הוויכוח הציבורי באיראן בסוגיית ההידברות עם ארה"ב
רקע:
המאבק בין הרפורמיסטים (חברי מג'לס ועיתונאים) לבין השמרנים החולשים על מוקדי הכוח (בעיקר אנשי הרשות השופטת ואנשי המועצות המפקחות) באיראן מתמקד בסוגיות זכויות אדם עקרוניות, כגון חופש כתיבה ופרסום, ביקורת על המערכת השלטונית ומאבק להפרדת רשויות אמיתית כמקובל במשטר דמוקרטי.[1] הפרלמנט האיראני שבהרכבו הנוכחי נהנה לראשונה מרוב רפורמיסטי מנסה לקדם חקיקה פוליטית-כלכלית רפורמיסטית לצד יוזמות לניהול מדיניות חוץ פרו אמריקאית יותר אך נבלם על ידי 'מועצת המפקחים'.[2] מדי כמה חודשים מגיע החיכוך האידיאולוגי בין הרשות המחוקקת לרשות השופטת לנקודת התלקחות, למשל בנושא שאלת קידום היחסים עם ארה"ב.[3]
ח'אמנאי: השיחות עם השטן הגדול - "בגידה"
לאחרונה עסקו המג'לס והעיתונות המקומית משך כמה שבועות בסוגית השיחות החשאיות עם ארה"ב.[4] לאחר ש'המנהיג העליון' עלי ח'אמנאי פסק כי שיחות עם 'השטן הגדול' משולות ל"בגידה", הודיעה 'מחלקת המשפט של טהראן' כי תעמיד לדין עיתונאים שיקדמו בכתיבתם דיאלוג עם ארה"ב.[5] עוד קבעה מחלקת המשפט כי החלטתה עולה בקנה אחד עם הוראתו של ח'אמנאי ועם חוק העיתונות האיראני. לאחר מחאות הרפורמיסטים קרא גם הנשיא מחמד ח'אתמי להגן על המג'לס ועל חירויות הפרט תוך ציון הצורך לשמור במקביל על מנגנוני המשטר.
התנגדות להחלטה במערכת הפוליטית:
א. ההחלטה אנטי-חוקתית:
חברת המג'לס ודווחית הוועדה לביטחון לאומי ומדיניות חוץ, אֶלָאהַה קולאִי הגדירה את הודעת מחלקת המשפט כ"מדהימה ואנטי-חוקתית" והוסיפה: "על-פי החוקה, אין לאף פקיד הזכות לשלול מהציבור את חירותו אפילו באמצעות חוקים ותקנות המיועדים לשמירת העצמאות והשלמות הטריטוריאלית [של המדינה]."[6]
חבר המג'לס ויו"ר הועדה הפרלמנטרית לענייני משפט, נאצר קואמי, הודיע כי החלטת מחלקת המשפט מנוגדת לחוקה כיוון שקידום דיאלוג עם ארה"ב איננו פשע: "כל עוד החוק אינו מגדיר פעולה כלשהי כפשע לא ניתן להעניש בגינה."[7]
ב. ההחלטה בלתי חוקית:
סגן יו"ר המג'לס ואחיו של הנשיא, מחמד רזא ח'אתמי הודיע בתגובה כי צעד זה "מנוגד לחוק ובלתי לגיטימי". הוא התריע כי לא ניתן למנוע השמעת דעה באמצעות כוח. [8] גם חבר המג'לס ודווח הוועדה המשפטית מוחמד קאזמי אמר כי חוק העיתונות אינו מחשיב כפשע יחסים עם מדינה זרה. [9]
ג. ההחלטה מנוגדת לעקרון חופש הביטוי והעיתונות:
תגובות רבות התמצו בטיעון כי צעד זה מנוגד לחירויות יסוד המוקנות לכל אזרח ובבסיסן החירות לבטא ולהשמיע דעות בצורה חופשית. שר התרבות וההכוונה האסלאמית אחמד מסג'ד ג'אמעה אמר כי ההחלטה משוללת כל בסיס חוקי כיוון ש"הקריטריונים לפעילות העיתונות והתקשורת הם החוקים ... אין זה ראוי להלך על הקווים האדומים של חופש הביטוי והעיתונות. פעילות העיתונות מתבצעת במסגרת חוקים ותקנות מוגדרים ומצויה מחוץ לסמכות ארגונים מחוזיים [דוגמת מחלקת המשפט של טהראן]."[10]
