כללי

 

נואל אל-סעדאוי בראיון: גבר הנשוי לארבע נשים – איכס!!

 

הסופרת המצרייה, נואל אל-סעדאוי, שהיא לאומנית-ערבית ופמיניסטית בעת ובעונה אחת, העניקה ראיון מקיף לאתר האינטרנט הליברלי הערבי www.elaph.com (30.9.2003).

 

בתחילת הראיון, קראה אל-סעדאוי להשמיט מהחוקה המצרית את סעיף הקובע שהאסלאם הוא הדת הרשמית של המדינה, "משום שיש בקרבנו קופטים ומשום שהדת היא עניין שבין האדם לאלוהיו ואיש אינו יכול לכפות את דתו, את אלוהיו ואת דרך הפולחן שלו על האנשים. לכן, אני מגדולי המתנגדים למדינה הדתית, משום שלאלוהינו לא צריכה להיות מעורבות כלשהי בפוליטיקה."

 

"אבל הקופטים חיו תחת כנפי האסלאם באושר וצדק מקסימליים", הקשה המראיין ועל כך השיבה אל-סעדאוי: "אנו בניה של מולדת אחת ואנו שותפים בה ואין צורך שמישהו יחיה תחת כנפיו של מישהו אחר."

 

בנוגע למעמדה של מצרים באזור, אמרה אל-סעדאוי כי "על מצרים לדבוק במעמדה ובתפקידה בעולם הערבי ובעולם האפריקאי כדי להגן על עצמנו. אירופה התאחדה כדי להגן על עצמה מפני ההגמוניה האמריקאית. חייבת להיות לנו, הערבים, משענת ערבית, אפריקאית ואסיאתית שתגן עלינו... האחדות הערבית לא נכשלה משום שמעולם לא היתה אחדות ערבית, אפילו בימי עבד אל-נאצר. אומרים שהסוציאליזם נכשל אבל גם הוא לא נכשל משום שהוא מעולם לא יושם."

 

בנוגע ל"תרבות האסלאמית", אמרה אל-סעדאוי שהיא "חלק מתרבות כללית המבוססת על התרבויות הנוצרית, היהודית, והפרעונית. אין תרבות טהורה. בין כל התרבויות יש יחסי גומלין. אני מתנגדת לחלוקה לתרבות מערבית ותרבות מזרחית. אנו חיים בתרבות אחת והיא תרבות קפיטליסטית, פטריאכלית, מעמדית ונחותה שלמרבה הצער גם משתמשת בדת ככלי לשליטה."

 

לאורך כל הראיון, הדגישה אל-סעדאוי את חשיבותה העצמית וקבעה שהיא "חשובה יותר מטאהא חוסיין" (סופר מצרי מפורסם), אותו האשימה בהתחנפות למשטר, שספריה "חשובים פי מיליון מהספרים של קאסם אמין", ושהיא "יודעת יותר על הקוראן מאשר השיח' אל-שעראוי. למדתי את הדתות והשוויתי בין הקוראן, לתורה ולברית החדשה. השיח' אל-שעראוי לא עשה זאת; הוא התמקד בקוראן שאין אפשרות להבין אותו מבלי להשוותו לספרים האחרים."

 

עוד אמרה אל-סעדאוי בראיון: "אנו מובסים אינטלקטואלית משום שאין אצלנו אנשים יוצרים. תמיד היה קשר בין היצירה לבין ההתמרדות, בין היצירה לבין האופוזיציה, אבל אנו נולדים, חיים ומתים בפחד. לכן, אין אצלנו התמרדות ואין אצלנו אופוזיציה... המשבר שלנו הוא פוליטי ותרבותי בעת ובעונה אחת. אני לא מבחינה בין הפוליטיקה לבין הכלכלה, התרבות, האישה והמין. הכל קשור וכאשר מתמוטט עמוד תווך אחד, מתמוטט הבניין כולו."

 

אל-סעדאוי התייחסה למנהיגים שונים בעולם הערבי, החל בשנוא נפשה, סאדאת, שהשליך אותה לכלא, וכלה בסדאם חוסיין. "אי אפשר להשוות בין עבד אל-נאצר לסדאם חוסיין", היא הסבירה, "סדאם עשה מעשים נפלאים למען עיראק, אבל הוא היה רוצח. עבד אל-נאצר לא היה רוצח... בעלי, ד"ר שריף חתאתה, היה כלוא במשך עשר שנים בימי עבד אל-נאצר והוא יצא ללא שריטה. עבד אל-נאצר לא היה צמא דם כמו סדאם... ג'ורג' בוש האב והבן צמאי דם יותר מסדאם חוסיין... סאדאת לא שחרר את סיני וגם אם הוא שחרר אותה, באיזה מחיר?! הוא מכר את העניין הערבי וחיסל את הליגה הערבית!! התחלנו לדבר על 'המזרח התיכון' לאחר שבעבר קראנו לו 'העולם הערבי'.

