כללי

 

מנהיג הקופטים במצרים תובע "ייצוג פוליטי הולם" ומותח ביקורת על העדר שוויון בין נוצרים למוסלמים במצרים

 

בתקופה האחרונה ניתן להבחין בשינוי מסוים בהתבטאויותיהם של מנהיגים קופטיים במצרים. הפטריארך שינודה השלישי, המנהיג הדתי של הקהילה הקופטית, שנוהג במאמריו, בראיונותיו, ובהתבטאויותיו להדגיש את ההרמוניה והשוויון המוחלט הקיים בין נוצרים למוסלמים במצרים, נקט לשון שונה בדברים שנשא במועדון "ליונס" בקהיר.

 

הפטריארך שינודה מחה על כך שהביקורת המושמעת בתקשורת המצרית נגד "הציונות הנוצרית", בארה"ב, פוגעת לעתים קרובות באמונה הנוצרית עצמה: "המתקפה במצרים ובמדינות אחרות נגד הציונות הנוצרית נגד מדיניות ראה"מ הישראלי, אריאל שרון, ומעשי הטבח שמבצע הצבא הישראלי נגד פלסטינים חפים מפשע, עלולה לפגוע בדתות המונותאיסטיות". הוא הוסיף שיש בכך כדי "להגדיל את מספר האויבים בדרך בלתי נבונה".

 

שינודה גילה כי הוא התלונן בפני שלטונות מצרים על פרסומים בעיתונים הממסדיים "אל-אהראם אל-ערבי" ו"אל-אח'באר" שלדעתו פגעו בנוצרים. לדבריו, "יש לנו אויב משותף, הציונות, אבל אין משמעות הלחימה בה שיש לפגוע בתורה או בברית החדשה, ולהפסיד בכך את הנוצרים בעולם... אין דבר כזר 'ציונות נוצרית'; יש כמה נוצרים האוהדים את היהודים, ואלו סוטים מן הנצרות ומאמצים רעיונות שגויים".

 

הפטריארך שינודה התייחס בדבריו גם למצבם של הקופטים במצרים, ואמר: "כל שאנו רוצים הוא יחס שוויוני בין שני חלקי האומה [הערבית], משום שהנוצרים, לעתים קרובות, אינם מוצאים מרחב מתקבל על הדעת בו הם יכולים לפעול... זה שכומר אמריקאי [ג'רי פולוול] תוקף את האסלאם באופן נתעב הינו דבר שאיש אינו מקבל אותו. ואולם, אינני מסוגל אפילו לספור את המאמרים, הספרים, והפרסומים התוקפים את הנוצרים במצרים, בשעה שאנו נותנים לדברים האלה לעבור כדי שלא לפתוח בעיות גדולות, או אפילו קטנות...

 

קיים הבדל בין הכללים לבין יישומם המעשי. החוקה והחוקים קובעים את השוויון בזכויות ובחובות בין המוסלמי לנוצרי במצרים, אבל במציאות המצב שונה. לדוגמא, מתוך 444 שנבחרו לפרלמנט, הצליחו [להיבחר] רק שלושה [נוצרים], שאחד מהם פוטר משום שהיתה לו אזרחות נוספת על זו המצרית. האין לנוצרים זכות להיות מיוצגים ייצוג הולם בפרלמנט?" לדברי שינודה, "אותו הדבר תקף לגבי ייצוג הקופטים באיגודים המקצועיים ובמועצות העממיות".[1]

 

התופעה של מנהיגים ועיתונאים קופטים היוצאים נגד "הציונות הנוצרית" או "הנצרות במערב" אינה חדשה[2], אך תלונותיו של הפטריארך שינודה, על היחס הבלתי שוויוני ממנו סובלים הקופטים במצרים, ובעיקר התייחסותו לצורך ב"ייצוג פוליטי הולם", יוצאות דופן בהחלט.

