כללי

 

על הניסיון הכושל להקים הנהגה חלופית ברשות הפלסטינית

 

הקדמה:

הביקורת הפנימית ברש"פ קיבלה אופי תקיף יותר ככל שנמשך המצור על ערפאת ב"מוקאטעה" עד כי היו שראו בה קריאת תגר פנימית נגד משטרו של ערפאת ונסיון להקים הנהגה חלופית. בכירים בתנועת פת"ח הפעילו לחצים כבדים על יו"ר הרשות הפלסטינית, יאסר ערפאת, ותבעו ממנו להיפטר מכמה שרים מושחתים ברש"פ ולמנות ראש ממשלה – פעולות המצמצמות את סמכויותיו. קריאות אלו שככו עם הסרת המצור על ה"מוקאטעה" וכן לאחר ההתנכלויות אלימות ואיומים נגד הבכירים.  

 

קריאות הבכירים בפת"ח לפטר שרים מושחתים ולמנות ראש ממשלה

הסנונית הראשונה של הביקורת התקיפה נגד משטרו של ערפאת היתה ה"אגרת פתוחה" שכתב השר לעניינים פרלמנטאריים לשעבר וחבר המועצה המחוקקת, נביל עמרו, ליו"ר הרש"פ יאסר ערפאת ואשר פורסמה תחילה ביומון הלונדוני "אל-חיאת" ורק אח"כ ביומון פלסטיני "אל-חיאת אל-ג'דידה". באגרת זו מתח עמרו ביקורת קשה על הניהול הכושל והשחיתות במוסדות הרשות וקרא להודות גם בכישלון הדרך המדינית של הרשות הפלסטינית.[1]

 

עמדה תקיפה זו מצאה ביטוי גם ברשימה שהוגשה לערפאת מצד בכירים בפת"ח ובה שמותיהם של שמונה שרים אותם נדרש ערפאת לפטר. הרשימה כללה את השרים השר לעניינים אזרחיים ג'מיל אל-טריפי, שר התרבות וההסברה יאסר עבד רבה, שר התכנון והשיתוף הבינ"ל נביל שעת', השר לשלטון מקומי סאיב עריקאת ושר העבודה ע'סאן אל-חטיב. הבכירים בפת"ח אמרו כי לא יאשרו את מינויים של השרים [בממשלה העתידית] והדבר עורר את כעסו של היו"ר, אשר איים בפיזור המועצה המחוקקת ובהכרזה על ממשלת חירום.[2]   

 

שיאם של לחצים אלו היה בתקופת המצור על ה"מוקאטעה". היומון "אל-קדס אל-ערבי" ציטט ידיעה של העיתונאי דני רובינשטיין לפיה נערכו פגישות בביתו של אבו מאזן בהם השתתפו אישים מן ההנהגה הפלסטינית ומהוועדה המרכזית של תנועת פת"ח. אחת הפגישות עסקה, כנראה, בעניין הרפורמות ברש"פ ובעניין מינוי ראש ממשלה. בכתבה צוין כי ערפאת כעס על כך ש"אבו מאזן משקיע מאמצים בניסיון לכונן רפורמות במקום להפנותם להסרת המצור המוטל עליו".[3]

 

השבועון הערבי-ישראלי "כל אל-ערב" והיומון הלונדוני "אל-קדס אל-ערבי" דיווחו כי 14 אישים מן ההנהגה הפלסטינית הגישו מסמך ליו"ר הרש"פ יאסר ערפאת כאשר היה נצור ב"מוקאטעה" בו דרשו למנות מיד ראש ממשלה. בין האישים שחתמו על המסמך מזכ"ל אש"ף אבו מאזן, מזכ"ל המועצה המהפכנית של הפת"ח חמדאן עאשור וסגנו עדנאן סמארה, מפקד הביטחון המסכל בגדה זוהיר מנאצרה, חבר המועצה המחוקקת והשר לשעבר נביל עמרו, יו"ר המועצה המחוקקת אבו עלאא ושר החקלאות לשעבר חכמת זיד.   

