כמה שהחשיבו את מבצעי מסירת הנפש כפעולת התאבדות בה אדם שולח יד בנפשו ותו לא... אנשים שונים הציגו את דעתם בפני ח'ומיני, והוא אמר להם: 'זה מותר במפורש, זה מותר במפורש, זה מותר במפורש.' אבל העלה תנאים לפיהם מבצעי מסירת הנפש מותרים רק בתנאי שאזרחים לא ייפגעו בהתקפות האלו.'

 

ש: האם[מוסרי הנפש] ממלאים את התנאים האלה? 

ת: 'מוסרי הנפש בלבנון גילו רגישות רבה לכך ודאגו לתכנן את הפעולות כך שבזמן ביצוען לא יהיו בסביבה אזרחים. במבצע אחד אפילו קרה שכמה ילדים שיחקו בקרבת [מקום המבצע], ולכן [מוסרי הנפש] חילקו להם מסטיקים ושוקולדים, והרחיקו אותם משם בתירוץ כלשהו. כמובן שאלו שרוצים לגנות את פיגועי מסירת הנפש אומרים ש[במסגרת פיגועים אלו] נהרגים גם אזרחים, אולי גם במקומות ובמקרים מסוימים יימצאו במקום הפעולה גם אזרחים לא במתכוון. ב[מתקפה] אווירית, הרג אזרחים הוא בלתי נמנע, אבל בפעולות מסירת הנפש אפשר לקחת בחשבון את כל ההיבטים, כדי שנשים וטף לא ייפגעו. אולם לפי נתונים שמפרסם האויב, 95 אחוז מהישראלים הם אנשי צבא, כלומר כל האזרחים שלהם חמושים.'

 

ש: האם היותם חמושים מהווה הוכחה להיותם אנשי צבא?

ת: 'הם כעין צבאיים... באזור בו יושבים מוסלמים, בנו ארבעה בתים של יהודים, וציידו אותם בנשק. הם [הישראלים] הורגים אנשים [מוסלמים] בטענה של הגנה על בתיהם ועל משפחותיהם. האזורים המיושבים ע"י ישראלים הם כמו מחנות צבא. מתאבד שמפוצץ עצמו באמצע תור לאוטובוס יודע שבבוקר מוקדם האוטובוסים מלאים בחיילים ציוניים שמתכוונים ללכת לבסיסיהם.'"



[1] הכוונה למבצעי מסירת נפש (התאבדות).

[2] פארס,  28.1.2008 .

[3]ראה עדותה של רג'אי-פר כי נרשמה לביצוע פעולות מסירת נפש, דו"ח ממר"י מה-11.6.2004 'דיווח באיראן על רישום מתנדבים לפעולות התאבדות בעיראק ובישראל'; לדבריה בשבח פעולות ההתאבדות ראה קליפ ממר"י http://www.memritv.org/clip/en/736.htm ;

 לאיומי רג'אי-פר לפגוע בכוחות האמריקאיים במפרץ הפרסי ראה דו"ח ממר"י מה-7.12.2006 'איומי אנשי צבא בכירים וארגון מתאבדים איראניים לפגוע במטרות אמריקאיות במפרץ הפרסי ולהגיב בפעולות התאבדות נגד מדינות המפרץ'.

[4] שרק (איראן), 5.6.04; ראה דו"ח ממר"י מה- מה-11.6.2004 'דיווח באיראן על רישום מתנדבים לפעולות התאבדות בעיראק ובישראל'.

[5] הטלוויזיה האיראנית (ערוץ 1), 2.5.2008

[6] מדיווחים קודמים ידוע כי בטקסים כאלו נכחו נציגים מטעם משמרות המהפכה. ראה למשל דו"ח ממר"י מה-11.6.2004 דיווח באיראן על רישום מתנדבים לפעולות התאבדות בעיראק ובישראל'. 

[7] פרדא, 29.1.08.

[8]  לנאומו המלא ראה http://www.memritv.org/clip/en/782.htm

[9] איסנא, 20.2.08.

[10] פרתו-י סוח'אן, 6.2.08.

[11]  ראו דוח ממרי מה-29.7.05: 'Iran's New President Glorifies Martyrdom' ; לראיון עם מפקד 'מטה מבקשי השהאדה', מוחמד רזא ג'עפרי, ראו דוח ממרי מה-17.8.05 'מטה מבקשי השהאדה': ארגון נוסף של מתאבדים באיראן בהשראת המשטר'.

[13]  אפתאב, 3.5.08.

[14] פארס, 29.10.07.

[15] התחקיר, שצונזר באיראן לצד חסימת האתר עצמו לגולשים מתוך איראן, פורסם ב-29 בינואר 2008 באתרו של העיתונאי האיראני, מנוצ'הר הונרמנד www.khandaniha.eu/items.php?id=244  .
יחד עם זאת, הועלה התחקיר לאחרונה באתר זנאן בשינויים קלים. להלן הקישור

[16] מילולית נכתב "מתנחלים", לפי העמדה האיראנית כל אזרחי ישראל הם מתנחלים.

[17] נאדר מהדוי היה מפקד בחיל הים של משמרות המהפכה שביצע פעולת התאבדות בספינת חיל הים האמריקאית ב-1987.

[18] הכוונה היא לקרב כרבלא (680) בו נהרגו עלי ושבעים מתומכיו ע"י צבא השליט יזיד בן מועאויה מבית אומיה.  

[19] כך במקור.