עיקרי נאום ערפאת במועצה המחוקקת לרגל "יום הנכבה" [15.5.2002]
להלן קטעים מן הנאום שנשא יו"ר הרשות הפלסטינית, יאסר ערפאת, בפני המועצה המחוקקת לרגל "יום הנכבה"[1]:
נמשיך לנהל קרב גבורה למען חירות ועצמאות
"...עמנו הפלסטיני עמד בנחישות ובסבלנות בחזית המערכה ועובר בעקשנות ובתקיפות את שלב המעבר הנוכחי, אשר נמשך מכיבוש לעצמאות [עליה היינו אמורים להכריז ב-1999], ומעבדות לחירות. גורלנו וגורל עמנו לסבול את הסבל הזה היות ותביעתנו, מטרתנו וחלומנו הם החרות האמיתית והעצמאות המלאה למדינת פלסטין העצמאית שבירתה ירושלים בין אם יסכים לכך [מישהו] ובין אם לאו [הכוונה לישראל]. ומי שזה לא מוצא חן בעיניו ילך לשתות את המים אצל צאיב [עריקאת] בים המלח."
השלום היה ונותר האופציה האסטרטגית שלנו
"...היום ה-15 במאי, יום השנה לנכבה של עמנו הפלסטיני. הרשו לי להזכיר את הסבל שעבר העם הפלסטיני ועדיין עובר כשהוא עומד איתן בכל המצבים הקשים והאתגרים ההיסטוריים [המכוונים] למחוק אותו מהמפה הפוליטית והגיאוגרפית של המזרח התיכון. העם הזה הוא עם של גיבורים... אשר מגן על אדמתו הקדושה ועל המקומות הקדושים של הנוצרים והמוסלמים. העם הפלסטיני החזק מתעד את קרב הגבורה, אשר ניהל ועודנו מנהל יחד עם כוחותיו הלוחמים למען חירות ועצמאות ולמען יחיו בנינו ודורותינו בביטחון ובשלום במולדת חופשייה ועצמאית הרחק מכיבוש, התנחלויות, דיכוי, רדיפות, התנקשויות ומעצרים, אשר אין להם אח ורע בקהילה הבינלאומית בת ימינו מאחר ועמנו הוא העם היחיד בעולם אשר חי תחת כיבוש.
השלום היה ונותר האופציה האסטרטגית שלנו, ואנו לעולם לא נוותר על אופציית השלום בינינו לבין הישראלים היות והשלום הוא אינטרס משותף לשני העמים, הפלסטיני והישראלי, ומשום שהאלטרנטיבות אותן מימשה ממשלת ישראל במטרה לשים קץ לאופציית השלום, שלום האמיצים, עליו חתמתי עם שותפי עליו השלום, רבין, אשר נרצח בידי אותם כוחות קיצוניים, [אותן אלטרנטיבות] הוכחו ככישלון... הנה לכם הפתרון הצבאי של ישראל! למרות כל ההרג, ההפצצות, הגירוש והרס התשתיות של המוסדות הרשמיים, החינוכיים, הבריאותיים, החברתיים, הבטחוניים ועוד. דבר לא יפגע בנחישותנו להשיג עצמאות, ריבונות וחירות [וזאת על בסיס] שלום האמיצים שהושג בועידת מדריד, ההסכמים למען שלום צודק, כולל וקבוע אשר עליהם חתמתי במיוחד לאחר שאושרה יוזמת השלום הסעודית של יורש העצר, הנסיך עבדאללה, בפסגה הערבית שנערכה בביירות לאחרונה וכמו-כן, לאחר המפגש האחרון בשרם אל–שיח' בין הנשיא מבארכ , יורש העצר הסעודי, הנסיך עבדאללה לבית סעוד והנשיא בשאר אל-אסד."