 

על פי הדיווחים פנו אישים אלו אל הקונסוליה האמריקאית במזרח ירושלים בבקשה כי תשכנע  את ממשלת ישראל לאפשר להם להיפגש עם ערפאת ב"מוקאטעה" ולהגיש לו את המסמך. ממשלת ישראל לא נענתה לבקשה זו ולפיכך שלחו האישים את המסמך לערפאת באמצעות הפקס. במסמך נדרש ערפאת למנות ראש ממשלה שאם לא כן יכריזו האישים כי ההנהגה ההיסטורית של אש"ף והרשות הפלסטינית סיימה את תפקידה וכי יש למנות הנהגה חלופית. המקור ציין כי ערפאת הוכה בהלם כאשר קרא את המסמך.[4]

 

יצויין כי פעמים רבות הועלה שמו של אבו מאזן כמועמד לראשות הממשלה, אך הוא עצמו הכחיש זאת: " אין שום דיון בנוגע למינוי ראש ממשלה. כל המאמצים מופנים כעת על סיום המצור הישראלי על הנשיא [ערפאת]"[5] 

 

הכחשה נוספת נשמעה מפיו של זהיר מנאצרה אודות המסמך שנשלח לערפאת בעניין מינוי ראש ממשלה: "לא חתמתי על מסמך זה ואני לא יודע עליו. רוב האנשים ששמם הועלה בידיעה ב"כל אל-ערב" היו חברים שלי ואני בטוח שהם גם לא חתמו עליו."[6]

 

למרות הכחשות אלו אישרו גורמים בתנועת פת"ח ליומון הלונדוני "אל-חיאת" כי בכירים בתנועה הציעו למנות ממלא מקום הנשיא למרות המצור על ערפאת.  

 

קאדורה פארס, חבר המועצה המחוקקת וחבר בתנועת פת"ח אמר: "נכון שהנשיא אינו יכול להרכיב ממשלה תחת המצור אבל אין זה אומר כי לא צריך להמשיך ברפורמות ולהשיג את מה שניתן להשיג"[7] 

 

דברים ברוח דומה נאמרו מפי נביל עמרו שאמר בתקופת המצור על ערפאת לרשת הטלביזיה

"אל-ג'זירה" כי המצור אינו צריך למנוע את פעילות המועצות הלאומיות וכי אסור לתת יד לכך שיהיה [בשל המצור] ריק פוליטי או הנהגתי בזירה הפלסטינית.[8]

 

תגובת הנגד של הרש"פ ואש"פ: 'בכירים אלו הם בוגדים'

יו"ר הרש"פ, יאסר ערפאת, התייחס לפעילות זו עוד כשהיה במצור. בנאום טלפוני לרגל יום השנה לאינתיפאדה אמר ערפאת: "הוי עמי אני מברך אתכם מהמצור, שהרי איננו מוטרדים מהמצור וגם לא מהניסיונות לקשור קשר נגדנו כאן, או שם, כי אנו עם האמיצים."[9] 

 

"גדודי חללי אל-אקצא" פרסמו גילוי דעת בו נכתב: "אנו אומרים לקושרי הקשר האלו כמו נביל עמרו והבוגדים שסביבו הפועלים להקמת הנהגה חלופית כי הם לא יצליחו וכי העם שלנו עוקב אחריהם... אנו לא נרשה לאף גורם פלסטיני למלא שום תפקיד למען הפושע שרון ולוחמי "גדודי חללי אל-אקצא" לוקחים על עצמם לעמוד מול הגורמים המפוקפקים והמגונים האלה"[10]

 

לצד הכרוזים בגנות הבכירים היו תגובות אלימות עוד יותר. אלמונים ירו על ביתו של נביל עמרו ועל קירות ביתו של מנאצרה, רוססו כתובות נאצה כנגד "הבוגדים"  וכן היו איומים על חייו של אבו מאזן[11]  אשר נסע באותו זמן ל"ביקור פרטי" בקטר ואח"כ לרוסיה ועמאן.

