המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
פגישת פרימקוב עם סדאם ערב המלחמה בעיראק
20/4/2003

יבגני פרימקוב על פגישתו עם סדאם חוסיין והמצב במזה"ת

 

ראש ממשלת רוסיה לשעבר, יבגני פרימקוב, הידוע בקשריו הטובים עם סדאם חוסיין, נסע בחשאי לבגדאד ב-22 בפברואר, 2003 בשליחותו של נשיא רוסיה, פוטין, ונפגש עם הנשיא העיראקי. בראיון ליומון הלונדוני בשפה הערבית, "אל-שרק אל-אוסט", חושף פרימקוב את פרטי שליחותו. להלן קטעים מן הראיון[1]:

 

הנסיעה: יוזמה של פוטין

פרימקוב: "בהסכמת ההנהגה הרוסית, הסרתי את הלוט מעל כמה מפרטי המשימה הזו. נראה היה לי שמן ההכרח להסיר את המסווה מעל למאמצים שהשקיעה רוסיה, כדי להדגיש שהיא לא ביצעה מחדל ועשתה את כל אשר היה בידה לעשותו. ואולם, לאחר שהתברר שמוסקבה לא תוכל לעצור את ארה"ב ולהכשיל את הכנותיה לתקיפת עיראק, ולאחר שרוסיה עשתה את כל אשר לאל ידה כדי למנוע קבלת החלטה במועבי"ט שתייפה את כוחה של ארה"ב ותתיר לה להשתמש בכוח, החליט הנשיא פוטין לפעול בכיוון אחר. הוא התקשר אלי בשעת לילה מאוחרת, כאשר נראה היה שההתקפה ודאית ושהספירה לאחור החלה וביקש להיפגש עמי. חשתי אליו והוא הטיל עלי לנסוע מיד לבגדאד כדי להעביר מסר בעל פה לסדאם חוסיין באופן אישי. טסתי ב-22 בפברואר לבגדאד. ברור היה עד כמה קשה הנסיעה לבגדאד, משום שהיה צריך להשיג אישור מהאו"ם; לכן החלטנו לנסוע לדמשק ומשם לבגדאד.

 

פרימקוב סירב להיפגש עם טארק עזיז

כאשר הגעתי לבגדאד, קיבלו את פני באחד מבתי ההארחה בסבר פנים יפות על פי מנהגם של העיראקים. אחד השרים קיבל את פני ואמר לי שסגן ראה"מ, טארק עזיז, רוצה להיפגש עמי. אלא שאני סירבתי, לא משום שאני לא רוצה לראות את טארק עזיז, אלא משום שלא רציתי לחשוף את משימתי. מטבע הדברים, הוא היה צפוי לשאול אותי בנוגע למשימתי ולמטרת ביקורי. היה צפוי שהוא יעביר את הדברים לאחר מכן לסדאם חוסיין, ובכך ינוטרל גורם ההפתעה. לכן, נדרשתי להתעקש על פגישה אישית עם סדאם חוסיין. בנקודה זו החלו התייעצויות ושיחות טלפון ולאחר מחצית השעה, הודיעו לי שסדאם חוסיין ממתין לי.

 

הפגישה עם סדאם

סדאם קיבל את פני באחד מארמונותיו. אז ביקשתי שהפגישה עמו תהיה בארבע עיניים, משום שהיו אתנו טארק עזיז ויו"ר הפרלמנט, סעדון חמאדי. סדאם נענה לבקשה וביקש מהם לצאת. כאשר עמדנו פנים אל פנים ללא אף אחד אחר, פרט למתורגמן שהקפדתי להביא ממוסקבה מבלי לספר לו או לשגרירות על מטרת המשימה, אמרתי לסדאם חוסין שהוטל עלי על ידי הנשיא, ולדימיר פוטין, להודיע לו את הדברים הבאים: 'אנו משוכנעים שאתה אוהב את עמך ואת ארצך. אתה צריך לחשוב על כך שההתקפה נגד עראק ודאית. אני סבור שכתוצאה מכך, מן הראוי שתקבל החלטה לוותר על תפקידך כנשיא המדינה ותכריז מייד על עריכת בחירות דמוקרטיות בעיראק.'

 

סדאם רשם את כל מה שאמרתי בפנקס במו ידיו, משום שלא היה שם איש פרט למתורגמן. כשראיתי אותו רושם את כל מה שאני אומר, עלתה במוחי מחשבה יפה שקיים סיכוי שההצעות שאני מעלה מקובלות עליו. הייתי משוכנע שאם הוא יעשה זאת, היינו מצליחים למנוע את המלחמה נגד עיראק. אבל מהר מאוד הוא הפתיע אותי כששאל האם אני יכול לחזור על דברי בנוכחות טארק עזיז וסעדון חמאדי. עניתי לו בחיוב והוא ביקש מהם להיכנס. כאשר הם נכנסו, נכנס עמם אדם שלישי במדי צבא וסדאם הורה לו לעזוב מיד את המקום. שבתי והשמעתי באוזני עזיז וחמאדי את מה שאמרתי לסדאם חוסיין והדגשתי שהמטרה היא 'לחסוך את הקורבנות ואת ההרס'.