פעולות הצבא הישראלי תוכננו מראש
"הושטנו - ואנו עדיין מושיטים - את ידנו לשלום צודק, שלום האמיצים, השלום אשר יגשים את הביטחון והצדק לפלסטינים, לישראלים, לאזור הערבי, למזרח התיכון ולעולם כולו, שכל העולם ידע זאת. זוהי האדמה הקדושה, זוהי האדמה הקדושה לעולם כולו... אני מדגיש כאן מתוך אחריות ויושר כי השיחות אשר ניהלנו בקמפ דיויד היו קשות, עדינות ורגישות ביותר. הן הקיפו את כל הסוגיות החשובות והבסיסיות. אך למרות המאמצים הכנים והמתישים שהשקיעו הנשיא קלינטון וצוותו לא הגענו להסכם על סוגיות היסוד הללו. המשכנו [להיוועד] בשרם אל-שיח' , כפי שאתם יודעים, בחסות הנשיא מבארכ , ולאחר מכן בפאריס, שם נכח הנשיא שיראק בישיבה האחרונה. לאחר מכן הושגה התקדמות בשיחות טאבה; די בכך שנחזור למסיבת העיתונאים שנערכה בתום החתימה על ההסכמים בה דיברו אחי , אבו עלאא' מהצד הפלסטיני ושלמה בן עמי מהצד הישראלי, [כדי לראות] עדות חותכת למה שהושג שם... צריך היה להמשיך במשא ומתן לאחר הבחירות בישראל, וכולכם חייתם וסבלתם יחד העם והרשות שלכם כתוצאה ממה שקרה לאחר מכן; במיוחד לאור פעילותו של הצבא הישראלי על פי תוכניותיו שהוכנו מראש נגד עמנו חסר המגן כמו [מבצע] "שדה קוצים" אשר תחילתו בחדירה לחרם אל-שריף שהיתה פעולה פרובוקטיבית נגד המתפללים במסגד אל-אקצא, ולאחר מכן ירי על המתפללים שגרם לנפילת קורבנות - שהידים ופצועים רבים מקרב בני עמנו."
עלי האחריות להסדרי המעצר וההגליה מהמוקאטעה ומכנסיית המולד
"אני יודע שיש מספר הסתייגויות ממה שהוסכם לגבי האחים ברמאללה ובית לחם, [הכוונה ליציאתם של מלווי ערפאת מראמאללה למעצר בינלאומי ביריחו והגליית חלק מהנצורים בכנסיית המולד לחו"ל ], אלא שאני נושא בכל האחריות כלפי מה שקרה. במיוחד [לאור העובדה] כי מה שהושג היה [בעקבות] הצעות וערבויות בינלאומיות: אמריקאיות, אירופאיות, רוסיות, וכן, מטעם האו"ם כשמנגד עמדו התנאים המתסכלים והקשים אשר כולכם מכירים. אני מאפשר לכם להעריך את ההתפתחויות האלה בכנות, יושר ופתיחות. אין תהליך ללא טעויות... הבה ונשאף ליושר במאבק נוכח המצב בו נתונים עמנו
ובעייתנו..."
איננו מסכימים לפעולות נגד אזרחים ישראלים כי הן פוגעות בנו
"אנו צריכים לבדוק מחדש את תוכניותינו ומדיניותנו ולתקן את דרך הליכתנו לעצמאות לאומית. יש לנהוג בעניין זה כמו הנביא מחמד בחתימתו על ה"הסכם המשפיל" בחודייביה.
הצהרנו לפני זמן מה ואנו מצהירים היום על אי הסכמתנו לפעולות נגד אזרחים ישראלים וכמו-כן, איננו מקבלים את מה שעובר על האזרחים הפלסטינים דוגמת מה שאירע בג'נין, בג'נינגרד. דעת הקהל הפלסטינית והערבית השתכנעה כי פעולות מסוג זה אינן משרתות את מטרותינו אלא מעוררות חילוקי דיעות ומלכדות נגדנו חלקים גדולים ורבים מהקהילה הבינלאומית, אשר יצרה את ישראל וסיפקה לה כספים, נשק והגנה, ואתם יודעים זאת טוב יותר ממני [שפעולות אלה] מעוררות מחלוקת.
אני קורא למועצה [המחוקקת] המכובדת שלכם לעמוד על סוגייה חשובה זו השנויה במחלוקת בזירה הפלסטינית והערבית. נזכור את הסכם חודייביה[2] אשר אדוננו עלי סירב למחוק... עמר אמר [לנביא]: "זהו הסכם מביש" אך עלי אמר לו: "מחוק יא עמר את [התואר] "שליח אללה" וכתוב "מחמד בן עבדאללה", אך עלי סירב, ואז בא [הנביא מחמד] ואמר: "היכן זה כתוב", אמרו לו: "כאן". ואז לקח את העיפרון ותיקן את זה. אני אומר זאת כדי להזכיר לכם דברים אלה; וזאת מתוך שמירה על האינטרס הלאומי והפאן–ערבי של עמנו ואומתנו ולמען חיזוק הסולידריות עם עמכם."