 

נסיגת הבכירים מעמדתם

עם הסרת המצור על ערפאת ובעקבות המתקפה המילולית והאלימה נגד הבכירים הם הפסיקו את פעילותם וביקורתם. יתר על כן, בכינוס של הועדה המרכזית של הפת"ח הצביעו החברים נגד רעיון מינוי ראש ממשלה מאחר ו"אין זה הזמן הראוי לדון בנושא זה".[12] 

 

נביל עמרו פרסם מאמר ביומון הרש"פ "אל-חיאת אל-ג'דידה" בו ניסה לנקות עצמו מאשמת 'הקשר' נגד ערפאת שטפלו עליו וטען כי הירי על ביתו לא בוצע על ידי "גדודי חללי אל-אקצא" :

"לא נסתר מעיני אף אחד כי הייתי ואולי עודני נתון למתקפה שכללה הפצת כרוזים שונים בחתימתם של "גדודי חללי אל-אקצא" ואפילו ירי על ביתי לאור היום... בכל הנוגע לכרוזים של גדודי חללי אל-אקצא קיבלתי שיחות טלפון מצד גורמים רבים בתנועה שחשבו כי השימוש בשמה של תנועת "גדודי חללי אל-אקצא" היה מזויף וכי אין לו כל בסיס. האח מרואן אל-ברע'ות'י התקשר אלי באמצעות עורך הדין [שלו] חצ'ר שקיראת וגינה את שארע וטען כי השימוש בשמם של "גדודי חללי אל-אקצא" ביחס להתקפה הוא מעשה שפל."

 

כשבוע לאחר מכן כתב עמרו מאמר אפולוגטי נוסף שיוחד לרעיון מינוי ראש ממשלה. במאמר זה טען עמרו כי הרעיון למנות ראש ממשלה אינו רעיון חדש והוא הועלה לראשונה עם ייסודה של הרשות הפלסטינית על ידי חבר המועצה המחוקקת עזמי אל-שעיבי.לדבריו, רעיון זה עלה שוב לאחרונה במסגרת בקשת ערפאת במאי 2002 להכין תוכנית לרפורמה פנימית.

 

עמרו ציין במאמרו כי הוא העלה את הרעיון למנות ראש ממשלה בפני גורמים שונים בפת"ח וכי רעיון זה אמנם זכה לתמיכה מצד חברים בוועדה המרכזית של הפת"ח, במועצה המהפכנית ובמסגרות אחרות של תנועת פת"ח, אך התנגדותו של ערפאת לרעיון גרמה לאנשים להסס בעניין מאחר והם לא היו מעוניינים ליצור קרע בתנועה. עמרו הדגיש כי בשום מקרה אין לראות ברעיון זה קשירת קשר או [ניסיון] הפיכה.[13] 

 

גם אבו מאזן דאג להכחיש כי היה ניסיון לחתור תחת שלטונו של ערפאת וניסה להסביר את ההתכנסויות והפעילות האינטנסיבית כצורך לאומי שנועד למנוע את הרושם שהמצור על ערפאת יוצר חלל מנהיגותי: "אנו דואגים להתייעץ עם ערפאת בכל רגע נתון ואנו לא רוצים שמישהו ינצל את חוסר היכולת שלנו ליצור קשר על ערפאת ולנוע בחופשיות ולומר שאין הנהגה... אנו לא עורכים פגישות כדי לקשור קשר נגד ערפאת אלו דברי הבל."[14] 

 

אבו מאזן גם הכחיש את רצונו להיות ראש ממשלה: "לא הוצעה לי משרה כזו. מטבע הדברים אני מעדיף עבודה בעלת אופי אחר ותפקידי הוא לפקח על צוות המו"מ."[15] הוא גם הכחיש כי עזב לעמאן וקטר בשל חילוקי הדעות עם ערפאת וטען כי נסע לבקר את בני משפחתו ואף יידע את ערפאת על כך.[16]

 

סיכום:

הניסיון להקים הנהגה חלופית ולצמצם את סמכויותיו של ערפאת נבלם תוך זמן קצר מיד עם הסרת המצור על "המוקאטעה" ולאחר התנכלויות אלימות נגד הבכירים המעורבים שהרתיעו אותם.

נראה כי ניסיון כושל זה לא הותיר את רשמיו בזירה הפוליטית הפלסטינית: הבכירים חזרו בהם מעמדותיהם וטרחו להדגיש כי לא ניסו לקשור קשר נגד ערפאת, סוגית מינוי ראש ממשלה ירדה מסדר היום הציבורי וכן הרכב הממשלה החדשה לא היה שונה בהרבה מהרכבה הקודם והוא כלל את אותם שרים "מושחתים" שערפאת נקרא לפטר.[17]