 

[העובדה שהפלסטינים כיום מצטערים על שלא הצטרפו לסאדאת] מעידה על בורות פוליטית. קיימת צביעות בנושא סאדאת, משום שהמשטר הנוכחי הוא המשכו... אין בעיה אישית ביני לבין סאדאת או מבארכ או עבד אל-נאצר, שגם בתקופתו נרדפתי. אני נרדפתי תחת כל השליטים משום שאני שייכת לעם ולא לשליט."

כאשר טען המראיין שסאדאת היה "הראשון שזרע את זרעי הדמוקרטיה במצרים ואולי בעולם הערבי כולו", השיבה אל-סעדאוי: "זה השקר הכי גדול ששמעתי בחיי. אין כל משמעות לכך שהוא הוציא צו נשיאותי המתיר ריבוי מפלגות, משום שמה היתה התוצאה? המפלגות אצלנו הן לא מפלגות אמיתיות אלא מפלגות על הנייר. מפלגות אמיתיות נולדות מרחם החברה ולא מארמון הנשיאות. האם היה זה מעשה דמוקרטי לסגור את האגודה שלי בשנת 1991 משום שהתנגדנו למלחמת המפרץ? שני אירועים חיסלו את העולם הערבי: קמפ דיוויד של אנור סאדאת ומלחמת המפרץ. בגלל שני האירועים האלה אנו נמצאים היום בזבל. אילו עקבת אחרי העניין הפלסטיני היית רואה כיצד המשטרים מתחננים לאמריקה שתתערב. חי אללה, איזו בושה יכולה להיות גדולה יותר?... יש להבדיל בין העמים לבין המשטרים בעולם הערבי. העריץ הערבי היה תמיד סוכן של הקולוניאליזם הבריטי, ואח"כ האמריקאי והישראלי. היחיד שסטה קצת, היה גמאל עבד אל-נאצר... הוא לא היה בשום אופן כמו סאדאת. סאדאת פתח לרווחה את השערים בפני הזרמים האסלאמיים בעוד שעבד אל-נאצר הקפיד להילחם בהם ולחסל אותם."

 

על היוזמות האמריקאיות לדמוקרטיזציה של העולם הערבי, אמר אל-סעדאוי: "זו בדיחה. האם נמשיך להתחנן לכל דבר מהמערב? אמריקה לא תפתור את הבעיות שלנו. קולין פאול וקונדוליסה רייס לא יביאו לנו דמוקרטיה... האם אתה מעלה על דעתך שהכיבוש האמריקאי בעיראק יביא את הדמוקרטיה?... שום עם ושום מדינה אינם יכולים להשיג דמוקרטיה תחת הכיבוש."

 

אל-סעדאוי התנגדה לטענת המראיין שבמסגרת הדמוקרטיה, יש לזרמים האסלאמיים זכות לנסות ולהגיע לשלטון ואמרה: "אין להם זכות כזו. הם פושעים שופכי דמים. הם הכניסו את השם שלי ושל אינטלקטואלים מכובדים ונאמנים אחרים לרשימות המוות. אילו היינו עוברים על כל פשעיהם, היינו מגלים שלא ניתן למנות אותם. אם דעתך שונה מדעתי, אין זו סיבה להרוג אותי... צריך להרחיק את אלוהינו מהפוליטיקה... אתה יכול לעבוד את האל שמשביע את רצונך ומגשים את האינטרסים שלך, אבל אסור לך לכפות אותו עלי או על המדינה, משום שכל האזרחים במדינה שווים... מדוע שאני, בתור אשה, אהיה פחות אזרחית מהגבר, רק משום שהדת הרשמית של המדינה היא האסלאם? מדוע הגבר נשא לארבע נשים ואני לא. זהו עלבון...

 

...כיצד יתכן שגבר יינשא לארבע נשים? זוהי שחיתות מוסרית ופגיעה בקוראן ובאסלאם. כיצד הוא יעבור ממיטת אשה אחת למיטת אשה אחרת?! איכס! חי אללה, אם בעלי היה הולך לאשה אחרת, הייתי מגרשת אותו. האם גבר היה מוכן שאשתו תעבור בין מיטות הגברים? גם הוא היה מגרש אותה... תוניס אסרה את הפוליגמיה וכך גם מדינות ערביות נוספות. האם מדינות אלה הפכו לכופרות? הפוליגמיה היא אות קלון על הערבים ועל כל מדינה המתירה את המעשה המכוער הזה."