דווח הוועדה המשפטית בפרלמנט מוחמד קאזמי התייחס בהקשר זה הן לחופש העיתונות והן לזכות המחוקקים להתבטא: "לא ניתן לאיים על עיתוני המדינה. העיתונות חופשית על-פי חוק העיתונות לפרסם מאמרים... למחוקקים יש חסינות ואחריות על-פי החוק, ויש להם זכות להתבטא בכל הסוגיות, פנים וחוץ כאחד."[11]
בעל הטור בעיתון הרפורמיסטי נורוז, חוסין באסתאני, במאמר שכותרתו "מהו הקו האדום" לגלג על השמרנים באיראן שאוסרים לדבר על סוגיית היחסים עם ארה"ב, אך היו מעורבים בפרשת 'איראן-קונטראס' ב- 1987: "אנו יודעים רק על הסכם [אחד] חסר תקדים בחמש עשרה השנים האחרונות, שנחשף על ידי מספר עיתונים, בנושא שיחות חשאיות של גורמים המשתייכים לאגף הימני [שמרני] עם גורמים אמריקאים. איננו יודעים, כמובן, מדוע התובע הכללי של טהראן (שהדגיש בהודעתו האחרונה שהוא מתנגד בנחרצות לשיחות עם אמריקה) עוסק בהגבלת המידע בנוגע לקשרים עם ארה"ב, במקום לעסוק בשיחות החשאיות [המתנהלות] לאחרונה."[12]
ד. ההחלטה פוגעת בעקרונות האסלאם:
קולאי קבעה כי "מצער שמחלקת המשפט של טהראן מרחיקה עצמה מהנחיות הדת וצועדת לעבר דספוטיזם." היא תהתה כיצד יכול "חלק קטן מהמערכת המשפטית לשלול משליטים מוסלמים [הכוונה למחוקקים] דעות, קולות ועצות..?"[13]
ה. ההחלטה מנוגדת לעקרון הפרדת רשויות:
היו שהתרעמו על כך שהשמרנים מונעים מהפרלמנט הרפורמיסטי לדון בסוגיות שבתחום סמכותו, כגון שאלת היחסים עם ארה"ב, ומנסים לצמצם את תחום השפעתו בעניינים ציבוריים. השר אחמד מסג'ד ג'אמעה קבע כי מחלקת המשפט פוגעת גם בסמכות הרשות המבצעת בנצלה לרעה את הצהרתו של ח'אמנאי. נושא היחסים עם ארה"ב, אמר, נתון לשיפוט הממשלה והמועצה העליונה לביטחון לאומי באופן בלעדי. [14]
גם מחמד רזא ח'אתמי עמד על כך שזו חובתו של המג'לס לדון במדיניות החוץ האיראנית ובגדר סמכותו החוקית. "המג'לס", הבטיח, "ימשיך בדיוניו בנושא... הציבור בכללותו וחברי מג'לס והעיתונות רגישים לאינטרס הלאומי וצעד זה לא ימנע מהם להיות מעורבים בשיחות מומחים [בסוגיה זו]."[15]
תגובת נשיא איראן:
נשיא איראן מחמד ח'אתמי שנאלץ לאחרונה להתנצל בפני תומכיו (בעיקר הסטודנטים) על אי קיום הבטחותיו לרפורמות פוליטיות וחברתיות, התבטא, בסוגיות מאבקי הכוח בין הרפורמיסטים למערכת המשפטית, כהרגלו, רק מספר ימים לאחר שחברי המג'לס והעיתונאים הרפורמיסטים קבעו את הטון, ורק לאחר ש'המנהיג העליון' ח'אמנאי קבע כי אסור לפגוע במעמד המג'לס:
מעמד המג'לס:
