המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
יועצו של ערפאת: היהודים צלבו את ישו
30/3/2002


יועצו של ערפאת: היהודים צלבו את ישו; כותבים ב'אל-שרק אל-אוסט' מצטטים מ'נאום פרנקלין'

 

יועצו של ערפאת, בסאם אבו שריף, הכותב טור שבועי ביומון הסעודי היוצא לאור בלונדון, "אל-שרק אל-אוסט", פרסם מאמר בו טען כי היהודים צלבו את ישו. טענה זו הכעיסה את הקורא עלאא עבאד, ששלח אימייל למערכת "אל-שרק אל-אוסט"  וכתב: "אינני יודע אם בסאם אבו שריף הוא מוסלמי או נוצרי, אבל אם הוא מוסלמי, אין לו זכות לטעון שהיהודים רצחו את ישו המשיח... אנו המוסלמים איננו מאמינים שישו נצלב. אני תקווה שהעורך ימחק את הפסקה הזו מן המאמר ובכך תיפתר הבעיה. ואולם, אם בסאם אבו שריף הוא נוצרי, הרי שהוא חופשי להאמין בכך."[1]

 

במאמרו, התייחס אבו שריף לפסל של מריה, אמו של ישו, שנפגע מירי ישראלי בבית לחם:

 

"חיוכה העצוב של מריה הבתולה בשעה שהיא מגוננת על בנה המשיח, לא מנע מחיילי הכיבוש הישראלי מלתפוס עמדות כדי לירות בפניו של המלאך הפלסטיני הזה [הכוונה לישו] ולרצוח את החיוך... כדי לרצוח את מה שלא הצליחו לרוצחו במשך אלפיים שנה. בבית לחם, בוצע פשע חדש.

 

זהו, כמובן, ניסיון כושל לרצוח את השלום, את האהבה, ואת הסובלנות, בדיוק כפי שאבותיהם ניסו לרצוח את הנבואה, כאשר דפקו את מסמריהם ויתדות הברזל שלהם, דרך גופו של ישו, אל תוך צלב העץ..."[2]

 

מעניין לציין שגל המאמרים האנטישמים השוטף את העיתונות הערבית לא פסח על "אל-שרק אל-אוסט, הסעודי-לונדוני, למרות שעורכו הראשי, עבד אל-רחמן אל-ראשד, ידוע כאחד המתונים שבאנשי התקשורת הערביים הבכירים. כך למשל, כתב בעל הטור הסעודי, עבדאללה  באג'ביר, תחת הכותרת "נבואתו של פילוסוף":

 

"אם יש לך שטר של מאה דולר, הבט על הפנים הנשקפות ממנו. אלו הם פניו של האינטלקטואל האמריקאי, בנג'מין פרנקלין. אדם זה הזהיר לפני 215 שנה את העם האמריקאי מפני היהודים בועידת החוקה שהתכנסה ב-1778. מכל מה שקראתי על היהודים עד כה, לא מצאתי עמדה קולעת ומדויקת יותר מדעתו של פרנקלין עליהם, עמדה עליה הסכים הגנרל וושינגטון, שהפך לנשיא הרפובליקה לאחר מכן.

 

פרנקלין אמר: 'אני מסכים לחלוטין עם הגנרל וושינגטון שעלינו להגן על האומה הצעירה הזו מהשפעתם. בכל מדינה שבה השתקעו היהודים, הם החלישו את המוסריות, פגעו במעמדה המסחרי [של המדינה], בודדו את עצמם, דחו כל ניסיון לקלוט אותם ושמו ללעג ולקלס את ערכי דתנו הנוצרית, עליהם מבוססת האומה הזו. הם ניסו להרוס את המדינה בכך שהתנגדו לגבולותיה והקימו מדינה בתוך מדינה. הם ניסו לחנוק כלכלית כל מדינה שניסתה להתנגד להם, כפי שקרה בספרד ובפורטוגל. אם לא תרחיקו אותם היום, הם יבואו במספרים אדירים כמו ארבה וישתלטו על ארצנו או שהם יכלו אותה וישנו את שיטת השלטון שלמענה הקרבנו אנו, האמריקאים, דם וחיים.'

 

פרנקלין המשיך ואמר בהודעתו ההיסטורית: 'אדונים נכבדים, אני מזהיר אתכם שאם לא תרחיקו אותם, בניכם יקללו אתכם בקבריכם. גם אם הם יחיו בקרבנו עשרה דורות, הם לא ישתנו, כשם שנאמר: נמר חברבורות אינו מסוגל לשנות את צבעו. הם יסכנו את הארץ הזו אם נתיר להם להיכנס אליה. יש להרחיקם באמצעות ועידת החוקה הזו.'

 

הפסיקה ההיסטורית הזו – או הנבואה ההיסטורית הזו – באה מצדו של אינטלקטואל שאנציקלופדיה בריטניקה מתארת אותו כאיש אשכולות, צייר, פילוסוף-מוסר, סופר, מנהיג זכויות אזרח, מדען, מגלה, דיפלומט, ואיש מדינה. הוא שחיבר את מסמך העצמאות והוא המשיך להילחם בנחישות עד שהגיע לגיל שמונים ומת מאבן בשלפוחית השתן.

 

מה שאמר אדם דגול זה ושאמריקה לא שתה את ליבה אליו, התגשם לפרטי הפרטים שם ואחר כך התגשם פעם נוספת בפלסטין. הכנופיות היהודיות השתלטו על האדמה הקדושה. פלסטין היא רק ההתחלה. הארבה [היהודי] יתפשט בכל רחבי העולם הערבי. אינני, חס וחלילה, מתנבא; ואולם, המציאות אינה מחייבת להכביר במלים..."[3]

 

המיתוס על נאומו של פרנקלין בגנות היהודים הוא אחד הסיפורים הפופולריים בקרב בעלי טורים בעלי נטייה אנטישמית. פרג' בו אל-עשה, בעל טור ב"אל-שרק אל-אוסט" הזכיר סיפור זה במכתב פתוח שכתב לנשיא בוש:

 

"אדוני הנשיא... עליך לנהוג בגילוי לב עם עמך שאינו יודע את האמת על המתרחש בעולם, בשל שליטת עמודי התווך של הכסף, התעשייה, והתקשורת: חפש את שיילוק!...

 

אדוני הנשיא, לפני 205 שנים, עוד בטרם הופיעה המפלצת של מה שמכונה 'אנטישמיות', כתב בנג'מין פרנקלין – וולטייר האמריקאי – [על סכנת היהודים]... [מצטט באריכות מתוך נאומו לכאורה של פרנקלין]"[4] במאמר קודם, כבר ציטט בו אל-עשה מדברי פרנקלין, "סוקרטס האמריקאי" וכתב כי "ניתן לראות את הטקסט המקורי ב'מכון פרנקלין' בפילדלפיה, פנסילבניה."[5]

 



[1] אל-שרק אל-אוסט (לונדון), 25.3.2002.

[2] אל-שרק אל-אוסט (לונודן), 20.3.2002.

[3] אל-שרק אל-אוסט (לונדון), 12.3.2002.

[4] אל-שרק אל-אוסט (לונדון), 24.1.2002.

[5] אל-שרק אל-אוסט (לונדון), 20.2.2001.