 

"אבל הנביא נישא ל-9 נשים", העיר המראיין.

 

"מדוע אתה משווה בין הנביא לבינך?", השיבה אל-סעדאוי, "הוא לא אמר שעליך לפעול כמוהו. יש חדית' חשוב שקובע שאחת מנשותיו מצאה אותו בלילה שלה במיטתה עם אישה אחרת ואמרה לו: 'בלילה שלי ובמיטה שלי, שליחו של אללה?!!' והוא השיב לה לאחר שקיבל את הטפת המוסר: 'תשתקי ואל תזכירי את זה, אני לא אחזור לעשות זאת שוב' משום שנביא ושליח צריך להיות דוגמא לצדק. אם הנביא – שהוא בן אנוש שלפעמים צודק ולפעמים טועה – שגה, מדוע אתה רוצה שאני אלך בעקבות שגיאותיו. אני שבה ואומרת שהגבר, בשל שחיתות המוסר שלו עושה סלקציה של מה שהוא רוצה מתוך האסלאם... אשה המסכימה להינשא לגבר שכבר נשוי לשלוש נשים אחרות היא שפחה שאינה ראויה להיות אשה... השכל של האשה הוא כמו השכל של הגבר ואולי אף עולה עליו בהתאם לסביבה ולתנאים. איפה הגבר המצרי שהשיג את שאני השגתי? אפילו הספרים של נגיב מחפוז לא תורגמו כמו ספרי ליותר משלושים שפות. אני אשה ויש לי שכל. האדם הוא השכל ולא אברי המין שנוצרו לצורך הולדה...

 

הגבר מנצל את הדת כדי להתחתן ולממש את תאוותיו המיניות... אין לי התנגדות אישית לגברים. אני נשואה ויש לי בן... יש לי יותר חברים גברים מאשר נשים. אני לא נגד הגבר, אלא נגד המערכת שמשחיתה את הגברים... הדת היא המערכת הזו, הדת כפי שמנהיגים אותה המדינות והמשטרים הערביים...

 

אנו חיים בשקר, העולם שלנו מבוסס כיום על שקר. נשיא המדינה הגדולה בעולם, ג'ורג' בוש, משקר מדי יום. אפילו שאני לא מרקסיסטית – מרקס אמר: 'הדת היא אופיום להמונים' וזו אמירה נכונה. בעולם הערבי, הפוליטיקה משמעותה אומנות השקר..."[1]

 

השבועון המצרי האסלאמי "אל-חקיקה" ביקש מכמה אנשי דת מצריים בכירים להגיב על דברי אל-סעדאוי ואנשי הדת נחלקו לשתי קבוצות. קבוצה אחת טענה ש"הדרך הטובה ביותר להשתיק את האשה הזאת היא לא להגיב כדי שלא תזכה לפרסום", כפי שאמר ד"ר מחמד אל-סיד אל-גלינד, ראש המחלקה לפילוסופיה אסלאמית בדאר אל-עלום. גם ד"ר רפעת פוזי, מרצה לשריעה באונ' אם אל-קרא הסביר ש"התרת דמה של אל-סעדאוי תוביל לאותו משגה שעשינו בנוגע לסלמאן רושדי, שלא היה מוכר וספרו 'פסוקי השטן' היה חסר ערך, אך משנתקבלה ה'פתוה' כי יש להורגו, הוא זכה לפרסום וספרו הופץ בכל העולם ותורגם לשפות רבות. מוטב להתעלם מאל-סעדאוי."

 

ואולם אחרים, סברו שיש להעניש את ד"ר אל-סעדאוי. ד"ר מחמד עבד אל-מנעם אל-ברי, לשעבר ראש חזית חכמי הדת של אל-אזהר הסביר כי "יש לתבוע ממנה לחזור בתשובה במשך שלושה ימים, אך אם היא  תתעקש על הדעות האלה, יש להענישה בעונש שנקבע בשריעה עבור מי שחזר בו מדת האסלאם. על השליט, כלומר נשיא המדינה והממשלה, לבצע את העונש הזה." ושיח' מצטפא אל-אזהרי הסביר שעונשם של מי שלוחמים באלה ובנביאו הוא הריגתם, צליבתם, קטיעת רגל ויד בכיוונים מנוגדים, או גירוש מהאדמה."[2]