 

במקביל, התפרסם בגליון האחרון של השבועון הקופטי, "וטני", מאמר מערכת ביקורתי על היחס לנוצרים בערב הסעודית ובעולם הערבי בכלל. עורך "וטני", יוסף סידהם, כתב תחת הכותרת "הגירת הנוצרים הערביים – שטף דם מתמשך":

 

"...קיימת סתירה בין השיח הרשמי, החוקים, והתקנות מצד אחד, לבין המציאות בשטח באזורנו, בכל הנוגע לאזרחות המלאה ולשוויון בין בניה של הארץ האחת, כמו גם בנוגע ליחס ל'דת האחרת' באזור כולו. נושא זה מטיל את צלו על הכל, החל בבעיות המקומיות, דרך המצב הפוליטי, תרבותי, ותקשורתי באזור, וכלה ביחס לאירועים העולמים ולהתפתחויות בזירה. המציאות המצערת הזו נידונה בין האנשים, אבל השיח הרשמי והתקשורתי נמנע מלעסוק בה, בהתאם למדיניות 'אני מכחיש משמע הוא אינו קיים'!"

 

סידהם התייחס במאמרו לתגובות שקיבל על מאמרו של הנסיך הסעודי, טלאל בן עבד אל-עזיז אל סעוד, שפורסם בראשית 2002, ב"וטני" ובעיתונים המזוהים עם הקהילות הנוצריות ברחבי העולם  הערבי, כגון "אל-נהאר" הלבנוני.[3] במאמרו, קרא הנסיך טלאל לנוצרים בעולם הערבי שלא להגר למערב. אחת התגובות למאמר זה נשלחה על ידי מצרי ששב מעבודה בערב הסעודית, וביקש להדגיש את ההבחנה בין דבריו של הנסיך טלאל לבין המציאות בשטח. אותו מצרי כתב לסידהם:

 

"כדי לשים קץ להגירת הנוצרים הערביים מארצותיהם, יש לחשוף את הסיבות הגורמות להם ללכת, בחיפוש אחר מפלט מסבלם ומאווירת האפליה וההצקות בחיי היומיום, ומהטרדותיהם של השלטונות. כל אלה הם עניינים ידועים העולים לדיון בחו"ל וכבר אין כל טעם להכחישם או להסתירם. אני מצרי שעזב את ארצו כדי לעבוד בארצות ערב בחיפוש אחר פרנסה. עברתי במרבית מדינות חצי האי ערב – תימן, עומאן, כווית, קטר, מאע"מ, וערב הסעודית. בשעה שעלי להודות שהתקבלתי בסבר פנים יפות במרבית אותן מדינות, מצער אותי לציין שגיליתי בסעודיה שנאה רבה וקנאות תהומית  כלפי הנוצרים והדת הנוצרית. הדבר לא הסתכם בהטרדתם ובגירושם אל מחוץ לסעודיה, עם גילוי הסימן הראשון לזהותם הדתית; הוא כלל גם מדיניות פעילה ליצוא הרגשות האלה אל כל המדינות השכנות.

 

להלן כמה דוגמאות לכך:

 

רשימת המכס הסעודית כוללת מוצאים שאסור להכניסם לסעודיה, כגון סמים, אלכוהול, פרסומים הפוגעים במוסר ועוד. בנוסף, היא כוללת כל דבר בצורת צלב, גם אם מדובר בחפצי נוי שאין להם כל קשר לדת, שלא לדבר על כל התמונות והפרסומים הדתיים הנוצריים.

 

צעיר בעל אזרחות יוונית נסע לעבוד בסעודיה. עם הגעתו לנמה"ת בג'דה, פקיד המכס שם לב שהוא עוטה על צווארו שרשרת ממנה משתלשל צלב. הוא קרע את השרשרת בעצבנות והשליך אותה לפח הזבל.

 

בכליה של אשה אירופאית הנשואה לפלסטיני מוסלמי נמצא בעת החיפוש בנמה"ת ג'דה אייקון עם תמונתה של הגברת הבתולה. התמונה הוחרמה והושלכה לפח הזבל. תחנוניה ודמעותיה של אותה אשה לא עזרו להציל את האייקון היקר לה, משום שהוא ניתן לה כמתנה מסבתה עוד בהיותה ילדה.

 

ידיד נוצרי הלך לו באחד מרחובות ג'דה ונעצר על ידי מתנדב של המשטרה הדתית, ששאל אותו מדוע אין הוא הולך לתפילת 'אל-עצר'. הידיד אמר לו שהוא נוצרי, והמתנדב צעק "ישמור אללה!" וירק בפניו.

