העיתונות הסעודית מגוננת על סעודיה מפני הביקורת עליה עליה בארה"ב
העיתונות הסעודית הרבתה להתפלמס בימים האחרונים עם "השקרים" שמטיחה התקשורת האמריקאית במשטר הסעודי ביחס לתמיכתו בטרור, חטיפת ילדים אמריקאים בידי אבותיהם הסעודים ונושאים אחרים שבמחלוקת בין שתי המדינות. במקביל, העלתה העיתונות הסעודית על נס את מאמציו של עאדל ג'ביר, שליח יורש העצר הסעודי, עבדאללה, בוושינגטון, שלטענת העיתונות הסעודית, הצליח להפריך את "השקרים" האמריקאים אחד לאחד.
כך למשל, כתב ד"ר עבדאללה בן עבד אל-מחסן אל-סלטאן, במאמר המערכת של היומון הסעודי עכאז: "המתקפה התקשורתית נגד סעודיה הפכה לעניין שבשגרה בארה"ב... אין זה חדש שהלובי הציוני ועמו הימנים הקיצוניים והנוצרים-הציוניים מפיצים שנאה לסעודיה ומעוותים את תדמית האסלאם, הערבים והמוסלמים...
הפנטגון והמועצה האמריקאית לביטחון לאומי אינם מנותקים ממה שמתרחש ותפקיד מרכזי במיוחד ממלאים אנשים כמו היהודי ריצ'רד פרל, ראש מחלקת התכנון הפוליטי בפנטגון והיהודי דגלאס פיית', עוזר שר החוץ האמריקאי [כך במקור], תומכיהם מקרב היהודים העובדים כיועצים וחברים בממשל הנשיא האמריקאי, בוש, ואחרים...
חשוב להבין שהעוינות הזו היא חלק מהטבע האמריקאי. ארה"ב, מאז הניחו עליה את רגלם המהגרים שגורשו מבריטניה, חיה במצב של איבה כלפי עצמה וכלפי אחרים. לאחר התמוטטותה של ברה"מ, נותרו רק האסלאם וסמליו וסעודיה בראשם. לכן, מפברקים האשמות במטרה ליצור אויב גם אם הוא אינו קיים, משום שארה"ב אינה יכולה לחיות ללא אויב בו היא נלחמת כדי להסיט את תשומת הלב מבעיותיה הפנימיות..."[1]
עבד אל-כרים אבו אל-נצר, כתב ביומון הסעודי, "אל-וטן": "סעודיה ניהלה מערכה תקשורתית בעלת אופי פוליטי-דיפלומטי נגד יריביה בזירה האמריקאית... מטרת המערכה הסעודית לא היתה הגנה עצמית במידה שהיתה 'להציל את אמריקה ומדיניותה במזה"ת מפני המגמות השגויות' ולחשוף את יריביה של סעודיה המשרתים בטיעוניהם השקריים את ארגון אל-קאעדה, משום שמה ששאף בן לאדן להשיג, ביסודו של דבר, היה להרוס את היחסים בין וושינגטון לריאד וליצור משבר בין שתי המדינות בכך שביצע את פעולת ה-11 בספטמבר והסתייע לשם כך באזרחים סעודיים שהלכו שולל.
את 'מערכת העובדות' ניהל בתבונה, במיומנות, ובידע רב בנוגע למוח האמריקאי, עאדל ג'ביר, יועצו למדיניות חוץ של יורש העצר הסעודי, האמיר עבדאללה בן עבד אל-עזיז... ג'ביר לא היסס לקבוע שאשמות השווא שמפנים כמה מאלו העוינים את סעודיה לארה"ב, 'מבוססות על שנאה ולא רק על שקרים' ושהם לא הציגו הוכחה מוחשית כלשהי לקוצר יד סעודי במלחמה בטרור..."[2]
גם עלי בעד אל-מוסא, כתב באותו עניין: "פול ריץ', פרשן החדשות בערוץ הטלוויזיה פוקס לא מצא דרך אחרת ליצור בלבול בעקבות מסיבת העיתונאים של מר עאדל ג'ביר מלבד לתקוף את הקפאת 5.5 מליון דולר מחשבונות חשודים על ידי סעודיה. הוא שאל מה הטעם בנתון זה בהשוואה למיליארדי הדולרים ש'הדוד ריץ'' טוען שסעודיה מוציאה מדי שנה ואיש אינו יודע לאן הם הולכים. הוא דיבר בגסות רוח שרק מומחה לפסיכולוגיה יוכל לנתחה...