ח'אתמי הביע מחאה עקיפה על מעמדה הבכיר של הרשות השופטת ביחס למג'לס ותקף את ניסיונותיה השיטתיים להצר את צעדיו. בנאום בפני המג'לס הדגיש ח'אתמי את תקפות סמכויות החקיקה של המג'לס. הוא הדגיש כי לצד סמכויות חקיקה יש לרשות המחוקקת גם סמכויות פיקוח על רשויות אחרות "[אמנם] הרשות השופטת עצמאית, [אולם] המג'לס חייב להיות מודע בצורה מלאה כיצד הרשות השופטת מתייחסת לאנשים, ממש כפי שחברי המג'לס מפקחים על התנהלות משרדי הממשלה."[16]
ח'אתמי קבל על הפיחות במעמד הפרלמנט האיראני, במיוחד בתקופת המג'לס הנוכחי, ועל התרת כבודם של חברי המג'לס על ידי השמרנים: "כיצד ייתכן שהטחת עלבונות בפרלמנט הפכה טובה כמו זהב, אולם העלבת חוגים מסוימים אחרים [השמרנים] נחשבת להחלשת המערכת?" הוא הלין על המצב לפיו הוא מוסמך לפקח על יישום נאות של החוקה [הפרדת רשויות] אולם הוא משולל כוח אמיתי להעניש את אלה שמפרים אותה.
לפיכך, כבן נאמן של 'המהפכה האסלאמית' התומך בהסדרים הפוליטיים הקיימים של 'המשטר האסלאמי' והמבקש להצטייר בעיני החוגים השמרנים כמי שאינו מתכוון ליצור סדר חדש המבוסס על דמוקרטיה בלבד [קרי על משטר מערבי ליברלי המקדש את חירויות הפרט], הציע ח'אתמי, בהתאם למדיניות האיזון שלו בין תומכי הרפורמה לבין השמרנים, להקים ועדה לבחינת הנושא שתוכל להעניש את כולם, הן את אלה הפוגעים במוניטין של המג'לס, והן את אלה הפוגעים ב'מועצת המפקחים' וברשות השופטת "ללא אפליה".[17]
מעמד העיתונות:
ח'אתמי התייחס בנאומו גם למצב בו חדשות לבקרים נסגרים עיתונים ונפתחים הליכים - על ידי הרשות השופטת - נגד עיתונאים המותחים ביקורת חריפה מדי על המשטר.[18] פשעים של עיתונאים, אמר ח'אתמי, חייבים להידון "בפני בתי משפט מיוחדים ובפני חבר מושבעים מיוחד, כיוון שצד אחד הוא מערכת פוליטית חזקה בעוד הצד השני הוא אינדיבידואל חלש... חבר המושבעים חייב לייצג את המצפון של החברה בכללותה, שאם לא כן החוקה תופר." ח'אתמי הוסיף כי לא ניתן להעמיד לדין שום עיתון בהעדרו של חבר מושבעים כזה ופסק הדין שיינתן במקרה זה לא יהיה תקף. הוא הקשה "מי גורם נזק רב יותר לאסלאם? מאמר בעל תפוצת [קוראים] מוגבלת, או ההתנהלות הבלתי-חוקית של המערכת הפוליטית [הכוונה לצעדי הרשות השופטת]? האחרונה, בטוחני, יכולה לגרום לנוער לשנוא את הדת כולה."[19]
סיכום
הויכוחים בעיתונות בסוגיית ההדברות עם ארה"ב שככו לפי שעה, יתכן בשל האזהרה שפורסמה ע"י מחלקת המשפט, יתכן לאור האשמותיו של הנשיא בוש בנאום המזה"ת לאחרונה וגם, ככל הנראה, משום שהמערכת הפוליטית והעיתונות עסוקות בסערות פוליטיות אחרות דוגמת קריאתו של העיתונאי ד"ר האשם אקאג'רי לבצע רפורמה בשיעה ולצמצם את כוחם של אנשי הדת בשלטון.
