תגובות וביקורת על הממשלה הפלסטינית החדשה
לאחר התפטרותה של הממשלה הפלסטינית הקודמת ב- 11.9.2002, שנעשתה כצעד של מחאה נגד ערפאת, הביא ערפאת לאחר דחיות רבות ב- 29.10.2002 לאישור המועצה המחוקקת ממשלה חדשה. הרכב הממשלה זכה אמנם לאמון המועצה המחוקקת, אולם עורר תגובות ביקורתיות במחנה הפלסטיני הן כלפי חברי מועצה אשר הצביעו בעדה והן כלפי ערפאת:
חבר המועצה המחוקקת, עבד אל-ג'ואד צאלח אשר הצביע נגד הממשלה החדשה, אמר בראיון לשבועון "כל אל-ערב":
"[להתנגדותי] יש כמה סיבות. אחת מהן היא שערפאת נשא נאום מדיני ותעמולתי אבל הוא לא דיבר על תוכנית עבודה ממשלתית. התקציב שהוסכם עליו אינו נותן ביטוי למצב החירום הקיים ולניסיונות לבצע רפורמות. כמו כן, הוא אינו מתמקד בבעיות הגורליות והקריטיות."
בתשובה לשאלה האם הממשלה החדשה אינה משקפת את תקוותיו ושאיפותיו של העם הפלסטיני השיב צאלח: "לא.. בשום אופן. היא [הממשלה] חלק מהנטייה לשחיתות השולטת בזירה הפלסטינית.
[הממשלה החדשה] אינה משקפת ולא תשקף את הרפורמות. ארגונה המחודש של הממשלה אינו עונה על שאיפותיו של העם הפלסטיני ובשום אופן אין בו כדי לטפל בבעיות החברתיות והכלכליות... הייתי רוצה שתורכב ממשלה חירום צרה, שתנהל את העניינים עד לבחירות – ממשלה שלא תכלול חברים מהועד הפועל [של אש"פ] שטוענים כי אש"ף הוא מקור הסמכות של הרשות. אין הגיון בכך שמקור הסמכות ישפוט ויפקח על תפקודה של הרשות כשהוא בעצמו הרשות המבצעת. מצד שני, מי שהואשם בשחיתות ראוי שלא ייכלל בממשלה; יש להעמידו לדין כדי לבדוק האם הוא חף מפשע או אשם. על מי שביצע טעויות להיענש..."
בתגובה לשאלה האם הם [חברי המועצה] ילחצו על ערפאת שיחלק תפקידים ויקבל החלטות מכריעות השיב צאלח: "זוהי [אחת] התביעות. או שימונה ראש ממשלה אשר ניתן יהיה לדרוש ממנו דין וחשבון או שהנשיא יישאר בתפקידו כמו בכל משטר נשיאותי אחר, אולם חייבת להיות אפשרות לבוא עמו חשבון. [לעומת זאת] אסור שיהיה מצב לפיו הנשיא ישלוט על המערכת הנשיאותית והפרלמנטרית... ממשלה זו אינה שונה מקודמתה ואינה עונה על שאיפותיו של העם הפלסטיני ותקוותיו. אם העם לא יפעיל לחץ אמיתי באמצעות הפגנות וידרוש בדרכים לא אלימות לשנות את פני המציאות לאור הנסיבות הקיימות, איני סבור שערפאת יעמיד בראש סדר העדיפויות את מדיניות הרפורמות..."[1]
חברת המועצה המחוקקת, חנאן עשראוי, אשר סרבה לקחת חלק בממשלה החדשה אומרת כי "...הממשלה הנוכחית כוללת את אותם פרצופים ישנים. אני סבורה כי הצבעת אמון על סדרת שינויים מיניסטריאליים בתוך אותה הממשלה, מהווה מכה קשה לתנועת הרפורמות בפלסטין..."[2]
עורך יומון הרש"פ, "אל-חיאת אל-ג'דידה", חאפט' אל-ברגותי, כתב כשבוע וחצי לפני הצבעת האמון בממשלה: "הרחם הפלסטיני הפורה נהיה עקר והצמיח מתוכו רק שהידים בפוטנציה, פצועים ואסירים; הוא אינו מסוגל עוד להוליד שרים. העם ש[הוציא מתוכו] רבע מליון בוגרי אוניברסיטה מוכה באנמיה מיניסטריאלית. אין דמויות חדשות שראויות לשאת באחריות של תיק ממשלתי מלבד קומץ אנשים שנתבשרו על החזקת התיקים לנצח. כאילו תיקים אלה נבראו בצלמם [כאילו נאמר להם]: היו שרים וקבלו מונופול על המשרות עד בוא יום הדין; שרים תהיו בחיים ובמוות. אין סיכוי שאיש מלבדכם ימלא את המשרה.