 


שאלה: מה היתה תגובתו?

פרימקוב: [הוא אמר:] 'האם לא אמרתם לי במהלך המלחמה במפרץ [ב-1991] שאם אני אסיג את הכוחות מכווית, לא תהיה מלחמה?' השבתי לו שזו היתה האמת, אבל הוא אמר מייד: 'אבל היא קרתה בכל זאת'. בתשובה, אמרתי לו: 'אמרת לי אז שטארק עזיז יודיע במוסקבה על הסגת הכוחות. חיכינו ארבעה ימים לטארק עזיז שיושב פה לצדנו. טארק עזיז איחר להגיע, לאחר שהעביר יום שלם באיראן. כאשר הוא הגיע, הוא אמר לנו שאין לו כל יפוי כוח לקבוע את פרק הזמן שבמהלכו ניתן יהיה להסיג את הכוחות. אז, כזכור לכם, היה אולטימטום אמריקאי. מה אשמתה של רוסיה בכך?

 

בנקודה זו התערב טארק עזיז ואמר: 'הנשיא שלנו מודע היטב להשלכות המצב והוא מעריך את המצב היטב.' אז, קם סדאם חוסין ממושבו, טפח על כתפי ועזב את האולם מבלי לומר דבר. טארק עזיז מיהר לומר: 'אולי נפגש בעוד עשר שנים ואז תדעו מי צדק, הנשיא שלנו או אתם'. "בעוד עשר שנים!!" הוא אמר כשעל פניו חיוך רחב. אמר ולא פירש.

 

שאלה: אתה אמרת שאתם הודעתם לו כי עליו להתחייב להחלטות מועבי"ט ולסייע בעבודת הפקחים.

פרימקוב: זה החלק השני של השיחה אותה התחלתי עם המשימה הנשיאותית שהוטלה עלי והיא למסור לו על הצורך שהוא יוותר על משרת הנשיא כצעד היחיד שיכול להציל את עראק. החלק השני היה קשור לצורך להימנע מחבלה בעבודת הפקחים, דבר שלא היה נראה שמעניין אותו. אנו יודעים שהוא ביצע חלק  ניכר ובכלל זה השמדת הטילים שהטווח שלהם עולה על 150 ק"מ. בכך, הסתיימה משימתי. לאחר מכן, שר החוץ, איגור איבאנוב, דיווח על תוכן הפגישה למזכ"ל הליע"ר, ידידי עמרו מוסא.

 

שאלה: אם כן, הערבים ידעו על מה שהצעתם לסדאם חוסיין?

פרימקוב: הערבים ידעו על כך והם רצו לנסוע לבגדאד כדי לחדש את מה שהתחלתי, אבל הבכירים בעיראק סרבו לקבל אותם.

 

לא נראו על פניו של סדאם סימנים לצריכת סמים או אלכוהול

שאלה: איך מצאת את סדאם? האם בריאותו היתה טובה?

פרימקוב: בריאותו היתה טובה. לא נראו על פניו שום סימנים לצריכת אלכוהול או סמים. הוא היה במודעות מלאה ונהג בשקט רב ונראה היה מלא בביטחון עצמי, בניגוד לטארק עזיז, שהיה קצר רוח במידת מה, דבר שגרם לי לחשוב: 'מאיפה כל הביטחון העצמי הזה? האם הוא אינו מודע למה שמצפה לו וחושב שניתן באמת לעצור הכל ברגע האחרון? האם יש לו בכיס משהו שניתן לכנותו תמרונים צבאיים פוליטיים? האם יש לו כוח כלשהו אליו הוא יוכל לפנות, בשעה שהנשק שבידי הצבא העיראקי נראה עתיק בהשוואה לנשק האמריקאי?! או שמא הוא משוכנע שהוא יכנס להיסטוריה כגיבור'. אינני יודע. אינני יודע.

 

נפילת המשטר

שאלה: האם אתה יכול להסביר את מה שקרה? כיצד החזיקו מעמד בצרה, אום קצר, וערים עיראקיות אחרות במשך קרוב לשלושה שבועות, בעוד בגדאד נפלה בצורה המבזה הזו?

פרימקוב: אין לי הסבר לכך. האם לכם יש הסבר למה שקרה? אינני יודע מה הסוד מאחורי ההימנעות מפיצוץ הגשרים בהם השתמשו הטנקים האמריקאים כדי לפרוץ לבגדאד.

 

שאלה: יש מי שמדברים היום על בגידה כלשהי?