 

בתוכנית טלוויזיה המציגה פסקי הלכה והכוונה למוסלמים, פנה אל השיח' אחד הצופים שאמר שהוא צריך לנסוע למצרים כדי להעביר פקדון שנתן בידיו ידיד נוצרי של משפחתו. השיח' גער בו על כך שהוא השתמש בביטוי "ידיד נוצרי", משום שלמוסלמי אסור שיהיה ידיד נוצרי. בנוגע לפקדון, הוא אמר לו שעליו לשמור אותו לעצמו, משום שרכושם של הכופרים מותר למאמינים.

 

סטודנט סעודי שאל את אותו השיח' מה עליו לעשות, מאחר שהוא צריך לנסוע לאמריקה לחמש שנים כדי ללמוד והוא חושש מפני 'פתנה'. השיח' השיב לו שעליו להינשא לאמריקאית מיד עם הגיעו, בתנאי שלא יוליד ממנה ילדים, ועליו לגרש אותה מיד עם סיום שהותו באמריקה ובטרם הוא חוזר למולדת.

כל אדם המופיע עם הספר הקדוש או משתתף בתפילות רוחניות או בטקסים דתיים נוצריים נעצר, נחקר ומגורש מסעודיה מיד.

 

אלו הן רק כמה דוגמאות הממחישות את אידיאולוגית השנאה ואי קבלת האחר שהרוחות נשאו מסעודיה אל ארצנו האהובה, מצרים. אני אומר זאת משום שאתה פרסמת את מאמרו של הנסיך טלאל בן עבד אל-עזיז תחת הכותרת "רוחות חדשות מנשבות מסעודיה". מעניין אם הרוחות החדשות יתפסו את מקומן של הרוחות הישנות, או שמדובר במשב רוח עונתי בלבד?..."[4]

 

בגיליון השבוע הקודם של "וטני", מתח בעל הטור, סאמח פוזי, ביקורת על כך שהעיתונות הממסדית המצרית ציטטה רק את דברי השבח מדו"ח מחלקת המדינה האמריקאית לשנת 2002 בנוגע לחירויות הדתיות במצרים, והתעלמה מן המחדלים שהוזכרו בדו"ח:

 

"העיתונות הממסדית אינה יודעת שבכך שהיא נוקטת בשיטה זו, היא מזיקה למצרים ומציגה את עיתונאיה כבורים בכל הנוגע לשפה האנגלית שבה נכתב הדו"ח, או כמי שמשתפים פעולה עם הממשלה בסילוף תודעת ההמונים, שאין להם הזדמנות לקרוא את הדו"חות האלה. כמי שמשתייך לאלו הקוראים לשקיפות, אני מציג כמה מן הדברים שנאמרו בדו"ח ולא פורסמו בעיתונות הממסדית:

 

האפליה של הממשלה נגד מי שאינם מוסלמים עודנה קיימת. אף נוצרי אינו ממלא תפקיד של מושל, נשיא אוניברסיטה, או דיקן פקולטה. מספר קטן של נוצרים ממלאים תפקידים בכירים במשטרה. הממשלה משלמת את משכורותיהם של האמאמים המוסלמים, בשעה שאנשי הדת הנוצרים מקבלים משכורות ממקורות פרטיים. אוניברסיטת אל-אזהר אינה מקבלת לשורותיה סטודנטים נוצרים, למרות שהיא ממומנת מכספי משלמי המסים המוסלמים והנוצרים. ההליכים לבנית כנסיה נמשכים זמן רב יותר [מאשר הליכי בנית מסגד]... כוחות הביטחון מנעו בניית כנסיות, למרות שהתקבלו היתרי בנייה. הממשלה נכשלה בנקיטת עמדות או החלטות נחרצות נגד הפרת החירות הדתית על ידי גורמים לא ממשלתיים או מקומיים.

אלו הם חלק מן הדברים שלא נזכרו בעיתונות הממסדית ששיבחה את הדו"ח והציגה אותו כתעודת יושר לממשלה..."[5]