הבעיה של רי'ץ ושל כל האווילים השטחיים שסביבו היא שהם מביטים על המצב בסעודיה כפי שהם מביטים על העולם השלישי: משמר רפובליקאי מסביב לשליט, ועם המתנגד [לשליט] אך אינו יכול להרים את קולו אלא תחת ההגנה הצבאית האמריקאית. ארה"ב חושבת שהצלחותיה בפנמה, באפגניסטן, ובקוריאה ישמשו אותה כמו 'סרגל' בו היא תשתמש בעולם כולו, מבלי לשים לב ש[בסעודיה] היא עומדת מול מצב שונה. בורותה המוחלטת של אמריקה בנוגע לתרבותנו ולמבנה החברתי שלנו לא נחשפה מעולם במידה בה היא נחשפה במתקפה [התקשורתית] הזו. המתקפה הזו גם חושפת עד כמה בורים התקשורת והפרשנים שלה בנוגע לעובדות הפשוטות ביותר; אפילו בנוגע להקפאת החשבונות עליה דיבר ריץ', ההוא לא ידע שכל מה שהמתקפה האמריקאית הקפיאה בעולם כולו לא עלה על 133 מליון דולר. חלקו את המספר הזה למספר המדינות בעולם ותדעו מי לוחם באמת בטרור. זה מה שהייתי אומר לו הייתי במקומו של מר ריץ'.
אילו הייתי במקומו של מר עאדל ג'ביר, ואני מודה לאללה על כך שאינני במקומו, הייתי מציג את הנתונים בנוגע למי שתומכת באמת בטרור. הייתי חוזר לארכיון של הוושינגטון פוסט וחושף את הנתון בנוגע לתרומות הקתולים האמריקאים לבני בריתם בצבא הרפובליקאי האירי, שפוצץ את רחובותיה של בעלת הברית, בריטניה... לו הייתי במקומו של מר ג'ביר הייתי חושף את המספרים שאיש עשיר החי בפלורידה מתגאה שהוא העביר לטובת בניית התנחלויות בישראל, תוך שהוא מתנה את בנייתן בגדה המערבית, למרות ההחלטות הבינלאומיות בהן מכירה ארה"ב..."[3]
ואילו במאמר המערכת של היומון הסעודי, "אל-יום", נכתב תחת הכותרת "דיג במים עכורים":
"כמה עוינים, מסיתים וכאלה שבליבותיהם מחלה ממשיכים להמציא האשמות נגד סעודיה ולהאשימה בטרור שלא בצדק וללא הוכחה, וזאת למרות שהנשיא האמריקאי ושר החוץ שלו חוזרים ומצהירים בכל הזדמנות שלסעודיה אין כל קשר קרוב או רחוק לטרור. כמה חברי קונגרס אמריקאים התומכים במגמות של התנועה הציונית המציאו המצאה חדשה בטוענם שסעודיה מסרבת להחזיר ילדים בעלי אזרחות אמריקאית משום שיש סכסוכים בנוגע לאפוטרופסות עליהם.
