עיראק 2003 - עורך "אל-אהראם": המשטר העיראקי אחראי למשבר (5)
עורך היומון המצרי הממסדי, "אל-אהראם", אבראהים נאפע, פתח במתקפה חזיתית נגד נשיא עיראק, סדאם חוסיין, ומשטרו והאשים אותו באחריות למשבר. במאמרו, חזר נאפע פעמים רבות על קביעתו שעיראק לא שיתפה פעולה עם האו"ם והשמיט את התביעה להימנע מהחלפת המשטר העיראקי, מרשימת התביעות הערביות שהציג למקרה של מלחמה. להלן קטעים מן המאמר:
"...על פי האווירה בבירה האמריקאית, סביר להניח שממשל הנשיא ג'ורג' בוש כבר קיבל את ההחלטה על מלחמה... בשעה שהמדינות הערביות העיקריות, ובראשן מצרים, סעודיה, וסוריה, כמו גם כמה מהכוחות האזוריים הפעילים, משקיעים מאמצים נאמנים למען הסדרת המשבר בדרכי שלום וכדי לשכנע את הממשל האמריקאי שלא לסגור את הדלתות בפני המאמצים הדיפלומטיים, ממשיך המשטר העיראקי במדיניות היהירות והעיקשות הנבובה ועושה כל שביכולתו כדי להכשיל את המאמצים האלה. המשטר העיראקי נראה כמי שדוהר בכוח מניע בלתי ברור על דרך ההשמדה, תוך שהוא גורר עמו את האזור, פעם נוספת, למלחמה הרסנית.
עורך היומון המצרי הממסדי, "אל-אהראם", אבראהים נאפע, פתח במתקפה חזיתית נגד נשיא עיראק, סדאם חוסיין, ומשטרו והאשים אותו באחריות למשבר. במאמרו, חזר נאפע פעמים רבות על קביעתו שעיראק לא שיתפה פעולה עם האו"ם והשמיט את התביעה להימנע מהחלפת המשטר העיראקי, מרשימת התביעות הערביות שהציג למקרה של מלחמה. להלן קטעים מן המאמר:
"...על פי האווירה בבירה האמריקאית, סביר להניח שממשל הנשיא ג'ורג' בוש כבר קיבל את ההחלטה על מלחמה... בשעה שהמדינות הערביות העיקריות, ובראשן מצרים, סעודיה, וסוריה, כמו גם כמה מהכוחות האזוריים הפעילים, משקיעים מאמצים נאמנים למען הסדרת המשבר בדרכי שלום וכדי לשכנע את הממשל האמריקאי שלא לסגור את הדלתות בפני המאמצים הדיפלומטיים, ממשיך המשטר העיראקי במדיניות היהירות והעיקשות הנבובה ועושה כל שביכולתו כדי להכשיל את המאמצים האלה. המשטר העיראקי נראה כמי שדוהר בכוח מניע בלתי ברור על דרך ההשמדה, תוך שהוא גורר עמו את האזור, פעם נוספת, למלחמה הרסנית.
בשעה שכוחות אזוריים ובינלאומיים פועלים כדי לפתוח אשנב של תקווה בפני המאמצים הדיפלומטיים, המשטר העיראקי מאבד הזדמנות אחרי הזדמנות, בהמשיכו את מדיניות הצהרות הגבורה המדומה, שאינן נסמכות על שום יסודות אובייקטיביים או שיקולים ריאליסטיים. הגיע המצב לידי כך שאני יכול כמעט לטעון שהעם העיראקי ושלומו אינם מהווים שיקול עבור ההנהגה העיראקית, המצטיינת במשחקים, בתמרונים ואף בהתנשאות על הכוחות השואפים באמת להגן על עיראק כמדינה, כעם, כהיסטוריה, וכתרבות, מפני התעללותה של הנהגה שאינה יודעת כיצד לקרוא את המציאות.
כל הסימנים מורים ששני צדי המשבר – כלומר המשטר העיראקי והממשל האמריקאי – דוהרים בעוצמה על עבר המלחמה. בשעה שהממסד הצבאי האמריקאי, שהוא הכוח הראשון במעלה בעולם, ממשיך להתגייס למלחמה במידה רבה של מקצועיות, המשטר בבגדאד ממשיך במדיניות היחידה שבה הוא מצטיין: הצהרות של גבורה מדומה והתנשאות על כולם. הוא מאיים להנחיל לכוחות האמריקאים תבוסה מרה בשערי בגדאד ותוקף את המדינות הערביות הפועלות בוושינגטון כדי לאפשר את המאמצים הדיפלומטיים...