[1] ראוי לציין כי במהלך השנתיים האחרונות נסגרו בהוראת מערכת בתי המשפט הנתונה בידי השמרנים כשמונים עיתונים ועשרות עיתונאים נכלאו או נתונים לחקירה בגין דברים שפרסמו. לאחרונה ננקטו צעדים נגד העיתונאי אחמד זידאבאדי שנידון לשלילת "זכויות חברתיות", נגד מירדאמאדי עורך העיתון הרפורמיסטי נורוז וחבר מג'לס בכיר, מתנהל משפט, והעיתון הרפורמיסטי הבולט בוניאן נסגר בצו מערכת בתי המשפט.
[2] למשל, קידום חוק העיתונות - הסדרת מעמד העיתונאי וחופש הכתיבה, חוק הבחירות – הסדרת מעורבות גופי פיקוח שמרניים בתהליך הבחירות ולמעשה צמצום מעורבותם וסמכותם לאשר מועמדות אישים רפורמיסטים וחוקים כלכליים שנועדו לעודד את השקעות הון זר באיראן.
[3] ניסיון בולט נוסף של הרשות השופטת להצר את צעדי המג'לס היה בדצמבר 2001 עם מאסרו של חבר המג'לס לוקמניאן לפרק זמן של 3 שבועות בגין ביקורת שמתח, במהלך דיוני הפרלמנט, על מוסדות שמרנים. האירוע התקדימי הוביל למשבר חריף בין הרשות המחוקקת (רפורמיסטית) לשופטת (שמרנית) שנפתר רק בהתערבות ח'אמנאי לאחר שהורה לשחרר לאלתר את לוקמניאן. גזר דין של מאסר בפועל עומד גם נגד חברי מג'לס נוספים אולם הוחלט להקפיא את ביצועו כדי להימנע מהחרפת המצב.
[4] חבר המג'לס והעורך של העיתון הרפורמיסטי נורוז (יום חדש), מוחסין מירדאמאדי, העומד בראש הועדה הפרלמנטרית לביטחון לאומי ומדיניות חוץ, שדנה בסוגיית התועלת לאינטרס הלאומי של איראן בקיום שיחות עם ארה"ב, התעקש בישיבות הועדה כי שיחות ממין זה אכן התנהלו בשבועות האחרונים בקפריסין על ידי אישים ממשרד החוץ באישור המנהיג העליון ח'אמנאי עצמו. משרד החוץ האיראני הכחיש נמרצות קיום מגעים אלה (אירנא, 6.5.02, 11.5.02). מירדאמאדי עצמו אמר: "אנו צריכים להתוות את מדיניותנו [כלפי ארה"ב] בהתאם לצורכי התקופה ... בעבר התאימה האיבה לארה"ב לאינטרסים שלנו אולם זה אינו המצב היום... האינטרסים שלנו כיום נעוצים בפתיחות כלפי ארה"ב." אל-איאם (רש"פ), 9.5.2002.
[5] התבטאות ח'אמנאי, אירנא, 22.5.2002. הודעת מחלקת המשפט של טהראן, אירנא, 25.5.02.
[6] איראן דיילי, 27.5.2002.
[7] נורוז, 27.5.02.
[8] נורוז, 27.5.02.
[9] איראן (פרסית), 27.5.02.
[10] נורוז, 27.5.02; אירנא, 27.5.02.
[11] איראן (פרסית), 27.5.02.
[12] נורוז, 27.5.02.
[13] איראן דיילי, 27.5.02.
[14] נורוז, 27.5.02; אירנא, 27.5.02.
[15] נורוז, 27.5.02.
[16] אירנא, 28.5.02 ו- 29.5.02; נורוז, 29.5.02.
[17] אירנא, 28.5.02 ו- 29.5.02; נורוז, 29.5.02.
[18] באיראן קיימים בתי דין מיוחדים נפרדים לענייני עיתונות.
[19] אירנא, 28.5.02 ו- 29.5.02; נורוז, 29.5.02.