יש לפתוח בדיאלוג לאומי
"אני קורא למועצה שתיתן חסות לדיאלוג לאומי כולל ועמוק בנוגע לכל הסוגיות המדיניות, אשר תופסות מקום בראש דאגותינו הלאומיות, הפאן-ערביות והבינלאומיות, ובמרכזן ביסוס המאבק הלאומי שלנו על כל צורותיו והתמקדות בו למען הגשמת החלום של עמנו - הקמת המדינה הפלסטינית העצמאית, אשר בירתה ירושלים, על אדמתנו הכבושה משנת 1967, כפי שהחליטה המועצה הלאומית הפלסטינית שלנו בהכרזה על העצמאות ועל הקמת המדינה העצמאית במועצה הלאומית הפלסטינית באלג'יר בשנת 1988."
המבנה השלטוני שלנו מחייב בדיקה מחדש וקיום בחירות
"...מצבנו הפנימי והמבנה השלטוני שלנו מחייבים בדיקה מחודשת ומקיפה של כל תחומי החיים הלאומיים. אתם הרי יודעים כי אנו יסדנו את משטרנו המדיני על בסיס [ערכי] הדמוקרטיה ובחירות חופשיות והוגנות בפיקוחם של מנהיגים מכל העולם והקמנו את מנגנוני הביטחון, כוחות הביטחון הלאומיים והמשטרה מתוך מחשבה כי תקופת המעבר, אשר נזכרה באוסלו תסתיים בשנת 1999, ואחריה נשוב ונעיין במבנה הפוליטי, הבטחוני האדמיניסטרטיבי של מדינתנו; אלא שהדברים התנהלו אחרת לגמרי לאחר שממשלת ישראל סירבה לכבד ולבצע את ההסכמים ופתחה מאז במלחמה העושקת נגדו, נגד אדמתנו, עמנו ונגד המקומות הקדושים לנוצרים ולמוסלמים.
הרשו לי, אחיי ואחיותיי להציע לכם בכל הכנות והאחריות להכין את הבחירות במהירות, ולקיים את מה שניתן ברמות הרשמיות והעממיות ולהסתמך על הבחירות החופשיות כאמצעי בסיסי לבחירת ההנהגות, הן במנגנוני החברה הלאומית והן בארגונים, בהתאחדויות, באיגודים ובמוסדות העממיים ככלים בסיסיים לבניית חברה אזרחית, הנה זה יצא ממני בצורה כלשהי.
כמו-כן [אני מציע לכם] לדבוק בעיקרון של הפרדת הרשויות: השופטת, המחוקקת, והמבצעת ולשמור על האחדות הלאומית וזכויות האדם. בנוסף, אני קורא מתוך ניסיון בבניית הממשל והרשות לעיין מחדש בכל המערכות שלנו: [המערכות] האדמיניסטרטיביות, הממשלתיות ובמנגנוני הביטחון לאחר שהתגלו מחדלים אשר לא ניתן להסתירם מדעת הקהל שנכווית מאש הכיבוש הישראלי.
כולנו השקענו מאמצים בבנייה ובעשייה ויתכן כי טעינו או פגענו בגורם כזה או אחר או באחריות כזו או אחרת, אלא ששמרנו על היושר ועל המטרות הלאומיות ובראשן - העצמאות, החירות והמדינה הפלסטינית העצמאית, אשר בירתה ירושלים. כאשר אני אומר את הדברים האלה אני מתכוון לכל השטחים הערביים הכבושים על פי העיקרון של ועידת מדריד."
[1] המסמך מבוסס על הטקסט, אשר הופיע ביומון הרש"פ, אל – איאם בתאריך 16.5.2002 ועל הנאום אשר שודר בטלויזיה הפלסטינית.
[2] הסכם חודייביה נערך בין הנביא לאויביו במכה בשנת 628 לתקופה של עשר שנים, אך הופר לאחר שנתיים עם כיבוש מכה בידי מחמד. ההסכם מהווה תקדים לחתימת הסכמי שלום לפרק זמן מוגבל, כאשר טובת המוסלמים היא האינטרס העליון.