הספירה לאחור למלחמה החלה וגלגליה החלו להסתובב. ברור לחלוטין שעצירתם אינם עניין פשוט, אבל הם עדיין לא הגיעו למצב שבו יהיה בלתי אפשרי [לעצור את המלחמה]. לדעתי, ניסיון רציני לחסוך לעיראק ולאזור את ההיכוות מאש של מלחמה חדשה מחייב את המשטר העיראקי ליוזמה גדולה שתתעלה לרמת הסכנות האורבות לעם העיראקי ולמשאביו.
היוזמה הזו חייבת להתאפיין בשקיפות בכל הנוגע לשיתוף פעולה עם המאמצים הבינלאומיים ובהיענות לכל התביעות שנכללו בהחלטות מועבי"ט ובדו"חות הפקחים הבינלאומיים. על ההנהגה העיראקית לתת תשובות מדויקות וספציפיות לשאלות המוצגות בנוגע לנשק להשמדה המונית שהיה ברשות עיראק וגורלו לא נודע עד היום ושהמשטר העיראקי לא הציג [עדויות] שישכנעו את צוותי הפיקוח שנשק זה כבר אינו קיים – עובדה שהעניקה מידה של אמינות, לדעת אחדים, לדברי שר החוץ, קולין פאול, בדו"ח שלו למועבי"ט, לפיהם הנשק הזה מוחבא, בדרך זו או אחרת, ברחבי השטח העיראקי. כמו כן, הימנעותה של עיראק מלשתף פעולה באופן שקוף בסוגיה זו העניקה לכמה גורמים, כמו ישראל, הזדמנות לרקום אגדות שונות בנוגע להעברת חלק מהנשק למדינות ערביות, ובעיקר לסוריה, בניסיון ברור לגרום קרע בין וושינגטון לדמשק, ולממש את תוכניותיה לגבי האזור.
אין ספק שהימנעותה של עיראק מלשתף פעולה עם האו"ם בנושא הנשק להשמדה המונית היא הסיבה העיקרית להסלמת המשבר. אילו עיראק היתה משתפת פעולה באופן שקוף עם צוותי הפיקוח הבינלאומיים, לא היו הדו"חות של בליקס ואל-בראדעי מטילים עליה מידה של אחריות וקובעים שעיראק לא הציגה תשובות שקופות לשאלותיהם של הפקחים... למרות שניתן לערער על רבות מעדויותיו של קולין פאול והן מעוררות תמיהות גדולות – הימנעותה של עיראק מלשתף פעולה עם האו"ם מן ההתחלה, העניקה לדברי פאול אמינות, מבחינת החוגים הבינלאומיים. כמו כן, האו"ם שותף לדעתו של שר החוץ האמריקאי לפיה לעיראק יש נשק כימי וביולוגי ולכן ההצהרה העיראקית כי נשק זה אינו קיים, אינה משכנעת...
כל עוד המשטר העיראקי לא מציג תשובות ברורות וחד משמעיות לשאלות שהועלו בנוגע לנשק האסור שלו, תהיה זו הסיבה הישירה למלחמה... הדיבורים הערביים והבינלאומיים על כך שהעם העיראקי יהיה חסר אונים במקרה של מלחמה הוא יהיה הקורבן הראשון של כל פעולה צבאית, משום שסדאם יברח עם תומכיו למקלטים ולביצורים שהוכנו במיוחד לשם כך וינטוש את עמו להתמודד לבדו עם ההשמדה –גרמו לארה"ב לגבש תוכניות ספציפיות להגשת סיוע הומניטרי לעיראקים ולכל עיר עיראקית אליה יכנסו הכוחות האמריקאים.
למרות זאת, האפשרות לפתור את המשבר בדרכי שלום לא נעלמה עדיין. עדיין ניתן לפתור את המשבר בדרכי שלום ולחסוך לעיראק ולעם העיראקי את מוראותיה של מלחמה חדשה בה תפתח המעצמה הראשונה בעולם, בהשתתפות כוחות בינלאומיים גדולים. ברור שהאופציה שלמענה פועלת מצרים היא מניעת המלחמה באמצעות פעולה יחד עם הכוחות הערביים העיקריים ועם הכוחות הבינלאומיים הפעילים כדי לשכנע את ארה"ב לתת הזדמנות לדיפלומטיה ולמציאת פתרון של שלום למשבר...