פרימקוב: איזו בגידה? אם היו בוגדים, הם היו מופיעים כבר היום והיו זוכים לשבחים ולתעמולה רבה מצד האמריקאים, ואולי היו הופכים אפילו לנציגי ההנהגה החדשה בעיראק. האמריקאים מדברים היום רק על נציגי האופוזיציה מחו"ל המופיעים מעת לעת, בשעה שלא עולה אף אחד מתוך עיראק. אולי הם יחשפו בעתיד את מי שעבד עמם. אינני יודע. הדבר מהווה הפתעה עבורי כמו עבור אחרים בעולם הערבי וברוסיה.

 

שאלה: זכור לי שאתה הפרכת את מה שפורסם בעיתונות הרוסית בדבר הארכיון של סדאם חוסיין והניסיונות להעביר אותו למוסקבה.

פרימקוב: אלו הם שטויות וקשקושים חסרי משמעות. הנושא הזה לא עלה אפילו ברמז במהלך ביקורי בבגדאד. האם אתם חושבים שהנשיא שלח אותי לבגדאד כדי להשיג את הארכיון של סדאם חוסיין?

 

שאלה: יש מי שאומרים שהשגריר הרוסי בבגדאד ניסה להבריח את הארכיון הזה בעת שעזב יחד עם אנשי השגרירות את בגדאד?

פרימקוב: זה אינו נכון כלל.

 

סוריה

שאלה: אם כן, מה הערכתך בנוגע למה שקורה היום בנושא סוריה. בעבר דברו על ציר רשע שכלל את עיראק, איראן, וצפון קוריאה, ולפתע הופיעה סוריה. מדוע?

פרימקוב: אני אגיד לכם למה סוריה. לדעתי יש מי שדוחפים את ארה"ב מקרב האנשים המקיפים את שרון, משום שלהם יש את האינטרס האמיתי בכך שסוריה תותקף: הימין הישראלי ומי שרוצה לפתור את הבעיה באמצעות האופציה הצבאית. יש מי שסבורים שמכת מנע נגד סוריה תמנע את השימוש בשטחה כראש גשר עבור הכוחות העיראקיים, אבל אלו רק השערות.

 

שאלה: האין זה נעשה במסגרת הניסיונות להשאיר את הכוחות האמריקאים תקופה ממושכת ככל שניתן באזור?

פרימקוב: אולי. אני סבור שהכוחות האמריקאים יישארו בעיראק, גם אם קיימת אפשרות שהם יסיגו את חלקם...

 

שאלה: מה בנוגע לאינטרסים הלאומיים הרוסים בעיראק?

פרימקוב: יש לנו, באופן טבעי, אינטרסים בעיראק. אתם רואים כעת מה קורה בנוגע לפריסת החובות הרוסיים והצרפתיים הנאמדים בשמונה מיליארד דולר עבור כל אחת מן המדינות. אבל אני לא חושב שמדברים היום בנושא זה עם עיראק.

 

שאלה: אז אין שום סימנים לעיסקה הנרקמת בין מוסקבה לוושינגטון?

פרימקוב: לא, לא. אני משוכנע בכך. לא מדובר על עיסקה.

 

שאלה: ישנן ידיעות עיתונאיות רוסיות, המצוטטות מדו"חות מודיעין הרוסי, בדבר נשק כימי בידי סוריה.

פרימקוב: אני חושב שזה אינו נכון. אם למודיעין הרוסי היה דו"ח שכזה, הוא לא היה מאפשר להדליף מידע בעניינו.

 

שאלה: האם מטרת הדיבורים על סוריה היא לנסות לבנות חגורת מגן סביב לישראל?

פרימקוב: [ההישג] בעיראק יכול לעודד אותם לעוד. הם השיגו את הכל מבלי לשפוך דם רב! האבידות האמריקאיות אינן עולות על 107 או 108 הרוגים, בעוד שהאבידות בקרב האזרחים, על פי מה שאמר השגריר העיראקי במוסקבה, נאמדות ב-4,000 הרוגים ו-7,000 פצועים. אלו הם מספרים גדלים. אבל האנושות יכולה לחזור לעידן הג'ונגלים אם יתרחש אירוע דומה נוסף באזור. אני תקווה שאני צודק בהערכתי שהדבר בלתי אפשרי...

 

שאלה: מה מידת הסכנה בנושא סוריה?

פרימקוב: אני חושב שבתקופה הקרובה לא תהינה שום התקפות נגד סוריה. ואולם, איש אינו יודע מה יעלה בקרוב במוחם של הבכירים בוושינגטון. אני תקווה שהנשיא בוש ישתכנע לסגת בהדרגה מהתוכניות האלה בשל התרחבות הפער בין וושינגטון למדינות אירופה, דבר המהווה מהלומה קשה לארה"ב.

 



[1] אל-שרק אל-אוסט (לונדון), 16.4.2003.