השמות שנשמעים ברחוב בנוגע [לאישים]הצפויים למלא את תפקידי השרים... אינם משתנים. כל שעה שומעים על הרכב חדש שהשינוי [היחידי] בו הוא ששר זה או אחר עובר משרד אחרי שהרס את משרדו הקודם והוא יקבל הזדמנות נוספת להחריב [מיניסטריון אחר]. אותו שר הוא חיוני ואין אפשרות לוותר על שירותיו הנעלים לטובת אזרח אחר... הוא משול לרויבצ'ה, [3] מסימני יום הדין ואם הוא יסולק לא יגיע יום הדין ולא תקום המדינה המובטחת..."[4]
חבר המועצה המחוקקת, חסן חרישה, אמר בראיון כי הצבעת האמון של 56 חברי המועצה המחוקקת בממשלה החדשה היא בבחינת "אסון לאומי" וכי הצירים שהצביעו בעד הממשלה 'הרגו את רצונו של העם לשינוי'. ח'רישה הוסיף ואמר: "העם הפלסטיני ציפה מהמועצה שתקל עליו, שתבוא חשבון עם המושחתים, שתצביע בעד ממשלה שמסוגלת לנהל את ענייניו בצורה תקינה, ולהגן על בטחונו האישי והציבורי ובאותו הזמן לענות על צרכיו ולשאת באחריות. ואולם, [המועצה] הצביעה בעד ממשלה שאין בה כל שינוי מלבד שינויים פורמאליים... שינוי זה אינו אלא פריסה מחודשת של כמה שרים. ניסיון זה אכזב אנשים רבים לאחר שהרחוב הפלסטיני דרש שינוי...ישנם חברים בסיעת הפת"ח שבטחנו בהם אבל הם זנחו את עמם והצביעו בעד הממשלה. כמו כן, ישנם צירים, שהטיפו לשינוי, כמו נביל עמר ועבד אל-כרים אבו צלאח,אבל בשעת ההצבעה, הם יצאו מן האולם..."
בהתייחסו לחברי ארגון פת"ח שהצביעו בעד הממשלה אמר ח'רישה: "חברי הועדה המרכזית של פת"ח וסיעת הפת"ח זנחו את הציבור באומרם כי יש להם נימוקים [משלהם] וכי הצבעתם היתה פוליטית. להצבעה אין קשר לפוליטיקה..."[5]
חבר המועצה המחוקקת, ראפת אל-נג'אר אשר הצביע נגד הממשלה החדשה אמר בראיון לשבועון של האחים המוסלמים בירדן, "אל-סביל" בתשובה לשאלה האם לדעתו הצבעת האמון בממשלה תביא לריחוק בין המועצה המחוקקת לעם: "הצבעת האמון [בממשלה] השלימה צעד מגונה קודם והוא הענקת אמון לממשלה פעמיים למרות הדו"ח של משרד המבקר[על כספי הרשות] שהאשים את הממשלה בשחיתות. [הצבעת האמון] מוכיחה כי המועצה המחוקקת היא גוף חלש ועלוב. הוא אינו מסוגל לבטא את עצמו, משום שחבריו אינם יכולים להביע את דעתם בחופשיות. זאת ועוד, המועצה המחוקקת ירתה לעצמה ברגל כשהצביעה בעד הממשלה [בעודה קובעת] כי היא מושחתת משום שהיא תמכה בממשלה שאינה עונה על דרישותיה המינימליות של המועצה שגובשו בהסכמה גורפת. צעד זה משמעו כי המועצה שותפה לשחיתות. אני סבור כי לא המועצה היא זו שהתרחקה מהעם אלא העם הוא זה שהתנתק ממנה ואינו בוטח בה מזה זמן רב... המועצה שלנו הפכה למנגנון שלטוני שמציית לפקודתה של הרשות המבצעת..."[6]
היומון הלונדוני, "אל-קדס אל-ערבי" כתב במאמר המערכת שלו יומיים לאחר הצבעת האמון בממשלה: "... מסתבר שהממשלה החדשה אינה מספקת איש. היא אינה מספקת את האמריקאים משום שהם רוצים [שימונה] ראש ממשלה אשר תהיינה לו סמכויות נרחבות ושיהפוך את הנשיא ערפאת... לנשיא ללא סמכויות ... בתמיכתם של כמה מן השרים שעברו תהליך של אמריקניזציה. [הממשלה] גם אינה מספקת את העם הפלסטיני או [לפחות] את רובו המכריע משום שנותרו בה השרים שמואשמים בשחיתות או בחוסר יעילות.
המועצה המחוקקת אשר הצביעה בעד הממשלה נכשלה במבחן הדמוקרטיה, אכזבה את בוחריה ושבה לנמנם מחדש. זה מצער מאוד כי התעוררותה המפליאה האחרונה [של המועצה] אשר אמרה 'לא' לממשלה הקודמת לא ארכה אלא כמה שבועות ספורים..."[7]
[1] כל אל- ערב (ישראל), 1.11.2002.
[2] אל-חיאת אל-ג'דידה (רש"פ), 8.11.2002.
[3] רויבצ'ה הם אנשים נבערים שעלייתם למשרות שלטוניות בכירות היא, עפ"י המסורת המוסלמית,תנאי הכרחי המבשר את יום הדין
[4] אל-חיאת אל-ג'דידה (רש"פ), 17.10.2002.
[5] אל- שרק אל- אוסט (לונדון), 1.11.2002.
[6] אל-סביל (ירדן), 6.11.2002.
[7] אל- קדס אל- ערבי (לונדון), 31.10.2002.