פתרון של שלום למשבר עודנו אפשרי, אבל המכשול העיקרי הוא ההנהגה שהומטה על העם העיראקי ועל האזור הערבי כולו. ההנהגה העיראקית מתאפיינת בגאוותנות רבה המשתלבת עם בורות מוחלטת. כאשר שתי התכונות האלה חוברות יחדיו, נולדים האסונות והמשברים שמשטרו של סדאם חוסיין גרם לנו פעם אחר פעם...
לדעתי, עלינו להתמקד בהגנה על עיראק כמדינה ועל העם העיראקי ועתידו, המצוי בסכנה בשל השיקולים השגויים של הנהגה המתאפיינת בפזיזות ובבורות. העמדה הערבית צריכה להיות ברורה וספציפית ועליה להתבסס על עקרונות שאין להתפשר עליהם:
ראשית, אחדות אדמותיה של עיראק ושלמותן האזורית. לא תהיה פשרה כלשהי בנושא זה.
שנית, כל פעולה צבאית לפירוק נשקה של עיראק חייב להיעשות בהתאם להחלטה חדשה של מועבי"ט שתכלול גם פרק זמן שיאפשר למדינות ערב ולכוחות הבינלאומיים הגדולים להשקיע מאמצים כדי לשכנע את סדאם חוסיין לשתף פעולה באופן מלא עם האו"ם. פסק זמן זה צריך לכלול שיגור משלחת ערבית לבגדאד שתהווה משלחת של ההזדמנות האחרונה...
שלישית, יש לפעול כדי לשמור על המשאבים של עיראק ובעיקר על התשתית, כדי שהחברה לא תיפגע והמצב האנושי לא יתדרדר יותר מאשר כבר התדרדר תחת שלטונו של סדאם. בנקודה זו יש להדגיש את החשיבות של שמירה על מוסדות המדינה. עלינו לחשוב על אפשרות לתבוע קבלת החלטה חדשה באו"ם, שתעניק חנינה כללית לראשי המשטר העיראקי ותקבע שהם לא יועמדו למשפט בינלאומי.
במידה וכל המאמצים האלה יכשלו ותתקבל החלטה חדשה ממועבי"ט לפירוק נשקה של עיראק בכוח, חייב להיות ברור שהמשימה של הכוחות היא לפרק את נשקה של עיראק ולא לכבוש אותה ושארה"ב לא תחזור על הניסיון האפגאני ולא תהפוך לכוח השולט, אלא שהעניין יוטל על כוח בינלאומי שיקבל על עצמו לנהל את עיראק למשך שישה חודשים לכל היותר ואחר כך תועבר האחריות לעיראקים.
לבסוף, חייבת להיות יוזמה ערבית פעילה במטרה לחדש את תהליך הסדר הסכסוך הערבי-ישראלי וארה"ב צריכה למלא את הבטחותיה ליישם את 'מפת הדרכים' ולהקים מדינה פלסטינית בשנת
2005. כמו כן, יש לפעול כדי לפרז את האזור מנשק להשמדה המונית, וכוונתי הספציפית היא לנשק הישראלי להשמדה המונית...
עגלת המלחמה החלה לנוע ולמרות זאת נותרה תקווה לחסוך אותה למען העם בעיראק, משאביו, וההיסטוריה שלו ולמען האזור. ההחלטה נתונה בידיו של סדאם חוסיין ממנו אנו תובעים להתעלות לרמת הסכנות האורבות לעיראק ולאזור, להפסיק את תימרוניו ואת משחקיו, ולשתף פעולה עם האו"ם בצורה מלאה. ארה"ב משוכנעת לחלוטין שבידי עיראק נשק כימי וביולוגי והתיק האמריקאי אינו מבוסס על הערכות אלא על ידיעות שהועברו על ידי חברות אמריקאיות שקיימו בעבר קשרים עם עיראק בתחום זה... וכעת הן עובדות בשיתוף פעולה מלא עם מנגנוני הביטחון האמריקאים...
היחידי שיכול לעצור את עגלת המלחמה הוא סדאם חוסיין. עליו להפסיק את המשחקים, לשתף פעולה עם האו"ם, ולענות על השאלה: להיכן נעלם הנשק הכימי והביולוגי שוושינגטון יודעת שהוא מצוי בידי בגדאד?
ללא תשובה ברורה ומדויקת, וללא שיתוף פעולה עם צוותי הפיקוח הבינלאומי, המלחמה נגד עיראק בוא תבוא. ההחלטה נתונה בידי סדאם. מה הוא יעשה לעצמו, לעמו, ולאזור הפעם?"[1]