הם קשרו בין הסירוב הזה לבין תמיכתה של סעודיה בטרור באופן מפליא ובלתי הגיוני והחלו לפזם את המנגינה לפיה סעודיה שמה את החוקים האמריקאים ללעג... הם מתעלמים מכך שהילדים האלה הם אזרחים סעודים בתוקף האזרחות של אבותיהם. כיתר המהומות שיוצרים באופן מלאכותי כמה חברי קונגרס וכמה חוגים תקשורתיים אמריקאים במטרה להדביק לסעודיה את אשמת הטרור טענות אלה אינן יותר מאשר עמדות של אנשים השקועים עד צווארם בביצת התמיכה בתנועה הציונית והם אינם מייצגים בשום אופן את עמדת הממשל האמריקאי..."[4]
המגמה האנטי-אמריקאית בתקשורת הסעודית לא החליפה את המגמה האנטישמית המסורתית, אלא הצטרפה אליה. בעל הטור, ח'אלד בן צאלח אל-סיף, בחר לכתוב על "צוואתו" של בנג'מין פרנלקין – זיוף נאצי משנת 1935 – הנזכרת לעתים קרובות בעיתונות. אל-סיף פתח את מאמרו בציטוט ישיר מן הצוואה לכאורה: "'אדונים נכבדים, אל תחשבו שאמריקה ניצלה מן הסכנות בכך שזכתה בעצמאות; היא עדיין מאוימת על ידי סכנה אדירה שאינה חמורה פחות מסכנת הקולוניאליזם. הסכנה הזו תגיע אלינו כתוצאה מהתרבותם של היהודים בארצנו.
מה שפגע בארצות אירופה שנהגו בקלות ראש עם היהודים ואפשרו להם להתנחל באדמותיהן, יפגע גם בנו. זאת מאחר שהיהודים, מרגע שהם התקבצו באותן ארצות, חיסלו במתכוון את המסורות והאמונות של תושביהן, הרגו את המוראל של צעיריהן באמצעות רעל המתירנות הבלתי מוסרית שהם פיזרו, גרמו להן לאבד את האומץ לפעול וכך השתלטו על הכלכלות של אותן ארצות והטילו הגמוניה על משאביהן הכלכליים; הם השפילו את תושביהם והכניעו אותם לרצונם, ובכך הפכו לאדוניהם, למרות שהם מתנגדים להתבוללות עם העמים בקרבם הם חיים. הם נכנסים לכל ארץ כאילו הם מסכנים וחיש מהר משתלטים על משאביה... מבלי שאיש יעז לעצור בהם!'...
אני מתחנן בפניכם, אדונים נכבדים, שתמהרו ותקבלו את ההחלטה לגרש את הכנופיה החוטאת הזו מהארץ, בטרם יהיה מאוחר מדי [והיא תפגע] באינטרס של האומה ושל הדורות הבאים. אתם תראו שבעוד מאה שנה הם יהיו מסוכנים יותר ממה שאתם חושבים. תמצאו שהם השתלטו על המדינה ועל האומה, הרסו את מה שהשגנו בדמנו, גזלו את חירותנו, והשמידו את חברתנו. עליכם להאמין שהם לא ירחמו על נכדינו אלא יהפכו אותם לעבדים בשירותם, בשעה שהם ישבו להם במשרדיהם ובשמחה רבה יספרו בדיחות על טיפשותנו וילגלגו על בורותנו.
אדונים נכבדים, אני מקווה שהמועצה לא תדחה את ההחלטה הזו, אחרת יגזרו על הדורות הבאים שלנו השפלה והשמדה. לבסוף, אני מפציר בכם לומר את דבריכם ולהחליט לגרש את היהודים מהארץ. אם תמאנו לעשות זאת, היו בטוחים שהדורות הבאים יקללו אתכם בשעה שהם ייאנקו תחת רגליהם של היהודים! זה מה שעושה היהודי היום בחברות עליהן הוא חודר בשיטות התמנון שלו. האם נהפוך את בנינו לקורבנות על מזבח הציונות?'
היום, אפשרתי לבנג'מין לכתוב בשמי... המציאות היום מאמתת את השקפתו של בנג'מין... ברצוני לסיים בסיפור הבא של המשורר ג'פרי צ'וסר: 'בית הספר לילדים הנוצריים נמצא בשכונה בה גרו יהודים. אחד הילדים, שעוד לא למד קרוא וכתוב, הצליח לשנן במהירות את הבית הראשון מתפילה בנוגע ל[מריה] הבתולה והוא הסתובב ברחוב בשמחה וזימר את המנגינה. לכן, היהודים הרגו אותו וקברו אותו בחפירה, משום שבושה היא בשבילם לקבל את שירתו של ילד קטן... כמה צדקת, יא בנג'מין פרנקלין."[5]
תופעה נוספת בעלת עניין בעיתונות הסעודית היא מאמריו של מחמד נאהד אל-קויז, בעל טור ביומון אל-ריאד, ממציא המונח האנגלי JAIKOPISM עליו הוא חוזר ברבים ממאמריו. כדי להבין את משמעות הביטוי, יש לחזור למאמרו של אל-קויז מהחמישה ביולי, 2001, אז הוא כתב:
"אני בטוח שהכל יודעים רבות על הנאציזם, או לפחות מודעים להרג ושריפת היהודים על ידי הנאצים. לכן, ברצוני לפתוח בכך שאגדיר את המושג החדש: JAIKOPISM שמשמעותו: Jewish and American Intensified Killing of Palestinians... הבה ונערוך השוואה בין הג'ייקופיזם לבין הנאציזם:
הנאציזם התקיים לפני מלחמת העולם השניה ובמהלכה, כלומר פעילותו המעשית לא נמשכה יותר מעשור, בעוד שהג'ייקופיזם הוא בן יותר מחמישים שנה ועוד היד נטויה. הנאציזם הרג יהודים ולא יהודים מקרב האירופאים והצוענים, בעוד שהג'ייקופיזם הורג פלסטינים וערבים. העדים לפשעי הנאציזם הם היהודים וטענות רבות נגד הנאציזם יכולות להיכלל תחת הכותרת של טענות שווא והגזמות; לעומת זאת, הג'ייקופיזם פועל לעיני ואוזני העולם כולו. מעשי הנאציזם בוצעו על אדמתו בעוד שמעשי הג'ייקופיזם מבוצעים על אדמת הזולת. את הנאציזם ביצעה מדינה אחת בעיקר בעוד שאת הג'ייקופיזם מבצעות שתי מדינות – אמריקה וישראל – ועמן כל מדינה התומכת בפשעים הישראליים.
המנהיגים הציוניים ניצלו את הנאציזם, עודדו אותו, וקיימו עמו עסקאות חשאיות כדי שיתאפשר להם לגרש כמות גדולה ככל שניתן של יהודים מאירופה לפלסטין. כמו כן, מנצלים היהודים את הג'ייקופיזם כדי להגלות את תושבי האדמה הפלסטיניים מאדמתם. הנאציזם והג'ייקופיזם מבוססות על מדיניות של התפשטות והתנחלות, הרג ושריפה, הרס וטרור. צלב הקרס הוא הסמל של הנאציזם; הסמל של הג'ייקופיזם הוא הדגל האמריקאי שאת כוכביו מחליפים מגני דוד. הצבא האדום הוא צבע דגל הג'ייקופיזם והוא עשוי מדמם השפוך של הפלסטינים.
ישראל וארה"ב הן מנהיגות הג'ייקופיזם בעולם. כל מי שמבצע אפליה או אלימות נגד הערבים הוא ג'ייקופיסט תהא אזרחותו אשר תהא. בוש וקולין פאול הם ג'יקופיסטים באותה מידה כמו ברק ושרון. אם ישראל לוקחת לעצמה את הזכות לרדוף את הנאצים, לנו יש זכות גדולה יותר לרדוף את הג'ייקופיסטים. על כל ג'ייקופיסט קללה מאללה ועל כל פחדן שאינו נאבק בהם, עשר קללות."[6]
מאז אותו מאמר בו הגדיר את הג'ייקופיזם, השתמש אל-קויז במונח לעתים קרובות, תוך שהוא מצרף בתחתית כל מאמר את הגדרת המונח. לאחרונה – ככל הנראה לאחר שהגיע למסקנה כי הצליח להטמיע את המונח בקרב קוראיו – הפסיק אל-קויז לצרף את הגדרת המונח והוא משתמש בו באופן חופשי. כך למשל, כתב אל-קויז תחת הכותרת Jaikopist Claims: "...במעשיה, אמריקה הזו מפתחת רגשות איבה חסרי תקדים בהיסטוריה כלפיה בעולם. אני נשבע שהיא תשלם מחי כבד על הפרובוקציות שלה כלפי עמי האזור ועל כך שהיא מדכאה אותם."[7]
